"החברה החדשה" כתב חגי רזניק
שַׂגִּית וְיוּבַל קִבְּלוּ מַתָּנָה מֵהַהוֹרִים:מַחְשֵׁב לוּחַ נוֹצֵץ עִם כִּסּוּי מְהֻדָּר, מָסַךְ מַגָּע וְכַפְתּוֹרִים.
אַבָּא בַּמַּחְשֵׁב קְצָת הִתְעַסֵּק,
וּבָדַק שֶׁלַּמִּרְשֶׁתֶת הוּא מִתְחַבֵּר וּמִתְנַתֵּק.
יוּבַל הִתְקִין בַּמַּחְשֵׁב הֲמוֹן יִשּׂוּמִים,
כּוֹלֵל תָּכְנוֹת לְצֵ'ט, מִשְׂחֲקֵי רֶשֶׁת וְגַם רְקָעִים מַרְשִׁימִים.
גַּם שַׂגִּית לָמְדָה אֶת הַמַּחְשֵׁב הֵיטֵב,
חִפְּשָׂה מֻשָּׂגִים מְעַנְיְנִים בָּרֶשֶׁת וְאָהֲבָה עִם הַחֲבֵרוֹת לְהִתְכַּתֵּב.
בְּיוֹם שְׁלִישִׁי, הָיָה לְשַׂגִּית בְּבֵית הַסֵּפֶר שִׁעוּר חָפְשִׁי.
אֶת מַחְשֵׁב הַלּוּחַ הִיא שָׁלְפָה מֵהַתִּיק, וְקִבְּלָה פְּנִיָּה מִיַּלְדָּה שֶׁלֹּא הִכִּירָה – הַזְמָנָה לְהִכָּנֵס אִתָּהּ לְצֵ'ט אִישִׁי.
שַׂגִּית הֵחֵלָּה לְהִתְכַּתֵּב עִם הַחֲבֵרָה הַחֲדָשָׁה בַּצֵּ'ט
וְלֹא הוֹרִידָה מֵהַמַּחְשֵׁב אֶת הָעֵינַיִם.
הֵן הִתְכַּתְּבוּ וְהִתְכַּתְּבוּ עַד שֶׁהַשָּׁעָה הָיְתָה כְּבָר שְׁתַּיִם.
שַׂגִּית פִסְפְסָה אֶת הַשִּׁעוּר הַבָּא וְגַם אֶת הַמִּשְׂחָקִים בַּהַפְסָקָה.
לֹא שָׂמָה לֵב שֶׁכְּבָר כִּמְעַט הִגִּיעַ סוֹף הַיּוֹם וְשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ כְּבָר שָׁקְעָה.
הילדים של היום הם בני הדור הדיגיטלי, נולדו לתוך המדיה והיא חלק בלתי נפרד מהם, אלא שהרשת על כל יתרונותיה היא מקום רווי סכנות שכל הורה וכל ילד אמורים להיות מודעים להם והתנהל בהתאם.
ספר חדש בשם ״החברה החדשה״ מביא את סיפורם של שגית ויובל, אחים שמקבלים מהוריהם מחשב לוח חדש, אולם המתנה החדשה והמרגשת הופכת לאתגר שאתו מתמודדת המשפחה כולה. הספר מיועד לילדים ולכל המשפחה, ומטרתו לעורר שיח על הסכנות והאתגרים הקיימים בעידן הטכנולוגי ובמרחבי הרשת, במיוחד לילדים. בזכות הספור ילמדו הילדים להיות חשדנים וערניים יותר לסכנות ברשת.
חגי רזניק, גדל כנער בסיכון בבית הרוס ויצא בגיל צעיר מבית הוריו בצו בית משפט. לאחר גלגולים שונים השתלב כילד חוץ בקיבוץ רביבים שבנגב, בו הוא מתגורר עד היום כחבר. החברה החדשה הוא ספרו הרביעי. קדמו לו שני רומנים וספר ילדים נוסף. הכנסות המחבר מספר זה יתרמו למניעת הפגיעה בילדים.
*****
"הכל קורה רק לי" כתבה גלית טליה אילוז
לכולנו יש ימים שכאלו שאנו קמים על "צד שמאל" ומרגישים שהכל הפוך, שהכל קורה לנו ולא מבינים מדוע.
ספר ילדים חדש שרואה אור בימים אלו, "הכל קורה רק לי" מביא את סיפורו של רוי ילד מקסים שחי בתחושה שקורים לו רק דברים שליליים עד שהכל מתווסף והופך לראיה שלילית שלו על חייו.
השוקו נשפך לו, הוא אינו מוזמן ליום ההולדת, אינו מבין את מה שלמדה המורה, אין לו חשק להכין שעורים כי תמיד קורים לו דברים שליליים.
מחשבות ורגשות שליליים מציפים אותו ומקשים עליו לתפקד כפי שתכנן. נוצרת מערבלת רגשית שמציפה אותו ומשפיעה על תפקודו בבית ובבית הספר. באמצעות כלים משיטת ה- cbt מאפשרת הכותבת לרוי להבין שהמציאות אינה לגמרי כפי שהוא חווה אותה. גילוי זה מאפשר לו להרחיב את הפרשנות שלו ולראות גם צדדים חיוביים בעצמו.
ילדים רבים חווים מדי יום חוויות כמו רוי, שלעתים גורמות לרבים מהם לותר לעצמם או לסגל התנהגויות שונות המסתירות את הקשי האמיתי שהם חווים. מחשבות מהסוג הזה עלולות להפוך לדפוס מחשבה ואמונות ולהשפיע על האופן שבו הילד תופס את עצמו.
ילדים הקוראים ספר זה יכולים להיתרם החל משלב ההזדהות עם רוי ויחד אתו לגלות את הדרך להביט בדרך שונה על המציאות.
הורים הקוראים את הספר יכולים להציץ מעט אל עולמו הפנימי של ילדם, להבין אותו ולקבל כלים להתמודדות יעילה. עבור אנשי חנוך ומטפלים יכול הספר לשמש כלי טיפולי לעבודה עם הילדים.
גלית טליה אילוז היא מטפלת קוגניטיבית-התנהגותית, בעלת תאר ראשון בחנוך מיוחד ותאר שני ביעוץ חינוכי.
הכל קורה רק לי כתבה גלית טליה אילוז, איירה מירי דרויש, הוצאת צמרת, 24 עמודים, לרכישה לחצו כאן
*****
"הגברת העיוורת" כתבה מלי לוזון
אנחנו קוראים להם אנשים עם צרכים מיוחדים. האנשים שאינם כמו כולם וחיים בחברה בניסיון להיות שווים. יש ביננו עיוורים, נכים, מוגבלים פיזית או שכלית ולכולם מגיע להיות חלק מהחברה ולהיות מאושרים.
"הגברת העיוורת" הוא ספור מרגש ונוגע ללב על יואב, ילד סקרן התוהה בקשר לשכנה העיוורת שהוא פוגש בכל בקר במעלית, הגברת מרגלית. יש לו המון שאלות, והוא מחליט להציג את עצמו בפניה ולבקש ממנה להיפגש עמו. הגברת מסכימה באדיבות ומזמינה אותו לביתה. על כוס שוקו חם ועוגיות, מתוודע יואב אל כתב הבריל, אל מזהה הצבעים, אל מכשירים מדברים ואל שגרת יומה הכמעט רגילה של שכנתו האדיבה. יואב מגלה שהיא עושה הכל כמו כלם, רק בדרך אחרת.
מלי לוזון, היא אם לשלושה ילדים, עובדת כמנהלת שיווק בחברת הייטק מספרת כי הספר "הגברת העיוורת" נכתב לזכרה של אימה, מרגלית, שנולדה עיוורת, ועל אף מגבלתה שברה כל תקרת זכוכית אפשרית. כל חייה חינכה אותי, כי האור הגדול נובע מהלב, מהרגש ומהשכל הישר.
הגברת העיוורת כתב מלי לוזון, איורים מיכל רון, הוצאת צמרת, 24 עמודים לרכישה לחצו כאן
*****
"פונץ' ועלמה" כתב גילי נצר
אני אוהבת כלבים. מאז ילדותי גדלתי עם כלבים ובעיקר בתוך המלונה של הכלבה הגדולה לוצה, כלבת השמירה שהיתה לנו בבית במושב. כלבים הם חברים. כלב הוא כולו לב ואין עוררין על האהבה הגדולה שהוא יכל להעניק לנו בני האדם מעצם היותו שכזה. כ-💗
תכירו את פונץ' ועלמה כלב וכלבה. הוא כבר מבגר, היא עדין ילדותית. הוא קטן ושחור, היא גדולה ובעלת עין כחולה ועין חומה-צהבה. הם גרים להם בבית חם ואוהב בכפר. 0השניים למי שמכיר כל כך מזכירים לי את היפיפייה והיחפן" של דיסני...)
מה אומר פונץ' הכלב?
"אִם תִּשְׁאֲלוּ אוֹתִי מָה אֲנִי הֲכִי אוֹהֵב, אָז כַּמּוּבָן, בַּמָּקוֹם הָרִאשׁוֹן קְצִיצָה מֵהַמְּקָרֵר, וּבַמָּקוֹם הַשֵּׁנִי גְּבִינָה אוֹ גְּבִיעַ לֶבֶּן קָטָן, שֶׁאֲנִי מְקַבֵּל בְּכָל בֹּקֶר. וְאִם תִּשְׁאֲלוּ אוֹתִי מָה אֲנִי הֲכִי שׂוֹנֵא, זֶה שֶׁמַּשְׁאִירִים אוֹתִי לְבַד, אִם זֶה בַּבַּיִת, בַּחוּץ אוֹ בְּכָל מָקוֹם, לֹא מְשַׁנֶּה".
מה אומרת הכלבה עלמה?
"אֲנִי הֲכִי אוֹהֶבֶת וַהֲכִי לֹא אוֹהֶבֶת אֶת מָה שֶׁפּוּנְץ' אוֹמֵר. זֶה לֹא שֶׁאֲנִי מַעֲתִיקָה מִמֶּנּוּ. אֲנִי פָּשׁוּט חוֹשֶׁבֶת כָּמוֹהוּ. רַק שֶׁאֲנִי אוֹכֶלֶת וְרָצָה יוֹתֵר מִמֶּנּוּ. חוּץ מִזֶּה הַחַיִּים שֶׁלִּי דְּבַשׁ, אֲנִי פָּחוֹת לְחוּצָה מִפּוּנְץ', קְצָת פַּחְדָנִית וּמְאֹד רְגִישָׁה, גַּם אִם לֹא רוֹאִים עָלַי".
פונץ' ועלמה יספרו לכם על עולמם, על האהבות ועל המחשבות שלהם, ותוכלו להבין שגם כלבים שמחים ועצובים, אוהבים ומתרגשים, ממש כמונו. זהו ספר מלא קסם וייחודי ביכולתו להעביר את מחשבותיהם של כלבים בצורה הכי נאמנה ואותנטית, ובעיקר מרגשת עבור כל אוהבי הכלבים באשר הם. הכלבים בספר מדברים בגוף ראשון, על מה שעובר עליהם ומה הם חושבים וככה ילדים יכולים להבין יותר את העולם שלהם
"אִם תִּשְׁאֲלוּ אוֹתִי מָה אֲנִי הֲכִי אוֹהֵב, אָז כַּמּוּבָן, בַּמָּקוֹם הָרִאשׁוֹן קְצִיצָה מֵהַמְּקָרֵר, וּבַמָּקוֹם הַשֵּׁנִי גְּבִינָה אוֹ גְּבִיעַ לֶבֶּן קָטָן, שֶׁאֲנִי מְקַבֵּל בְּכָל בֹּקֶר. וְאִם תִּשְׁאֲלוּ אוֹתִי מָה אֲנִי הֲכִי שׂוֹנֵא, זֶה שֶׁמַּשְׁאִירִים אוֹתִי לְבַד, אִם זֶה בַּבַּיִת, בַּחוּץ אוֹ בְּכָל מָקוֹם, לֹא מְשַׁנֶּה".
מה אומרת הכלבה עלמה?
