האמת היא שיש ספרים שהסיקור אותם קולח ונוגע בשורה הראשונה שאני ניגשת לכתוב. ויחד עם זאת בכל שקשור לדואט השמיימי כמעט שעברתי מאיתנו, שאֵין לוֹ אָח וְלֹא רֵעַ בזאנר הישראלי, ניצבתי בפני הדילמה - מאיפה מתחילים?
שהרי כגודל חווית הקריאה, אמורות להתנסח שורות ההמלצה. אלא שכאן הפכה חווית הקריאה להרבה יותר מקריאתה של יצירה ספרותית ארוטית. דואט הספרים מאת אורטל ביבאס מביא את ההמשך לספר כמעט שעברתי מהם (שסוקר כאן בבלוג) והוא הרבה מעבר לכל מה שקראתם עד שהגעתם אליו.
מאלין גורלי, אישה יפיפייה באופן אחר מחפשת זהות. אביר חן גבר מסוקס ועוצמתי בעל חברה להתקנת מעליות, מסתיר שריטות עמוקות בלתי נראות. בשנת 2019 זה קורה. תיקון מעלית אחת סוחף את השניים למפגש נדיר של לבבות, הכותב סיפור אהבה חד-פעמי. שבר עמוק טורף את העלילה האופטימית ומנסח יצירה ארוטית משובחת של משחק מסוכן בו נוטלות חלק הדמויות כולן.
חלקו הראשון של הדואט פותח בסצנה מהספר השלישי, (לקח לי דקות קצרות להבין...) וחוזר לחודש דצמבר 2022 כשאביר מתעורר מתאונה ולא זוכר את מאלין.
"סרט רץ לי בראש. מבט על מבנה נטוש שעומד על המצוק מאחרי וראיתי אותה. ראיתי אותנו! יושבים על החול הזה, זאת על זה, כוס יין מפרידה בינינו ואין סודות. יש כאב. זה מרגיש אותנו! יש הכל. אין סודות. רואה אותנו ולא מצליח לגעת. מאבד את הדעת מהאהבה הזאת אליה, ואין לה מושג! רטוב מתחת לעור והיא לא כאן. הכל אמור להרגיש נכון.
"מה עשינו לא נכון, ילדה?" הייתי נואש שתשלים אותי עכשיו. איפה היא עכשיו?
סחוט ממים מול סלעי כורכר , שם היא יושבת, עירומה מולי ושדיים חשופים. מביטה בתוך עיני ואני נעלם בתוכה." (מתוך חלק א עמוד 372 בספר)
כמעט שעברתי מאיתנו הוא דואט המשך בטרילוגיה "כמעט שעברתי". סיפור שמערער את הכללים ושובר מוסכמות. כל מילה מהודקת כרקמה לזו שקדמה לה וזו שבאה אחריה. כשהחוקים נכתבים מחדש והמסגרות כבר לא מחזיקות, הופך הסיפור לקריאת תיגר שהנייר עומד בו, גם כשהלב כמעט לא.
כמעט שעברתי מאיתנו הוא רומן ישראלי ארוטי ברמה קולנועית! כתיבה הרמטית חכמה המשולה למקצב הטנגו (צעד קדימה שניים אחורה). טקסט שנע בין עלילה לפרשנות ומתחבר לפרוזה במנעד רבדים ותובנות.
הטיפוגרפיה בטרילוגיה מקורית במובן המלא של המילה! פרודות פרודות ומעברים. הדמויות כולן מדברות, צירי הזמן מושכים בחוטים. הפרשנות מבעבעת בתוך העלילה. השוליים מתרחבים אל תוך המרכז והעלילה הלוהטת מתפתחת באופן ספירלי. לא נרגעתי. גם אתם לא תירגעו! (61 הערות שוליים מתכתבות עם הדינמיקה של הטקס).
אחרי שסימנתי לעצמי בדבקות את ההערות בטקסט, שבתי לעיין בביאורים וכל מה שדמיינתי עד לשם הפך להיות אחר. ספירלי, מטלטל, מעורר פנטזיות ולפעמים גם קינאה. (בבקשה אל תשאלו למה!)
ככל שהתקדמתי הפכה הקריאה להשתוקקות, מין אובססיה ורעב שלא ידע בי שובע. הרגשתי מובלת, שבויה באדוות היצירה החד פעמית. מתנפצת פנימה בין נקודת שיא אחת לאחרת.
כמעט שעברתי מאיתנו הוא דואט חד פעמי. יצירה פורצת דרך בפרוזה הארוטית הישראלית.
שיר הלל למילה, פרי יצירתה של סופרת שלא מנסה לעמוד בשורה כי בזכותה ה"שורה נשברת".
תיבת אוצר ספרותית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה