קלפי עצם הכתיבה - 60 קלפים לשחרור הכתיבה הפנימית מאת נטלי גולדברג - המלצה של אהבה אישית

 

מאז שאני זוכרת את עצמי, מגיל מאוד צעיר הייתי מחוברת למילה הכתובה וחיקיתי את אחותי הבכורה שגזרה קטעי שירה מעיתון שישי ("למרחב" או "דבר").  מהר מאוד ייחדתי את דרכי שלי ונהגתי להדביק את גזרי הכתיבה והשירים מאחרי דלת חדרי מה שמצער אותי עד היום, שאין לי תמונה ועדות אמיתית, (רק עדות צילומית בראש), שמתעדת את הזיכרון הזה. (שהרי בשנות השבעים מצלמה היתה מצרך נדיר).

אני אוהבת את המילה הכתובה ומחזיקה מאגר של מחברות מלאות בכתיבה אישית לאורך שנים. הבלוגים שלי הם המקום בו המילים שלי מקבלות פומביות. 

כתיבה היא תהליך חושני המשתף את כל חלקי הגוף והנפש. על מנת לשחרר את החלק היצירתי שבנו המייצר כתיבה, עלינו לשחרר את הראייה שלנו את העולם, ואת היד האוחזת בעט. על מנת שנוכל לתת לכתיבה להינשא על כנפי המציאות והדמיון, עלינו לפנות זמן, לבחור מקומות מתאימים לכתיבה, ולהתמלא בחוויות. 

בימים אלו רואה אור בעברית חפיסת קלפים שכולה חוויה, טקסט קולח ומשעשע, לבעלי עניין בכתיבה ולאוהבי קריאה. שישים קלפים לשחרור הכתיבה הפנימית שיצרה הסופרת, תלמידת הזן והמורה לכתיבה נטלי גולדברג, מחברת הספר עצם הכתיבה, שבו סיפרה על מנהגי הכתיבה של סופרים מפורסמים והציעה תרגילים מגוונים וגירויים לכתיבה. גולדברג סוחפת ומבטיחה: אם רק נפנה לכתיבה מקום בחיינו היא תפרוץ ותמלא אותם.

בקלף ראשון במארז נכתב: התחילו במילים "אני חושבת על" ובכל פעם שאתן נתקעות, פשוט חזרו ל"אני חושבת על" ותמשיכו משם. בקלף 60 נכתב: ספרו את סיפור האהבה שלכן. כתבו במשך חמישים דקות.
בין לבין, מוצעות מגוון משימות, ברוח מה שנכתב על גב מארז הקלפים.

 

פתחתי את הערכה בהתרגשות ואהבה. כל אזעקה שליוותה אותי באותו הבקר, והיו לא מעט, הכניסה אותי לממד עם הקלפים ותרמה לי לנתק מודע מהאירוע שהתחולל בחוץ, שכן השפיות והחולין הן התרופה הכי מועילה בנסיבות המלחמה הנוכחית.

התחברתי לקלפים. לאחדים יותר לאחרים פחות. יחד עם זאת ברור היה לי שכאשר אתחיל להשתמש בהם בפועל בכתיבה בזמן אמת תיווצר החוויה הייחודית. 

לכל קלף מופיעה בצידו האחורי הערה. היא אינה מכוונת לרוח הקלף היא רק תוספת הרחבה שאפשר או שלא לאמץ לתהליך הכתיבה. 

אין חוקים ולא חוקיות בכתיבה יוצרת. אפשר להתחיל מנושא, קלף אקראי שאבחר ולהיצמד לו. אפשר גם פשוט לסטות ממנו הצידה לכל נושא ולאפשר לכתיבה לגלות לנו איך לקשר בין הדברים. 

השימוש בקלפים עשוי להרחיב את נקודת ההשקפה שלנו הכותבות. תוך כדי כתיבה ניתן להעשיר את התיאורים סביב בעזרת הקשבה החוצה: כמו שימת לב לציוץ הציפורים, למים זורמים, לטיפות הגשם, לצעדים רחוקים וכדומה.

התרגול בכתיבה מגביר בנו את הערנות. מרקם ושכבות מרחיבים את ממדיי הכתיבה והיד נעה בין המילים והשורות. 

בחרתי להביא כאן שלושה מהקלפים שהתחברתי אליהם מאד. בחרתי את קלף מס 10 בנסיבות היום הגשום הזה. סוף מרץ יום למחרת כניסתו של האביב כותב הקלף: כתבו על מזג האויר! ודווקא היום כמו בהנחיה מאחור "כתבו מה שאתן זוכרות על הברד או על גשמי אמצע חודש מרץ או על חמסין כבד. הפכו את הזיכרון לאישי. חקרו את ההשפעה עליכן" ואכן הבקר ירד כאן ברד שלא ראיתי גם בשיאו של החורף הזה. הנחיה מושלמת וכר דשא לכתיבה שלקחה אותי יותר ויותר לתוך היום הזה ואל אלו שקדמו לו.

כל ניסיונותיי לצלם חד יותר את הכתוב נכשלו- עמכם הסליחה.

קלף 24 שאל אותי: "מה הביא אתכן אל העמוד הזה? מה אתן רוצות לכתוב? קדימה ספרו לי"!

קלף שמניע לכתיבת רגשות ורגעים. החופש וההזדמנות לכתוב צריכים להיות מנת חלקם של כל האנשים. קריאה היא יסוד הכתיבה. הרשו לעצמכם ללכת לאיבוד בתוך ספר באופן טבעי נובע מכך הרצון לכתוב ומי כמוני יודעת.

ללא ספק קלף מעורר השראה שמאיץ אותי-אוהבת הספרים והמילים הכתובות, לפתוח שוב את המחברת לחדד את העיפרון (לא כותבת בעט) ולזרום לתוך השורות. 

קלף 29 שאל: באיזה אופן אתן בלתי נראות? קדימה 10 דקות.

הנושא הזה הוא הזדמנות לצאת מהמחבוא כותבת גולדברג מאחרי הקלף בהערה. יש בנו חלקים רבים כל כך. מה שאנו מסתירות על מנת להגן על עצמנו? מה סודי בתוכנו? מה אנו חוששות לחלוק? 

WOW של קלף אני יוצאת איתו לדרך ארוכה ויודעת שהכתיבה בו תחצה את ההנחיה להקדיש לו 10 דקות בלבד. 

השימוש בקלפים אלו עשוי להרחיב את נקודת ההשקפה שלכן. גולדברג ממליצה להתחיל מ10 דקות כתיבה, אבל אחרי שהיד והתודעה מפתחות כושר, מומלץ להאריך את משך הזמן.

הרשו לכתיבה לכתוב את עצמה, הקשיבו לעצמי הגדול שלכן, המחובר יותר. מילים ומחשבות חדשות יופיעו. תרגלו גם בצוותא, בכיתה, ברכבת, בממד, על ראש ההר, ליד נהר, בישיבה על ספסל בגן הציבורי.

ומה באשר למחשבים? עדיף בעזרת עט ומחברת. זה יסמן לתודעה שלכן שאתן עכשיו במקום אחר ותוכלו להתחבר לחלק שונה של הלב או הנפש. הגם... השינוי הזה יאפשר שחרור גופני ותזוזה שונה לחלוטין של הידיים והגוף. 

כתיבה היא דבר נפלא. לכתיבה יש כוח לרפא. הראיה- כל כך הרבה ספרי שבר וריפוי סקרתי בבלוג הזה בנסיבות השנתיים האחרונות. הכתיבה הפנימית היא דרך לפגוש את עצמכן - עם התרגול, הפחד וההתנגדות יאבדו מכוחם ולא יהיה מה שיעצור בעדכן.

אפשר להשתמש בקלפים בסדר כרונולוגי או לא. העיקר שתצאו לדרך ותכתבו.

שתתחילו תבינו למה אני כל כך אוהבת את המילה הכתובה ואת היצירה הפנימית שנובעת מתוכי פנימה!

המלצה עם אהבה!

"קלפי עצם הכתיבה" מאת נטלי גולדברג, תרגום רנה וורבין, עיצוב אבנר הברפלד, הוצאת פראג, לרכישה לחצו כאן.

ריקי ברוך

אל תשכחי לנשום, היומנים הסודיים מחנות הספרים, אאוריקה ועגור וגעגוע - הספרים שמקדמים לנו את בוא האביב

"אל תשכחי לנשום" מאת שונדה מוראליס

מתי בפעם האחרונה עצרת לנשום?
הימים שלך מלאים. קריירה ומשפחה והסעות וקניות והורים וסידורים סידורים סידורים. בעומס הבלתי פוסק שקוראים לו החיים אין לך באמת זמן לעצמך. אבל אפשר גם אחרת. את לא צריכה שבוע חופש כדי לצאת מהלחץ. יספיקו רק חמש דקות.

בעצם, הכול עניין של איזון!

"אנחנו מנווטות בין התביעות והלחצים היומיומיים, וגם מתמודדות עם אי שוויון מגדרי, גלוי וסמוי, במקום העבודה. בסביבה מקצועית גברית בעיקרה, כשההזדמנויות הפתוחות בפני נשים הן מועטות, אנחנו עלולות להיגרר לתחרות עזה, אפילו עוינת, עם אישה אחרת. זה לא חייב להיות כך. כדי לנטרל את ההתנהלות הזו, אנחנו צריכות להיות ערות לה, להתייחס לעצמנו בחמלה על שנקלענו אליה, ואז ליצור קשר, לתמוך ולקדם את האינטרסים זו של זו במקום העבודה. כשאנו שואפות בכנות להבין ולכבד במקום לשפוט זו את זו, אנחנו רק מקדמות אחת את השנייה". 

מיינדפולנס בהגדרתו הוא תרגול מנטלי של הפניית קשב מכוונת לרגע הנוכחי, תוך קבלה ואי-שיפוטיות כלפי החוויה הפנימית והחיצונית. השיטה מבוססת על התבוננות סקרנית במחשבות, ברגשות ובתחושות גופניות, ומסייעת להפחית לחץ, שבירת דפוסים אוטומטיים ושיפור הרווחה הנפשית

אני שבה ומתרגלת מדיטציות, לומדת עוד ועוד על מיינדפולנס ובודהיזם, מסקרת ספרים בתחום ומשתדלת להיות בקשיבות לכאן ולעכשיו מה שמרחיק אותי מהטייס האוטומטי ככל שאצליח. המיינדפולנס שמעודד אותנו לעצירה - לנשום ואז להגיב מאפשר לנו לבחור במודע את אופי התגובה. עצירה שכזו מאפשרת להיות במרחק מהמחשבות כדי לבחור את המקום של החופש.

ככל שהאני מתמידה בלימוד ותרגול המיינדפולנס, אני נחשפת לעוד ועוד נושאים שמרתקים ומסקרנים אותי להרחיב ידע והבנה. הספר "אל תשכחי לנשום" מציע דרך פשוטה וישימה לשילוב מיינדפולנס בתוך שגרת היום. לעצור, להתמלא באנרגיה ולמצוא שקט פנימי בכל רגע עם כוס קפה ביד, באמצע ישיבה, או אפילו בדיוק כשנדמה שהכול משתבש.

זהו מדריך מיינדפולנס לנשים עסוקות. את לא זקוקה לוויפאסנה של חודש או לצאת לחופשה בת שבוע כדי להירגע. את צריכה רק חמש דקות ביום כדי להשיב אלייך את הנשימה ואת האיזון בחיים. ספר זה הוא מדריך נפלא שמציע דרך פשוטה וישימה לשילוב מיינדפולנס בשגרת היומיום.

"זו בדיוק הסיבה שלשמה כתבתי את ״אל תשכחי לנשום״. בשבילך. בשבילי. כדי שאנחנו, הנשים, נוכל לזהות מה אנחנו צריכות לעשות כדי להפוך לשלמות, חזקות ויציבות. על ידי הפקת המיטב מעצמנו, נוכל לגלות את המיטב זו בזו. כולנו מרוויחות ממודעות קשובה, מכנות, מהשאיפה להצלחה ומגילוי הכוח ליצור איזון. בין שאנחנו מנהלות תאגיד או משק בית, קשיבות מלמדת אותנו כיצד להיות הגרסה הטובה ביותר של עצמנו, לטובת המשפחה שלנו, מקום העבודה שלנו והעולם כולו - גברים ונשים כאחד". (מתוך ההקדמה לספר)

בספר שלושה סוגי הפסקות קצרות וממוקדות: הפסקות לנשימה שמביאות עמן רוגע, נוכחות ומודעות.
הפסקות לתודעה שמסייעות להשתחרר מאמונות מגבילות ומחזקות ביטחון עצמי.
הפסקות לאיזון שעוזרות לעצב את החיים שאנחנו באמת רוצות לחיות.
זהו מדריך נגיש ומעודד, שיגלה לך איך את יכולה לקחת זמן לעצמך גם כשאין לך זמן.

אהבתי מאד את החלקים בהם מביאה מוראליס הפסקה קשובה ומתמקדת באופן שהמסר יכל להפוך קל ליישום. 

מטרת ההפסקה הקשובה להעניק לנו שלווה, בכל מצב, כדי שנוכל לתפקד טוב יותר. ההפסקות לנשום מחלצות אותנו ממערבולות המחשבות ומאפשרות פתח למרחב חשיבה רגוע, שקול ויצירתי. זה מעיין גלגל הצלה הדרוש לי-לנו כדי להספיק הכל ובו בזמן לשמור על אנרגיה ועל שפיות. 

הפסקת הקפה בעמוד 34 רק חיזקה אותי שמה שאני עושה הוא בעצם נכון ואפשרי בהתנהלות שלי. 

הפסקת השינה עמוד 87 לימדה אותי שעלי לעשות כמה שינויים לטובת השינה שלי גם בנסיבות המלחמה.

הפסקה קשובה לתודה עמוד 136 היא חלק מהריטואל היומי שלי

והפסקה קשובה לאהוב את הגוף עמוד 101 היא שיעור שאני לומדת.. 

השבוע למדנו באחד ממפגשי המיינדפולנס, (אני מנויה במועדון מיינדפולנס) על חשיבותה של ההפסקה והתמקדות ב"שום דבר". פשוט להיות ולא לעשות. גם לא לגלול בנייד פשוט לנשום.

וכמו בשיעור הזה כך גם בספרה של מוראליס ההזמנה היא פשוט להיות. לבחור מנוחה מודעת ולתת למערכת העצבים להירגע ומי כמונו יודע שבמלחמה הזו מערכת העצבים שלנו בעומס ויש וגם שחיקה.

אז תזכרו - זה נגיש לנו. זה מצויין לימי המלחמה הזו ובכלל לנפש המותשת של כל מי שחי במדינה הנהדרת שלנו. 

קדימה תצללי פנימה עוד תופתעי לגלות את העוצמה של ההפסקות הקצרות האלו!

המלצה קשובה!!

שונדה מוראליס היא פסיכותרפיסטית בעלת תואר שני בעבודה סוציאלית (MSW) והסמכה קלינית (LCSW) המתמחה בהפרעות הקשורות ללחץ ובטיפול מבוסס מיינדפולנס. היא מתגוררת בפנסילבניה עם בעלה ושני ילדיהם, אוהבת לטייל בחיק הטבע, משתדלת ליישם את העקרונות שהיא מלמדת, וממשיכה לנסות למצוא תשובות לשאלה מה מניע אנשים מבפנים.

"אל תשכחי לנשום" מאת שונדה מוראליס, תרגום נאוה אביב, הוצאת דיונה לרכישה לחצו כאן





"היומנים הסודיים מחנות הספרים" מאת סוזן מאלרי / פרוזה

לכולם יש סודות. גם בעיירות הכי טובות.

ג'קס אוהבת את חנות הספרים שלה, אחוזה ויקטוריאנית משגעת שיש בה משהו שאין בשום מקום אחר: קיר של תיבות דואר ישנות, שבהן שומרים תושבי העיירה את היומנים האישיים שלהם.

בזכות המנהג המקסים הזה, וגם בזכות אישיותה המלבבת של ג'קס, כולם מרגישים שם קצת בבית.

אבל אחרי שנים כה רבות, שיפוצים צריך לעשות. ג'קס בוחרת קבלן, שנראה לה שעל הדרך ישכנע את אחותה לא לעזוב את העיירה, אבל מתברר כשהוא מגלה עניין דווקא בה. כשהשמות על תיבות הדואר נמחקים בטעות, השניים מבינים שרק דרך קריאה ביומנים הם יצליחו להחזיר אותם לבעליהם.

וכשהיומנים נפתחים, האדמה מתחילה לרעוד. איך אפשר להסתכל למישהו בעיניים כשאת יודעת את הסודות הכי אינטימיים שלו? איך אפשר להאמין אחרי שהשקר נחשף? ואיך, איך אפשר לאהוב שוב אחרי שהלב שלך נשבר?

אני אוהבת ספרים ומכאן יוצא שאני אוהבת עוד יותר ספרים שעוסקים בספרים (וגם סרטים)
"היומנים הסודיים מחנות הספרים" הוא רומן חכם ומרגש שמראה איך אהבה, חברות וספרים טובים יכולים להאיר את החיים.

תמיד נהגתי לומר שספרים הם חברים. חברים מהסוג שהם מביאים את הסיפור שלהם ומאפשרים לי להיות ביקורתית כלפיהם גם מבלי שיתאכזבו אם לא אוהב בהם.

השילוב האלמותי של ספרים ויומנים הוא תמצית ההתבוננות בעלילה ששוזרת אותם זה בתוך זה ומקדמת עלילה משוחקת על אהבה, חברות וחידה שמבקשת פתרון כשכל אלו בעיירה אמריקאית קטנה. (מתה על הערים האלו...) 

אז... מה יקרה כשבעקבות תקרית מוזרה יתגלו כל הסודות הכתובים בהם? תסמכו על סוזן מאלרי, מהסופרות האהובות באמריקה, שזה בדיוק הממתק המנחם שאנו זקוקים לו עכשיו.

חווית קריאה ממגנטת לימי המלחמה הזו.

קליל זורם ומהנה.

"היומנים הסודיים מחנות הספרים" מאת סוזן מאלרי, תרגום ליאת שרון,  הוצאת דיונה, לרכישה לחצו כאן






אאוריקה מאת אליעזר יערי

שיחת טלפון משנה חיים: אורי באואר מתבשר שזכה בפרס נובל לרפואה, אבל בוחר לעזוב הכול ולחזור לישראל. למה דווקא עכשיו?

"לידיה נעה מרגל לרגל, וטיפות המים שעוד טפטפו ממנה נספגו במהירות בשטיח. היא הידקה את המגבת סביב גופה וחשבה שהימים כבר צוננים מכדי לצאת כך מהמקלחת. אני עומדת כאן על רגל אחת במסדרון, פרנק, ואני רטובה לגמרי, אני אבוא בעוד שעתיים פחות או יותר אם זה בסדר. פרנק אמר לא היית צריכה לצאת, שעתיים זה מצוין, וגם הוסיף יותר מדי זמן לא דיברנו. לידיה הניחה את שפופרת הטלפון וחשבה שבעניין הזה הוא צדק, אידית ופרנק פישר היו צריכים להתקשר יחד ביום ההודעה על הפרס, אבל במקום שיחת הטלפון הגיע רק מברק: ״אנחנו עכשיו בהוואי ואי אפשר להשיג אתכם בטלפון, כל הזמן תפוס, מרימים לכבודכם כוסית, איזו בשורה נפלאה!״ המברק שלהם הצטרף למברק המייגע של נשיא מדינת ישראל (״מדינת ישראל כולה גאה היום בחלוץ מקיבוץ הקוצרים שקצר את פרס הנובל והעלה את שם ישראל ותרומת העם היהודי לאנושות כולה!״ עם סימן הקריאה) ולמאות הברכות שהגיעו ולזרי הפרחים של חברים ועמיתים, אנשי בית החולים והאוניברסיטה, מתמחים מחוץ־לארץ, ראש העיר והמושל"

. 

אורי, ישראלי לשעבר שחי כבר שנים בארצות הברית, פיצח שם את סוד מחלת הסרטן. ימים מעטים לפני שיזכה בשוודיה בתהילת עולם הוא עוזב בבהילות את ביתו וטס לישראל לפגוש סודות לא פתורים מן העבר.

מה קרה לפני שנים בערש ילדותו ומחוז געגועיו שקורע אותו ממשפחתו דווקא בשיא הצלחתו? והאם ייסע לבסוף לשטוקהולם כדי להשתתף בטקס?

יערי בונה עלילה שפותחת בסיפור הצלחה מדעי והופכת בהדרגה לדרמה אנושית אישית עמוקה. מסע תודעתי. הדמויות מתגלות ברבדים והעלילה נשזרת גם בין ישראלים בחול למציאות הישראלית המורכבת ממכלול חילוקי דעות, מתחים חברתיים ופוליטיים.

הספר מזמין את הקורא לעצור, להתבונן, ולשאול שאלות עמוקות על זהות, שייכות והדרך שבה אנו מגדירים הצלחה. זהו רומן שמעורר השראה לא דרך תשובות, אלא דרך היכולת לפתוח נקודת מבט חדשה על עצמנו, על הבחירות שלנו, ועל המקומות שעדיין מבקשים ריפוי.

המלצה חמה!

אליעזר יערי (נולד ב-25 ביולי 1949) הוא עיתונאי וסופר ישראלי. היה טייס קרב וכיהן כמנכ"ל הסניף הישראלי של "הקרן החדשה לישראל".

יערי כתב שלושה ספרים: "בחזרה לטיטאניק" (1989), אוסף סיפורים קצרים; "הצטלבויות" (2004), רומן על נזירה בירושלים; ו"מעבר להרי החושך" (2015).

"אאוריקה" מאת אליעזר יערי הוצאת עם עובד לרכישה בחנויות, 'עברית' ובאתר ההוצאה

 

עגור וגעגוע מאת רקפת זיו־לי

מַמָּשׁ עוֹד מְעַט תִּפְרֹשׂ לַהֲקַת הָעֲגוּרִים כָּנָף וְתִנְדֹּד לְאֶרֶץ רְחוֹקָה. כֻּלָּם חוּץ מֵעָגוּר אֶחָד אֲשֶׁר אֵינוֹ מוּכָן לַעֲזֹב אֶת הָאֲגַם שֶׁהוּא אוֹהֵב כָּל כָּךְ. הוּא מַחֲלִיט לְהִשָּׁאֵר מֵאָחוֹר עִם אַרְנָב, שְׁנֵי צְפַרְדֵּעִים וְצָב, וְהֵם מְאָרְחִים לוֹ חֲבֵרָה. אֲבָל לְצַד הַחֲבֵרִים נִשְׁאַר עִם עָגוּר גַּם הַגַּעֲגוּעַ.

סִפּוּר מְרַגֵּשׁ עַל חֲבֵרוּת וְשַׁיָּכוּת, עַל אֲגַם יְפֵהפֶה וְעַל בַּיִת.

כמה קסם וכמה אנושיות יש בסיפור הגעגוע שבין עגור ועגורית.

עונת הנדידה החלה אלא שעגור מסרב לעזוב את האגם שהוא כל כך אוהב. 

למרות ניסיונות השכנוע של עגורית להביא לכך שעגור יצטרף אליה. מחליט העגור להישאר עם הארנב והצפרדע והצב. 

אלא שהפרידה הייתה עליהם קשה.

עגור איבד את מצב רוחו וסרב לשחק עם הארנב, הצב והצפרדע, ועגורית התגעגעה גם היא עד ששבה אל עגור והשניים קבלו את ההחלטה!  (לא אגלה לכם אותה...)

שילוב עשיר של מלל ואיורים מעוררי רגש ואמפטיה, יוצרים את "עגור וגעגוע" לספר ערכי המחזק בקרב הילדים את ערכה של שייכות, דאגה, מסירות ואהבה גדולה שמחברת בין בעלי חיים כמו בין אנשים.

ספור נפלא המקדם שיח בקרב הילדים ומעורר בהם ביטוי של רגשות.

רקפת זיו־לי היא סופרת זוכת פרס אקו"ם לספרות ילדים ונער. זהו ספרה החמישי. מספריה לילדים: איזו מין חתולה את, יוסף? ועצים מצפים לגשם.

ענבל אבן היא מאירת ומעצבת. איוריה המרהיבים מציגים עולם מלא פליאה וחבור עמק לטבע.

"עגור וגעגוע" מאת רקפת זיו־לי, איורים ענבל אבן, הוצאת עם עובד לרכישה לחצו כאן.

ריקי ברוך

איפה הבית, הפרי הזר והעולם שיש - ספרות מיטבית החודש בהוצאת ידיעות ספרים

איפה הבית מאת שרה אהרוני
מאז שחזר ממלחמת לבנון נושא דניאל בתוכו לילות חסרי מנוחה, שמות של חברים שלא שבו ודממה כבדה. המשתלה הקטנה שהקים נהפכה לכל עולמו: בין רוזמרין לערוגות הגינה הוא מטפל בצמחים ומוצא בהם שלווה שאינה תלויה באיש.

דניאל מחפש מרגוע לצלקות המלחמה במשתלה השקטה שלו, עד שריקי פורצת לחייו ומשנה הכל. מבית שהבטיח מקלט ונהפך לזירת קרב, הוא יוצא למסע הישרדות פנימי שמתחיל בטיסה אחת בלי יעד.

"הפעם ריקי באה למועדון עם מטרה ברורה. זה מכבר הבחינה בגבר אחד, שונה, ושמו דניאל. הוא תמיד היה שם, אבל מעולם לא נטל חלק בחגיגות הבשר. ישב בצד, קרוב אך רחוק, שתקן ומהורהר. כשכולם פרצו בצחוק, הוא פלט גיחוך יבש, ספק כחכוח.

כשהסיגריה המגולגלת עברה ביניהם, העביר אותה מיד הלאה. רק לעתים, בלחץ החברים, שאף ממנה, עיניו מזדגגות. אבל גם אז לא שר איתם את המנון השטות:
"ריקי, ריקי,
אל תפסיקי,
בואי, קחי עוד שכטה
נעשה חיים בצוותא."

ואז מופיעה ריקי, אישה אישה יפה פצועה וסוערת פצועה שפורצת לחייו כסופה. הקשר בין השניים מתפתח במהירות לנישואים, ואולי מהר מידי!  שנים עוברות, נולדים אסף ומאיה, וההבטחה הגדולה מתפוררת.

השניים נאלצים לעמו מול כל מה שרצו לשכוח. פצעים מן העבר, טראומות לא פתורות ויותר מכל, חיפוש מעמיק אחר שייכות ומשמעות. הבית שנדמה תחילה למקלט נהפך לזירת כאב.

בתוך מערכת היחסים המתנהלת לצד כל אלו נבחנת השאלה האם "בית" הוא מקום פיזי או שמא הית קיבול לערכים של ביטחון ואהבה.
כשהסערה הפנימית גואה ומאיימת להטביע אותו, דניאל עוזב. תיק גב, מעט כסף, טיסה אחת. בלי יעד. בלי לדעת שתקווה יכולה לנבוט גם באדמה חרוכה.

"איפה הבית" הוא רומן נוגע ללב. השילוב הכל כך ישראלי של מלחמה, הלם קרב ומערכות יחסים שרק מבקשות לחזור הביתה, אקטואלי היום, לצערי, יותר מתמיד. החיילים בחרבות הברזל (כמו גם במלחמת לבנון השנייה, יום הכיפורים וששת הימים) בקשו רק שקט! 

שרה אהרוני עושה זאת שוב. היא רוקמת ברגישותה המוכרת, סיפור אודות קשר אנושי כשהשאיפה הכל כך בסיסית ויצרית בו היא למצא בית שיגדיר ויעניק את אותה שייכות נכספת.

קראתי את הספר בימים של אזעקות ונכנסתי איתו גם לממד כשניתנה האות.

בעדינות, ברוך ובכתיבה פיוטית מצליחה אהרוני לגעת בפצעים החשופים האנושיים שכה רבים בינינו עוד נושאים. דרך דמויות חבולות מחד ומלאות תקווה מאידך נפרש סיפור על מסע ריפוי בחיפוש אחר ביטחון. 

ואם לרגע שכחתם אז שרה אהרוני מזכירה לנו שהבית של כל אחד מאיתנו, הוא המקום בו הלב מוצא מנוחה וקבלה.

גם אם זה לא אסקפיזם לשמו, זוהי המלצה עם אמפטיה, חיבור ותקווה לאור.

שרה אהרוני, מחברת רבי-המכר הנערה מח'ומיין, עד שאיינשטיין בא, שתיקה פרסית, אהבתה של גברת רוטשילד, כשהשמים התקרבו לאדמה ואהבתה של סלטנאת, זכתה בשלושה פרסי ספר זהב, בשלושה פרסי ספר פלטינה ובפרס סטימצקי.

"איפה הבית" מאת שרה אהרוני, ידיעות ספרים לרכישה לחצו כאן.

הפרי הזר מאת ג'וג'ו מויס

שנות החמישים של המאה העשרים. בעיירת הנופש הרדומה מרהאם החיים זורמים על מי מנוחות. כל איש ואישה יודעים את מקומם. לוטי סוויפט, שאומצה על ידי משפחת הולדן המכובדת, מקבלת עליה בשמחה את הסדר הקיים, בעוד סיליה, בתם של בני הזוג הולדן, היתה שמחה לפרוץ את המגבלות שהוא מטיל.

"הנהג נראה מפויס - המשאית בטח בכלל לא שלו, חשבה לוטי. "טוב," הוא אמר. "אני חושב שזה יספיק." הוא תחב את הכסף לכיס בזריזות ונראה שהבין שמוטב שיפסיק את ההצגה ולא ידחק במזלו הטוב. "בואו נגמור כאן. קדימה, בחורים."

"תסתכלי על החצאית שלה," לחשה סיליה ונעצה מרפק בלוטי. היא הגיעה כמעט עד לעקביה והיתה בהדפס של ענפי ערבה. היה בה משהו מיושן באופן מוזר.

לוטי בחנה את שאר בגדיה של האישה: נעליה היו בסגנון אדוארדיאני, והיא ענדה מחרוזת ארוכה של חרוזי ענבר עגולים. "בוהמיינים!" היא לחשה בשמחה.

"בואי, פרנסס. נכניס אותך פנימה לפני שתדממי על כל הריפוד." הצעיר תקע את הסיגריה שלו בצד הפה, אחז בעדינות במרפקה ועזר לה לצאת מהמכונית".

כאמור הספר מתרחש בעיירת חוף אנגלית בשנות ה-50. לוטי סוויפט היא ילדה שפונתה מלונדון בזמן המלחמה ומאומצת וגדלה לצד בת המשפחה, סיליה. השוני ביניהן מהותי. לוטי מסתפקת בחיים בעיירה ואילו סיליה חולמת לברוח ממנה.

כאשר קבוצת בוהמיינים עוברת לגור בבית ארקדיה, בית מפואר ומסתורי הצופה אל הים, נמשכות שתי הצעירות לעולם הקסום והפרוע שנדמה להן שהם מציעים. האירועים שמתחילים שם מובילים לסודות, אהבות אסורות והחלטות גורליות שמשפיעות על חייה של לוטי ועל חיי משפחת הולדן במשך עשרות שנים. שנים רבות אחר כך, כשבית ארקדיה חוזר למרכז הסיפור, סודות העבר צפים מחדש ומשנים את חייהם של הדמויות. 

חצי מאה מאוחר יותר, בית ארקדיה עובר שיפוץ, ורגשות עזים שבים ומתעוררים בקרב ותיקי העיירה. ככל שהעניין סביב הבית גדל והוא חוזר להיות שוקק חיים, כך צפים הסודות שנקברו בו אז ועולים ועמם השאלה: האם אפשר באמת להשאיר את העבר מאחור?

מויס עושה זאת שוב ובגדול. 

היא בונה בעיירה קטנה ומרוחקת, עולם אנושי דרך קורותיה של לוטי שגדלה בין אהבה, קנאה וחלומות- בהם גם כאלו שאינם מתגשמים. זהו סיפור אנושי מחמם לב. רומן היסטורי על זהות, שייכות וחיפוש אחר המקום שבו נוכל להיות מי שאנחנו באמת. רומן סוחף שזור סודות משפחתיים, בחירות הרות גורל, והדרך הכמעט מוכרת שבה העבר ממשיך לעצב את חיינו ולהדהד עוד שנים ארוכות אחר כך.

"מויס מייצרת עלילה יפהפייה ועל-זמנית, השזורה בקסמי עיירת נופש מנומנמת." – Good Housekeeping
"נפלא." – Publishers Weekly

"הפרי הזר" מאת ג'וג'ו מויס, ידיעות ספרים, תרגום אביגיל בורשטיין, לרכישה לחצו כאן

"העולם שיש" מאת גילי רומן

"בסבב הבא היא כבר היתה יעילה יותר וממוקדת מטרה, כמו שהיא יודעת להיות, והתיישבה מולו על המזרן שמול המאוורר הגדול. הרוח העיפה לו את הבלורית מצד לצד, למי בגיל שלהם יש עוד בלורית, למי. היא ניסתה למקד את דעתה המוסחת כדי להקשיב לו כשדיבר על אשתו. הם בהפסקה, או פרודים, הוא אמר, והיא צחקה ואמרה שזה הבדל גדול וקיוותה שיבין את הרמז. הוא צחק בעיניים עצובות וסיפר לה על הבגידה; איך גילה ואיך רצה לסלוח וניסה, אבל ללא הצלחה. היא שאלה אותו אם הוא רוצה להחזיר לה. ומיד אחרי ששאלה חשבה שאולי זאת היתה שאלה חצופה. הוא ענה שלא, הוא רוצה להחזיר לעצמו בחזרה, רק שהוא עוד לא יודע את מה. הוא כל כך יפה, חשבה בזמן שדיבר, והיה לה ברור שהדבר האחרון שהיא רוצה לעצמה עכשיו זה גבר מתוסבך ופגוע. אבל כמה סקסית הפגיעוּת הזאת, אלוהים ישמור. היא בקושי שמה לב שהם לא הספיקו להגיע לתור שלה, ובזמן שכולם חזרו לכיסאות שלהם הוא אמר לה, "נמשיך בבריכה."" (מתוך הכל בסדר)

איך מתמודדים עם עולם שנשבר? כשהבלתי סביר נעשה שגרתי והרגיל מרגיש כאבסורד, כיצד ניתן להתבונן בכנות במציאות שלנו כפי שהיא?

העולם שיש הוא קובץ סיפורים קצרים שחודרים ברגישות לעומקם של החיים, של מערכות יחסים, של אהבות ושל אובדנים. מתוך מבוכה אל מול העולם, גילי רומן כותב במבט צלול על אנשים שמלחמה עוברת דרכם וחושף את הפגיעות ואת היופי שבתוך ההישרדות.

יש משהו ממכר בסיפורים קצרים. היכולת להגיע לשיא הסיפור בפרק זמן קצר ולשמור על סקרנות מתמדת מרתק אותי ומאפשר לי להתנייד עם הספר למקומות פיזיים בהם יש לי עצירה או המתנה למשהו: בתור לרופא, לשיננית, בדואר, בקופה, בהמתנה לנכד שיסיים את החוג וכמובן ברגעים שהכי נכון לי עם עצמי.  

בסיפור "ניקוי יבש" גבר אלמן נאחז בזיכרונה של אשתו דרך בגדיה, עד כי הגבול בין אבל לאובססיה מיטשטש; בסיפור "זה לא אמור להיות ככה" ארבע דמויות ישראליות זרות מתכנסות לשיחה תחת עץ כדי להבין איך ממשיכים לחיות עם פגיעה בלתי ישירה; ובסיפור "על הגריל" אם צעירה נסחפת למרדף אחר חטיף אהוב במטרה להגן על נפשו של בנה בשגרת מתקפות הטילים.

כל המציאות של החיים ארוזה בספרו של רומן בתשעה עשר סיפורים קצרים של הישרדות פיזית ורגשית שפוגשת את גיבורי הסיפור במקום כלשהו בחייהם.

הסיפורים שמביאים רישום מדויק ומלא דמיון של חיי היום־יום כשהם נסדקים ונגלים במלוא עוצמתם. זהו ספר שמזמין לעצור, לנשום, להקשיב ולגלות את הפלא הקטן, השביר, של העולם שיש.

הרבה עצב.

לא תמיד היה לי קל לקריאה.

גילי רומן ניהל את בית הספר הבינלאומי בכפר הירוק ואת אגף אסטרטגיה של משרד החינוך וכיום עובד בקרן מנדל למנהיגות. במהלך המלחמה לקח חלק פעיל במאמץ לשחרור החטופים, בהם אחותו ירדן רומן, שנחטפה מקיבוץ בארי בשבעה באוקטובר וחזרה מהשבי ב־29 בנובמבר 2023.

העולם שיש הוא ספרו השני. קדם לו אחרון מסוגו (בהוצאת מעוף, 2021)

"העולם שיש" מאת גילי רומן, ידיעות ספרים, לרכישה לחצו כאן





















ריקי ברוך

הקליע שהחטיא מאת ריצ'רד אוסמן ושומרי הזמן מאת אליסון ריצ'מן - פרוזה מיטבית בהמלצה

שומרי הזמן מאת מחברת רבי המכר אליסון ריצ'מן

שומרי הזמן הוא רומן היסטורי מטלטל על זיכרון ועל היכולת להתחיל מחדש.
סיפור עוצמתי על אובדן, על אהבה ועל כוחה המרפא של ידידות בלתי צפויה

השוטר בקצה השני של הקו לחץ על גרייס לספק פרטים נוספים.
"אפשר לקבל תיאור פיזי? נצטרך לבדוק אם דיווחו על ילד נעדר."
"הוא בערך מטר עשרים... רזה למדי עם עיניים כהות ושיער שחור וחלק. אסיאתי. הוא לובש חולצת טריקו עם הענק הירוק ונעלי התעמלות... אם מישהו דיווח על ילד נעדר שלובש את זה..."
"תצטרכי להביא אותו לתחנה," הורה השוטר, קולו היה שטוח ונטול רגש.
"אני רוצה לתת לו אוכל לפני שאביא אותו אליכם. אני לא יודעת מתי הוא אכל בפעם האחרונה, ואני לא רוצה שהוא יישאר כל כך הרבה זמן בלי אוכל."
"בסדר. אבל תביאי אותו כמה שיותר מהר."
טום ליטף את גבה בזמן שחיכו שהוא יצא מחדר האמבטיה. "אמא שלו בטח מתה מדאגה."
אבל גרייס הרגישה שמשהו לא לגמרי בסדר. הצלקת על מפרק היד של הילד עדיין הטרידה אותה.
"הוא כל כך קטן, טום. הוא נראה בגיל של מולי — אתה יכול לדמיין אותו לגמרי לבד שם בחוץ ככה?"
"לא, אני לא יכול."
אחרי כמה דקות הדלת נפתחה והילד יצא.
הכתמים שעל פניו נמחקו, שערו הוסט מהעיניים. "אתה רעב?" גרייס טפחה על הבטן שלה.
הוא הנהן והלך אחריה לכיוון המטבח. (עמוד 19-20 בספר)

ניו יורק, 1979. גרייס גולדן נתקלת בילד וייטנאמי קטן הישן על המדרכה. כשהיא לוקחת אותו לביתה, היא עדיין אינה יודעת שהמפגש הזה ישנה את חייה לעד.

זהו רומן היסטורי-רגשי המתרחש בשנת 1979 בעיירה קטנה בלונג איילנד, ארצות הברית, בצל השלכותיה המתמשכות של מלחמת וייטנאם.

העלילה נשזרת סביב גרייס, מהגרת אירית המנסה למצוא מחדש משמעות בחייה; אן, פליטה מווייטנאם שנמלטה מהמלחמה ומגדלת לבדה את אחיינה הקטן; וג’ק, חייל אמריקאי פצוע הנושא את טראומות המלחמה ועובד בחנות השעונים “שעות הזהב”.

כאשר הילד הווייטנאמי בורח ממוסד קליטה ונמצא לבדו ברחוב, מפגש מקרי מחבר בין הדמויות ויוצר מערכת יחסים בלתי צפויה של חמלה, חברות ותמיכה.

במרכז הסיפור עומד גם בית מלאכה לתיקון שעונים המתקן בו בזמן את גם את אותם לבבות שבורים. 

הספר בוחן כיצד זיכרונות המלחמה, אובדן והגירה ממשיכים לעצב את חייהם באופן המפגיש אותם מול קשרים אנושיים המובילים תהליך ריפוי. 

ריצ’מן שוזרת את קורותיהם של גרייס, באו וג’ק, דמויות הכובשות את הלב וכואבות לא פחות.

התוצאה מארג של גורלות אנושיים, שבו הזמן, הזיכרון והחמלה משתלבים יחד לסיפור מרגש על אובדן, תקווה והיכולת להתחיל מחדש. הדמויות נושאות עמן עבר כואב, אך דווקא מתוך השברים הן מגלות את כוחו המרפא של הקשר האנושי.

הספר גם מזמין עצירה והתבוננות. בין זיכרונות, אובדן וגעגוע מגוללת ריצ'מן סיפור על אנשים הלומדים לכוון מחדש את שעון ליבם. זהו רומן שמרחיב את התודעה ומציע נקודת מבט אנושית וחומלת על הזמן שבתוכנו. הזמן שלוקח להחלים, לסלוח ולגלות מחדש את האפשרות לחיים מלאי משמעות.

ריצ'מן רוקחת דרמות מוכחת, עושה זאת שוב ומתעלה על עצמה פעם נוספת בפיסות חיים מדויקות.

קחו אותו לחופשה, בבית, בשמש או בחוף הים.

במציאות חיינו גם סיפורי מלחמות של אחרים, מעוררים חשיבה פנימה.

אליסון ריצ'מן היא מחברת רבי-מכר בינלאומיים שתורגמו ליותר מ-25 שפות. בין ספריה הבולטים נמנים: האישה האבודה, גן המכתבים ו-שעות הקטיפה. ריצ’מן ידועה בשילוב בין מחקר היסטורי מעמיק לבין כתיבה רגשית עשירה, הבוחנת את כוחם של אהבה וזיכרון לשרוד תקופות של משבר. לדבריה: "שומרי הזמן הוא בראש ובראשונה רומן על זמן, זיכרון וריפוי. בחרתי במכוון לעבור בין זמן עבר לזמן הווה בקטעים שונים של הספר כדי להדגיש כיצד אנו מעבדים נפשית כאב, טראומה ואהבה. הרומן הזה חיזק את האמונה שלי שסיפורים מאחדים אותנו, שהם עוזרים לנו להתרפא ולהמשיך קדימה.”

"שומרי הזמן" מאת אליסון ריצ'מן תרגום: אילן פן, פן ידיעות ספרים לרכישה לחצו כאן

הקליע שהחטיא מאת ריצ'רד אוסמן

זהו יום חמישי רגיל, והחיים אמורים סוף־סוף לחזור למסלולם. אבל כשמדובר ב"מועדון הרצח של יום חמישי" – אליזבת, ג'ויס, רון ואיברהים – "רגיל" הוא מושג יחסי.

"קוני מביטה בטלפון שלה ורואה שאחד הגברים שעובדים בבניין המנהלה של הכלא נמצא בטינדר. הוא קירח ועומד ליד מה שנראה כמו מכונית ווֹלווֹ, אבל היא מחליקה ימינה בכל מקרה, כי לעולם אין לדעת מתי אנשים עשויים להיות שימושיים. היא רואה מיד שיש התאמה. איזו הפתעה!

קוני עשתה תחקיר קטן על רון ריצ'י. ככל הנראה הוא היה מפורסם בשנות השבעים והשמונים. היא מתבוננת בתמונה שלו בטלפון שלה, פניו כמו של מתאגרף לא מוצלח, שצועק לתוך מגאפון. ברור שהוא אחד שאוהב את אור הזרקורים".

הפעם, חבורת מועדון הרצח מתמודדת עם מקרה קר: עיתונאית שנעלמה לפני שנים ומעולם לא נמצאה. אבל בזמן שהם מנסים לפצח את התעלומה, עברה של אליזבת כמרגלת ב-MI5 חוזר לרדוף אותה. אויב מסתורי מאיים על חייה של חברתה קרובה ביותר, וכדי להציל אותה על אליזבת לחסל חבר ותיק שלה, סוכן קג"ב לשעבר.

הקליע שהחטיא, הספר השלישי בסדרת מועדון הרצח של יום חמישי, משלב מתח וחוכמה, הומור בריטי שנון, דמויות בלתי נשכחות ועלילה שלא תרפה מכם עד העמוד האחרון.

ריצ'רד אוסמן הוא איש טלוויזיה בריטי מוכר, מנחה חידונים, קומיקאי ומפיק. סדרת ספריו מועדון הרצח של יום חמישי זכתה להצלחה בינלאומית מטאורית ומענגת מיליוני קוראים נלהבים בכל העולם. הספר הראשון מתוכה מועדון הרצח של יום חמישי (תכלת, 2021), עובד לסרט בנטפליקס בכיכובם של הלן מירן ופירס ברוסנן (2025). עוד יצאו בעברית האיש שמת פעמיים (תכלת, 2022) ואנחנו מפענחים רציחות (פן וידיעות ספרים, 2025).

כאילו שלא חסר כאן סטרס ומתח אינסופי שממלא אותי בימים אלו, ובכל זאת התחברתי לספר מרותקת ומהופנטת מתעלומה בלשית בניחוח בריטי (האפלוליות הבריטית תמיד עושה לי את זה בספרים ובסרטים).

שילוב מדוייק בין הומור ומתח עשו את העבודה כמו בספרים שקדמו לו.

כתיבה קולחת חכמה ודיאלוגים מרתקים שנונים בניסוחם, קיסמה של חברות אמיתית לאורך שנים רבות חוברים יחד לחווית קריאה על תעלומה חדשה מסובכת עוד יותר.

תשאירו את הספר בממד ובכל פעם שתגיעו אליו פיתחו את הסימנייה במקום שעצרתם!

מבטיחה לכם אותנטיות ושילוב חוויה מנצח.

"הקליע שהחטיא" מאת ריצ'רד אוסמן תרכום רחל פן, הוצאת פן ידיעות ספרים לרכישה לחצו כאן. 






















ריקי ברוך

חדש: הגדה של פסח באיורים של רחל שלו - מה שיהפוך את ליל הסדר לחוויה אינטראקטיבית ומהנה לכל המשפחה!

הגדה של פסח - לכל המשפחה - איורים רחל שלו
בימים אלו ולקראת חג הפסח רואה אור הגדה של פסח שלא דומה לשום הגדה אחרת!

ההגדה שאיירה רחלי שלו היא חגיגה צבעונית, שמחה ומלאה קסם, ובה איורים עשירים ומלאים פרטים שמזמינים להתבוננות חוזרת. בכל איור מסתתרים יצורים, דמויות וחפצים שיש לגלות. תצטרכו להפוך כל אבן, כל כינה וכל צפרדע ולשים לב לכל פרט. כל בני המשפחה מוזמנים לחוויית חיפוש ומשחק סביב שולחן הסדר ולהרפתקה משותפת.

הצטרפו לשירת אחד מי יודע 

ההגדה כוללת איורים עשירים המזמינים למשחק חיפוש דמויות, מה שהופך את ליל הסדר לחוויה אינטראקטיבית ומהנה. לרכישה ישירה לחצו כאן.

ריקי ברוך

"ריפוי טראומה קולקטיבית" ספר פורץ דרך מאת תומס הובל - אקטואלי היום יותר מאי פעם.

 

בימים אלו, כאשר מדינת ישראל והמזרח התיכון ברובו, חווים את מלחמת "שאגת הארי" והמתקפות על ריכוזי אוכלוסייה הפכו למציאות חיים של תושבים רבים גם מחוץ לגבולות ישראל, הגיע לידיי הספר "ריפוי טראומה קולקטיבית" מאת תומס הובל. 

כותב הובל בפתיח לספר

הנפש הקולקטיבית היא הולוגרפית: אנחנו גם יחיד וגם רבים, גם ייחודיים וגם מאוחדים, גם פרטים וגם הכלל. כל אחד מאיתנו אחראי כלפי האחר, כלפי אבותינו וכלפי צאצאינו, כמו גם כלפי כדור הארץ, שהוא ביתנו. אני מאמין שיחד אנו יכולים וחייבים לרפא את "פצע הנשמה" המאפיין את כולנו. בעשותנו זאת, נתעורר לאפשרות המוארת ולפוטנציאל העמוק של טבענו האמיתי וההדדי כבני אנוש, מין קולקטיבי בתוך סדר קוסמי גדול יותר.

טראומה אינה יכולה להצטמצם אך ורק למשפחה או אפילו לאילן היוחסין הרחב יותר. השלכות הטראומה המצטברות של טראומות אישיות, משפחתיות והיסטוריות מחלחלות לקהילות, למחוזות, לארצות ולאומות. המשא שנושאים אדם אחד, משפחה אחת או קהילה אחת מגיע בהכרח גם לחברה הרחבה ונוגע אפילו באלה החולקים מעט מאוד במונחים של זהות או מנהגים משותפים. השפעתו של הסבל שמחוללים בני האדם מתפשטת מעבר למושא הסבל המקורי או לקבוצה המשועבדת; מורשת הטראומה אורגת ומחווטת את עולמנו, ומשקפת את אורחות חיינו ואת תפיסתנו, את הדרך שבה אנו רואים ומבינים איש את רעהו.

"ריפוי טראומה קולקטיבית" הוא ספר מעורר השראה ופורץ דרך, החושף כיצד טראומות היסטוריות וחברתיות ממשיכות להשפיע על חיינו בהווה – באופן אישי וקולקטיבי. הובל מציע דרך חדשה להבין טראומה לא רק כפצע נפשי פרטי, אלא כתופעה עמוקה החיה בתוך תרבות, קהילה, מערכות יחסים ומבנים חברתיים.

לעיתים קרובות טראומה איננה ניתנת לביטוי, ואף בלתי נראית. מטבעה היא מעוררת הכחשה - אצל השורד העשוי להתנתק מהחוויה, אצל המדכא העלול לנסות להתחמק מאשמתו, למזער אותה או להתרחק ממנה. 

גם אם היא מתבטאת בהכחשה, כדחייה, כניתוק או כבורות, הימנעות מהטראומה מופיעה כאי יכולת לפגוש את החיים כשהיא התסמין הבולט ביותר של הפרדה. 

ריפוי טראומה קולקטיבית הוא תהליך חברתי-נפשי מקיף שמטרתו לעבד פצעים היסטוריים ותרבותיים המשותפים לקהילה. גישה זו משלבת עבודה מודעת, שיח פתוח, וכלים מעשיים ליצירת חוסן משותף, אינטגרציה של אנרגיות תקועות וצמיחה פוסט-טראומטית, תוך חיבור בין ריפוי אישי לקולקטיבי.

בספר מובאים עקרונות ודרכי ריפוי לטראומה קולקטיבית: 

מודעות והכרה בהן: הבנת הטראומה כאירוע המשפיע על המערכת כולה, ולא רק כפצע אישי, והכרה בהשפעתה. 

יצירת מרחב בטוח: פיתוח "מרחב שקוף" המאפשר עיבוד, שיח פתוח ומתן מקום לחוויות אישיות בתוך ההקשר הרחב. 

אינטגרציה של אנרגיה תקועה: טכניקות להפיכת רגשות ואנרגיות טראומטיות למשאבים של חוסן, כפי שמתואר בספר. 

צמיחה משותפת: חיזוק הקהילה ויצירת משמעות חדשה ותקווה מתוך האסון. 

וכלים פרקטיים: שילוב עבודה גופנית, נפשית וחברתית לשחרור טראומות שעוברות מדור לדור.
התהליך דורש הקשבה עמוקה, סבלנות, והתגייסות קהילתית, כאשר מטרתו הסופית היא לבנות חברה בריאה וגמישה יותר.

הספר מסייע לנו לראות את ממדי הטראומה הקולקטיבית המצויה בבסיס תחלואי העולם ומדגיש את ההזדמנויות העומדות לפנינו לרפא את קהילותינו ואת עצמנו.
כתופעה מורכבת שקשה להבינה במלואה, טראומה קולקטיבית יוצאת נשכרת מהמנעד הרחב של נקודות מבט שמציע הספר תוך שהוא משלב סקרנות פסיכולוגית ומדעית נלהבת בהבנה רוחנית עמוקה. התוצאה היא תובנה רחבה יותר, שכולנו יכולים להפיק ממנה תועלת.

באמצעות שילוב ייחודי של עומק רגשי, בהירות אינטלקטואלית וכלים מעשיים, הספר פותח בפני הקוראים שער לתהליך של ריפוי, התפתחות וצמיחה. זהו מסע שמחבר בין גוף, נפש, תודעה וחברה – ומציע גישה אנושית, נגישה ומעוררת תקווה לריפוי פצעים אישיים וחברתיים כאחד.

באחרית הספר מצורפים תרגולים מודרכים ומדיטציות שבחרתי לתרגל ואהבתי. (268 בספר)

 
הספר מיועד לכל מי שמבקש להבין את המציאות האנושית לעומק בהם אנשי טיפול, חינוך, מנהיגות וקהילה, לצד קוראים מהקהל הרחב המחפשים משמעות, חוסן פנימי וכלים לבניית חיים וחברה בריאים יותר. זהו ספר לכל מי שמבין שהריפוי האישי והחברתי שלובים זה בזה, ושהשינוי מתחיל בהבנה עמוקה של מה שנמצא מתחת לפני השטח.

היום יותר מתמיד כאשר הקולקטיב הישראלי מבית ומחוץ שרוי בשיאה של מלחמה מול איראן מביא הספר נקודת מבט חשובה וכלים באמצעותם ניתן להתמיר את הריפוי הקולקטיבי ולקדמו.

המלצה חמה!

"ריפוי טראומה קולקטיבית" מאת תומס הובל. תרגום יגאל הרמלין, הוצאת פראג, לרכישה לחצו כאן

ריקי ברוך

יין, שקרים והייטק, אדם גדול במגירה קטנה והצופן הלא נסתר - ספרים חדשים בהמלצה

יין, שקרים והייטק מאת קטי סול
"יין, שקרים והייטק" מאת קטי סול בהוצאת ספרי ניב, הוא ספר מתנה נפלא המתאים גם לכל מי שמרגיש שהוא תקוע בחיים או בקריירה. הוא יעורר בכם חשיבה ובאמצעותו תקבלו כלים לבנייה של חיים מלאים במימוש ובהתלהבות.

הספר משלב בין הסיפורי למקצועי. הוא נכתב כסיפור קליל וסוחף עם דמות מרכזית שהקוראים יכולים להזדהות איתה, אבל בתוכו טמונים תובנות מעשיות וכלים לחשיבה על קריירה וחיים.

לאורך הסיפור משולבים רגעי תובנה וכלים לחשיבה מחדש. הספר לא נותן תשובות מוכנות, אלא מעודד את הקורא לשאול את השאלות הנכונות ולמצוא את הדרך שלו.

בוא לקבל זווית חדשה על קריירה וחיים!!

בוקר אחד, נועה, אשת קריירה, מבינה שחלום ההייטק מתפוצץ לה ושהאקזיט היחיד שיהיה פה הוא שלה מחלון המשרד, בקצב שבו הדברים מתדרדרים. נראה שהחיים שלה הפכו למאוסים בעיניה והיא מוצאת את עצמה במצב של עייפות כרונית מהולה בהתמוטטות עצבים. נמאס לה מהעבודה שלה, מהאנשים שעובדים איתה, מהבית שלה, מהמשפחה שלה, מהמחשבות הטורדניות שמסתובבות לה כל היום בראש, ולא פחות מכך מהמשקל העודף שנדבק אליה כמו יזם צעיר למשקיע ומסרב לשחרר. ברור לה שמשהו כאן חייב להשתנות. כשהמחשבות הבלתי פוסקות הופכות למשבר של ממש, היא מחליטה לעשות ריסטרט, לעצמה.

העניקו לכם את תהליך השינוי ההדרגתי:

דרך המסע של נועה גם הקוראים יוצא למסע משלהם של היכרות עצמית מחודשת, במטרה לבנות את החיים האידיאליים עבורם. הספר מתובל בהומור שנועד להקל על הקוראים את התחושות הקשות שהם עשויים להיתקל בהן בעבודת היום-יום עם לקוחות, אך כל הצעה מוגשת בצורה חיננית, ללא התפשרות על התוכן המועיל והיישומי.

הספר מצחיק, מדייק פוגע, נוגע ומעניק כיוון נכון להתבוננות על הקריירה שלנו. אגב- ממש בכל גיל.

קטי סול, בעלת עסק מצליח בתחום השיווק הדיגיטלי ויועצת עסקית, הגיעה למקום הזה אחרי אינספור מסעות, היא הספיקה להשלים שני תארים שונים, לעבוד בהייטק, לעצב תכשיטים, להתבטל לרגע כאשתו של איש עשיר ברילוקיישן, ולבסוף חזרה לאהבה שלה בתחום השיווק הדיגיטלי. מתוך הניסיון הרחב האישי, ומהידע שצברה מהייעוץ העסקי לשכירים ולבעלי עסקים, נוצר המסע של נועה, שמשלב את אבני הדרך למציאת הכיוון האישי של כל אחד. "יין, שקרים והייטק" הוא ספרה הראשון.

"יין, שקרים והייטק" מאת קטי סול. הוצאת ספרי ניב, להשיג בחנויות הספרים המקוונות ובאתר ההוצאה.





אדם גדול במגירה קטנה מאת רות פסדר

"אדם גדול במגירה קטנה" מאת רות פסדר בהוצאת ספרי ניב, הוא הוא רומן רב קולי, רגיש ומרגש, הכתוב בשפה קולחת ונוגעת ללב.
משולבים בו סיפור עם קשר היסטורי-חברתי. זה רומן ישראלי עשיר ומעמיק שמציג רוחב של החברה הארץ ישראלית מתוך מבט אינטימי של צעירים המחפשים משמעות. הדמיות בספר הינן מורכבות, אמינות ומעוררות הזדהות.

נדב דור רביעי לשואה, הוא קצין משוחרר שחולם על התחלה חדשה ובינתיים על המרחבים של דרום אמריקה. אבל משהו בתוכו מסרב להמשיך הלאה. בעוד חבריו מתכננים את "הטיול הגדול", הוא מוצא את עצמו נשאב למסע מסוג אחר לגמרי, מסע בסמטאות הנסתרות של הלב הישראלי.
בין ירושלים לצפת, בין השקט של קיבוץ ניר דוד, לרעש של הזיכרונות, נדב פוגש את יוספה, צעירה שקטה, לבושה בטורקיז, שנושאת עמה סיפור משפחתי מורכב. המסע בשבילי הארץ הופך למסע בשבילי הנפש: נדב ויוספה פותחים בשיח בין-דורי ומגלה שזיכרונות העבר שקולם לא נשמע עד כה, הם חלק בלתי נפרד מההווה.

בלב הרומן "אדם גדול במגירה קטנה" עומדת נעמי. אישה חזקה, דומיננטית, אך כזו מסוכסכת עם עברה. הכל התחיל שם. בחלל שנפער בילדות והפך בשתיקות, לצל שמלווה את חייה של נעמי כבוגרת, כאם וכסבתא. נדב ויוספה מחליטים לפצח את השתיקות הרועמות שעיצבו סיפורי חיים שלמים.

זהו רומן ארץ-ישראלי מלא חוכמת חיים ואופטימיות, הנע בין נופים מרהיבים שמתכתבים עם נפש הדמויות: מסמטאותיה המיסטיות של צפת, דרך מים הזכים של ניר דוד ועד חומות ירושלים.
"אדם גדול במגירה קטנה" הוא רומן הבוחן ביד אמן את הקשרים הנסתרים שבין זהות, כאב ואהבה. זהו סיפור על האומץ להביט בעבר בעיניים פקוחות ולמצוא בתוכו את השביל לחיים פשוטים ומשמעותיים יותר.

רות פסדר בספרה עוסקת באופן שבו צעירים בישראל מתמודדים עם הזיכרון הקולקטיבי של השואה, מלחמות ושכול. היא בוחנת כיצד העבר עובר מדור לדור ומעלה שאלות עמוקות אודות חיפוש עצמי וזהות. היא נוגעת במציאות בין אהבה לצלקות ובין ההתלבטויות לרצון, הקריאה בספר תשאיר בקורא תהודה שנמשכת הרבה אחרי העמוד האחרון.
רות פסדר גדלה בצרפת, עוסקת באומנות חזותית ובאוצרוּת תערוכות, מטפלת באומנות ובפסיכודרמה. לאחר שנים של עיסוק באוצרוּת וציור, גילתה בתקופת הקורונה קול כתיבה חדש. "אדם גדול במגירה קטנה", ספרה הראשון, הוא פרי אותו מעיין יצירתי, המשקף את אהבתהּ העמוקה לאדם לספרות ולאומנות.

"אדם גדול במגירה קטנה" מאת רות פסדר הוצאת ספרי ניב, להשיג בחנויות הספרים המקוונות ובאתר ההוצאה 

הצופן הלא נסתר מאת ציון והב-זהבי
הספר "הצופן הלא נסתר" מאת ציון והב-זהבי בהוצאת ספרי ניב, נולד מתוך פסוק אחד בתורה: "ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה" לוקח ציון והב-זהבי את הקורא למסע רוחני אינטלקטואלי - למסע של חידה ותעלומה אל תוך נבכי התודעה האנושית.

הספר מתחיל מסדק בתודעה - רגע בו ניצב המחבר מול הר נבו, המקום ממנו צפה משה אל הארץ המובטחת לפני מותו. שם בין אבני מדבר ונוף קדום מתגלה אבן חרוטה בפסוק המוכר, אך הפסוק אינו עוד טקסט תנ"כי ידוע, אלא הוא הופך לנקודת פתיחה למסע של חיפוש. לא חיפוש ארכיאולוגי אחר קבר אבוד, אלא חיפוש אחר משמעות יותר עמוקה: מהי אותה היעדרות? מהו אותו ריק? והאם ייתכן שהריק עצמו אינו חוסר, אלא מלאות נסתרת?

מכאן יוצאים הקוראים למסע כפול - חיצוני ופנימי. חיצונית - המחבר נע בין הר נבו, סמטאות ירושלים העתיקה, מערות נסתרות, ספריות אפופות אבק ומדבריות שקטים. הוא פוגש דמויות מסתוריות כמו זקן בהר, אישה בשם מרים ורועה במדבר שמכוונות אותו בעדינות לרבדים יותר עמוקים של המציאות.
עיקר המסע מתרחש בתוך התודעה דרך עיון בספר הזוהר, בכתבי האר"י, ברעיונות קבלה של צמצום, שבירת הכלים ותיקון ובהמשך גם דרך מחשבה קיומית מודרנית.

ציון והב-זהבי מציע בספרו קריאה חדשה לפסוק על קבורתו של משה. במקום לראות בהסתרת הקבר אמצעי למניעת עבודה זרה בלבד או פרט היסטורי שאבד עם הזמן, הוא מציע לראות בו עיקרון רוחני. אם קברו של משה היה ידוע הוא היה מוגבל למקום אחד, אך דווקא היות שהוא לא ידוע נוכחותו אינה תחומה. היעדרותו הפיזית מאפשרת נוכחות רוחנית חובקת כל. זהו רעיון ה"ריק המלא" - הריק אינו חלל של חוסר, אלא מרחב של פוטנציאל.

ציון והב-זהבי הוא עובד סוציאלי קהילתי ומגשר בקהילה ובבתי משפט לתביעות קטנות. הוא למד לימודים רוחניים אצל שלושה מורים ברי סמכא בתחום הזה. זהו ספרו הראשון בו הוא מציג את השקפת עולמו בראייה רוחנית על אודות "הצופן הלא נסתר" שקיים בחיינו.

ציון והב-זהבי: "קבורתו הלא נודעת של משה רבנו שהייתה נקודת המוצא לחיפושיי הנואשים הפסיקה להיות חידה או תעלומה טורדנית ובלתי פתורה. היא הפכה למקור השראה עמוק, למגדלור רוחני שמאיר את דרכי. משה גדול המנהיגים והאישים הראה לי שבמקומות הריקים ביותר אליהם אנו מתייחסים באופן אינסטינקטיבי כאל אובדן, חוסר או כישלון דווקא בהם טמונה האמת העמוקה ביותר על המשמעות הקיומית. שם נמצאת ההזמנה הגדולה ביותר לברוא עולם ומלואו, לפתוח דף חדש ומרגש. לאורך הדרך הבנתי שזוהי ליבת העיקרון של "המשמעות כבריאה אנושית" - היכולת שלנו לא רק לגלות משמעות, אלא לצקת אותה בעצמנו לתוך המרחב הפנוי של חיינו. מתוך עיון בספר ודרך המסע האישי שלי - מסע אל האמת שאינה נחבאת מאחורי דלתות נעולות תוכלו לזהות את הרִיק בחייכם שלא מניח לכם כלל בחיי היום יום ולהתבונן בו כעל הזדמנות עצומה -צוהר דרכו אפשר לגלות את המשמעות העמוקה ביותר של חייכם. כך תמצאו את החופש ואת הכוח למלא את חייכם במלֵאוּת אינסופית".

"הצופן הלא נסתר" מאת ציון והב-זהבי. הוצאת ספרי ניב, 115 עמודים. מחיר לצרכן 88 ₪ להשיג בחנויות הספרים המקוונות ובאתר ההוצאה 






















ריקי ברוך