באגאדובא נובלה מבריקה - ספר ביכורים מאת טל כץ

כבר שבועיים לפחות שבאגאדובא חיכה לי בשקט על המדף מבלי שידעתי כמה אני מפסידה. מהרגע שהכנתי לעצמי כוס קפה קר ונטלתי את הספר לידי, התנתקתי מהסביבה ושקעתי בקריאה רצופה ממאנת להגיב לכל פניה או בקשה שהטרידה את תשומת לבי.

"דאבל קליק:
נדרשת סיסמה
אני מקלידה את ראשי התיבות של שמותינו ומיד אחריהם את תאריך הנישואים שלנו.
שוב דאבל קליק.
הרצפה נתלשה.
לוחות טקטוניים התנגשו, לבה רותחת זלגה ממסך המחשב, קירות רעדו.
חייבת להיאחז בכל כוחי בשולחן.
בובת הוונדר וומן שקיבלתי ממנו עם פתק אוהב השפילה אליי מבט, הלך הוונדר ואני לא הוומן.
מיד ניגשתי לבדוק אם הילדים בסדר, לוודא שהמוקד של רעש האדמה הזה הוא באמת רק ביני לביני.
אני מוקד האסון.
אני הניצולים.
אני כוחות ההצלה.
בחדר הילדים כבר נשמעים רחשים של בוקר, תינוק יפה ממלמל. אח גדול שמבין בדיוק למה הוא התכוון,
פטפוטי קסם.

סערה טורפת את הבית, הם ברפסודה קטנה של אושר ואני למענם נמתחת על תורן, אני מפרש פתוח נושאת עיניים ליבשה." (עמוד 11 בספר)

בבוקר נעים אחד נפערת האדמה מתחת לרגליה של אישה צעירה, נשואה, אמא לשני ילדים קטנים, שעד לאותו רגע הייתה עסוקה בשגרת החיים, הקריירה, האימהות, הזוגיות.

היא מנסה לסגור את הבור שנפער ומתמודדת עם השאלה מה יקרה עכשיו? 

אין לי מושג מה עכשיו.
לשקם? (כן, ברור, הוא המשפחה שלי! הוא החבר הכי טוב שלי, הוא חלק בלתי נפרד ממני.)
לוותר? (כן, ברור שכן, למה מי הוא בכלל?)
להתעלם? (כן, אולי – הלוואי. אין לי כוח לכל האירוע הזה, נעמיד פנים שזה כלל לא קרה.)
להמשיך בכל מחיר? (כן. הוא האבא של הילדים שלי.)

"וכמה שהייתי רוצה לבכות את הדאגות, להגיף את התריסים בחדר, להדליק מזגן, להתפשט ולישון שנת צהרים מתוקה. הייתי רוצה גם שמישהו יושיט לעברי זוג ידיים מחבקות. כתף שאפשר לבכות עליה אגמים של עצב ובהלה." (עמוד 39 בספר).

ומה נכון לעשות? (להעיף אותו מהבית, לזרוק את כל הבגדים והחפצים שלו לרחוב ולשכוח שהוא קיים.)

באגאדובא, היא נובלה מבריקה המתארת בזרם תודעה מכמיר לב, רועש ואסוציאטיבי את קינת הספירה לאחור של קשר זוגי. הספר נוגע במנגנונים העדינים של היתלשות, קריסת ערך עצמי, פירוק ונטישה, אבל גם באפשרות להיאסף ולמצוא את עצמך מחדש.

"פיסת הבד הקטנטנה, התחתונה, הפרטית שלי, נפשטת מעלי, נמתחת למקרן ענק המקרין מתוכי החוצה תמונות מחיי הנישואים שלנו, את תנועות האגן הבלתי מספיקות שלי, את כל אחד ואחד מאברי גופי הדחויים, בהקרנה פומבית חינמית. בכניסה לשכונה, בצמתים סואנים, בשלטי חוצות. (עמוד 54 בספר)

בכתיבה מופלאה שזורת הומור, דימויים מרתקים (מקוריים!), ציניות והרבה כאב גלוי וסמוי, מגוללת טל כץ נובלה מאירת עיניים על נישואים שהתפרקו, המסע לצמיחה ממשבר תוך שהיא משתפת באומץ לב גלוי ובחוכמה את זרם התודעה בינה לבין עצמה. 

מהרגע שהתחלתי לקרא הבנתי מיד שזה הזמן להביא גם הפעם את העיפרון ולהדגיש את המשפטים האלמותיים שהפכו לי את הבטן ולא רק בגלל שאינני מצליחה לדייק כמותה בניסוחים חכמים שגדשו את כתיבתה. 

כמי שחולקת מערכת זוגית של למעלה מ42 שנה וצלחה משברים בתוכה, אני מתבוננת ולא רק מהצד וסבורה שכל מי שחולק זוגיות, כזו שנפסקה וכזו ששרדה, מוטב לו שיקרא את הספר החד פעמי הזה. ספר שמעמיק בתובנות לחיים, עוצמה נשית ואישית, מכווץ בטן ומעורר אופטימיות בו זמנית. 

קבלו המלצה הנובעת מהמקום שבו הכתיבה פוגשת נשמה וממשיכה להדהד עוד זמן רב אחרי הקריאה.

זהו ספר הביכורים של טל כץ, תל אביבית, וונדר וומן, אמא, חברה טובה ופעילה חברתית.

"באגאדובא" מאת טל כץ, הוצאת שתיים, לרכישה לחצו כאן.

ריקי ברוך