הקליע שהחטיא מאת ריצ'רד אוסמן ושומרי הזמן מאת אליסון ריצ'מן - פרוזה מיטבית בהמלצה

שומרי הזמן מאת מחברת רבי המכר אליסון ריצ'מן

שומרי הזמן הוא רומן היסטורי מטלטל על זיכרון ועל היכולת להתחיל מחדש.
סיפור עוצמתי על אובדן, על אהבה ועל כוחה המרפא של ידידות בלתי צפויה

השוטר בקצה השני של הקו לחץ על גרייס לספק פרטים נוספים.
"אפשר לקבל תיאור פיזי? נצטרך לבדוק אם דיווחו על ילד נעדר."
"הוא בערך מטר עשרים... רזה למדי עם עיניים כהות ושיער שחור וחלק. אסיאתי. הוא לובש חולצת טריקו עם הענק הירוק ונעלי התעמלות... אם מישהו דיווח על ילד נעדר שלובש את זה..."
"תצטרכי להביא אותו לתחנה," הורה השוטר, קולו היה שטוח ונטול רגש.
"אני רוצה לתת לו אוכל לפני שאביא אותו אליכם. אני לא יודעת מתי הוא אכל בפעם האחרונה, ואני לא רוצה שהוא יישאר כל כך הרבה זמן בלי אוכל."
"בסדר. אבל תביאי אותו כמה שיותר מהר."
טום ליטף את גבה בזמן שחיכו שהוא יצא מחדר האמבטיה. "אמא שלו בטח מתה מדאגה."
אבל גרייס הרגישה שמשהו לא לגמרי בסדר. הצלקת על מפרק היד של הילד עדיין הטרידה אותה.
"הוא כל כך קטן, טום. הוא נראה בגיל של מולי — אתה יכול לדמיין אותו לגמרי לבד שם בחוץ ככה?"
"לא, אני לא יכול."
אחרי כמה דקות הדלת נפתחה והילד יצא.
הכתמים שעל פניו נמחקו, שערו הוסט מהעיניים. "אתה רעב?" גרייס טפחה על הבטן שלה.
הוא הנהן והלך אחריה לכיוון המטבח. (עמוד 19-20 בספר)

ניו יורק, 1979. גרייס גולדן נתקלת בילד וייטנאמי קטן הישן על המדרכה. כשהיא לוקחת אותו לביתה, היא עדיין אינה יודעת שהמפגש הזה ישנה את חייה לעד.

זהו רומן היסטורי-רגשי המתרחש בשנת 1979 בעיירה קטנה בלונג איילנד, ארצות הברית, בצל השלכותיה המתמשכות של מלחמת וייטנאם.

העלילה נשזרת סביב גרייס, מהגרת אירית המנסה למצוא מחדש משמעות בחייה; אן, פליטה מווייטנאם שנמלטה מהמלחמה ומגדלת לבדה את אחיינה הקטן; וג’ק, חייל אמריקאי פצוע הנושא את טראומות המלחמה ועובד בחנות השעונים “שעות הזהב”.

כאשר הילד הווייטנאמי בורח ממוסד קליטה ונמצא לבדו ברחוב, מפגש מקרי מחבר בין הדמויות ויוצר מערכת יחסים בלתי צפויה של חמלה, חברות ותמיכה.

במרכז הסיפור עומד גם בית מלאכה לתיקון שעונים המתקן בו בזמן את גם את אותם לבבות שבורים. 

הספר בוחן כיצד זיכרונות המלחמה, אובדן והגירה ממשיכים לעצב את חייהם באופן המפגיש אותם מול קשרים אנושיים המובילים תהליך ריפוי. 

ריצ’מן שוזרת את קורותיהם של גרייס, באו וג’ק, דמויות הכובשות את הלב וכואבות לא פחות.

התוצאה מארג של גורלות אנושיים, שבו הזמן, הזיכרון והחמלה משתלבים יחד לסיפור מרגש על אובדן, תקווה והיכולת להתחיל מחדש. הדמויות נושאות עמן עבר כואב, אך דווקא מתוך השברים הן מגלות את כוחו המרפא של הקשר האנושי.

הספר גם מזמין עצירה והתבוננות. בין זיכרונות, אובדן וגעגוע מגוללת ריצ'מן סיפור על אנשים הלומדים לכוון מחדש את שעון ליבם. זהו רומן שמרחיב את התודעה ומציע נקודת מבט אנושית וחומלת על הזמן שבתוכנו. הזמן שלוקח להחלים, לסלוח ולגלות מחדש את האפשרות לחיים מלאי משמעות.

ריצ'מן רוקחת דרמות מוכחת, עושה זאת שוב ומתעלה על עצמה פעם נוספת בפיסות חיים מדויקות.

קחו אותו לחופשה, בבית, בשמש או בחוף הים.

במציאות חיינו גם סיפורי מלחמות של אחרים, מעוררים חשיבה פנימה.

אליסון ריצ'מן היא מחברת רבי-מכר בינלאומיים שתורגמו ליותר מ-25 שפות. בין ספריה הבולטים נמנים: האישה האבודה, גן המכתבים ו-שעות הקטיפה. ריצ’מן ידועה בשילוב בין מחקר היסטורי מעמיק לבין כתיבה רגשית עשירה, הבוחנת את כוחם של אהבה וזיכרון לשרוד תקופות של משבר. לדבריה: "שומרי הזמן הוא בראש ובראשונה רומן על זמן, זיכרון וריפוי. בחרתי במכוון לעבור בין זמן עבר לזמן הווה בקטעים שונים של הספר כדי להדגיש כיצד אנו מעבדים נפשית כאב, טראומה ואהבה. הרומן הזה חיזק את האמונה שלי שסיפורים מאחדים אותנו, שהם עוזרים לנו להתרפא ולהמשיך קדימה.”

"שומרי הזמן" מאת אליסון ריצ'מן תרגום: אילן פן, פן ידיעות ספרים לרכישה לחצו כאן

הקליע שהחטיא מאת ריצ'רד אוסמן

זהו יום חמישי רגיל, והחיים אמורים סוף־סוף לחזור למסלולם. אבל כשמדובר ב"מועדון הרצח של יום חמישי" – אליזבת, ג'ויס, רון ואיברהים – "רגיל" הוא מושג יחסי.

"קוני מביטה בטלפון שלה ורואה שאחד הגברים שעובדים בבניין המנהלה של הכלא נמצא בטינדר. הוא קירח ועומד ליד מה שנראה כמו מכונית ווֹלווֹ, אבל היא מחליקה ימינה בכל מקרה, כי לעולם אין לדעת מתי אנשים עשויים להיות שימושיים. היא רואה מיד שיש התאמה. איזו הפתעה!

קוני עשתה תחקיר קטן על רון ריצ'י. ככל הנראה הוא היה מפורסם בשנות השבעים והשמונים. היא מתבוננת בתמונה שלו בטלפון שלה, פניו כמו של מתאגרף לא מוצלח, שצועק לתוך מגאפון. ברור שהוא אחד שאוהב את אור הזרקורים".

הפעם, חבורת מועדון הרצח מתמודדת עם מקרה קר: עיתונאית שנעלמה לפני שנים ומעולם לא נמצאה. אבל בזמן שהם מנסים לפצח את התעלומה, עברה של אליזבת כמרגלת ב-MI5 חוזר לרדוף אותה. אויב מסתורי מאיים על חייה של חברתה קרובה ביותר, וכדי להציל אותה על אליזבת לחסל חבר ותיק שלה, סוכן קג"ב לשעבר.

הקליע שהחטיא, הספר השלישי בסדרת מועדון הרצח של יום חמישי, משלב מתח וחוכמה, הומור בריטי שנון, דמויות בלתי נשכחות ועלילה שלא תרפה מכם עד העמוד האחרון.

ריצ'רד אוסמן הוא איש טלוויזיה בריטי מוכר, מנחה חידונים, קומיקאי ומפיק. סדרת ספריו מועדון הרצח של יום חמישי זכתה להצלחה בינלאומית מטאורית ומענגת מיליוני קוראים נלהבים בכל העולם. הספר הראשון מתוכה מועדון הרצח של יום חמישי (תכלת, 2021), עובד לסרט בנטפליקס בכיכובם של הלן מירן ופירס ברוסנן (2025). עוד יצאו בעברית האיש שמת פעמיים (תכלת, 2022) ואנחנו מפענחים רציחות (פן וידיעות ספרים, 2025).

כאילו שלא חסר כאן סטרס ומתח אינסופי שממלא אותי בימים אלו, ובכל זאת התחברתי לספר מרותקת ומהופנטת מתעלומה בלשית בניחוח בריטי (האפלוליות הבריטית תמיד עושה לי את זה בספרים ובסרטים).

שילוב מדוייק בין הומור ומתח עשו את העבודה כמו בספרים שקדמו לו.

כתיבה קולחת חכמה ודיאלוגים מרתקים שנונים בניסוחם, קיסמה של חברות אמיתית לאורך שנים רבות חוברים יחד לחווית קריאה על תעלומה חדשה מסובכת עוד יותר.

תשאירו את הספר בממד ובכל פעם שתגיעו אליו פיתחו את הסימנייה במקום שעצרתם!

מבטיחה לכם אותנטיות ושילוב חוויה מנצח.

"הקליע שהחטיא" מאת ריצ'רד אוסמן תרכום רחל פן, הוצאת פן ידיעות ספרים לרכישה לחצו כאן. 






















ריקי ברוך

חדש: הגדה של פסח באיורים של רחל שלו - מה שיהפוך את ליל הסדר לחוויה אינטראקטיבית ומהנה לכל המשפחה!

הגדה של פסח - לכל המשפחה - איורים רחל שלו
בימים אלו ולקראת חג הפסח רואה אור הגדה של פסח שלא דומה לשום הגדה אחרת!

ההגדה שאיירה רחלי שלו היא חגיגה צבעונית, שמחה ומלאה קסם, ובה איורים עשירים ומלאים פרטים שמזמינים להתבוננות חוזרת. בכל איור מסתתרים יצורים, דמויות וחפצים שיש לגלות. תצטרכו להפוך כל אבן, כל כינה וכל צפרדע ולשים לב לכל פרט. כל בני המשפחה מוזמנים לחוויית חיפוש ומשחק סביב שולחן הסדר ולהרפתקה משותפת.

הצטרפו לשירת אחד מי יודע 

ההגדה כוללת איורים עשירים המזמינים למשחק חיפוש דמויות, מה שהופך את ליל הסדר לחוויה אינטראקטיבית ומהנה. לרכישה ישירה לחצו כאן.

ריקי ברוך

"ריפוי טראומה קולקטיבית" ספר פורץ דרך מאת תומס הובל - אקטואלי היום יותר מאי פעם.

 

בימים אלו, כאשר מדינת ישראל והמזרח התיכון ברובו, חווים את מלחמת "שאגת הארי" והמתקפות על ריכוזי אוכלוסייה הפכו למציאות חיים של תושבים רבים גם מחוץ לגבולות ישראל, הגיע לידיי הספר "ריפוי טראומה קולקטיבית" מאת תומס הובל. 

כותב הובל בפתיח לספר

הנפש הקולקטיבית היא הולוגרפית: אנחנו גם יחיד וגם רבים, גם ייחודיים וגם מאוחדים, גם פרטים וגם הכלל. כל אחד מאיתנו אחראי כלפי האחר, כלפי אבותינו וכלפי צאצאינו, כמו גם כלפי כדור הארץ, שהוא ביתנו. אני מאמין שיחד אנו יכולים וחייבים לרפא את "פצע הנשמה" המאפיין את כולנו. בעשותנו זאת, נתעורר לאפשרות המוארת ולפוטנציאל העמוק של טבענו האמיתי וההדדי כבני אנוש, מין קולקטיבי בתוך סדר קוסמי גדול יותר.

טראומה אינה יכולה להצטמצם אך ורק למשפחה או אפילו לאילן היוחסין הרחב יותר. השלכות הטראומה המצטברות של טראומות אישיות, משפחתיות והיסטוריות מחלחלות לקהילות, למחוזות, לארצות ולאומות. המשא שנושאים אדם אחד, משפחה אחת או קהילה אחת מגיע בהכרח גם לחברה הרחבה ונוגע אפילו באלה החולקים מעט מאוד במונחים של זהות או מנהגים משותפים. השפעתו של הסבל שמחוללים בני האדם מתפשטת מעבר למושא הסבל המקורי או לקבוצה המשועבדת; מורשת הטראומה אורגת ומחווטת את עולמנו, ומשקפת את אורחות חיינו ואת תפיסתנו, את הדרך שבה אנו רואים ומבינים איש את רעהו.

"ריפוי טראומה קולקטיבית" הוא ספר מעורר השראה ופורץ דרך, החושף כיצד טראומות היסטוריות וחברתיות ממשיכות להשפיע על חיינו בהווה – באופן אישי וקולקטיבי. הובל מציע דרך חדשה להבין טראומה לא רק כפצע נפשי פרטי, אלא כתופעה עמוקה החיה בתוך תרבות, קהילה, מערכות יחסים ומבנים חברתיים.

לעיתים קרובות טראומה איננה ניתנת לביטוי, ואף בלתי נראית. מטבעה היא מעוררת הכחשה - אצל השורד העשוי להתנתק מהחוויה, אצל המדכא העלול לנסות להתחמק מאשמתו, למזער אותה או להתרחק ממנה. 

גם אם היא מתבטאת בהכחשה, כדחייה, כניתוק או כבורות, הימנעות מהטראומה מופיעה כאי יכולת לפגוש את החיים כשהיא התסמין הבולט ביותר של הפרדה. 

ריפוי טראומה קולקטיבית הוא תהליך חברתי-נפשי מקיף שמטרתו לעבד פצעים היסטוריים ותרבותיים המשותפים לקהילה. גישה זו משלבת עבודה מודעת, שיח פתוח, וכלים מעשיים ליצירת חוסן משותף, אינטגרציה של אנרגיות תקועות וצמיחה פוסט-טראומטית, תוך חיבור בין ריפוי אישי לקולקטיבי.

בספר מובאים עקרונות ודרכי ריפוי לטראומה קולקטיבית: 

מודעות והכרה בהן: הבנת הטראומה כאירוע המשפיע על המערכת כולה, ולא רק כפצע אישי, והכרה בהשפעתה. 

יצירת מרחב בטוח: פיתוח "מרחב שקוף" המאפשר עיבוד, שיח פתוח ומתן מקום לחוויות אישיות בתוך ההקשר הרחב. 

אינטגרציה של אנרגיה תקועה: טכניקות להפיכת רגשות ואנרגיות טראומטיות למשאבים של חוסן, כפי שמתואר בספר. 

צמיחה משותפת: חיזוק הקהילה ויצירת משמעות חדשה ותקווה מתוך האסון. 

וכלים פרקטיים: שילוב עבודה גופנית, נפשית וחברתית לשחרור טראומות שעוברות מדור לדור.
התהליך דורש הקשבה עמוקה, סבלנות, והתגייסות קהילתית, כאשר מטרתו הסופית היא לבנות חברה בריאה וגמישה יותר.

הספר מסייע לנו לראות את ממדי הטראומה הקולקטיבית המצויה בבסיס תחלואי העולם ומדגיש את ההזדמנויות העומדות לפנינו לרפא את קהילותינו ואת עצמנו.
כתופעה מורכבת שקשה להבינה במלואה, טראומה קולקטיבית יוצאת נשכרת מהמנעד הרחב של נקודות מבט שמציע הספר תוך שהוא משלב סקרנות פסיכולוגית ומדעית נלהבת בהבנה רוחנית עמוקה. התוצאה היא תובנה רחבה יותר, שכולנו יכולים להפיק ממנה תועלת.

באמצעות שילוב ייחודי של עומק רגשי, בהירות אינטלקטואלית וכלים מעשיים, הספר פותח בפני הקוראים שער לתהליך של ריפוי, התפתחות וצמיחה. זהו מסע שמחבר בין גוף, נפש, תודעה וחברה – ומציע גישה אנושית, נגישה ומעוררת תקווה לריפוי פצעים אישיים וחברתיים כאחד.

באחרית הספר מצורפים תרגולים מודרכים ומדיטציות שבחרתי לתרגל ואהבתי. (268 בספר)

 
הספר מיועד לכל מי שמבקש להבין את המציאות האנושית לעומק בהם אנשי טיפול, חינוך, מנהיגות וקהילה, לצד קוראים מהקהל הרחב המחפשים משמעות, חוסן פנימי וכלים לבניית חיים וחברה בריאים יותר. זהו ספר לכל מי שמבין שהריפוי האישי והחברתי שלובים זה בזה, ושהשינוי מתחיל בהבנה עמוקה של מה שנמצא מתחת לפני השטח.

היום יותר מתמיד כאשר הקולקטיב הישראלי מבית ומחוץ שרוי בשיאה של מלחמה מול איראן מביא הספר נקודת מבט חשובה וכלים באמצעותם ניתן להתמיר את הריפוי הקולקטיבי ולקדמו.

המלצה חמה!

"ריפוי טראומה קולקטיבית" מאת תומס הובל. תרגום יגאל הרמלין, הוצאת פראג, לרכישה לחצו כאן

ריקי ברוך

יין, שקרים והייטק, אדם גדול במגירה קטנה והצופן הלא נסתר - ספרים חדשים בהמלצה

יין, שקרים והייטק מאת קטי סול
"יין, שקרים והייטק" מאת קטי סול בהוצאת ספרי ניב, הוא ספר מתנה נפלא המתאים גם לכל מי שמרגיש שהוא תקוע בחיים או בקריירה. הוא יעורר בכם חשיבה ובאמצעותו תקבלו כלים לבנייה של חיים מלאים במימוש ובהתלהבות.

הספר משלב בין הסיפורי למקצועי. הוא נכתב כסיפור קליל וסוחף עם דמות מרכזית שהקוראים יכולים להזדהות איתה, אבל בתוכו טמונים תובנות מעשיות וכלים לחשיבה על קריירה וחיים.

לאורך הסיפור משולבים רגעי תובנה וכלים לחשיבה מחדש. הספר לא נותן תשובות מוכנות, אלא מעודד את הקורא לשאול את השאלות הנכונות ולמצוא את הדרך שלו.

בוא לקבל זווית חדשה על קריירה וחיים!!

בוקר אחד, נועה, אשת קריירה, מבינה שחלום ההייטק מתפוצץ לה ושהאקזיט היחיד שיהיה פה הוא שלה מחלון המשרד, בקצב שבו הדברים מתדרדרים. נראה שהחיים שלה הפכו למאוסים בעיניה והיא מוצאת את עצמה במצב של עייפות כרונית מהולה בהתמוטטות עצבים. נמאס לה מהעבודה שלה, מהאנשים שעובדים איתה, מהבית שלה, מהמשפחה שלה, מהמחשבות הטורדניות שמסתובבות לה כל היום בראש, ולא פחות מכך מהמשקל העודף שנדבק אליה כמו יזם צעיר למשקיע ומסרב לשחרר. ברור לה שמשהו כאן חייב להשתנות. כשהמחשבות הבלתי פוסקות הופכות למשבר של ממש, היא מחליטה לעשות ריסטרט, לעצמה.

העניקו לכם את תהליך השינוי ההדרגתי:

דרך המסע של נועה גם הקוראים יוצא למסע משלהם של היכרות עצמית מחודשת, במטרה לבנות את החיים האידיאליים עבורם. הספר מתובל בהומור שנועד להקל על הקוראים את התחושות הקשות שהם עשויים להיתקל בהן בעבודת היום-יום עם לקוחות, אך כל הצעה מוגשת בצורה חיננית, ללא התפשרות על התוכן המועיל והיישומי.

הספר מצחיק, מדייק פוגע, נוגע ומעניק כיוון נכון להתבוננות על הקריירה שלנו. אגב- ממש בכל גיל.

קטי סול, בעלת עסק מצליח בתחום השיווק הדיגיטלי ויועצת עסקית, הגיעה למקום הזה אחרי אינספור מסעות, היא הספיקה להשלים שני תארים שונים, לעבוד בהייטק, לעצב תכשיטים, להתבטל לרגע כאשתו של איש עשיר ברילוקיישן, ולבסוף חזרה לאהבה שלה בתחום השיווק הדיגיטלי. מתוך הניסיון הרחב האישי, ומהידע שצברה מהייעוץ העסקי לשכירים ולבעלי עסקים, נוצר המסע של נועה, שמשלב את אבני הדרך למציאת הכיוון האישי של כל אחד. "יין, שקרים והייטק" הוא ספרה הראשון.

"יין, שקרים והייטק" מאת קטי סול. הוצאת ספרי ניב, להשיג בחנויות הספרים המקוונות ובאתר ההוצאה.





אדם גדול במגירה קטנה מאת רות פסדר

"אדם גדול במגירה קטנה" מאת רות פסדר בהוצאת ספרי ניב, הוא הוא רומן רב קולי, רגיש ומרגש, הכתוב בשפה קולחת ונוגעת ללב.
משולבים בו סיפור עם קשר היסטורי-חברתי. זה רומן ישראלי עשיר ומעמיק שמציג רוחב של החברה הארץ ישראלית מתוך מבט אינטימי של צעירים המחפשים משמעות. הדמיות בספר הינן מורכבות, אמינות ומעוררות הזדהות.

נדב דור רביעי לשואה, הוא קצין משוחרר שחולם על התחלה חדשה ובינתיים על המרחבים של דרום אמריקה. אבל משהו בתוכו מסרב להמשיך הלאה. בעוד חבריו מתכננים את "הטיול הגדול", הוא מוצא את עצמו נשאב למסע מסוג אחר לגמרי, מסע בסמטאות הנסתרות של הלב הישראלי.
בין ירושלים לצפת, בין השקט של קיבוץ ניר דוד, לרעש של הזיכרונות, נדב פוגש את יוספה, צעירה שקטה, לבושה בטורקיז, שנושאת עמה סיפור משפחתי מורכב. המסע בשבילי הארץ הופך למסע בשבילי הנפש: נדב ויוספה פותחים בשיח בין-דורי ומגלה שזיכרונות העבר שקולם לא נשמע עד כה, הם חלק בלתי נפרד מההווה.

בלב הרומן "אדם גדול במגירה קטנה" עומדת נעמי. אישה חזקה, דומיננטית, אך כזו מסוכסכת עם עברה. הכל התחיל שם. בחלל שנפער בילדות והפך בשתיקות, לצל שמלווה את חייה של נעמי כבוגרת, כאם וכסבתא. נדב ויוספה מחליטים לפצח את השתיקות הרועמות שעיצבו סיפורי חיים שלמים.

זהו רומן ארץ-ישראלי מלא חוכמת חיים ואופטימיות, הנע בין נופים מרהיבים שמתכתבים עם נפש הדמויות: מסמטאותיה המיסטיות של צפת, דרך מים הזכים של ניר דוד ועד חומות ירושלים.
"אדם גדול במגירה קטנה" הוא רומן הבוחן ביד אמן את הקשרים הנסתרים שבין זהות, כאב ואהבה. זהו סיפור על האומץ להביט בעבר בעיניים פקוחות ולמצוא בתוכו את השביל לחיים פשוטים ומשמעותיים יותר.

רות פסדר בספרה עוסקת באופן שבו צעירים בישראל מתמודדים עם הזיכרון הקולקטיבי של השואה, מלחמות ושכול. היא בוחנת כיצד העבר עובר מדור לדור ומעלה שאלות עמוקות אודות חיפוש עצמי וזהות. היא נוגעת במציאות בין אהבה לצלקות ובין ההתלבטויות לרצון, הקריאה בספר תשאיר בקורא תהודה שנמשכת הרבה אחרי העמוד האחרון.
רות פסדר גדלה בצרפת, עוסקת באומנות חזותית ובאוצרוּת תערוכות, מטפלת באומנות ובפסיכודרמה. לאחר שנים של עיסוק באוצרוּת וציור, גילתה בתקופת הקורונה קול כתיבה חדש. "אדם גדול במגירה קטנה", ספרה הראשון, הוא פרי אותו מעיין יצירתי, המשקף את אהבתהּ העמוקה לאדם לספרות ולאומנות.

"אדם גדול במגירה קטנה" מאת רות פסדר הוצאת ספרי ניב, להשיג בחנויות הספרים המקוונות ובאתר ההוצאה 

הצופן הלא נסתר מאת ציון והב-זהבי
הספר "הצופן הלא נסתר" מאת ציון והב-זהבי בהוצאת ספרי ניב, נולד מתוך פסוק אחד בתורה: "ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה" לוקח ציון והב-זהבי את הקורא למסע רוחני אינטלקטואלי - למסע של חידה ותעלומה אל תוך נבכי התודעה האנושית.

הספר מתחיל מסדק בתודעה - רגע בו ניצב המחבר מול הר נבו, המקום ממנו צפה משה אל הארץ המובטחת לפני מותו. שם בין אבני מדבר ונוף קדום מתגלה אבן חרוטה בפסוק המוכר, אך הפסוק אינו עוד טקסט תנ"כי ידוע, אלא הוא הופך לנקודת פתיחה למסע של חיפוש. לא חיפוש ארכיאולוגי אחר קבר אבוד, אלא חיפוש אחר משמעות יותר עמוקה: מהי אותה היעדרות? מהו אותו ריק? והאם ייתכן שהריק עצמו אינו חוסר, אלא מלאות נסתרת?

מכאן יוצאים הקוראים למסע כפול - חיצוני ופנימי. חיצונית - המחבר נע בין הר נבו, סמטאות ירושלים העתיקה, מערות נסתרות, ספריות אפופות אבק ומדבריות שקטים. הוא פוגש דמויות מסתוריות כמו זקן בהר, אישה בשם מרים ורועה במדבר שמכוונות אותו בעדינות לרבדים יותר עמוקים של המציאות.
עיקר המסע מתרחש בתוך התודעה דרך עיון בספר הזוהר, בכתבי האר"י, ברעיונות קבלה של צמצום, שבירת הכלים ותיקון ובהמשך גם דרך מחשבה קיומית מודרנית.

ציון והב-זהבי מציע בספרו קריאה חדשה לפסוק על קבורתו של משה. במקום לראות בהסתרת הקבר אמצעי למניעת עבודה זרה בלבד או פרט היסטורי שאבד עם הזמן, הוא מציע לראות בו עיקרון רוחני. אם קברו של משה היה ידוע הוא היה מוגבל למקום אחד, אך דווקא היות שהוא לא ידוע נוכחותו אינה תחומה. היעדרותו הפיזית מאפשרת נוכחות רוחנית חובקת כל. זהו רעיון ה"ריק המלא" - הריק אינו חלל של חוסר, אלא מרחב של פוטנציאל.

ציון והב-זהבי הוא עובד סוציאלי קהילתי ומגשר בקהילה ובבתי משפט לתביעות קטנות. הוא למד לימודים רוחניים אצל שלושה מורים ברי סמכא בתחום הזה. זהו ספרו הראשון בו הוא מציג את השקפת עולמו בראייה רוחנית על אודות "הצופן הלא נסתר" שקיים בחיינו.

ציון והב-זהבי: "קבורתו הלא נודעת של משה רבנו שהייתה נקודת המוצא לחיפושיי הנואשים הפסיקה להיות חידה או תעלומה טורדנית ובלתי פתורה. היא הפכה למקור השראה עמוק, למגדלור רוחני שמאיר את דרכי. משה גדול המנהיגים והאישים הראה לי שבמקומות הריקים ביותר אליהם אנו מתייחסים באופן אינסטינקטיבי כאל אובדן, חוסר או כישלון דווקא בהם טמונה האמת העמוקה ביותר על המשמעות הקיומית. שם נמצאת ההזמנה הגדולה ביותר לברוא עולם ומלואו, לפתוח דף חדש ומרגש. לאורך הדרך הבנתי שזוהי ליבת העיקרון של "המשמעות כבריאה אנושית" - היכולת שלנו לא רק לגלות משמעות, אלא לצקת אותה בעצמנו לתוך המרחב הפנוי של חיינו. מתוך עיון בספר ודרך המסע האישי שלי - מסע אל האמת שאינה נחבאת מאחורי דלתות נעולות תוכלו לזהות את הרִיק בחייכם שלא מניח לכם כלל בחיי היום יום ולהתבונן בו כעל הזדמנות עצומה -צוהר דרכו אפשר לגלות את המשמעות העמוקה ביותר של חייכם. כך תמצאו את החופש ואת הכוח למלא את חייכם במלֵאוּת אינסופית".

"הצופן הלא נסתר" מאת ציון והב-זהבי. הוצאת ספרי ניב, 115 עמודים. מחיר לצרכן 88 ₪ להשיג בחנויות הספרים המקוונות ובאתר ההוצאה 






















ריקי ברוך

"לא רק דחליל" מאת אורנה טל - קסם של סיפור ילדים.

בוקר אחד, בעיצומה של המלחמה, ישבה אורנה טל במושב צופר שבערבה ורצתה לכתוב. לא עבור עצמה הפעם, אלא עבור הילדים. “ידעתי שאני רוצה לכתוב על דמות שתיתן משמעות לכל שיח שיתקיים איתה,” היא מספרת. וכשעלה אצלי רעיון הדחליל ידעתי שהוא יהיה דחליל שונה. הוא לא נמצא בגן ירק ולא בין שתילי גינה, אלא בתוך נוף מדברי, בגובה עיניהם של ילדים שנושאים בתוכם שאלות גדולות מגילם. כך נולד הספר “לא רק דחליל”.

"בכפר קטן במדבר, ליד מחסן הגרוטאות הישן, עמד לו דחליל לגמרי לא רגיל. הוא לא שמר על ערוגות הגינה, וגם לא הבריח ציפורים... הדחליל ידע להקשיב ולשמוע את קולותיהם של הילדים שביקרו אותו. הוא שמע אותם צוחקים, ושמע אותם בוכים. הוא שמע אותם כועסים, מתפלאים וחוששים, ואפילו שמע את הסודות הכי כמוסים שהיו בתוך הלב שלהם."

הדחליל שנמצא ליד מחסן הגרוטאות מנהל שיחות עם ילדים צעירים שמגיעים אליו. הם מתייעצים איתו ומספרים לו את אשר על ליבם. בדרכו הייחודית הוא מעניק להם מענה שיש בו לעיתים מחשבה חדשה ולעיתים זווית ראייה חדשה. לעיתים הוא רק מקשיב.

בסופו של דבר ילדי הגן מבינים שכל ילד או ילדה צריכים חבר דחליל שיודע להקשיב ולדבר איתם.

אורנה טל מתגוררת במושב צופר. היא אם לשתי בנות וסבתא לשישה נכדים, ונכד אחד שמתגורר בשמיים. טל היא מחנכת, מורה ומדריכה לכתיבה יצירתית בבית הספר היסודי "שיטים" שבערבה.

ספרים קודמים שלה הם "יפה כמו שברא אלוהים", "מתקן ההורים", "הבית של איתי", "שיחות עם השכן שלי" ו"אימא שלה הולכת לאיבוד".

בימים אלה אורנה אינה עסוקה בכתיבת ספר חדש. “אני בעיקר רוצה להושיט יד ארוכה לדחליל שלי,” היא אומרת בחיוך, “כדי לעזור לספר לפגוש עוד ועוד ילדים ובני אדם שימצאו בו את הידיעה שתמיד עלינו לבקש ולמצוא דמות בחיינו שיכולה להיות עבורנו משענת ומענה.”

הכתיבה שלה, כך היא מדגישה, אינה דידקטית. “אך נדמה לי שבספריי אני מבקשת לתת לקוראים שלי כמו גם לעצמי את הידיעה שיש דרך שהיא רכה ומיטיבה, ועלינו מוטלת הזכות וגם החובה למצוא אותה.”

ישבתי עם הנכדים קראנו ושוחחנו על מה שעולה ומאתגר.

דומה כי לא רק הילדים צריכים את הדחליל הזה ששומע אותם. כולנו ובעיקר בימים אלו, שהמלחמה מול איראן לא מאפשרת לנו אורח חיים של שגרה, הילדים, בדיוק כמו אבשלום, רני עמוס, מיקה ויהלי וכמותם המבוגרים זקוקים לכתף, אוזן קשבת ובעיקר לתמיכה כדי לראות את הטוב שעוד קיים. ואכן קיים.

ספר חשוב לניהול שיח והבנת הקושי.

המלצה להורים, לסבים ולכל מסגרת חינוכית בגן ובחברה.

"לא רק דחליל" מאת אורנה טל איורים עוזי בנימין הוצאת צמרת, לרכישה לחצו כאן
















ריקי ברוך

בנשמתי מאת זהבה אסיאג- ספר שירים אישי ומרגש

"בנשמתי" מאת זהבה אסיאג בהוצאת ספרי ניב, הוא אוסף שירים אישי, מרגש ואינטימי בו מתארת זהבה מסע חיים פנימי שנמשך יותר מעשור. השירים עוסקים בחיים עצמם ממש כך, על כל החוויות והרגשות שכל אחד מאתנו יכול לחוות.
באמצעות השירים מתארת זהבה את הדרך שעברה משנות העשרים המוקדמות לחייה כשהייתה סטודנטית לפסיכולוגיה עד השנים האחרונות בהן היא אם לילדה קטנה ועובדת כפסיכולוגית חינוכית. זהבה מציגה בספר תהליך מתמשך של התבגרות ושל התפתחות בעזרתו יכולים הקוראים לעקוב אחר השינויים שחלו בחייה, בתחושותיה ובמחשבותיה לאורך השנים.


לידה
רֶגַע אַחֲרֵי שֶׁיָּצָאת מִמֶּנִּי
הָיְתָה לִי אַנְחַת
רְוָחָה גְּדוֹלָה.
חָשַׁבְתִּי
שֶׁזֶּהוּ,
הַכֹּל
נִגְמַר.

לְמַעֲשֶׁה
לֹא יָדַעְתִּי
שֶׁבְּזֶה הָרֶגַע מַמָּשׁ,
הַכֹּל רַק מַתְחִיל.

השירים בספר מסודרים לפי סדר כתיבתם, לכן הקריאה בהם יוצרת תחושה של מסע כרונולוגי. בתחילת הדרך מופיעים שירים שמשקפים תקופות יותר מורכבות של חיפוש עצמי, של התמודדות עם מחשבות קשות ושל שאלות עמוקות על משמעות החיים. בהמשך אפשר להבחין בשינוי הדרגתי בתפיסת העולם שלה - תהליך של בניית ביטחון עצמי, התבגרות רגשית ולמידה כיצד למצוא משמעות גם ברגעים הקטנים והפשוטים של חיי היום יום.

בית
מַכְנִיסָה זִכְרוֹנוֹת
לְאַרְגָּזִים וּלְשַׂקִּיּוֹת
וּפוֹרֶקֶת בְּמָקוֹם אַחֵר
בְּתִקְוָה שֶׁהוּא יִהְיֶה לִי
בַּיִת.

מִבֵּין כָּל הַחֲפָצִים,
מָה לָקַחַת?
מָה לְהַשְׁאִיר?
צָרִיךְ כָּל הַזְּמַן לְקַבֵּל הַחְלָטוֹת,
הַחְלָטוֹת מְהִירוֹת.
כִּי אֵין זְמַן
צָרִיךְ לִבְנוֹת מֵחָדָשׁ

בַּיִת.
וְהִנֵּה אֲנִי בְּחָלָל רֵיק
וְאַט־אַט עוֹשָׂה שֶׁיִּהְיֶה לִי בּוֹ נָעִים
עוֹד רָהִיט וְעוֹד שְׂמִיכָה
וְיֵשׁ גַּם שָׁטִיחַ.
חֵלֶק מַרְכִּיבָה בְּעַצְמִי
עוֹשָׂה בְּעַצְמִי
כִּי כָּכָה פָּחוֹת מַרְגִּישָׁה
וְכָכָה הֲכִי מַהֵר יָכוֹל לִהְיוֹת לִי

בַּיִת.
וּבַסּוֹף הַכֹּל שָׁלֵם
וַאֲנִי לְרֶגַע יוֹשֶׁבֶת עַל הַסַּפָּה הַחֲדָשָׁה
חוֹשֶׁבֶת שֶׁיָּצָא יָפֶה
וְהִנֵּה יֵשׁ לִי

בַּיִת.
וַעֲדַיִן מַשֶּׁהוּ חָסֵר –
מַשֶּׁהוּ בְּתוֹכִי חֲסַר-שֶׁקֶט
בִּתְנוּדָתִיּוּת אֵינְסוֹפִית
לְלֹא מְנוּחָה
עוֹד וְעוֹד עֲשִׂיָּה
שֶׁלֹּא נִגְמֶרֶת
כִּי כָּכָה פָּחוֹת מַרְגִּישָׁה
שֶׁעֲדַיִן לֹא מָצָאתִי

בַּיִת.
וּבַסּוֹף מֻתֶּשֶׁת
וְנוֹפֶלֶת
וְנִשְׁבֶּרֶת
הַגּוּף צָרִיךְ רֶגַע מְנוּחָה.
וּבִרְגָעִים אֲפֹרִים
כְּשֶׁבּוֹכָה מֵעַצְבוּת
מַצְלִיחָה לִמְצֹא אֶת הַשְּׁפִיּוּת
וּמִזֶּה זְמַן רַב מַרְגִּישָׁה בְּתוֹכִי
בַּיִת.

אחד הנושאים המרכזיים בספר הוא ההתמודדות עם שגרה ועם עומס נפשי. ימי העבודה של זהבה מתחילים מוקדם בבוקר ומסתיימים בשעות הקטנות של הלילה. לוח זמנים צפוף כל כך לא מותיר זמן למנוחה או למחשבה, אבל במקרה של זהבה שניחנה בנפש רגישה השגרה הזאת הופכת למפלט כי היא מאפשרת לה להימנע מהתמודדות עם מחשבות שמטרידות אותה.

רעש
יֵשׁ מָלֵא רַעַשׁ
מִחוּץ לַבַּיִת
בְּתוֹךְ הַבַּיִת
בְּתוֹךְ הַנֶּפֶשׁ


וַאֲנִי כְּמוֹ קְלִפָּה
לֹא עָבָה בִּמְיֻחָד
מְנַסָּה לְהַחְזִיק
אֶת הָעוֹצְמוֹת

וְנִשְׁבֶּרֶת
וְצוֹעֶקֶת
וְיוֹצֶרֶת רַעַשׁ בְּעַצְמִי

מִתְפַּלֶּלֶת לַשֶּׁקֶט
שֶׁיָּבוֹא
מִתּוֹכִי.

זהבה נוגעת בספר בשאלות עמוקות שמעסיקות רבים: שאלות של זהות אישית, של התפתחות פנימית, של אהבות ואכזבות, ושל חיפוש אחר משמעות בתוך החיים עצמם. לצד רגעי הקושי מתקיים בשירים גם תהליך של צמיחה ושל השלמה. הכותבת מתארת כיצד לאורך השנים היא למדה בהדרגה להעריך את הדברים הפשוטים והקטנים - יום שמש, פריחה, מוזיקה או הצחוק של בתה.

ספר נוגע מרגש ומעורר השראה ומחשבה.

הוספתי למארג הספרים לצד המיטה.

המלצה מרגשת.

זהבה אסיאג בת 36, אימא של אלמה, אוהבת את הים ואת הטבע. בזמנה הפנוי היא לומדת לנגן בפסנתר ונהנית מכתיבה. בהכשרתה היא פסיכולוגית חינוכית שעובדת בשירות הפסיכולוגי חינוכי ב־מ.א. שדות נגב ובקליניקה פרטית בבאר שבע. היא מתגוררת בעיר אופקים ועובדת כרכזת קלינית ב"מרכז חוסן" בעיר, חברת מערכת בגיליון "פסיכואקטואליה" ועורכת את "עמדת קריאה". זהבה כותבת למגירה במשך שנים וספר השירה "בנשמתי" הוא ספרה הראשון.

זהבה אסיאג: "אני מזמינה אתכם לצאת יחד איתי למסע בין דפי הספר, בין השורות ולצלול לעולם הפנימי של מחשבותיי".

"בנשמתי" מאת זהבה אסיאג. הוצאת ספרי ניב. להשיג בחנויות הספרים הדיגיטליות ברשת או באתר ההוצאה.

ניתן לרכוש בהנחה עם קוד קופון Zehava

ועכשיו באתר של ספרי ניב יש גם משלוח חינם עד הבית!

ריקי ברוך

לוליינית - ספר שירים אישי ונוגע מאת נגה אולמרט

 

בימים אלו רואה אור ספר שירים מאת נגה אולמרט - הספר לוליינית.

במרכזו של הספר נמצאת מחלתה הקשה איתה מתמודדת אולמרט שנים ממושכות.

לב הספר שב ומקדם את הרצון העז לחיות חיי תשוקה ויצירה לצד המחלה.

אולמרט בוחרת שוב ושוב בחיים וזה ניכר בשירים, בעומקם, בישירותם ובאופן שהם ממלאים את השורות.

בּוֹאִי צִפּוֹר
הַבֹּקֶר לֹא שָׁמַעְתִּי
אֶת הַצִּפּוֹרִים,
לֹא שָׁמַעְתִּי אוֹתָן, וְלִבִּי נִסְדַּק. הִרְגַּשְׁתִּי
רֵיקָה. נוֹפַפְתִּי בְּיָדִי
בְּעוֹדִי שׁוֹכֶבֶת בַּמִּטָּה,
חַסְרַת אוֹנִים וּמְפֻחֶדֶת,
מַבִּיטָה אֶל הַחַלּוֹן,
כְּמֵהָה לְצִיּוּץ שֶׁל שִׁגְרָה,
צִיּוּץ שֶׁל שִׁגְרָה,
צִיּוּץ שֶׁל שִׁגְרָה.

מעדותה של אולמרט למדתי כי שירתו של אלתרמן  (ציטוט בפתיח לספר) נתנה לה רוח גבית ברגעי משבר וקושי. בהן השורות האלמותיות של המשורר המובאות במוטו ומקועקעות על גופה. 

גם אולמרט כמו אלתרמן בקשה באומץ ונחישות ללכת בדרך הגדולה מה שמהווה מוטו וקו מחבר בין השירים.

סִפְרֵי שֶׁזַּרְחַת שֶׁמֶשׁ
עַל שָׁמַיִם שֶׁהֵגֵנּוּ
סַפְּרִי עֲנָנִים שֶׁנָּגַעְתָּ
בְּדַרְכְּךָ לַחֲלוֹמוֹת
סִפְרֵי קֶשֶׁת שֶׁנִּתְלֵית בָּהּ
סִפְרֵי תִּקְרוֹת זְכוּכִית
שֶׁנָּתַצְתְּ

חמישה שערים לספר:

ספרי שזרחת שמש: יום אחד, תקווה, כמעט, שותקת, בודדה...

שערי צדק: מרחפת, יום אפס, נתיב, לב אדום...

שער אני באה הודו מביא שירים המוקדשים להודו בה שהתה אולמרט שלושה חודשים במרכז איורוודי. 

כישוף אינדיאני: ילדות, ספרנית, חברים, צלפים, בלי קול, הפתעה...

לוליינית: חיבוק, היא, הפוך, שמחות קטנות, לוליינית... 

כמתרגלת מיינדפולנס ויוגה  יכולתי לחבור אל נגה בשער אני באה הודו. הגורו סוניל בישיבת הלוטוס המוכרת לי, אננדו שמניע את כסא בגלגלים ועוצר לתצלום שהופך את נגה לשחקנית בליוודית, הטיפול המסור של שמי שהפכה לסוג של אמא פולניה, מנו הצעיר שהפך לאח חומל, אמבילי שהטיבה לרחוץ את גופה והעניקה לה את תחושת הנסיכה ההודית האמיתית. המטפלות שינה ואנידה שעשו כלל יכולתן להטיב את הטיפול תוך שהן שרות בקול פעמונים (עמ 58 בספר) מאנוז מגרשת היתושים בעשן, וטקס הפוג'ה המרגש לקראת העזיבה: הייתי קוץ בתחת היא אמרה. 

 

אֲנִי בָּאָה הֹדּוּ
אֲנִי בָּאָה לִנְשֹׁם
לַחֲשֹׂף כּוֹחוֹת חֲדָשִׁים
לְגַלּוֹת אֶת פִּלְאֵי הַגּוּף
מַשְׁאִירָה מֵאָחוֹר מְדִינָה
מְדַמֶּמֶת, רוּחוֹת מִלְחָמָה
מְנַשְּׁבוֹת, שְׁתֵּי בָּנוֹת מִתְבַּגְּרוֹת

שער כישוף אינדיאני שהביא את סיפור לידתה של נגה בגואטמלה בשבת 21 בדצמבר. שער הזה חוזרת נגה לאפיזודות מילדותה ולא פוסחת על הימים של "מחנה ירדנה" ו"מחנה עופרה". החלום להיות ספרנית (חלום משותף לנגה ולי) חוגי ההתעמלות, ימי הקלאס לא יודעת אם כולם מבינים על מה נגה מדברת, ילדים משחקים היום קלאס? הייתה גם השכנה ציפורה והסבא שגר בבית בו שוטטו רוחות רפאים, הצעת החברות של עדי, וממש כמוני חווית הירי ברובה אויר בגיל ממש ממש צעיר. (אצלי זה היה נשק יותר מפחיד) החלילית ויונתן הקטן בדיוק כמו הניגון היחיד שאני זוכרת עד היום מלימודי החלילית במושב.

השירה במקהלה גם ללא כשרון - אני דווקא הייתי סולנית, חווית השימוש בגז מדמיע. וגם הסיפור הקצר על אמא בכלא...

יש מי שלא יבין את מילת הקוד "נחש צפע" אבל כאשר נגה משווה את נעוריה במלחמת המפרץ אל מול בנותיה המתבגרות בימי מלחמת איראן היום חזרתי מיד לימים ש"נחש הצפע" ברדיו הקפיץ את כולנו לחדרים האטומים בניילון ודבק והאמנו בתמימות שאנו מוגנים.

שער נוגע, אישי וחשוף שקרב אותי אל נגה וגרם לי שוב ושוב להתרגש.

את שער צדק כאבתי לקרא. כל שיר נסך בי תחושת אמפטיה וחמלה ובה בעת קרב אותי למחשבות שלא רציתי. לחשוב. 

השירים כולם אישיים נוגים ונוגעים. מבטאים ציוני דרך בהתמודדות עם הטרשת הנפוצה עמה מתמודדת אולמרט לאורך 29 שנה. הספר מביא לידי ביטוי גם את האירועים הקשים שעברנו ועודנו עוברים בשנתיים האחרונות. בעוצמתה וכישורה הרב של אולמרט מגיעה הכתיבה אודות המחלה ממקום עוצמתי ללא סינון או ייפוי המציאות שמפגישה אותה המציאות היומית.

אֲנִי עֲדַיִן כָּאן
אוֹחֶזֶת בַּפִּסּוֹת
שְׁקוּפוֹת, נִתְלֵית
עֲלֵיהֶן, מַמְרִיאָה
כְּמוֹ לוּלְיָנִית.
זוֹחֶלֶת עַל קוֹצִים
בְּדֶרֶךְ לֹא סְלוּלָה
מַקְשִׁיבָה לַקּוֹל שֶׁלִּי -
הֶמְיָה צְלוּלָה
שֶׁל תִּקְוָה

נגה אלמרט: "אני כותבת בשביל להעלות את המודעות למחלה. מצאתי שפעמים רבות אני משקפת עבור מתמודדים אחרים, לאו דווקא עם טרשת, את הרגשות הקשים והמביכים שקשה להם לדבר אותם. אני גם כותבת בכל פעם שאני במצוקה ובשבילי זה הטיפול הכי טוב"

אני אוהבת את כתיבתה של נגה ועוקבת אחריה ברשת. לומדת ממה דרכה של התמודדות אמיצה ורואה בה אישה עוצמתית משוררת עם עומק וייחוד. כתיבה מופלאה שילוב מילים היוצר מסר שמשאיר את הקורא להתבוננות פנימה גם אחרי שתמה הקריאה.

המלצה עם חיבוק והערכה!

לוליינית - שירים מאת נגה אולמרט לרכישה לחצו כאן.

ריקי ברוך