"אֲנִי הֲכִי אוֹהֶבֶת וַהֲכִי לֹא אוֹהֶבֶת אֶת מָה שֶׁפּוּנְץ' אוֹמֵר. זֶה לֹא שֶׁאֲנִי מַעֲתִיקָה מִמֶּנּוּ. אֲנִי פָּשׁוּט חוֹשֶׁבֶת כָּמוֹהוּ. רַק שֶׁאֲנִי אוֹכֶלֶת וְרָצָה יוֹתֵר מִמֶּנּוּ. חוּץ מִזֶּה הַחַיִּים שֶׁלִּי דְּבַשׁ, אֲנִי פָּחוֹת לְחוּצָה מִפּוּנְץ', קְצָת פַּחְדָנִית וּמְאֹד רְגִישָׁה, גַּם אִם לֹא רוֹאִים עָלַי".
גילי נצר (59) תושב מולדת, פנסיונר של המשטרה כתב את ספרו (הראשון לילדים) על שני הכלבים שבבעלותו. הספר זכה להיכנס לפיילוט של משרד החינוך ומיועד להיכנס גם לבתי הספר. הספר מוקדש לכל העמותות שדואגות לכלבים 
פונץ' ועלמה כתב גילי נצר, איורים מתן רוב, הוצאת צמרת, 24 עמודים, לרכישה לחצו כאן
*****
"שמיכתולה" כתב איתמר לחמן
אנחנו מקריאים להם סיפור לפני השינה, מעניקים וזוכים לזמן איכות משותף באהבה גדולה ולא תמיד מכירים וערים לחששות שהם אוצרים בתוכם לפני לכתם לישון. הילדים שלנו
שמיכתולה, הוא ספור על הפחד לישון לבד והאומץ להתמודד איתו דרך הדמיון.
כמו כן, הוא מלמד אותנו את המשמעות של האהבה שלנו לילדינו והחשיבות להיות אמיתיים איתם.
מומלץ לספר את הספור לילדים שלפעמים חוששים ללכת לישן לבד או האוהבים לדמיין.
מומלץ לספר את הספור לילדים שלפעמים חוששים ללכת לישן לבד או האוהבים לדמיין.
איתמר הינו מרצה ודוקטורנט למערכות מידע. את עיקר זמנו הוא מבלה בטפול ואהבה לבעלי חיים, הוראה וכתיבה והרצאות.
שמיכתולה כתב איתמר לחמן, איורים חן אופיר, הוצאת צמרת, לרכישה לחצו כאן
*****
"מי יפריד בין קור לרונה" כתבה סימה בניתה הראש
הקורונה שמלווה את חיי כל בני האדם בעולם כבר שנה ויותר, ספקה לרבים מקור השראה לכתיבה בדרכים שונות. אנו המבוגרים מלאי שאלות ולא מכירים את התופעה אלא מתוך למידה ניסוי וטעיה, ומה על ילדינו הקטנים שלא תמיד מבינים? אלו שרואים אותנו עוטים מסכות, נשמרים למרחוק, נשארים מחוץ למסגרות וצפונים בבתים שעות מרובות? בדיוק עבורם נכתב הספר החדש מי יפריד בין קור לרונה המנסה להאניש את התופעה ולהעניק תקווה גדולה.
קור ורונה הם שני חברים חביבים האהובים על כולם. לכל אחד מהם יש תכונות חיוביות ומועילות, אך כשהם נפגשים... קורה דבר מוזר: הם מערבבים את הכללים והופכים למזיקים.
הסיפור "מי יפריד בין קור לרונה" מזמין את הילדים להתמודד עם מציאות הקורונה בצורה ידידותית שאותה יהיה להם קל להבין.
האנשת השם קורונה והפיכתו לשתי דמויות בעלות תכונות ילדיות ושובבות, מאפשרות לילד להזדהות אתן ומזמינות אותו לחשוב ולהציע רעיונות כיצד להפריד ביניהם או להפך אותם לחברים שאינם מזיקים לסביבה.
מי יודע? אולי מכאן יצמח רעיון חדש?
מי יפריד בין קור לרונה כתבה סימה בניתה הראש, איורים גלית בניתה, הוצאת צמרת, 24 עמודים, לרכישה לחצו כאן
ריקי ברוך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה