החדר בקצה המסדרון, סוקרטס אקספרס, אישה על הניר ושובר גלים - ספרים שכדאי לכם לפגוש!

 

החדר בקצה המסדרון מאת גל ובר

"היא שלחה אל שחר מבט אוהב, ואז הביטה בבנות שישבו מחובקות ועצובות על הספה. "תראו שזה יעבור צ'יק צ'ק," אמרה להן. "יהיה לכן כיף עם שחר. נכון?" היא שלחה אליו מבט מבקש אישור שנענה ב"בטח!" אחר כך פרשה את ידיה, והבנות רצו אליה לחיבוקים אחרונים לפני שאספה את המזוודה ויצאה מהבית.

הדר ואלה יצאו אל מפתן הבית וליוו במבטן את אמן שנכנסה למכוניתה בזמן ששחר הניף את המזוודה אל תא המטען. שנייה לפני שנסעה שלחה לעברן עוד נשיקה אחת ומבט נוגה של "מתגעגעת כבר מעכשיו", שהיה שמור לשחר". (עמוד 14 בספר)

כשנועה טסה לנסיעת עבודה, שחר נשאר לבד עם התאומות בקוטג' המושלם שקנו בפרויקט בשרון. מהר מאוד הוא מגלה לאימתו שבבית הזה הבנות הן לא היחידות שמשחקות בצעצועים. חפצים זזים מעצמם, רעשים מוזרים נשמעים, ושחר מבין שהם לא לבד. ברגע שהאירועים מתחילים להיות מפחידים מדי, הוא נעזר בחברו חובב המיסטיקה כדי לגרש את הדייר הלא קרוא מבית חלומותיהם. כשנועה חוזרת, העניינים מידרדרים ושחר נאלץ לעמוד במבחנים בלתי אפשריים כאבא וכבן זוג, מבחנים שיקבעו את גורל משפחתו ואת גורלו שלו.
"הוא ניגש לפינת האוכל, גרר משם כיסא כבד והניח ליד הדלת כמעצור. אבל הוא שכח דבר אחד: כיסאות כבדים בבית מספר 8 יכולים לזוז לבד".

החדר בקצה המסדרון הוא מותחן פסיכולוגי על-טבעי המשלב דרמה משפחתית, מסתורין ואימה. בין סימני שאלה מטרידים לתגליות מצמררות, גל ובר פורש בפנינו ביד בוטחת עלילה אפלה וחודרת-נשמה שמקפלת בתוכה סיפור נוגע ללב על מסירות הורית, על קנאה רומנטית, על אשמה ועל תיקון.

האמת היא שבהתחלה קצת נבהלתי. "זה לא בשבילי" האימה הפסיכולוגית שאני פוגשת כאן. אני לא יודעת להתמודד עם רוחות חשבתי לעצמי ונשמתי. החלטתי שלא לנטוש. 

ההחלטה הייתה עוד בחירה נכונה.

קו המתח נשמר לאורך הספר וסיפק טוויסטים מפתיעים ששמרו אותי דרוכה. 

בכתיבה חכמה, מהוקצעת מטובלת בהומור מגיש גל ובר ספר ביכורים משובח. רומן משפחתי-ישראלי אפוף מסתורין מחד, ומאד אנושי מאידך. הטעויות, כאבי הלב, הדינמיקה הזוגית ועד לסוף המפתיע. 

אף שלא תרצו להניח את הספר מהיד, לפעמים תיאלצו לעשות זאת כדי להירגע ממה שקראתם. כמו רוח רפאים, הספר הזה עלול לתפוס אתכם לא מוכנים.

אהבתי!

גל ובר, נשוי ואב לשלוש, החל לפרסם סיפורים קצרים בהיותו סטודנט לפסיכולוגיה. הוא מתגורר בכרכור ומתפרנס מפרסום. זהו ספרו הראשון.

"החדר בקצה המסדרון" מאת גל ובר, הוצאת מטר, לרכישה לחצו כאן.

סוקרטס אקספרס מאת אריק וינר

"בקרים הם רגעי מעבר, והמעברים אף פעם לא קלים. אנחנו עוזבים מצב תודעה אחד, של שינה, ונכנסים למצב תודעה אחר, של ערות. או אם לדבר במונחים גיאוגרפיים, הבקרים הם עיירות גבול בארץ התודעה; מין טיחואנה של הנפש; סביבה המקשה את ההתמצאות ושטומנת בחובה סכנה מרומזת".

סוקרטס אקספרס הוא מסע אינטלקטואלי מרתק, משעשע ומלא בתובנות חכמות בעקבות כמה מההוגים הגדולים בהיסטוריה. בימים של רעש בלתי פוסק, הסחות דעת ולחצים חיצוניים, קשה לעצור לרגע, לחשוב בבהירות ולחיות חיים של משמעות. בתוך ההמולה, הפילוסופיה מציעה מצפן לחיים מלאי משמעות וסיפוק, עוזרת לנו לשאול שאלות עמוקות, לחדד את ההבנה שלנו את עצמנו ואת העולם, ובעיקר: לחיות טוב יותר.

אריק ויינר יוצא למסע לא שגרתי – ברכבות חוצות גבולות, מדינות ותרבויות – כדי לברר מה יש להוגי המחשבה הגדולים ללמד אותנו על החיים. הוא נוסע לאתונה, דלהי, פריז, ניו יורק וויומינג, ובכל תחנה הוא עוצר לרגע עם פילוסוף אחד כדי לחלץ ממנו תובנה לחיים.

כך, למשל, הוא שואל את מרקוס אורליוס איך להתחיל את הבוקר ולצאת מהמיטה? את סוקרטס איך לתהות? את אפיקטטוס איך להתמודד עם קשיים? את סיי שונגון איך להעריך דברים קטנים? את שופנהאואר איך להקשיב? את אפיקורוס איך ליהנות? את גנדי איך להילחם? את קונפוציוס איך להיות אנושי? את ניטשה איך לחיות בלי חרטות? ואת דה בובואר איך להזדקן?

"...אבל החיים שמחוץ למיטה קוראים לנו. הזמן שנותר לנו על פני האדמה מוגבל. האם אנחנו באמת רוצים להעביר אותו במצב אופקי? לא, ודאי שלא. כוח החיים הפועם בעורקינו העייפים הרי חזק דיו כדי להרים מהמיטה גבר בגיל העמידה, קצת שמן אבל לא באופן לא בריא. לא?

השיחה הזאת, בצורה זו או אחרת, מתנהלת מתחת לשמיכות מאז שקיימים בעולם שמיכות ואנשים שמסתתרים מתחתיהן. התקדמנו בתחומים רבים מאז ימי האימפריה הרומית, אבל שאלת המיטה הגדולה נותרה בעינה. נשיאים ואיכרים, שפים ידועים או עובדים ליד מכונות הקפה בסטארבקס, קיסרים רומאים או סופרים נוירוטיים — בכולנו שולטים אותם חוקי אינרציה. כולנו גופים השרויים במנוחה ומחכים לכוח מן החוץ שיפעל עלינו". (עמוד 27 בספר)

פתחתי את הספר, לקחתי עפרון ואת המחברת הייעודית והתחלתי לקרא ממרקרת לעצמי את המשפטים שחשוב היה לי לזכור. כך אני ניגשת לספרי התפתחות שמסקרנים אותי במסע שלי לצמיחה.

שנים רבות חלפו מאז נסעתי לאחרונה ברכבת (גם לא ברכבת הקלה) הספר בנקודת מוצאו החזיר אותי לכל אותן רכבות שהובילו אותי בחופשות מעבר לים או במחוזות ילדותי בארץ.

הסקרנות לכל שאירע במסעו של הכותב במהלך נסיעות אלו, ריתקה אותי והעניקה השראה. המסע האישי והחיפוש אחר משמעות של ויינר כותב הספר, מטובלים בחיוך, דיאלוגים שנונים, דמויות ידועות שם לצד אנשי היום יום. 

בפרק "איך לתהות כמו סוקראטס" (עמוד 35 בספר) העמקתי לקרא כי רציתי לדעת יותר ויותר. 

מאז ש"פגשתי" בו בתיכון, הפך סוקרטס לאחד הפילוסופים שנטמעו בי ומצאתי את עצמי מצטטת את האמירה שיוחסה לו בכתבי תלמידיו (סוקרטס לא כתב ספרים) ש"חכם הוא האדם שיודע מה שאינו יודע" (יש גרסאות שונות לניסוח המקורי) "אני חכם מהם – שכן ייתכן שאף אחד מאיתנו אינו יודע דבר טוב באמת, אך בעוד הם חושבים שהם יודעים, איני חושב כך. על כן – אני יודע שאני איני יודע. (מתוך אפולוגיה מאת אפלטון, פרשנות לדבריו של סוקרטס במשפטו).

אתם תשובו לקרא שוב ושוב בפרק איך לתהות כמו סוקרטס, עד שתעמיקו להבין את עוצמת התורה שהביא סוקרטס, האדם הצנוע שהקדיש את עצמו למסע לחקר האמת באמצעות שאילת שאלות והקשבה כנה לדעותיהם ולהשקפת עולמם של אחרים. (וגם שילם על כך בחייו כשנשפט והוצא להורג)

"אני תוהה. שתי מילים פשוטות, אבל בהן טמונים זרעיה של הפילוסופיה כולה, ולא רק של הפילוסופיה. כל התגליות הגדולות ופריצות הדרך האישיות התחילו בשתי מילים האלה" אני תוהה." (עמו 36 בספר).

הפרק "איך לשים לב כמו סימון וייל" (עמוד 158 בספר) הניע אותי לשיחה עם מנחת המיילדפולנס שלי איתה אני מתרגלת, לומדת ומתבוננת פנימה על חשיבותה של תשומת הלב בחיינו. "איכות תשומת הלב שלנו קובעת את איכות חיינו." כותב ויינר (עמו 162 בספר) "לא צריך להפליג באוקיינוס האטלנטי או לטפס על האוורסט כדי להתנסות בזרימה. צריך פשוט לשים לב."  

וייל ראתה בתשומת הלב פעולה מוסרית ורוחנית עליונה. תשומת לב אמיתית מרחיבה, מחיה והיא הדרך היחידה לראות אותו באמת, ולכן זו אהבה.

ניסיתי לשאוב אופטימיות בפרק "איך להזדקן כמו דה בובואר". והאמת, זה לא היה קל כלל ועיקר. "דה בובואר היתה מבולבלת וחשה נבגדת. הזמן, שפעם היה ידידה, כעת קשר קשר נגדה". כותב ויינר בעמוד 311, ממרום שנותיי בעשור השביעי לחיי יכולתי להזדהות איתה. בניגוד לגישתו של הפילוסוף קיקרו היתה דה בובואר נחושה להביט בזקנה ישר בעיניים, והתוצאה ספר נוקב על הזקנה. (עוד כתבים רבים לדה בובואר). במהלך הפרק מביא ויינר תשובות מעשיות להתבוננות של דה בובואר ושל פילוסופים נוספים על הזקנה. 

כשעתידנו מצטמצם, עתידם של אחרים גדל. אחרים ישלימו את הדברים שאנחנו לא הספקנו להשלים. המחשבה הזו נוטלת את עוקצה של הזקנה. ועל כך כתבה דה בובואר: "אני אוהבת צעירים, ואם אני מזהה בתוכניותיהם את אלה שלי, אני מרגישה שחיי יימשכו אחרי שאהיה בקבר" (עמוד 339 בספר)

ויינר כותב בגובה העיניים, בשפה חכמה אך נגישה, ומחבר בין רעיונות עתיקים לאתגרי ההווה. הוא לא מחפש תשובות מוחלטות אלא דרכים לחשוב, להרגיש, לשאול ולבחור נכון – גם (ובעיקר) בתוך כאוס.
סוקרטס אקספרס הוא לא ספר על פילוסופיה. הוא ספר על החיים. הזמנה לצאת למסע אישי שבו תמצאו נחמה, השראה, ותחושת כיוון מחודשת.

ספר מרתק המלצה חמה!

אריק ויינר הוא עיתונאי, סופר ומרצה עטור פרסים. ספריו תורגמו ליותר מ־20 שפות. הוא חי עם משפחתו ועם כמה חתולים וכלבים סקרניים בוושינגטון הבירה.

"מענג... יש כל כך הרבה סיבות לאהוב את הספר הזה... אם אתם מתכננים נסיעה בקיץ או חופשה בבית, הספר הזה ייקח אתכם למסעות אינטלקטואליים עם הומור". - San Francisco Book Review

"'העולם זקוק ליותר אוהבי פילוסופיה', כותב ויינר. אין ספק שהספר הזה ייצור לא מעט כאלה". - Kirkus Reviews

"סוקרטס אקספרס" מאת אריק וינר, תרגום עופר קובר, הוצאת מטר, לרכישה לחצו כאן

 

אישה על הניר - נאוה סמל סיפור חיים מאת מוטי זעירא,
"כשאני כותבת אני צופה בחלון של עצמי, ומנסה לגלות אדם משתנה מול העולם המשתנה" (נאוה סמל)ה

קורות חייה של הסופרת נאוה סמל- בת זקונים לאֵם ששרדה את אושוויץ ולאב שהיה לוחם ציוני נועז – הם מלאכת חיים של יצירה ובנייה מחדש אל מול שתיקת הטראומה. נאוה, שנולדה לתקומתה של מדינה חדשה, פנתה כבר מילדותה אל המילים כדי להעניק פשר לזיכרונות שאִמה סירבה לדבר עליהם. באחת הפעמים, כילדה בת ארבע, כשנשאלה היכן נולדה אִמה, ענתה בתמימות: "בארץ אושוויץ".

לימים תכתוב: "אמא החזיקה עובר מת חודשיים בגופה, ולא סיפרה על כך מעולם – אני כתבתי את זה בסיפור הראשון שלי". ואכן, סיפור זה, שהיה מבוסס על שתיקת אִמה ועל אובדן ראשון, סימן את תחילתה של יצירה שנוברת בזיכרון ומעניקה לו קול. היא כתבה ואספה יומנים, פתקים ומכתבים, כאילו חשה שעליה להשאיר עדות מסודרת, למען מי שיבוא אחריה. פרסמה מעל 20 ספרים שרבים תורגמו לשפות זרות, כתבה ותרגמה מחזות, כתבה למסך הקטן והגדול.
במהלך ארבעה עשורים של חיים משותפים עם איש התרבות נעם סמל, היתה נאוה דוגמה חיה לנשיות חדשה: יוצרת ואֵם, רעיה וסופרת, ששילבה בין חיי משפחה תובעניים ליצירה אינטנסיבית.

נאוה סמל נולדה ביפו למימי וליצחק ארצי, ניצולי השואה. אחיה הבכור הוא הזמר שלמה ארצי. סבתה מצד אמה הייתה אחותו של הרב מאיר שפירא מלובלין.
בעלת תואר שני בתולדות האמנות מאוניברסיטת תל אביב. פרסמה שישה-עשר ספרים וארבעה מחזות. במרכז יצירתה עומדים גיבורים ילידי הארץ המתמודדים עם הזהות הישראלית ועם צלקות העבר, בעיקר מהשואה. מרבה לעסוק בנושא הדור השני לשואה.
בנוסף לספרים, כתבה מחזות ויצירות נוספות ותרגמה לעברית מספר רב של מחזות. בשנת 2004 עובד ספרה "צחוק של עכברוש" לאופרה.
יצירותיה של סמל תורגמו וראו אור בארצות רבות. היא זכתה בפרס "סופרות מאגן הים בתיכון" בצרפת ב-1994, בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת 1996 ובפרס "אשת השנה בספרות של תל אביב" ב-2007.
סמל כיהנה כחברת הוועד המנהל של מכון משואה, המכון ללימודי השואה בקיבוץ תל יצחק, וכיהנה במשך שנים כחברת הנהלת הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה. 
נפטרה בדצמבר 2017 ממחלת הסרטן.

36 פרקי הספר מגוללים את מסע חייה המרתק על 63 שנותיה. (תהיתי אם יש חשיבה מאחרי היפוך הספרות...) תחנות שגם אני זוכרת חלק מהן כמי ש צעירה מסמל בשנים בודדות. 

אישה על הנייר מגולל את סיפור חייה יוצא הדופן: כילדה שגדלה בצִל השואה ומצאה כוח בסיפורים שנולדו מתוך השתיקה; כנערה צעירה שהגיעה לגלי צה"ל וניהלה שידורים כבר בגיל 18; כסופרת שידעה להפוך אובדן וזיכרון ליצירה, ועד הפרֵדה הכואבת ממשפחתה וחבריה, ביניהם כמה מהיוצרים הבולטים של התרבות העברית: משלמה ארצי, אחיה, דרך החבר ששון גבאי, עד יונה אליאן, החברה הקרובה.

ביוגרפיה זו נכתבה בידי ד"ר מוטי זעירא – חוקר תרבות ומחבר ביוגרפיות של נעמי שמר, תרצה אתר, חיים חפר ואחרים – לאחר שהוזמן לעיין בארכיונה העשיר של סמל בארכיון "גנזים". עשרות ראיונות, קלסרים, תכתובות וחומרים אישיים הפכו תחת ידו למסמך אנושי מרתק.

"אישה על הניר - נאוה סמל" מאת מוטי זעירא, הוצאת מטר, לרכישה לחצו כאן.

שובר גלים מאת נגה דיין קמיל

"...לאחר מעשה חשתי בושה על כך שאני מפנטזת על גבר בגיל של הורי. אבל הורי היו כה דאוגים תמיד ולכן נראו לי הרבה יותר מבוגרים ממנו. למרות המבוכה, תחושת הרוגע שיקעה אותי עד מהרה בתנומה כבדה, וכשהתעוררתי שטופת זיעה בשש בערב מיהרתי לחדר האמבטיה להתרחץ. הגופייה הגברית שלבשתי היתה כסמרטוט ספונג'ה נוטף, והפצעים הדואבים על הצלעות האדימו והסגילו. הייתי המומה מכך ששכחתי להתרחץ כהרגלי ברגע שחזרתי מבית הספר. האחריות על סדר יומי שיבשה אותו לחלוטין. הסדרים התהפכו וגם אני". (עמוד 16 בספר)

שנים ספורות לאחר מלחמת יום הכיפורים, גליה, נערה בוגרת ורגישה, מתאהבת ברפאל, סטודנט יפה תואר לארכאולוגיה שאיבד את רגלו בקרב. למרות תמימותה והיותה מסוחררת מאהבה, היא מחברת רמז אחר רמז, עד שמתגבש בה החשד שמעשה פשע עומד להתרחש. היא חוששת שהכעס והטינה של רפאל כלפי שר הביטחון משה דיין והעניין הרב שלו בידיד משפחתה – דויד פרנקפורטר שירה למוות בדיפלומט נאצי בשווייץ ערב מלחמת העולם השנייה – מעידים על תוכניותיו של רפאל לרצוח את דיין. מיטלטלת בין גאוּת אהבתה לשפל חרדותיה, גליה מתקשה להחליט אם התאהבה במתנקש בפוטנציה, או שמא המזימה כולה היא פרי הזיותיה.

שובר גלים הוא רומן התבגרות חכם ונוגע ללב, המבוסס על גלריה של דמויות ססגוניות מתל אביב של שנות השבעים. דרך סיפור אישי־פוליטי מרתק, הקוראים מוזמנים למסע נוסטלגי אל בתי הקפה המיתולוגיים של דיזנגוף, הצלמניות, הגלידה האמריקאית, החזיות של "בנות פסיה" והדירות בדמי מפתח – לצד דיונים סוערים על עתידה של המדינה, שממשיכים להדהד גם בעידן שלאחר שבעה באוקטובר. הכתיבה שופעת ביטויים מהתקופה, מחיָה זיכרונות נשכחים ומעלה חיוך לעתים קרובות.

חגיגת נוסטלגיה, ולא רק במובן השמח של המילה ליוותה אותי לאורך הקריאה בספר. מה שמתחיל בשנת 1978, אז הייתי חיילת בשרות סדיר בסיני ליווה אותי במקביל לעלילה הקולחת. עלילה הנוגעת בנושאים הרי משמעות לצד רכילות של בתי קפה והוואי שמי שלא היה אז ביננו יצליח בסופו של דבר לטעום ולהכיר באמצעות הספר.

שובר גלים לוקח אותך הביתה, גם אם לא גרת שם מעולם.

נגה דיין קמיל מפליאה להוביל את הקורא במסע מרתק של אנשים, מחוזות ושאלות קיומיות, כשהם מטובלים בהוואי מקומי שהיה אז חיים מלאים של מי שמככבים בו. שובר גלים הוא תמהיל  של התבגרות, התפכחות ונוסטלגיה שעוררו בי זיכרונות מתוקים וגעגועים לימים שהתום היה נוכח בחיינו. 

סיימתי לקרא ונשארתי בגעגוע.

המלצה חמה!

נגה דיין קמיל, מרצה להיסטוריה במרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט, מביטה בעבר הישראלי בעין בוחנת ומלאת חמלה. ספרה הראשון, התרפקות, שילב סיפור מתח עם אירועים היסטוריים וזכה לשבחים. שובר גלים הוא ספרה השני.

ריקי ברוך