עמוס, דברים שלא הייתי אמור לראות, חושך בהיר ועלילות ארכיון - ספרים חדשים בהוצאת ספרי ניב עכשיו על מדף הספרים ובחנויות

עלילות ארכיון מאת ד"ר משה מוסק
"עלילות ארכיון" שכתב ד"ר משה מוסק בהוצאת ספרי ניב, הוא קובץ סיפורים מרתק ומעניין בהן נחשפות פרשיות לא ידועות שהיו גנוזות בתיבות פנדורה בארכיונים שונים בארץ ובעולם.

ד"ר משה מוסק, מוותיקי ובכירי הארכיונאים בישראל, חושף כאן לראשונה כיצד גנב גנז המדינה העתידי, ד"ר אלכס ביין, מאות כתבי יד מהארכיון הממשלתי של מזרח־גרמניה והבריח אותם לישראל. תקראו מדוע ראש הממשלה דוד בן־גוריון מינה ספרנית, עולה חדשה מארצות הברית, לניהול הארכיון הממלכתי של מדינת ישראל הצעירה ואיך הופק ולמרבית האסון, אבד הסרט העלילתי העברי הראשון.

פרשיה נוספת בספר מספרת מי היה המנהל הבוהמיין של ארכיון אגודת הסופרים שיצא למסע הרג המוני באירופה נגד פושעים נאצים ולמה חזר באותה עת חוקר הקבלה, פרופסור גרשֹםֹ שלום, משליחות לאירופה, הלום ובפוסט־טראומה.

תקראו בספר באילו נסיבות ניהל נשיא המדינה לעתיד רומן אינטימי סוער עם מי שתהיה ראש ממשלת ישראל ומה יכולים לגלות לנו הסודות החבויים בתיבות הפנדורה בארכיונים השונים בישראל על פרשיות אהבים בהסתר.
פרשיות מעניינות נוספות מספרות מדוע סופו הטרגי של אופה הבורקס מירושלים עורר סערה ציבורית שהביאה להקמת ועדת חקירה ממשלתית וכיצד הוברחו מישראל (בניגוד לחוק) כתבי היד של פרנץ קפקא ונמכרו במכירות פומביות בגרמניה. תקראו גם למה כינה משה שרת את בן־גוריון רוצח(!) לאחר טקס הכרזת העצמאות?
פרשיות עלומות ומרתקות אלה ועוד רבות אחרות נחשפות כאן לראשונה הודות לידע הרחב של ד"ר מוסק ובזכות נגישותו רבת השנים לאוצרות הארכיונים בארץ ובעולם, ומתוארות פה בסגנונו השנון והקולח.


האמת היא שהמבוא לספר מרתק לא פחות מהפרשיות עצמן והוא נחתם במקאמה שהוקראה בערב ההשקה להפקדת חלק מארכיון דן אלמגור ב"גנזים". הכרתי היטיב את אלמגור כמו גם את היצירות והעשייה הרחבה שלו לאורך שנים. 

בפרק בעמוד 101 שהסתקרנתי מאד לקרא מסופר על רומן אהבה שבין הנשיא זלמן שזר וגולדה מאיר. 

לאחר מותה של מאיר מי שהייתה ראש ממשלת ישראל במלחמת יום הכיפורים 1973 נמסרה לארכיון מעטפה המעילה עשרות מכתבי אהבה שכתב שזר לגולדה מאיר. בעוד עשור כאשר יחלפו 50 שנה ממסירת מכתבים אלו ניתן יהיה לחשוף אותם לציבור.  (יש למה לחכות...)

עלילות ארכיון בשם מדויק להפליא הוא ספר תיעוד מרתק שמאחד בכתביו שמחה ועצב. לצד ערכיותו של התיעוד יש בארכיון מידה של מציצנות שמטבלת את ההיסטוריה האישית-ציבורית בפרשיות אהבים בהסתר מה שתורם להתעניינות ציבור הקוראים בספרים ומאיצים את הפצתם.

ספר טוב!

מומלץ לכל חובב היסטוריה ולא רק!

 

ד"ר משה מוסק, ארכיונאי, היסטוריון, חוקר תולדות היחשוב, יהדות בולגריה ומדעי הארכיונאות, סופר ופובליציסט, לשעבר גנז המדינה הממונה על גנזך המדינה, לשעבר מנהל מכון "גנזים" של אגודת הסופרות והסופרים העברים ולשעבר יושב ראש האיגוד הישראלי לארכיונאות ולמידע.

"עלילות ארכיון" מאת ד"ר משה מוסק. הוצאת ספרי ניב, 179 עמודים. מחיר לצרכן 88 ₪ להשיג בחנויות הספרים המקוונות ובאתר ההוצאה 

עמוס מאת יוסף בן עזרא ורועי נמר

"עמוס" מאת יוסף בן עזרא ורועי נמר בהוצאת ספרי ניב, הוא סיפור חיים מרתק, סיפור מרגש על בחירות גורליות, על המתח שבין האישי לבין הקולקטיבי, ועל הדרך שבה אהבה צומחת דווקא מתוך הקרע במארג החיים.

 "היא שוקלת את הדברים, עיניה מצטמצמות במחשבה. "כשאני מחברת את כל נקודות האופי שלך, הכישרון, אהבת המולדת שלך והאופן שבו אתה חי את חייך, אתה לא פחות מלוחם קומנדו ביחידת עילית." אני נושם לרווחה, נמס לתוך החיוך הקטן שעולה על פניה. "ועם זאת, במקום אחר, בזמן אחר, אתה כנראה היית שחקן מצליח. אתה גרמת לי להתאהב בישראל, ולא משנה מה יהיה איתנו, אני חייבת לחיות שם תקופה בחיי." פולסים של חשמל נשלחים באותות חזקים לכל חלקי גופי. איך יכולתי להחזיק את הסוד הזה ממנה כל כך הרבה זמן?"

הכל מתחיל בשדה התעופה בריו, במפגש מקרי שמצית ניצוץ של אהבה בלתי צפויה. משם מוביל המסע דרך סמטאות ריו הססגוניות אל זיכרונות ילדות וצבא, בדרך המערבבת אהבה וחובה, פחד ואומץ, בחירה והכרח.במרכז הסיפור עומד עמוס, קצין ביחידת עלית, היצוא לחופשה בין תפקידים, הנקרע בין אהבתו הטרייה לרפאלה האיטלקייה לבין המחויבות העמוקה לחבריו ליחידה. סביבו נעות דמויות שכל ישראלי יזהה - החברים ליחידה שהפכו למשפחה, המשפחה המנסה להבין, והאהבה המסרבת לחכות.

עמוס, צעיר ישראלי, קצין ביחידת עילית, אשר כמו כמעט כל בני גילו יוצא לטיול ארוך בדרום אמריקה, בעיקר בברזיל, מספר על החוויות שלו שם, ממש כביומן מסע. לאורך הדרך משתלבות בין החוויות של הטיול הזה חוויות מהצבא, מהשירות הצבאי שלו, מהחברים לצבא, מהקשיים ומהאתגרים שפגש בהם לאורך השירות.
בין חופי ריו הזהובים לבין שבילי הארץ נרקם רומן ישראלי על אהבה שמופיעה ברגע הבלתי אפשרי. עמוס פוגש את רפאלה ונקרע בין ליבו לבין שליחותו.

בכתיבה קולחת עולים בספר רגעים שבהם השעון עוצר והנשימה נעתקת. כשרפאלה מחליטה לעזוב הכל ולעבור לישראל, עמוס נקרא למשימה שתשנה את חייו. זהו קול דורי המספר את הסיפור של כולנו - את הרגע שבו הטיול הגדול פוגש את המציאות הישראלית, ואת הדרך שבה אהבה צומחת דווקא ברגעים הבלתי אפשריים.

"עמוס" הוא ספרם הראשון של יוסף בן עזרא ורועי נמר, ששירתו יחד בצה"ל, הפכו את השיחות העמוקות שלהם על החיים למסע ספרותי מרתק.

יוסף בן עזרא הוא יזם חברתי, מנכ"ל עמותה, יוצר מילדות וכותב שירים ומוזיקה. הוא חי את החיבור שבין אדם לבין החברה ובין יצירה לבין הרוח. בן עזרא נשוי לנעם ואב לנבו, ניר, תומר וישי התאומים.

רועי נמר גילה כבר בנעוריו את קסם התיאטרון, ומתוך אהבתו למילה הכתובה ולנפש האדם, הוא למד להתבונן בתופעות אנושיות דרך במה וטקסט. בהמשך בחר בדרך הצבאית, 25 שנות שירות עד לדרגת סגן אלוף. עם שחרורו, הוא חזר אל המפגש שבין הסיפור לבין האדם כמורה לספרות וכמחנך בפנימיית "מבואות ים". נמר נשוי למרב ואב לרום, לירם, תמר ועומר.
החיבור בין השניים הוליד את הספר המשותף הזה, ואהבת הארץ והחברה הישראלית היא שהניעה אותם לכתוב יחדיו את עמוס, שנכתב במשך ארבע שנים.

"עמוס" מאת יוסף בן עזרא ורועי נמר. הוצאת ספרי ניב, 244 עמודים. מחיר לצרכן 86 ₪ להשיג בחנויות הספרים המקוונות ובאתר ההוצאה







דברים שלא הייתי אמור לראות מאת דני לוי
תובנות שקיבלתי במתנה מהחיים

"דברים שלא הייתי אמור לראות" מאת דני לוי, בהוצאת ספרי ניב, הוא קובץ סיפורי תובנות נפלא ומרגש.
ברוב הפעמים לא נבין למה קורים לנו דברים, למה אנחנו רואים ושומעים אותם, בטח ובטח כשהחיים מזמנים לנו משברים וסיטואציות כואבות.

"לא חזרתי לחנות שלו בגבעת עדה מעולם. בעצם הייתה פעם אחת. נכנסתי עם הרכב ונעצרתי מול החנות שלו, אבל לא העזתי לרדת. כל הזיכרונות עלו לי באחת. העור הבהיר שלו, פרט נוף שונה בנוף המושבה שכולם בה תימנים בצבע שלי, הכרס שלו, השיער הדליל, כמעט קירח. תוך רגע חזרתי להיות הילד שהייתי, ילד תמים, בן אחת-עשרה, שלא הבין כלום על העולם. קצת כמו היום". (מתוך פרק ראשון בספר) 

בספר מלוקטים בעיקר הסיבות. הסיבות שהתגלו מתוך הסיפורים, הרגעים, התמונות והחוויות, לפעמים בזמן הווה, לפעמים בדיעבד, שמרכיבים את פסיפס חייו של הכותב, תובנות שקיבל במתנה מהחיים.
סיפורים שמספרים עולמות שלמים, מזקקים בתוכם את תמצית החיים, חוכמות עתיקות וחדשות כאחד, תובנות שגילה בדרך. את חלקם לא סיפר מעולם. שעול סודם הלך אתו שנים, ורק עכשיו הוא מניח אותם פה, מסיר את כובד משקלם, נפרד מהם בחיוך.

דברים שלא הייתי אמור לראות הוא רומן בסיפורים, ביוגרפיה נוגעת ללב המאגדת זיכרונות מחיים שלמים. 

הספר אישי קולח, רהוט ומעורר חשיבה ומחשבה שמביאה את הקורא להתבוננות פנימה.

נהניתי מאד.

ממליצה בחום.

דני לוי, נשוי, אב לשניים, סבא מאוהב לנכדה. אופטימיסט מושבע, רוכב אופניים נחוש ומספר סיפורים בחסד. "דברים שלא הייתי אמור לראות" הוא ספרו הראשון.
דני לוי: "כולי תקווה שגם אתם תפגשו את אותן תובנות שאני כותב עליהן במהלך הקריאה ואחריה. אני מקווה שאם משהו אחד, קטן, עדין, יזוז בכם במהלך הקריאה, אם תיקחו איתכם ולו דבר אחר, אז אדע שאני את שלי עשיתי".

"דברים שלא הייתי אמור לראות – תובנות שקיבלתי במתנה מהחיים" מאת דני לוי. הוצאת ספרי ניב, 128 עמודים. מחיר לצרכן 82 ₪ להשיג בחנויות הספרים המקוונות ובאתר ההוצאה.







חושך בהיר מאת עמיהוד רז
מסע בשבעה פרקים לעולמה הפנימי של גרמניה הנאצית: אידיאולוגיה, שייכות, מוסר ויופי מסוכן

עמיהוד רז בספרו "חושך בהיר" שיצא בהוצאת ספרי ניב, לוקח את הקורא למסע אל ליבה הפנימי של גרמניה הנאצית – לא באמצעות מעשי הזוועה, אלא דרך מה שאִִפשר אותם: אידיאולוגיה, מוסר, שייכות ויופי. זהו איננו עוד ספר היסטורי, אלא מסע אישי ואינטלקטואלי המבקש לחדור אל מתחת לפני ההסבר המקובל.
"זהו לא ספר על מה שהנאציזם עשה לאחרים אלא על מה שהוא עשה לעצמו...". "גרמניה הנאצית לא הייתה רק פרק בהיסטוריה. היא הייתה בחירה של חברה שלמה להפוך לגרמניה הנאצית."

עמיהוד בספרו מבקש להראות שהנאציזם לא נשען רק על פחד ואלימות, אלא גם על כוחם המהפנט של סדר, חזון ותחושת שליחות. הוא אינו עוסק ב"מפלצות", אלא בבני אדם רגילים – כאלה שראו עצמם מוסריים ונאמנים, ושדווקא בשם ערכים אלו שיתפו פעולה עם מכונת השמדה.

הספר נפתח בשאלת ה"למה", מתעמק במנגנוני אמונה, ציות וסדר ומגיע, בסופו, אל שאלות של זהות, אחריות ואסתטיקה. החוט המקשר פשוט, מצמרר ומערער: כיצד יכול רוע להיתפס, מבפנים, כהגיוני, מוסרי – ואף יפה.

"חושך בהיר" מבקש לגעת באותם חלקים ברייך השלישי שלא ניכרים כזוועה גולמית, אלא כמשהו אחר: סדר, משמעות, מוסר, שייכות, אמונה, חזון. דווקא משום כך, זהו חושך קשה יותר לזיהוי. זהו החושך שמגיע עטוף בהיגיון, עטוף במשמעת, עטוף בשפה של טוב ואף של יופי. זהו החושך שגרם לאנשים "נורמטיביים" לפעול מתוך הזדהות ולא מתוך פחד, החושך שנבנה לא מאימה אלא ממבנה מוסרי אלטרנטיבי. חושך בהיר, הוא החושך שאינו נראה מייד כחושך. הוא איננו סתירה רטורית אלא סכנה ממשית: אותו תהליך שבו חברה רואה עצמה כנאורה, מוסרית, גואלת, ובשמה נבנה משטר של חורבן.

במהלך שבעה פרקים נשזרים יחד עיון היסטורי, ניתוח פילוסופי והרהור אישי. כל פרק מתמקד בזווית אחרת: פוליטית, רעיונית, פסיכולוגית, מוסדית או אסתטית. יחד הם משרטטים תמונה של הדינמיקה הפנימית, שהובילה את החברה הגרמנית להיבלע בתוך מהלך אידאולוגי טוטלי מרצון, מתוך שכנוע, ולא פעם, בהתלהבות.

האם החושך הזה יכל להיות בהיר?

האמת היא שקשה לי היה לראות בהירות בעיקר לנוח המציאות בה אנו חיים בעשורים האחרונים כעם יהודי במולדתו ישראל.

חושך בהיר אינו מציע נחמה ואינו סוגר תשובות. הוא מזמין את הקורא להתבונן, לשאול, ולחשוב מחדש: כיצד זה קרה – והאם זה עלול לקרות שוב? 
תזכורת חדה לכך שהחושך המסוכן ביותר אינו תמיד זה שבא באיום גלוי אלא זה שמגיע מחופשׂ לאור.
עמיהוד מזמין את הקוראים להתבונן, לשאול, ולחשוב מחדש: כיצד זה קרה והאם זה עלול לקרות שוב? תזכורת חדה לכך שהחושך המסוכן ביותר אינו תמיד זה שבא באיום גלוי  אלא זה שמגיע מחופשׂ לאור.
עמיהוד רז, היסטוריון וחוקר תרבויות עתיקות, מרצה וכותב על זיכרון ואידיאולוגיה. כתיבתו משלבת מחקר קפדני עם מחשבה ביקורתית ונגיעה אישית. "חושך בהיר" הוא ספרו הראשון.


"חושך בהיר - מסע בשבעה פרקים לעולמה הפנימי של גרמניה הנאצית: אידיאולוגיה, שייכות, מוסר ויופי מסוכן" מאת עמיהוד רז. הוצאת ספרי ניב, 357 עמודים. מחיר לצרכן 98 ₪ להשיג בחנויות הספרים המקוונות ובאתר ההוצאה













ריקי ברוך

תוֹם וְהַיּוֹנִים - ספר ילדים המקדם שיח ערכי על השונות בחברה.

 

כְּשֶׁתוֹם הָיָה קָטָן, כִּמְעַט בֶּן שָׁלוֹשׁ, הוּא לֹא דִּבֵּר בִּכְלָל.
כְּשֶׁרָצָה לֶאֱכֹל - בָּכָה.
כְּשֶׁרָצָה לִשְׁתּוֹת - בָּכָה.
כְּשֶׁלֹּא רָצָה לַחְזֹר הַבַּיתְָה מִגַּן הַמִּשְׂחָקִים -
הִתְיַשֵּׁב עַל הָאֲדָמָה וְסֵרֵב לָקוּם.
כְּשֶׁאִמָּא רָצְתָה לְהִכָּנֵס אִתּוֹ לַקַּנְיוֹן עִם הַרְבֵּה
אֲנָשִׁים וְרַעַשׁ - תוֹם צָעַק וּבָכָה.

תוֹם וְהַיּוֹנִים מספר את סיפורו של ילד שמתקשה לבטא את עצמו במילים, ושל אימו, שקוראת אותו מעבר למילים, ואיך המפגש המרגש עם היונים שבכיכר משנה את כל התמונה.

"הסיפור מבטא ומתאר את החיבור בין האינסטינקט הילדי לבין הצורך להתחבר לדרישות הסביבה והחברה וּלְדַבֵּר, להפעיל חשיבה ולבטא אותה באמצעות מילים. אומנם אימו מבינה אותו, אבל בחברה יש צורך להתנהל עם ילדים ועם מבוגרים כאחד. בניגוד למבוגרים, ילדים עדיין לא משתמשים במילים לתיווך רגשותיהם, מחשבותיהם ורצונותיהם. בספר עולה חשיבותו של החיבור לטבע, שמאפשר התפתחות ומעבר מתקשורת אינטואיטיבית לתקשורת מילולית עם בעלי חיים שבאה לידי ביטוי בעזרת מחוות ופעולות״.

-נטע ענבר-סבן, פסיכולוגית ומטפלת משפחתית, מחברת ספרי ילדים וספרי עיון בפסיכולוגיה.

הקריאה בספר מקדמת שיח הורים וילדים ומאפשרת הקשבה והבנה להתבוננות על  ילדים שאינם ככל הילדים ועדיין הם ראויים לקבל את אותו יחס, אותה אהבה ותשומת לב ככל האדם.

הילדים שלנו לומדים שלא נולדנו שווים.

ממליצה גם לעבודה של הצוות החינוכי בגני הילדים. 

דפנה דרוקר היא סופרת ומשוררת, תושבת הגליל העליון ואמנית, מרצה וזמרת המבצעת את שיריה. היא עוסקת בתחום השיקום בבריאות הנפש. מעל הכל היא אימו של בן בוגר על הרצף האוטיסטי. תוֹם והְַיּוֹניִם הוא ספר הילדים הראשון שלה, לאחר ארבעה ספרי שירה: יום אחד, להתייאש אסור, דברים שאין להם שם ועכשיו יותר טוב וקובץ סיפורים אוטוביוגרפי, זר עלי דפנה.

ריקי ברוך

מרבה הרגליים שרצה נעליים ושון טרנר-סודות הספר השחור: ספרי ילדים ונוער לקראת הפסח

מרבה הרגליים שרצה נעליים מאת אוראל אברהם

"מרבה הרגליים שרצה נעליים" שכתבה אוראל אברהם בהוצאת ספרי ניב, הוא סיפור ילדים נפלא, שנון, קצבי ועמוס במשחקי מילים ובשפה עשירה – כזה שמצליח להצחיק, לרגש ולהעשיר גם את הילד וגם את ההורה.

"וְאֵיךְ אֶסְתַּדֵּר עִם מְאוֹת הָרַגְלַיִים?
אֵיפֹה אֶמְצָא כָּזוֹ כַּמּוּת נַעֲלַיִים?
נִשְׁמָע עֵסֶק יָקָר וּבִכְלָל לֹא יָשִׂים,
וְגַם אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ לִקְשׁוֹר שְׂרוֹכִים!"

יום אחד החליט שרוך, מרבה רגליים חביב, שאין לו ברירה – הוא חייב להשיג נעליים. בדרך להגשמת מטרתו נתקל שרוך בשלל בעיות מצחיקות ומוזרות, כאלו שאופייניות רק ליצור עם כל כך הרבה רגליים.
למזלו, חבריו בעלי החיים נחלצים לעזרתו – כל אחד בדרכו הייחודית. יחד איתם הוא לומד להתמודד עם אתגרים, לא לוותר ובעיקר – מהי חברות אמיתית.
לאורך כל הספר איורים מקוריים, נפלאים ומלאי חיים שאיירה אריאל עיני שמצליחה להאיר כל דף מחדש.

שבת בבקר השמש מקדמת אותנו ביום השוויון האביבי ואני יושבת עם נכדי הנפלאים וקוראת ביחד את הסיפור.

גיבור הסיפור שלנו הוא מרבה רגליים. בעל חי חיובי שמקפיד על סדר יום קבוע. ואז זה קרה... יום אחד, האוטובוס לא הגיע ב 5:30 מה שאילץ את שרוך לחזור ברגל את כל הדרך הגשומה הביתה. שרוך מבין שהאדמה המחוספסת מחייבת אותו להשיג נעליים.

חבריו, בעלי החיים מציעים לו סוגי נעלים שונים ובעיקר את עזרתם.

הקטנים שצחקו והתלהבו מהסיפור והאיורים, שבו וספרו שוב ושוב כמה זוגות נעליים יש בכל איור ואהבו את חוכמתם של בעלי החיים, פיתחו שיח על אכפתיות, על חברות ושיתוף פעולה.

גם לנכדים שלי עלו כמה רעיונות חדשים ששרוך יכל היה לעשותם.

הסיפור המקסים הזה, מותאם לבני הגיל הצעיר, האיורים מקדמים את המסר מעוררים שיח והרבה צחוק וקירבה. זמן איכות בהמלצה חמה ולא רק בימי המלחמה.

"מרבה הרגליים שרצה נעליים" הוא ספר הילדים הראשון של אוראל אברהם, אימא צעירה עם תשוקה לשפה ולסיפורים.

"מרבה הרגליים שרצה נעליים" מאת אוראל אברהם. איורים: אריאל עיני. הוצאת ספרי ניב,להשיג בחנויות הספרים המקוונות ובאתר ההוצאה

שון טרנר – סודות הספר השחור מאת ד"ר אריאל קרפ
"שון טרנר: סודות הספר השחור" מאת ד"ר אריאל קרפ בהוצאת ספרי ניב הוא ספר ראשון בסדרת הרפתקאות הפנטזיה הנפלאה והמרתקת לבני נוער. זהו סיפור של אומץ, סקרנות וחברות שיוביל אתכם להרפתקה מותחת ומלאת דמיון שקשה להניח מהיד.

"עוד באותו הלילה, הגיעו מבקרים לטירה. שון לא שמע את כניסתם, אך כשיצא מחדרו כדי להסתובב מעט, הבחין באור בחדר שבקומת הכניסה.

הוא ירד בתקווה לפגוש את סבו, אך כשהציץ מהדלת הפתוחה קמעה, ראה מראה מוזר: חדר גדול ובמרכזו שולחן אובלי כהה, סביבו ישבו אנשים בגלימות מבריקות בצבעים שונים. בראש השולחן ישב סר נורוורד, עטוף בגלימתו הסגולה כהה. בלהט השיחה איש לא הבחין בילד שנעמד בפינה חשוכה והאזין.

"האם הצלחת להציל את הספר?" שאלה אחת הנשים, שישבה לימינו של סר נורוורד".

מה הייתם עושים אם באחד הימים הייתם מגלים שכל מה שחשבתם על חייכם אינו אמת? שון טרנר הוא ילד רגיל עד הרגע בו הוא נחשף לספר מסתורי שאסור היה לאף אחד לפתוח. מהרגע הזה השתנתה המציאות, התעוררו סודות עתיקים ונחשף בפניו עולם נסתר.
שון לא תכנן להיות גיבור, הוא בסך הכול רצה לעבור עוד יום רגיל, אבל ל"ספר השחור" היו תוכניות מעניינות הרבה יותר בשבילו. כשהוא יוצא מבית הספר ומגלה שהוריו נעלמו בלי להותיר עקבות, הוא יוצא למסע מסחרר בין עולמות נסתרים, סודות משפחתיים עתיקים וכוחות אדירים שנאבקים על גורל העולם.

עם סבו המסתורי סר נורוורד כשלצידו כלב נאמן, גמד קשוח, פיות מסתוריות וספר שחור אחד שעלול להכריע את גורל העולם נשאב שון להרפתקה בין ימים, עמים ויצורים מופלאים: גרוגנים מאיימים, בונגים צבעוניים, גמדים חכמים, פיות עדינות ואפילו חיות מדברות. מסע פנטזיה מטורף בין עולמות קסומים וסכנות אורבות.
בעוד שון נאלץ להתמודד עם פחדיו, הוא מגלה שגורל עולמות שלמים נמצא בידיו. על כל אלה מאיים "הספר השחור" שהוא ספר בעל רצון משלו, שעלול להכריע אם האור ימשיך לשלוט בעולם או החושך ישתלט לנצח.

"שון טרנר: סודות הספר השחור" הוא סיפור על פנטזיה, על מתח ועל הכוח המיוחד שקיים בכל אחד מאיתנו גם כשאנחנו מרגישים קצת שונים. זהו ספר שכיף לקרוא יחד - הורים וילדים ולצלול לתוך עולם מלא בסודות ודמיון.
חווית קריאה לבני הנוער ולא רק.

תקופה נהדרת לנדוד לפנטזיות עשירות דמיון ולהתרחק ממציאות היום יום של המלחמה.

אריאל קרפ, בן 62, רופא שיניים, נשוי, אב לארבעה וסב לאחד עשר נכדים. פִרסם את הטרילוגיה "מחול החרבות" שמיועדת למבוגרים ועתה בחר לכתוב סדרת נוער מלאת דמיון והשראה. "שון טרנר: סודות הספר השחור" הוא הספר הראשון בסדרה.

"שון טרנר – סודות הספר השחור" מאת ד"ר אריאל קרפ. הוצאת ספרי ניב, להשיג באתר ההוצאה או בחנויות הספרים ברחבי הארץ או בחנויות הספרים המקוונות .

ריקי ברוך

קלפי עצם הכתיבה - 60 קלפים לשחרור הכתיבה הפנימית מאת נטלי גולדברג - המלצה של אהבה אישית

 

מאז שאני זוכרת את עצמי, מגיל מאוד צעיר הייתי מחוברת למילה הכתובה וחיקיתי את אחותי הבכורה שגזרה קטעי שירה מעיתון שישי ("למרחב" או "דבר").  מהר מאוד ייחדתי את דרכי שלי ונהגתי להדביק את גזרי הכתיבה והשירים מאחרי דלת חדרי מה שמצער אותי עד היום, שאין לי תמונה ועדות אמיתית, (רק עדות צילומית בראש), שמתעדת את הזיכרון הזה. (שהרי בשנות השבעים מצלמה היתה מצרך נדיר).

אני אוהבת את המילה הכתובה ומחזיקה מאגר של מחברות מלאות בכתיבה אישית לאורך שנים. הבלוגים שלי הם המקום בו המילים שלי מקבלות פומביות. 

כתיבה היא תהליך חושני המשתף את כל חלקי הגוף והנפש. על מנת לשחרר את החלק היצירתי שבנו המייצר כתיבה, עלינו לשחרר את הראייה שלנו את העולם, ואת היד האוחזת בעט. על מנת שנוכל לתת לכתיבה להינשא על כנפי המציאות והדמיון, עלינו לפנות זמן, לבחור מקומות מתאימים לכתיבה, ולהתמלא בחוויות. 

בימים אלו רואה אור בעברית חפיסת קלפים שכולה חוויה, טקסט קולח ומשעשע, לבעלי עניין בכתיבה ולאוהבי קריאה. שישים קלפים לשחרור הכתיבה הפנימית שיצרה הסופרת, תלמידת הזן והמורה לכתיבה נטלי גולדברג, מחברת הספר עצם הכתיבה, שבו סיפרה על מנהגי הכתיבה של סופרים מפורסמים והציעה תרגילים מגוונים וגירויים לכתיבה. גולדברג סוחפת ומבטיחה: אם רק נפנה לכתיבה מקום בחיינו היא תפרוץ ותמלא אותם.

בקלף ראשון במארז נכתב: התחילו במילים "אני חושבת על" ובכל פעם שאתן נתקעות, פשוט חזרו ל"אני חושבת על" ותמשיכו משם. בקלף 60 נכתב: ספרו את סיפור האהבה שלכן. כתבו במשך חמישים דקות.
בין לבין, מוצעות מגוון משימות, ברוח מה שנכתב על גב מארז הקלפים.

 

פתחתי את הערכה בהתרגשות ואהבה. כל אזעקה שליוותה אותי באותו הבקר, והיו לא מעט, הכניסה אותי לממד עם הקלפים ותרמה לי לנתק מודע מהאירוע שהתחולל בחוץ, שכן השפיות והחולין הן התרופה הכי מועילה בנסיבות המלחמה הנוכחית.

התחברתי לקלפים. לאחדים יותר לאחרים פחות. יחד עם זאת ברור היה לי שכאשר אתחיל להשתמש בהם בפועל בכתיבה בזמן אמת תיווצר החוויה הייחודית. 

לכל קלף מופיעה בצידו האחורי הערה. היא אינה מכוונת לרוח הקלף היא רק תוספת הרחבה שאפשר או שלא לאמץ לתהליך הכתיבה. 

אין חוקים ולא חוקיות בכתיבה יוצרת. אפשר להתחיל מנושא, קלף אקראי שאבחר ולהיצמד לו. אפשר גם פשוט לסטות ממנו הצידה לכל נושא ולאפשר לכתיבה לגלות לנו איך לקשר בין הדברים. 

השימוש בקלפים עשוי להרחיב את נקודת ההשקפה שלנו הכותבות. תוך כדי כתיבה ניתן להעשיר את התיאורים סביב בעזרת הקשבה החוצה: כמו שימת לב לציוץ הציפורים, למים זורמים, לטיפות הגשם, לצעדים רחוקים וכדומה.

התרגול בכתיבה מגביר בנו את הערנות. מרקם ושכבות מרחיבים את ממדיי הכתיבה והיד נעה בין המילים והשורות. 

בחרתי להביא כאן שלושה מהקלפים שהתחברתי אליהם מאד. בחרתי את קלף מס 10 בנסיבות היום הגשום הזה. סוף מרץ יום למחרת כניסתו של האביב כותב הקלף: כתבו על מזג האויר! ודווקא היום כמו בהנחיה מאחור "כתבו מה שאתן זוכרות על הברד או על גשמי אמצע חודש מרץ או על חמסין כבד. הפכו את הזיכרון לאישי. חקרו את ההשפעה עליכן" ואכן הבקר ירד כאן ברד שלא ראיתי גם בשיאו של החורף הזה. הנחיה מושלמת וכר דשא לכתיבה שלקחה אותי יותר ויותר לתוך היום הזה ואל אלו שקדמו לו.

כל ניסיונותיי לצלם חד יותר את הכתוב נכשלו- עמכם הסליחה.

קלף 24 שאל אותי: "מה הביא אתכן אל העמוד הזה? מה אתן רוצות לכתוב? קדימה ספרו לי"!

קלף שמניע לכתיבת רגשות ורגעים. החופש וההזדמנות לכתוב צריכים להיות מנת חלקם של כל האנשים. קריאה היא יסוד הכתיבה. הרשו לעצמכם ללכת לאיבוד בתוך ספר באופן טבעי נובע מכך הרצון לכתוב ומי כמוני יודעת.

ללא ספק קלף מעורר השראה שמאיץ אותי-אוהבת הספרים והמילים הכתובות, לפתוח שוב את המחברת לחדד את העיפרון (לא כותבת בעט) ולזרום לתוך השורות. 

קלף 29 שאל: באיזה אופן אתן בלתי נראות? קדימה 10 דקות.

הנושא הזה הוא הזדמנות לצאת מהמחבוא כותבת גולדברג מאחרי הקלף בהערה. יש בנו חלקים רבים כל כך. מה שאנו מסתירות על מנת להגן על עצמנו? מה סודי בתוכנו? מה אנו חוששות לחלוק? 

WOW של קלף אני יוצאת איתו לדרך ארוכה ויודעת שהכתיבה בו תחצה את ההנחיה להקדיש לו 10 דקות בלבד. 

השימוש בקלפים אלו עשוי להרחיב את נקודת ההשקפה שלכן. גולדברג ממליצה להתחיל מ10 דקות כתיבה, אבל אחרי שהיד והתודעה מפתחות כושר, מומלץ להאריך את משך הזמן.

הרשו לכתיבה לכתוב את עצמה, הקשיבו לעצמי הגדול שלכן, המחובר יותר. מילים ומחשבות חדשות יופיעו. תרגלו גם בצוותא, בכיתה, ברכבת, בממד, על ראש ההר, ליד נהר, בישיבה על ספסל בגן הציבורי.

ומה באשר למחשבים? עדיף בעזרת עט ומחברת. זה יסמן לתודעה שלכן שאתן עכשיו במקום אחר ותוכלו להתחבר לחלק שונה של הלב או הנפש. הגם... השינוי הזה יאפשר שחרור גופני ותזוזה שונה לחלוטין של הידיים והגוף. 

כתיבה היא דבר נפלא. לכתיבה יש כוח לרפא. הראיה- כל כך הרבה ספרי שבר וריפוי סקרתי בבלוג הזה בנסיבות השנתיים האחרונות. הכתיבה הפנימית היא דרך לפגוש את עצמכן - עם התרגול, הפחד וההתנגדות יאבדו מכוחם ולא יהיה מה שיעצור בעדכן.

אפשר להשתמש בקלפים בסדר כרונולוגי או לא. העיקר שתצאו לדרך ותכתבו.

שתתחילו תבינו למה אני כל כך אוהבת את המילה הכתובה ואת היצירה הפנימית שנובעת מתוכי פנימה!

המלצה עם אהבה!

"קלפי עצם הכתיבה" מאת נטלי גולדברג, תרגום רנה וורבין, עיצוב אבנר הברפלד, הוצאת פראג, לרכישה לחצו כאן.

ריקי ברוך

אל תשכחי לנשום, היומנים הסודיים מחנות הספרים, אאוריקה ועגור וגעגוע - הספרים שמקדמים לנו את בוא האביב

"אל תשכחי לנשום" מאת שונדה מוראליס

מתי בפעם האחרונה עצרת לנשום?
הימים שלך מלאים. קריירה ומשפחה והסעות וקניות והורים וסידורים סידורים סידורים. בעומס הבלתי פוסק שקוראים לו החיים אין לך באמת זמן לעצמך. אבל אפשר גם אחרת. את לא צריכה שבוע חופש כדי לצאת מהלחץ. יספיקו רק חמש דקות.

בעצם, הכול עניין של איזון!

"אנחנו מנווטות בין התביעות והלחצים היומיומיים, וגם מתמודדות עם אי שוויון מגדרי, גלוי וסמוי, במקום העבודה. בסביבה מקצועית גברית בעיקרה, כשההזדמנויות הפתוחות בפני נשים הן מועטות, אנחנו עלולות להיגרר לתחרות עזה, אפילו עוינת, עם אישה אחרת. זה לא חייב להיות כך. כדי לנטרל את ההתנהלות הזו, אנחנו צריכות להיות ערות לה, להתייחס לעצמנו בחמלה על שנקלענו אליה, ואז ליצור קשר, לתמוך ולקדם את האינטרסים זו של זו במקום העבודה. כשאנו שואפות בכנות להבין ולכבד במקום לשפוט זו את זו, אנחנו רק מקדמות אחת את השנייה". 

מיינדפולנס בהגדרתו הוא תרגול מנטלי של הפניית קשב מכוונת לרגע הנוכחי, תוך קבלה ואי-שיפוטיות כלפי החוויה הפנימית והחיצונית. השיטה מבוססת על התבוננות סקרנית במחשבות, ברגשות ובתחושות גופניות, ומסייעת להפחית לחץ, שבירת דפוסים אוטומטיים ושיפור הרווחה הנפשית

אני שבה ומתרגלת מדיטציות, לומדת עוד ועוד על מיינדפולנס ובודהיזם, מסקרת ספרים בתחום ומשתדלת להיות בקשיבות לכאן ולעכשיו מה שמרחיק אותי מהטייס האוטומטי ככל שאצליח. המיינדפולנס שמעודד אותנו לעצירה - לנשום ואז להגיב מאפשר לנו לבחור במודע את אופי התגובה. עצירה שכזו מאפשרת להיות במרחק מהמחשבות כדי לבחור את המקום של החופש.

ככל שהאני מתמידה בלימוד ותרגול המיינדפולנס, אני נחשפת לעוד ועוד נושאים שמרתקים ומסקרנים אותי להרחיב ידע והבנה. הספר "אל תשכחי לנשום" מציע דרך פשוטה וישימה לשילוב מיינדפולנס בתוך שגרת היום. לעצור, להתמלא באנרגיה ולמצוא שקט פנימי בכל רגע עם כוס קפה ביד, באמצע ישיבה, או אפילו בדיוק כשנדמה שהכול משתבש.

זהו מדריך מיינדפולנס לנשים עסוקות. את לא זקוקה לוויפאסנה של חודש או לצאת לחופשה בת שבוע כדי להירגע. את צריכה רק חמש דקות ביום כדי להשיב אלייך את הנשימה ואת האיזון בחיים. ספר זה הוא מדריך נפלא שמציע דרך פשוטה וישימה לשילוב מיינדפולנס בשגרת היומיום.

"זו בדיוק הסיבה שלשמה כתבתי את ״אל תשכחי לנשום״. בשבילך. בשבילי. כדי שאנחנו, הנשים, נוכל לזהות מה אנחנו צריכות לעשות כדי להפוך לשלמות, חזקות ויציבות. על ידי הפקת המיטב מעצמנו, נוכל לגלות את המיטב זו בזו. כולנו מרוויחות ממודעות קשובה, מכנות, מהשאיפה להצלחה ומגילוי הכוח ליצור איזון. בין שאנחנו מנהלות תאגיד או משק בית, קשיבות מלמדת אותנו כיצד להיות הגרסה הטובה ביותר של עצמנו, לטובת המשפחה שלנו, מקום העבודה שלנו והעולם כולו - גברים ונשים כאחד". (מתוך ההקדמה לספר)

בספר שלושה סוגי הפסקות קצרות וממוקדות: הפסקות לנשימה שמביאות עמן רוגע, נוכחות ומודעות.
הפסקות לתודעה שמסייעות להשתחרר מאמונות מגבילות ומחזקות ביטחון עצמי.
הפסקות לאיזון שעוזרות לעצב את החיים שאנחנו באמת רוצות לחיות.
זהו מדריך נגיש ומעודד, שיגלה לך איך את יכולה לקחת זמן לעצמך גם כשאין לך זמן.

אהבתי מאד את החלקים בהם מביאה מוראליס הפסקה קשובה ומתמקדת באופן שהמסר יכל להפוך קל ליישום. 

מטרת ההפסקה הקשובה להעניק לנו שלווה, בכל מצב, כדי שנוכל לתפקד טוב יותר. ההפסקות לנשום מחלצות אותנו ממערבולות המחשבות ומאפשרות פתח למרחב חשיבה רגוע, שקול ויצירתי. זה מעיין גלגל הצלה הדרוש לי-לנו כדי להספיק הכל ובו בזמן לשמור על אנרגיה ועל שפיות. 

הפסקת הקפה בעמוד 34 רק חיזקה אותי שמה שאני עושה הוא בעצם נכון ואפשרי בהתנהלות שלי. 

הפסקת השינה עמוד 87 לימדה אותי שעלי לעשות כמה שינויים לטובת השינה שלי גם בנסיבות המלחמה.

הפסקה קשובה לתודה עמוד 136 היא חלק מהריטואל היומי שלי

והפסקה קשובה לאהוב את הגוף עמוד 101 היא שיעור שאני לומדת.. 

השבוע למדנו באחד ממפגשי המיינדפולנס, (אני מנויה במועדון מיינדפולנס) על חשיבותה של ההפסקה והתמקדות ב"שום דבר". פשוט להיות ולא לעשות. גם לא לגלול בנייד פשוט לנשום.

וכמו בשיעור הזה כך גם בספרה של מוראליס ההזמנה היא פשוט להיות. לבחור מנוחה מודעת ולתת למערכת העצבים להירגע ומי כמונו יודע שבמלחמה הזו מערכת העצבים שלנו בעומס ויש וגם שחיקה.

אז תזכרו - זה נגיש לנו. זה מצויין לימי המלחמה הזו ובכלל לנפש המותשת של כל מי שחי במדינה הנהדרת שלנו. 

קדימה תצללי פנימה עוד תופתעי לגלות את העוצמה של ההפסקות הקצרות האלו!

המלצה קשובה!!

שונדה מוראליס היא פסיכותרפיסטית בעלת תואר שני בעבודה סוציאלית (MSW) והסמכה קלינית (LCSW) המתמחה בהפרעות הקשורות ללחץ ובטיפול מבוסס מיינדפולנס. היא מתגוררת בפנסילבניה עם בעלה ושני ילדיהם, אוהבת לטייל בחיק הטבע, משתדלת ליישם את העקרונות שהיא מלמדת, וממשיכה לנסות למצוא תשובות לשאלה מה מניע אנשים מבפנים.

"אל תשכחי לנשום" מאת שונדה מוראליס, תרגום נאוה אביב, הוצאת דיונה לרכישה לחצו כאן





"היומנים הסודיים מחנות הספרים" מאת סוזן מאלרי / פרוזה

לכולם יש סודות. גם בעיירות הכי טובות.

ג'קס אוהבת את חנות הספרים שלה, אחוזה ויקטוריאנית משגעת שיש בה משהו שאין בשום מקום אחר: קיר של תיבות דואר ישנות, שבהן שומרים תושבי העיירה את היומנים האישיים שלהם.

בזכות המנהג המקסים הזה, וגם בזכות אישיותה המלבבת של ג'קס, כולם מרגישים שם קצת בבית.

אבל אחרי שנים כה רבות, שיפוצים צריך לעשות. ג'קס בוחרת קבלן, שנראה לה שעל הדרך ישכנע את אחותה לא לעזוב את העיירה, אבל מתברר כשהוא מגלה עניין דווקא בה. כשהשמות על תיבות הדואר נמחקים בטעות, השניים מבינים שרק דרך קריאה ביומנים הם יצליחו להחזיר אותם לבעליהם.

וכשהיומנים נפתחים, האדמה מתחילה לרעוד. איך אפשר להסתכל למישהו בעיניים כשאת יודעת את הסודות הכי אינטימיים שלו? איך אפשר להאמין אחרי שהשקר נחשף? ואיך, איך אפשר לאהוב שוב אחרי שהלב שלך נשבר?

אני אוהבת ספרים ומכאן יוצא שאני אוהבת עוד יותר ספרים שעוסקים בספרים (וגם סרטים)
"היומנים הסודיים מחנות הספרים" הוא רומן חכם ומרגש שמראה איך אהבה, חברות וספרים טובים יכולים להאיר את החיים.

תמיד נהגתי לומר שספרים הם חברים. חברים מהסוג שהם מביאים את הסיפור שלהם ומאפשרים לי להיות ביקורתית כלפיהם גם מבלי שיתאכזבו אם לא אוהב בהם.

השילוב האלמותי של ספרים ויומנים הוא תמצית ההתבוננות בעלילה ששוזרת אותם זה בתוך זה ומקדמת עלילה משוחקת על אהבה, חברות וחידה שמבקשת פתרון כשכל אלו בעיירה אמריקאית קטנה. (מתה על הערים האלו...) 

אז... מה יקרה כשבעקבות תקרית מוזרה יתגלו כל הסודות הכתובים בהם? תסמכו על סוזן מאלרי, מהסופרות האהובות באמריקה, שזה בדיוק הממתק המנחם שאנו זקוקים לו עכשיו.

חווית קריאה ממגנטת לימי המלחמה הזו.

קליל זורם ומהנה.

"היומנים הסודיים מחנות הספרים" מאת סוזן מאלרי, תרגום ליאת שרון,  הוצאת דיונה, לרכישה לחצו כאן






אאוריקה מאת אליעזר יערי

שיחת טלפון משנה חיים: אורי באואר מתבשר שזכה בפרס נובל לרפואה, אבל בוחר לעזוב הכול ולחזור לישראל. למה דווקא עכשיו?

"לידיה נעה מרגל לרגל, וטיפות המים שעוד טפטפו ממנה נספגו במהירות בשטיח. היא הידקה את המגבת סביב גופה וחשבה שהימים כבר צוננים מכדי לצאת כך מהמקלחת. אני עומדת כאן על רגל אחת במסדרון, פרנק, ואני רטובה לגמרי, אני אבוא בעוד שעתיים פחות או יותר אם זה בסדר. פרנק אמר לא היית צריכה לצאת, שעתיים זה מצוין, וגם הוסיף יותר מדי זמן לא דיברנו. לידיה הניחה את שפופרת הטלפון וחשבה שבעניין הזה הוא צדק, אידית ופרנק פישר היו צריכים להתקשר יחד ביום ההודעה על הפרס, אבל במקום שיחת הטלפון הגיע רק מברק: ״אנחנו עכשיו בהוואי ואי אפשר להשיג אתכם בטלפון, כל הזמן תפוס, מרימים לכבודכם כוסית, איזו בשורה נפלאה!״ המברק שלהם הצטרף למברק המייגע של נשיא מדינת ישראל (״מדינת ישראל כולה גאה היום בחלוץ מקיבוץ הקוצרים שקצר את פרס הנובל והעלה את שם ישראל ותרומת העם היהודי לאנושות כולה!״ עם סימן הקריאה) ולמאות הברכות שהגיעו ולזרי הפרחים של חברים ועמיתים, אנשי בית החולים והאוניברסיטה, מתמחים מחוץ־לארץ, ראש העיר והמושל"

. 

אורי, ישראלי לשעבר שחי כבר שנים בארצות הברית, פיצח שם את סוד מחלת הסרטן. ימים מעטים לפני שיזכה בשוודיה בתהילת עולם הוא עוזב בבהילות את ביתו וטס לישראל לפגוש סודות לא פתורים מן העבר.

מה קרה לפני שנים בערש ילדותו ומחוז געגועיו שקורע אותו ממשפחתו דווקא בשיא הצלחתו? והאם ייסע לבסוף לשטוקהולם כדי להשתתף בטקס?

יערי בונה עלילה שפותחת בסיפור הצלחה מדעי והופכת בהדרגה לדרמה אנושית אישית עמוקה. מסע תודעתי. הדמויות מתגלות ברבדים והעלילה נשזרת גם בין ישראלים בחול למציאות הישראלית המורכבת ממכלול חילוקי דעות, מתחים חברתיים ופוליטיים.

הספר מזמין את הקורא לעצור, להתבונן, ולשאול שאלות עמוקות על זהות, שייכות והדרך שבה אנו מגדירים הצלחה. זהו רומן שמעורר השראה לא דרך תשובות, אלא דרך היכולת לפתוח נקודת מבט חדשה על עצמנו, על הבחירות שלנו, ועל המקומות שעדיין מבקשים ריפוי.

המלצה חמה!

אליעזר יערי (נולד ב-25 ביולי 1949) הוא עיתונאי וסופר ישראלי. היה טייס קרב וכיהן כמנכ"ל הסניף הישראלי של "הקרן החדשה לישראל".

יערי כתב שלושה ספרים: "בחזרה לטיטאניק" (1989), אוסף סיפורים קצרים; "הצטלבויות" (2004), רומן על נזירה בירושלים; ו"מעבר להרי החושך" (2015).

"אאוריקה" מאת אליעזר יערי הוצאת עם עובד לרכישה בחנויות, 'עברית' ובאתר ההוצאה

 

עגור וגעגוע מאת רקפת זיו־לי

מַמָּשׁ עוֹד מְעַט תִּפְרֹשׂ לַהֲקַת הָעֲגוּרִים כָּנָף וְתִנְדֹּד לְאֶרֶץ רְחוֹקָה. כֻּלָּם חוּץ מֵעָגוּר אֶחָד אֲשֶׁר אֵינוֹ מוּכָן לַעֲזֹב אֶת הָאֲגַם שֶׁהוּא אוֹהֵב כָּל כָּךְ. הוּא מַחֲלִיט לְהִשָּׁאֵר מֵאָחוֹר עִם אַרְנָב, שְׁנֵי צְפַרְדֵּעִים וְצָב, וְהֵם מְאָרְחִים לוֹ חֲבֵרָה. אֲבָל לְצַד הַחֲבֵרִים נִשְׁאַר עִם עָגוּר גַּם הַגַּעֲגוּעַ.

סִפּוּר מְרַגֵּשׁ עַל חֲבֵרוּת וְשַׁיָּכוּת, עַל אֲגַם יְפֵהפֶה וְעַל בַּיִת.

כמה קסם וכמה אנושיות יש בסיפור הגעגוע שבין עגור ועגורית.

עונת הנדידה החלה אלא שעגור מסרב לעזוב את האגם שהוא כל כך אוהב. 

למרות ניסיונות השכנוע של עגורית להביא לכך שעגור יצטרף אליה. מחליט העגור להישאר עם הארנב והצפרדע והצב. 

אלא שהפרידה הייתה עליהם קשה.

עגור איבד את מצב רוחו וסרב לשחק עם הארנב, הצב והצפרדע, ועגורית התגעגעה גם היא עד ששבה אל עגור והשניים קבלו את ההחלטה!  (לא אגלה לכם אותה...)

שילוב עשיר של מלל ואיורים מעוררי רגש ואמפטיה, יוצרים את "עגור וגעגוע" לספר ערכי המחזק בקרב הילדים את ערכה של שייכות, דאגה, מסירות ואהבה גדולה שמחברת בין בעלי חיים כמו בין אנשים.

ספור נפלא המקדם שיח בקרב הילדים ומעורר בהם ביטוי של רגשות.

רקפת זיו־לי היא סופרת זוכת פרס אקו"ם לספרות ילדים ונער. זהו ספרה החמישי. מספריה לילדים: איזו מין חתולה את, יוסף? ועצים מצפים לגשם.

ענבל אבן היא מאירת ומעצבת. איוריה המרהיבים מציגים עולם מלא פליאה וחבור עמק לטבע.

"עגור וגעגוע" מאת רקפת זיו־לי, איורים ענבל אבן, הוצאת עם עובד לרכישה לחצו כאן.

ריקי ברוך

איפה הבית, הפרי הזר והעולם שיש - ספרות מיטבית החודש בהוצאת ידיעות ספרים

איפה הבית מאת שרה אהרוני
מאז שחזר ממלחמת לבנון נושא דניאל בתוכו לילות חסרי מנוחה, שמות של חברים שלא שבו ודממה כבדה. המשתלה הקטנה שהקים נהפכה לכל עולמו: בין רוזמרין לערוגות הגינה הוא מטפל בצמחים ומוצא בהם שלווה שאינה תלויה באיש.

דניאל מחפש מרגוע לצלקות המלחמה במשתלה השקטה שלו, עד שריקי פורצת לחייו ומשנה הכל. מבית שהבטיח מקלט ונהפך לזירת קרב, הוא יוצא למסע הישרדות פנימי שמתחיל בטיסה אחת בלי יעד.

"הפעם ריקי באה למועדון עם מטרה ברורה. זה מכבר הבחינה בגבר אחד, שונה, ושמו דניאל. הוא תמיד היה שם, אבל מעולם לא נטל חלק בחגיגות הבשר. ישב בצד, קרוב אך רחוק, שתקן ומהורהר. כשכולם פרצו בצחוק, הוא פלט גיחוך יבש, ספק כחכוח.

כשהסיגריה המגולגלת עברה ביניהם, העביר אותה מיד הלאה. רק לעתים, בלחץ החברים, שאף ממנה, עיניו מזדגגות. אבל גם אז לא שר איתם את המנון השטות:
"ריקי, ריקי,
אל תפסיקי,
בואי, קחי עוד שכטה
נעשה חיים בצוותא."

ואז מופיעה ריקי, אישה אישה יפה פצועה וסוערת פצועה שפורצת לחייו כסופה. הקשר בין השניים מתפתח במהירות לנישואים, ואולי מהר מידי!  שנים עוברות, נולדים אסף ומאיה, וההבטחה הגדולה מתפוררת.

השניים נאלצים לעמו מול כל מה שרצו לשכוח. פצעים מן העבר, טראומות לא פתורות ויותר מכל, חיפוש מעמיק אחר שייכות ומשמעות. הבית שנדמה תחילה למקלט נהפך לזירת כאב.

בתוך מערכת היחסים המתנהלת לצד כל אלו נבחנת השאלה האם "בית" הוא מקום פיזי או שמא הית קיבול לערכים של ביטחון ואהבה.
כשהסערה הפנימית גואה ומאיימת להטביע אותו, דניאל עוזב. תיק גב, מעט כסף, טיסה אחת. בלי יעד. בלי לדעת שתקווה יכולה לנבוט גם באדמה חרוכה.

"איפה הבית" הוא רומן נוגע ללב. השילוב הכל כך ישראלי של מלחמה, הלם קרב ומערכות יחסים שרק מבקשות לחזור הביתה, אקטואלי היום, לצערי, יותר מתמיד. החיילים בחרבות הברזל (כמו גם במלחמת לבנון השנייה, יום הכיפורים וששת הימים) בקשו רק שקט! 

שרה אהרוני עושה זאת שוב. היא רוקמת ברגישותה המוכרת, סיפור אודות קשר אנושי כשהשאיפה הכל כך בסיסית ויצרית בו היא למצא בית שיגדיר ויעניק את אותה שייכות נכספת.

קראתי את הספר בימים של אזעקות ונכנסתי איתו גם לממד כשניתנה האות.

בעדינות, ברוך ובכתיבה פיוטית מצליחה אהרוני לגעת בפצעים החשופים האנושיים שכה רבים בינינו עוד נושאים. דרך דמויות חבולות מחד ומלאות תקווה מאידך נפרש סיפור על מסע ריפוי בחיפוש אחר ביטחון. 

ואם לרגע שכחתם אז שרה אהרוני מזכירה לנו שהבית של כל אחד מאיתנו, הוא המקום בו הלב מוצא מנוחה וקבלה.

גם אם זה לא אסקפיזם לשמו, זוהי המלצה עם אמפטיה, חיבור ותקווה לאור.

שרה אהרוני, מחברת רבי-המכר הנערה מח'ומיין, עד שאיינשטיין בא, שתיקה פרסית, אהבתה של גברת רוטשילד, כשהשמים התקרבו לאדמה ואהבתה של סלטנאת, זכתה בשלושה פרסי ספר זהב, בשלושה פרסי ספר פלטינה ובפרס סטימצקי.

"איפה הבית" מאת שרה אהרוני, ידיעות ספרים לרכישה לחצו כאן.

הפרי הזר מאת ג'וג'ו מויס

שנות החמישים של המאה העשרים. בעיירת הנופש הרדומה מרהאם החיים זורמים על מי מנוחות. כל איש ואישה יודעים את מקומם. לוטי סוויפט, שאומצה על ידי משפחת הולדן המכובדת, מקבלת עליה בשמחה את הסדר הקיים, בעוד סיליה, בתם של בני הזוג הולדן, היתה שמחה לפרוץ את המגבלות שהוא מטיל.

"הנהג נראה מפויס - המשאית בטח בכלל לא שלו, חשבה לוטי. "טוב," הוא אמר. "אני חושב שזה יספיק." הוא תחב את הכסף לכיס בזריזות ונראה שהבין שמוטב שיפסיק את ההצגה ולא ידחק במזלו הטוב. "בואו נגמור כאן. קדימה, בחורים."

"תסתכלי על החצאית שלה," לחשה סיליה ונעצה מרפק בלוטי. היא הגיעה כמעט עד לעקביה והיתה בהדפס של ענפי ערבה. היה בה משהו מיושן באופן מוזר.

לוטי בחנה את שאר בגדיה של האישה: נעליה היו בסגנון אדוארדיאני, והיא ענדה מחרוזת ארוכה של חרוזי ענבר עגולים. "בוהמיינים!" היא לחשה בשמחה.

"בואי, פרנסס. נכניס אותך פנימה לפני שתדממי על כל הריפוד." הצעיר תקע את הסיגריה שלו בצד הפה, אחז בעדינות במרפקה ועזר לה לצאת מהמכונית".

כאמור הספר מתרחש בעיירת חוף אנגלית בשנות ה-50. לוטי סוויפט היא ילדה שפונתה מלונדון בזמן המלחמה ומאומצת וגדלה לצד בת המשפחה, סיליה. השוני ביניהן מהותי. לוטי מסתפקת בחיים בעיירה ואילו סיליה חולמת לברוח ממנה.

כאשר קבוצת בוהמיינים עוברת לגור בבית ארקדיה, בית מפואר ומסתורי הצופה אל הים, נמשכות שתי הצעירות לעולם הקסום והפרוע שנדמה להן שהם מציעים. האירועים שמתחילים שם מובילים לסודות, אהבות אסורות והחלטות גורליות שמשפיעות על חייה של לוטי ועל חיי משפחת הולדן במשך עשרות שנים. שנים רבות אחר כך, כשבית ארקדיה חוזר למרכז הסיפור, סודות העבר צפים מחדש ומשנים את חייהם של הדמויות. 

חצי מאה מאוחר יותר, בית ארקדיה עובר שיפוץ, ורגשות עזים שבים ומתעוררים בקרב ותיקי העיירה. ככל שהעניין סביב הבית גדל והוא חוזר להיות שוקק חיים, כך צפים הסודות שנקברו בו אז ועולים ועמם השאלה: האם אפשר באמת להשאיר את העבר מאחור?

מויס עושה זאת שוב ובגדול. 

היא בונה בעיירה קטנה ומרוחקת, עולם אנושי דרך קורותיה של לוטי שגדלה בין אהבה, קנאה וחלומות- בהם גם כאלו שאינם מתגשמים. זהו סיפור אנושי מחמם לב. רומן היסטורי על זהות, שייכות וחיפוש אחר המקום שבו נוכל להיות מי שאנחנו באמת. רומן סוחף שזור סודות משפחתיים, בחירות הרות גורל, והדרך הכמעט מוכרת שבה העבר ממשיך לעצב את חיינו ולהדהד עוד שנים ארוכות אחר כך.

"מויס מייצרת עלילה יפהפייה ועל-זמנית, השזורה בקסמי עיירת נופש מנומנמת." – Good Housekeeping
"נפלא." – Publishers Weekly

"הפרי הזר" מאת ג'וג'ו מויס, ידיעות ספרים, תרגום אביגיל בורשטיין, לרכישה לחצו כאן

"העולם שיש" מאת גילי רומן

"בסבב הבא היא כבר היתה יעילה יותר וממוקדת מטרה, כמו שהיא יודעת להיות, והתיישבה מולו על המזרן שמול המאוורר הגדול. הרוח העיפה לו את הבלורית מצד לצד, למי בגיל שלהם יש עוד בלורית, למי. היא ניסתה למקד את דעתה המוסחת כדי להקשיב לו כשדיבר על אשתו. הם בהפסקה, או פרודים, הוא אמר, והיא צחקה ואמרה שזה הבדל גדול וקיוותה שיבין את הרמז. הוא צחק בעיניים עצובות וסיפר לה על הבגידה; איך גילה ואיך רצה לסלוח וניסה, אבל ללא הצלחה. היא שאלה אותו אם הוא רוצה להחזיר לה. ומיד אחרי ששאלה חשבה שאולי זאת היתה שאלה חצופה. הוא ענה שלא, הוא רוצה להחזיר לעצמו בחזרה, רק שהוא עוד לא יודע את מה. הוא כל כך יפה, חשבה בזמן שדיבר, והיה לה ברור שהדבר האחרון שהיא רוצה לעצמה עכשיו זה גבר מתוסבך ופגוע. אבל כמה סקסית הפגיעוּת הזאת, אלוהים ישמור. היא בקושי שמה לב שהם לא הספיקו להגיע לתור שלה, ובזמן שכולם חזרו לכיסאות שלהם הוא אמר לה, "נמשיך בבריכה."" (מתוך הכל בסדר)

איך מתמודדים עם עולם שנשבר? כשהבלתי סביר נעשה שגרתי והרגיל מרגיש כאבסורד, כיצד ניתן להתבונן בכנות במציאות שלנו כפי שהיא?

העולם שיש הוא קובץ סיפורים קצרים שחודרים ברגישות לעומקם של החיים, של מערכות יחסים, של אהבות ושל אובדנים. מתוך מבוכה אל מול העולם, גילי רומן כותב במבט צלול על אנשים שמלחמה עוברת דרכם וחושף את הפגיעות ואת היופי שבתוך ההישרדות.

יש משהו ממכר בסיפורים קצרים. היכולת להגיע לשיא הסיפור בפרק זמן קצר ולשמור על סקרנות מתמדת מרתק אותי ומאפשר לי להתנייד עם הספר למקומות פיזיים בהם יש לי עצירה או המתנה למשהו: בתור לרופא, לשיננית, בדואר, בקופה, בהמתנה לנכד שיסיים את החוג וכמובן ברגעים שהכי נכון לי עם עצמי.  

בסיפור "ניקוי יבש" גבר אלמן נאחז בזיכרונה של אשתו דרך בגדיה, עד כי הגבול בין אבל לאובססיה מיטשטש; בסיפור "זה לא אמור להיות ככה" ארבע דמויות ישראליות זרות מתכנסות לשיחה תחת עץ כדי להבין איך ממשיכים לחיות עם פגיעה בלתי ישירה; ובסיפור "על הגריל" אם צעירה נסחפת למרדף אחר חטיף אהוב במטרה להגן על נפשו של בנה בשגרת מתקפות הטילים.

כל המציאות של החיים ארוזה בספרו של רומן בתשעה עשר סיפורים קצרים של הישרדות פיזית ורגשית שפוגשת את גיבורי הסיפור במקום כלשהו בחייהם.

הסיפורים שמביאים רישום מדויק ומלא דמיון של חיי היום־יום כשהם נסדקים ונגלים במלוא עוצמתם. זהו ספר שמזמין לעצור, לנשום, להקשיב ולגלות את הפלא הקטן, השביר, של העולם שיש.

הרבה עצב.

לא תמיד היה לי קל לקריאה.

גילי רומן ניהל את בית הספר הבינלאומי בכפר הירוק ואת אגף אסטרטגיה של משרד החינוך וכיום עובד בקרן מנדל למנהיגות. במהלך המלחמה לקח חלק פעיל במאמץ לשחרור החטופים, בהם אחותו ירדן רומן, שנחטפה מקיבוץ בארי בשבעה באוקטובר וחזרה מהשבי ב־29 בנובמבר 2023.

העולם שיש הוא ספרו השני. קדם לו אחרון מסוגו (בהוצאת מעוף, 2021)

"העולם שיש" מאת גילי רומן, ידיעות ספרים, לרכישה לחצו כאן





















ריקי ברוך