איש אשר רוח בו - סיפור חייו ומותו של לוחם הימ"מ רב פקד ארנון זמורה

מבצע ארנון" שבוצע תוך כדי מלחמת חרבות ברזל ב־8 ביוני2024, היה אחד ממבצעי החילוץ הנועזים והייחודיים שבוצעו על ידי מדינת ישראל בכל שנותיה. בחוד החנית של הכוחות הפורצים ניצבו לוחמי הימ"מ והשב"כ, שכם אל שכם, כשהם נעזרים במעטפת של כוחות אוויר ויבשה אשר סייעו בביצוע המשימה.

המבצע השיג את מטרתו באופן מלא והביא לשחרורם של 4 חטופים משבי החמאס: נועה ארגמני, אלמוג מאיר ג'אן, אנדריי קוזלוב ושלומי זיו.
המחיר היה כבד מאוד. בפעולה נהרג לוחם הימ"מ רב־פקד ארנון זמורה ז"ל. לאחר מותו, נקרא מבצע החילוץ ההירואי על שמו.


ארנון זמורה נולד ב"הדסה עין כרם" וגדל במוצא עילית. בן לרותי וראובן ואח לעינב, יונתן וניצן, בחצר משפחת זמורה המורחבת, 4 דודים וסבתא חנה, יחד עם בני ובנות דודיו. "קיבוץ זמורה". למד בבית הספר היסודי "עין הרים", חטיבת הביניים "בתיכון לאומנויות" בירושלים ובתיכון למד בתיכון "הראל" במבשרת ציון.

בנובמבר 2005 התגייס לחטיבת גולני ושירת ביחידת אגוז ארבע שנים כלוחם קומנדו ומדריך לוחמה בבית הספר לקומנדו של היחידה. לאחר שחרורו מצה"ל התחיל לעסוק בצניחה חופשית. את הקורס הוא עשה בפרדייב ב"בונים, " הוא נסע לאוסטרליה למועדון צניחה בסדני ושהה שם כחצי שנה עם טובי הצנחנים החופשיים, ביניהם אלוף העולם מייקל ווהן שאימץ את ארנון ולימד אותו כל מה שידע.
באוסטרליה התמקצע וצבר למעלה מ-500 צניחות.
חזר לאתנחתא קלה בארץ ועבד אצל דודו גידי בהנחת תשתיות ביוב וניקוז. ונסע לארצות הברית, שם המשיך להתמקצע בצניחה חופשית במועדון צניחה בLodi קליפורניה
ארנון חזר לארץ עם 4000 צניחות. עם חזרתו לישראל עבד והדריך בספורט צניחה חופשית במועדון הצניחה סקיי כיף.

בשנים 2012-2015 למד באוניברסיטת תל אביב לתואר ראשון פילוסופיה ולימודי מזרח אסיה , במסגרת זו למד גם סינית.
גם במסגרת לימודיו המשיך לעבוד בצניחה חופשית ואף שילב את חוויותיו תחושותיו והווייתו מהצניחה ללימודים ואחר כך לחייו המקצועיים בימ"מ. דוגמא קטנה – שם של עבודה לקורס שנקרא: דמיון פילוסופי והבנת העצמי בהודו הקלאסית בהנחיית ד'ר יוחנן גרינשפון
התמסרות לרוח מעשה טירוף או פרקטיקה יוגית?

ארנון נישא ב- 2014 למיכל (לבית ברונשטיין), קלינאית תקשורת ומומחית לגיל הרך, והיה אב לשני בנים מתוקים. הוא היה בן זוג ואבא נפלא, נוכח בכל רגע שהיה באפשרותו. כשהוא היה בבית הוא היה 100% בבית! המשפחה התגוררה במושב שדה דוד שבחבל לכיש. ארנון היה איש משפחה, דוד אוהב ואח נפלא לאחיו, חבר נאמן ואהוב.

הספר איש אשר רוח בו עוקב אחר סיפור חייו ומותו של ארנון זמורה, ואחר דרכו, תפיסת עולמו ומערכת הערכים שלאורהּ חי ופעל. באמצעות ראיונות, טקסטים שכתב בעצמו ואשר נכתבו עליו לאחר מותו ותיאור הקרבות שבהם השתתף ועליהם פיקד במהלך השבת הארורה של שבעה באוקטובר, משתקף דיוקן מרגש של אדם צעיר, כריזמטי, נחוש ורגיש, שבדרכו הצנועה הוסיף עוד פרק מפואר לאתוס הגבורה הישראלי.

 

הספר ואני.

אני שנולדתי במושב שדה משה שבחבל לכיש, להורים לוחמי פלמ"ח, חקלאים ערכיים שהקימו שבט רחב של ילדים, נכדים ונינים שעדיין תורמים את חלקם במלחמה על המדינה היקרה שלנו, באתי אל קריאת הספר ממקום אישי, שורשי ועם יראת כבוד והערצה לאדם שלא הכרתי.

מהרגע שנחשף שמו של ארנון באותה שבת בה שוחררו החטופים, הבנתי את גודל האבדה.

דמותו המיוחדת של ארנון כאדם וכלוחם נבנתה שורה אחרי שורה מתוך הכתוב בספר. 

הבחירות, העשייה, ההישגים ולצידם הנאמנות, הכנות והנחישות כלוחם הסמוראי שהיה עבורו סוג של מודל לחיקוי לאחר שקרא את הספר שוגון, התממשו במציאות חייו.  

עוד קודם לכן בנעוריו כבר התעניין בספרו של אנדי מקנב "פעולה מיידית" הספר שיצר עבורו את העולם אליו הוא שואף. הציטוט שליווה אותו מאותו הספר הפך למוטו: "בפרוזדור מרכז ההדרכה הייתה תמונה גדולה של עדר כבשים בדיר ומתחתיה כותרת: או שתנהיג, או שתציית, או שלא תפריע." ארנון בחר להנהיג. (עמוד 46 בספר)

בפרק דלתות מסתובבות, הפרק שהביא את סיפור הלחימה של ארנון וצוותו בשבעה באוקטובר להצלת תושבי נתיב העשרה צלצלתי לאחותי ושתפתי אותה בקריאה.

אחותי הבכורה (73) ומשפחתה, היו ממקימי מושב נתיב העשרה שהיה אז בלב סיני, ועברו עם פינוי סיני בהסכם השלום עם מצרים, למקום בו נמצא הישוב היום. בישוב מתגוררים באותה שבת שחורה גם שלושת בניה עם נשותיהם וילדיהם-נכדיה. את עדותו של אשל כפי שמופיעה בספר (עמוד 58) מכירה אחותי מקרוב. 

"העובדה שארנון, בשבריר שניה, מחליט לא לפנות שמאלה לעבר קיבוץ ניר עם אלא להמשיך ישר ולהתעמת עם המחבלים בקרב שימשך כאמור כמעט שלש שעות, היא עובדה מכריעה.

אשל אומר שהבחירה שארנון עושה ברגע זה היא זו שמצילה את כל תושבי מדינת ישראל, לא פחות."

את המקצועיות והערכים הביא איתו ארנון לאותה שבת. הוא חתר למגע בקור רוח תוך ניתוח מבצעי של הסיטואציות בהן נתקל ומתן פתרונות מצוינים. תחושת האחריות ותחושת ההחמצה מתוצאות הקרב על הבית של פסי בבארי, המשיכו לייסר אותו עוד ימים רבים אחרי. 

שבת שמונה ביוני יום המבצע: "הם מתחילים בנסיעה לעבר היעד, באחד המודלים לפני המבצע, אחרי שעות של תרגולים, כשהם עייפים ושחוקים, משהו מוציא פעם שקית עם סוכריות מנטה וכולם שמחו וצהלו כאילו לא ראו סוכריות בחיים, אבל לאט לאט זה הופך לטקס, חלק בלתי נפרד מהפעולה - כמו הרגע שבו פורקים מהרכב. כמו הרגע שבו כל אחד רץ לעבר הנקודה שבה הוא צריך להיות. כמו הרגע שבו מתחיל רעש מטורף של יריות, אז הנה משהו מוציא שקית עם סוכריות מנטה ומחלק לכולם. וככה הם יודעים איפה הם נמצאים בכל שלב" 

נצבט לי הלב לקרא את מכתבי הפרידה של אימו ושל אביו באחרית הספר. הם אבדו את היקר להם מכל ואין נחמה. רק געגוע וחסר גדול נפער אצל כל מי שזכה להכיר, לחיות במחיצתו ולאהוב אותו. "לכשתבשיל השעה", כותבת אימו רותי, "אפשר יהיה לספר גם על המשפחה שבנית עם זוגתך, איזה בן זוג ואבא מופלא היית" 

אני בטוח שאקרא את הספר כשיראה אור.

ארנון זמורה תודה לך! 

יהי זכרך ברוך

"איש אשר רוח בו" הוא ספר שמדליק אור בתוך החשכה, שהופך את הכאב לתקווה, ואת הזיכרון לכוח. אודי בן סעדיה מגיש לנו שיעור בגבורה, באהבה ובאנושיות - עטוף במילים.

אודי בן סעדיה הוא מחזאי ובמאי תיאטרון. סיפוריו התפרסמו בבמות ספרותיות שונות בארץ ובחו"ל. כתב ספרים ומחזות זוכי פרסים.

"איש אשר רוח בו -סיפור חייו ומותו של לוחם הימ"מ רב פקד ארנון זמורה" מאת אודי בן סעדיה, הוצאת כנרת זמורה, לרכישה לחצו כאן.

בקרו באתר להנצחתו של רב פקד ארנון זמורה..

7