אחרון יהודי השטעטל מאת עוגן ר. לעווי
מה פירוש לגדול בעולם שנמחק עוד לפני שהספקת להבין אותו?
נער יהודי גדל בין זיכרונות שאינם שלו ומגלה שמהעבר אי-אפשר לברוח, רק ללמוד לשאת אותו.
"אחרון יהודי השטעטל" מאת עוגן ר. לעווי בהוצאת "סטימצקי", הוא רומן מרגש ונוגע, סיפורו של נער יהודי שגדל בעיירה קטנה על גדות הדנובה, בעולם שנושא בתוכו את צלקות השואה ואת שתיקת הניצולים. סביבו חיים אנשים שנעקרו מעברם, שאיבדו את משפחותיהם, ונאלצים לבנות חיים חדשים על חורבות העולם שנכחד.
הילד גדל בין זיכרונות שאינם שלו, בתחושות ניכור, זרות, בגידה ובדידות אשר מלוות אותו כל ילדותו, עד עזיבתו אל מסע לעולם חדש, שבו הוא מתמודד עם שפות זרות, זהות חדשה, בעודו נצמד לתוכניותיו שאותן גיבש עוד בהיותו בשטעטל. אולם אז מתגלה לו שהעבר אינו נעלם, אלא ממשיך לחיות בתוכו.
זהו סיפור על אובדן ועל הישרדות, על גלות ועל חיפוש אחר בית, על דור שנולד "אחרי", ועדיין נאלץ לשאת את משקל החורבן. זהו גם סיפורו של ילד דור שני לשואה שגדל בעולם הקומוניסטי-טוטליטרי ששנא את היהודים ואת הדת בכלל עד עלייתו ארצה.
בכתיבה צלולה, מאופקת ועוצמתית, נפרש מסע אנושי עמוק אל תוך הזיכרון, הזהות והמאבק למצוא מקום בעולם לאחר שהעולם הישן חדל להתקיים.
עוגן ר. לעווי בספרו צולל אל הזיכרון היהודי במזרח אירופה בלי לעשות הנחות ובלי רומנטיזציה של העיירות הציוריות שנכחדו בשואה. המסר שלו רלוונטי יותר מתמיד: בכוחה של הרוח האנושית לקום מחדש גם מתוך ההרס הגדול ביותר, השאלה היא מה הוא המחיר שעל היחיד לשלם בעבור התקומה הזאת.
הספר מתחיל בתיאור העיירה דונה סרדהי - השטעטל היהודי מלפני מלחמת העולם השנייה. את העיירה מתאר עוגן בתקופה שבין שתי מלחמות העולם כמעט כמו יצור חי ונושם: היא מלאה רחובות צרים וחצרות בהן חיים יחד יהודים וגויים, זהו מקום חונק, מלא ביקורת, רכילות, פחדים חברתיים, מאבק קיומי וקנאות דתית ומקצועית. המחבר מתאר כיצד יהודים ולא יהודים כאחד התפרנסו מעבודות פשוטות, ממסחר זעיר, ממסחר בתבואה או מאיסוף חפצים ישנים אותם עיבדו למוצרי צריכה נחוצים ומכרו כדי לשרוד. באמצעות סיפורי המשפחות לעווי וקאופר בונה עוגן תמונה רחבה של חיי היהודים לפני השואה, בזמן השואה עצמה והשנים אחריה.
זהו רומן רחב ידיים, עמוק וכואב שמראה את החיים היהודיים בעיירה ללא רומנטיקה וללא נוסטלגיה. יש בו תיאור של נוקשות דתית, עוני, מאבקי כוח פנימיים ומאבק מתמיד על הישרדות. יהודי העיירה שפטו זה את זה בחומרה והתחרו ביניהם על פרנסה. התושייה של יהודי הקהילה עזרה להם לשרוד תוך כדי התמודדות קיומית בלתי פוסקת. דווקא הכנות והצגת המורכבות של חיי העיירה עושה את הספר למרתק, אנושי ואפילו אכזרי לעיתים.
השואה של יהדות הונגריה לא הגיעה בבת אחת, אלא בהדרגה. תחילה איבדו היהודים את זכויותיהם, בהמשך גויסו לעבודות כפייה בהן הושפלו והורבעו. עוגן מתאר כיצד נשלחו צעירים יהודים לשמש בשר תותחים לצבא ההונגרי תחת הכותרת "עבודות שירות" הניטרלית לכאורה. במקביל העלו משפחות שלמות, בעיקר זקנים, נשים וילדים על רכבות בלי להבין באמת מה מחכה להן.
עוגן מתאר בספרו את המחנות ואת צעדות המוות והסיפור הופך קשה לעיכול. הוא מתאר בשפתה של האם רעב קיצוני, קור, השפלות ואובדן מוחלט של אנושיות. במצעדי המוות מתו אנשים, אחרים נאחזו בפיסת לחם מצילת חיים וחלק מהניצולים הצליחו לשרוד רק בזכות רגעים קטנים של מזל או עזרה מקרית. באחד הקטעים הוא מספר את סיפור האחים גשי ואלפרד שהצליחו לשרוד את צעדות המוות ואת מחנה מאוטהאוזן בזכות כמה כיכרות לחם ושומן חזיר שגנבו.
סיפורו של עוגן עצמו מתחיל אחרי המלחמה. הניצולים חזרו הביתה וגילו שאין באמת לאן לחזור. הבתים היו תפוסים, המשפחות לא היו והקהילה היהודית נמחקה כמעט לחלוטין. מי ששרדו נאלצו לבנות את עצמם מחדש בעולם מנוכר. היהודים ניסו להקים משפחות חדשות במקום אלה שנכחדו - חלקם ניסו להיאחז בדת, אחרים איבדו כל אמונה והיו כאלה שהאמונה שלהם דווקא התחזקה. רבים ניסו לברוח לעולם חדש - לישראל, לאמריקה כדי להתחיל מחדש עם זהות חדשה.
הכתיבה של עוגן ר. לעווי נעה בין כאב לצחוק, בין תיעוד לאירוניה, בין טרגדיה לקומדיה. דרך סיפורים קטנים על כינור, על סיר ברכבת, על כומר שמעניק סוכרייה, על נכה שמצלצל בפעמוני הכנסייה, על צועני מתקן כינורות או על אם שמזייפת את תעודת הזהות שלה מצליח עוגן לספר לא רק את סיפור השואה, אלא גם את הסיפורים על החיים אחריה.
"אחרון יהודי השטעטל" הוא ספרו הראשון של עוגן ר. לעווי. עוגן הוא דור שני לשני הורים יוצאי מחנות ריכוז שגדל בתוך זיכרונות השואה. השתיקות, הפחדים הקיומיים, ההתפרצויות והבדידות הפכו לחלק בלתי נפרד מילדותו. הוא מתאר בספר ילדות מוקדמת של ניכור תמידי - כאילו נשאר קשור לעולם המתים של הוריו ומשפחתו.
עוגן עלה ארצה שנה לאחר מלחמת ששת הימים, למד לימודים אקדמאים ועבד ככלכלן באגף התקציבים של משרד האוצר. הוא היה בין המובילים בצוות הקמה של הכפר כורזים מעל הכנרת. במקביל להקמת היישוב עבד כמנהל כספים של אחד ממפעלי קבוצת "כלל תעשיות", עבד כיועץ כלכלי למשרדי ממשלה ולחברות עסקיות ביניהן "אלסינט" ו"סולל בונה". עם התמוטטות השלטון הקומוניסטי התחיל לקדם פרויקטי נדל"ן למשקיעים ישראלים בפראג, בתחילה כיוזם ומנהל עסקי ויותר מאוחר כיזם וכמשקיע עצמאי בנדל"ן. הוא יזם פעילויות לחברות ולמשקיעים פרטיים בפראג, בין היתר לחברת "אפריקה-ישראל".
עוגן ר. לעווי: "באמצעות גיבורי הספר אני מנסה להציג תמונה על עולמם הרגשי של יהודים גלותיים בעירה יהודית פוסט שואה תחת שלטון קומוניסטי וגם לנסות להבין מה פירוש להיות יהודי גם בלי קשר לדת ולדתיות. דבר נוסף שהייתי רוצה להסביר הוא חשיבותה של המדינה היהודית ליהודים הגלותיים גם אם לא ביקרו בה מעולם - לא חשיבות למען ביטחונם האישי הפיזי, אלא חשיבות פסיכולוגית-נפשית".
"אחרון יהודי השטעטל" מאת עוגן ר. לעווי. הוצאת סטימצקי, 268 עמ'. מחיר לצרכן 106 ש"ח, להשיג ברשת חנויות סטימצקי ובאתר הספרים עברית.
המגזר האישי מאת פרופ' בני גדרון
"המגזר האישי" מאת פרופ' בני גדרון בהוצאת הספרים אוריון, הוא ספר עיון מרתק המביא את סיפורו של האיש שהעניק למגזר השלישי את שמו והניח את היסודות האקדמיים והארגוניים לתחום זה בישראל.
״המגזר השלישי? זה קשור לגיל השלישי? אתה מדבר על המגזר השלילי?״ עד לפני כמה עשורים, המושג ״המגזר השלישי״ היה עלום וזר כמעט לכל ישראלי. עד אז, היו מוכרים רק שני מגזרים במשק – העסקי והציבורי.
היום, כשאנו מבינים את חשיבותם המכרעת של העמותות, החברות לתועלת הציבור ויתר ארגוני החברה האזרחית בחיינו, תחשפו בספר למאחורי הקלעים של מפעל חייו הכותב ותגלו כיצד הוא צמח מתוך פסיפס של חוויות אישיות.
המסע מתחיל בחיפה של ימי טרום המדינה, עובר דרך שורשים משפחתיים בגרמניה ודרך תחנות חיים באירופה ובארצות הברית, עד להקמת המרכז לחקר המגזר השלישי באוניברסיטת בן־גוריון בנגב.
בספרו פרופ' גדרון מתאר את האתגר שבהפיכת מושג חמקמק למציאות חיה, את התפתחות המחקר ובעקבותיו פיתוח המדיניות לגבי המגזר החברתי־אזרחי ותוכניות הלימודים להכשרת מנהלי ארגונים בתחום זה.
מעבר להישגים המקצועיים, צולל המחבר אל שאלות של אתיקה, מוסר וחמלה, ומסביר כיצד עולם הערכים של התרבות היהודית וסיפורה של משפחתו בשואה מנחים את תפיסת עולמו הניהולית והאקדמית.
פרופ׳ בני גדרון הוא מחלוצי חוקרי המגזר השלישי בעולם ושימש כנשיא־מייסד של האגודה הבין־לאומית לחקר המגזר השלישי (ISTR). הוא פרופסור אמריטוס באוניברסיטת בן־גוריון בנגב, שבה הקים את המרכז לחקר המגזר השלישי ועמד בראשו, וכיום הוא משמש כראש רשות המחקר במכללה למנהל. במהלך עשייתו רבת השנים פרסם ספרים ועשרות מחקרים שזכו להכרה בין־לאומית רחבה.
"המגזר האישי" מאת בני גדרון. הוצאת הספרים אוריון, 217 עמודים. מחיר לצרכן 98 ₪. להשיג בחנויות הספרים ברחבי הארץ, בחנויות הספרים המקוונות, בחנות ההוצאה בקניון ערי החוף, רחוב סחרוב 19, ראשון לציון ובאתר
ילדה ללא מוצא מאת הודיה ירחי
"ילדה ללא מוצא" מאת הודיה ירחי, בהוצאת ספרי ניב, הוא רומן מרגש ומרתק, ספר שנכתב מכאב, מזיכרון ובאמונה שגם לילדים השקופים ביותר מגיע שיראו אותם.
יש ילדים שנולדים אל תוך בית, גם אם הבית שלהם איננו מושלם. יש להם מיטה שמחכה להם בערב, כוס שמישהו יודע בדיוק היכן היא מונחת, ריח מוכר במסדרון, אדם אחד לפחות שקורא להם בשם כאילו השם הזה שייך באמת למישהו בעולם. ויש ילדים שגדלים אחרת. לא בתוך בית, אלא בין מקומות. בין חדרים שלא הספיקו להתרגל אליהם, בין אנשי צוות שמתחלפים, בין מסגרות שמגדירות אותם לפני שמכירות אותם, בין מבוגרים שמחליטים עבורם שוב ושוב לאן יועברו, אצל מי יישנו, מי יאכיל אותם ומתי ייקחו אותם הלאה.
הילה כהן לוי הייתה אחת מהילדים האלה. היא הוצאה מביתה בגיל שנה וחצי. לא מתוך רגע אחד של דרמה קולנית, אלא מתוך מציאות ממושכת שלא השאירה ברירה. אִמה, אישה צעירה שחיה עם מחלת נפש קשה, סכיזופרניה, לא הצליחה להעניק לה את מה שכל ילד זקוק לו כדי לגדול: יציבות, שגרה, החזקה, רצף. לא מפני שלא הייתה בה אנושיות, ולא מפני שלא כאב לה, אלא מפני שהמציאות הנפשית שבתוכה חייתה, טרפה שוב ושוב גם את מה שהיה בה נכון לתת.
איש לא סיפר להילה, כמובן, מה קורה. ילדים בני שנה וחצי לא מקבלים הסברים. הם מקבלים ידיים זרות, דלתות שנסגרות, מבטים לחוצים, העברות, בכי שלא תמיד מצליח להפוך למילים. הם מרגישים את הקרע עוד לפני שהם יודעים לקרוא לו בשם. היציאה מן הבית לא הייתה עבורה "תחנה". היא הייתה התחלה של חיים ללא התחלה.
מאותו יום נפרשו חייה של הילה בין מוסדות, בתי ילדים, משפחות אומנה, מרכזי חירום ופנימיות. היא למדה מהר מאוד את מה שילדים אחרים לא אמורים ללמוד לעולם: לא להיקשר יותר מדי, לא לשאול יותר מדי, לא לבקש יותר מדי. היא למדה לזהות לפי טון הדיבור מי עומד לכעוס, לפי חריקת הדלת אם מישהו מתקרב, לפי שקט פתאומי אם משהו לא טוב עומד לקרות. היא למדה להחזיק את עצמה מבפנים, כי מבחוץ לא תמיד היה מי שיחזיק. היא לא זוכרת חיבוק קבוע. לא זוכרת שגרה אחת שנשארה מספיק זמן כדי להפוך לזיכרון בטוח. לא זוכרת מקום שהיה באמת שלה.
אבל היא כן זוכרת תחושה אחת, שחזרה על עצמה בכל מקום מחדש: להיות נוכחת, ובכל זאת לא שייכת. להיות ילדה שמגיעים אליה, מעבירים אותה, מסמנים עליה, מעריכים אותה, מטפלים בה, אבל לא תמיד רואים אותה באמת. להיות שם - מבלי שיהיה מקום אחד שאפשר לקרוא לו בית.
השנים חלפו. הילה גדלה בתוך מערכת שראתה אותה לעיתים, אך לא תמיד הבינה. מערכת שניסתה לסייע, ולעיתים גם הצליחה, אך לא תמיד ידעה להחזיק מספיק זמן כדי שהחסד יהפוך לרצף. אנשים באו, נשארו קצת, עזבו. היו מי שפגעו, היו מי שהתעלמו והיו גם כמה נדירים שהושיטו יד בלי לבקש ממנה להיות ילדה אחרת כדי לקבל אותה. ובתוך כל זה, הילה פיתחה מנגנון אחד פשוט ונורא: להישאר. לא להתפרק עד הסוף. לא להיעלם. לא להאמין יותר מדי, אבל גם לא להפסיק לגמרי. רק להמשיך.
אולי דווקא מתוך המקום הזה נולדה הבחירה שלה במשפטים. לא מאהבה מופשטת לחוקים או לתקדימים, אלא מתוך צורך עמוק להבין מה קרה שם, בכל אותם מקומות שבהם מבוגרים היו אמורים לראות ולא תמיד ראו. להבין איך מערכת יכולה גם להגן וגם להחמיץ. להבין מה גורם לילד להיסגר עד כדי כך, עד שגם כשהוא עומד מול מבוגר שרוצה לעזור, הוא כבר לא מצליח להאמין לו. בשנת 2040, כשהיא כבר שופטת נוער בירושלים, מגיע אל שולחנה תיק אחד .עוד תיק, לכאורה, בין עשרות אחרים. אבל לא באמת.
זהו תיק של נערה בת ארבע־עשרה. שותקת, פגועה, חשד לאלימות ולהזנחה, אי־שיתוף פעולה. שמה דריה אלון. השם אינו מוכר להילה. גם הפנים אינן מוכרות לה. אבל המבט - כן. זה לא עוד תיק. זו לא עוד ילדה. זו מראה. והפעם, בניגוד לכל אותם מבוגרים שהסתכלו בעבר עליה ועל ילדות כמוה ואז המשיכו הלאה - הילה לא מתכוונת להסתכל הצידה.
ילדה ללא מוצא הוא סיפור על ילדות שנשברת בשקט, על מערכת שלא תמיד מגיעה בזמן ועל הרגע הנדיר שבו מישהו בוחר להישאר. זהו ספר על כאב - אבל גם על אפשרות.
על אובדן - אבל גם על תיקון. ועל דבר אחד פשוט שיכול לשנות חיים: להיות האדם שלא זז. זהו סיפור השראה אמיתי לקוראים במיוחד לאלה שמתמודדים עם טראומות דומות.
הודיה ירחי (26) היא משפטנית ובוגרת מסגרות חוץ־ביתיות, הפועלת למען זכויות ילדים ובני נוער. היא שואפת להתמנות בעתיד לשופטת נוער ולפעול לשינוי מציאות חייהם של ילדים המתמודדים עם נסיבות חיים דומות לאלו שחוותה. "ילדה ללא מוצא" הוא ספרה הראשון.
הודיה ירחי: "הספר הזה נכתב מתוך הכאב שילדי פנימיות חווים, כאב שאני מכירה מקרוב, כמי שגדלה במסגרות חוץ ביתיות, בחרתי להפוך את החוויות האלו לסיפור שמשלב מציאות ודמיון".
"ילדה ללא מוצא" מאת הודיה ירחי. הוצאת ספרי ניב, 119 עמודים. מחיר לצרכן 88 ₪ - להשיג בחנויות הספרים המקוונות או באתר ההוצאה
"משלי אור החיים" מאת שמעון רייזנר
"משלי אור החיים" מאת שמעון רייזנר בהוצאת ספרי ניב, מביא משלים וביאורים על פי אור החיים לפי סדר פרשיות התורה.
פירוש "אור החיים" לרבי חיים בן עטר נכתב לפני כשלוש מאות שנה, ומקיף את התורה כולה על דרך הפשט, הרמז, הדרש והסוד. ספר זה מגיש 113 מפירושיו – חלקם עוסקים בסודות תורה עמוקים – ומבאר אותם בשפה קלה, בהירה ונגישה.
באמצעות משלים וסיפורים, דבריו העמוקים של "האור החיים" מתבארים דרך דמיון ויצירתיות לסיפורים קצרים ומרתקים – דרמטיים, מותחים, מרגשים ולעיתים מתובלים בקורטוב של הומור.
מבנה הספר על כל פירוש מאיר עיניים וסדור: תחילה מוצגת השאלה מתוך פירוש "אור החיים", לאחר מכן מובא סיפור-משל יצירתי המעביר את המסר הטמון בחידוש, ולבסוף – התשובה, שמתבהרת ומומחשת מתוך הסיפור.
הכתובים מפורשים מתוך מטרה להפיק מהם תובנות לחיים על אחריות, אמונה, הנהגה, תיקון המידות וראיית ההשגחה האלוקית. לעיתים מוצגים משלים קצרים המשמשים לצורך ביאור העקרונות הרוחניים.
זהו מעין מדריך מוסרי שמאופיין בסגנון בהיר ונגיש, אינו מעמיס ומתמקד במשמעות מוסרית בפסוקים שהיא רלוונטית לימינו. המבנה שבו מאורגן הספר יוצר חוויית קריאה נעימה וטבעית שמאפשרת הטמעה ולימוד. הוא עשוי לעורר עניין רב בכל מי שמתעניין בהדרכה ערכית ומוסרית המבוססת על פרשות השבוע, שכן הוא יוצר גשר בין הפסוקים ובין שאלות המוסר של ימינו באופן עמוק ומסקרן.
בין דפי הספר תפגשו שלל דמויות ועלילות מסקרנות: חוקר פרטי המפענח בדרך מפתיעה גניבת תכשיט יוקרתי; פתרון יצירתי לאשר מתמודד נפש החש כציפור בעל כנף, גם ליד חלון בגובה; מרדף של גלעד השוטר אחרי עבריין תנועה מסתיים במהפך רגשי; עצת ממומחה פשוטה, מסייעת לאב, לפתור התפרצויות כעס של בנו; וכיצד נתפס משה איש נחמד, ככייס מתוחכם.
זהו מסע מרתק המחבר בין חוכמת התורה העמוקה לחיי היום -יום, ומזמין את הקוראים לצלול אל דברי "אור החיים" מתוך סקרנות והנאה.
"משלי אור החיים: משלים וביאורים על פי אור החיים הקדוש לפי סדר פרשיות התורה" מאת שמעון רייזנר. הוצאת ספרי ניב, 522 עמודים. מחיר לצרכן 94 ₪. להשיג באתר ספרי ניב
פרקליטו של ישו מאת מאיר דאבוש
"פרקליטו של ישו" מאת מאיר דאבוש, בהוצאת ספרי ניב, הוא רומן מרתק, זה לא סיפור על ישו, זהו סיפור על הפרקליט שאיש לא זוכר – ועל המשפט שכולם זוכרים.
איש אינו זוכר את שמו של סגנו של בר כוכבא, אך לפחות העולם מודע לעצם קיומו של אותו מפקד. לעומתו, האיש שייצג את ישו, וחי כמאה שנים קודם לכן – נשכח כלא היה ונמחק מעל דפי הזמן; בלי שם, בלי תואר ואפילו בלי פרוטוקול משפטי מסודר.
מה באמת אם לישו היה פרקליט?
הרעיון לכתיבת הרומן ההיסטורי נולד מתוך שאלה פשוטה לכאורה, אך עדיין כזו שמסרבת להרפות. מה היה קורה אילו לישו היה פרקליט? מה היה קורה אילו הייתה לו דמות שתגן עליו במערכת המשפטית המורכבת, הצינית והמושחתת של התקופה?
לא כל יום נופל לידיך תיק שיכול להכניס אותך לספרי ההיסטוריה, אלא שראובן השילוני מגלה מהר מאוד שזה הדבר האחרון שהוא באמת רוצה.
זה מתחיל כמו הזדמנות חד־פעמית עבורו, כאשר בעיצומו של ליל הסדר הוא מתמנה לייצג עציר גלילי מוכר אך שנוי במחלוקת. אלא שהלקוח לא באמת משתף פעולה, השופט רק מחפש שקט והמתח הפוליטי בירושלים ממילא כבר על סף רתיחה.
בסופו של דבר מגלה ראובן, עם כל חולשותיו האנושיות ונטייתו להסתבך, שכל
מה שהיה חסר הוא פשוט עסקת טיעון אחת טובה.
מתוך הספר: "יהודי טוב אתה. עשה את עבודתך, ואני אעשה את עבודתי. הריני מתחייב בפניך שלא אעצור בעדך". "זו לא התגובה שהייתי מצפה לשמוע מנאשם לפני משפט," השבתי בתסכול. "וכיצד אאמין שיש בידך למנוע את ביצוע גזר דיני, אם אתה עצמך אינך מאמין בכך?".
מאיר דאבוש, בן 52 מהרצליה, לא הסתיר מעולם את הרצון לשחק במגרש של הגדולים באמת. אחרי קריירה קצרצרה ולא מוצלחת במדי ארסנל, שנגדעה באיבה כי מכשיר הסוני הושבת, החליט יום אחד לעשות שינוי ולנסות לייצג משפטית את אחד האנשים החשובים והמשפיעים בעולם. "פרקליטו של ישו" הוא רומן הביכורים שלו, שנכתב מתוך עניין עמוק בהיסטוריה, במוסר פוליטי וגם באירוניה הדקה שמסתתרת ביניהם.
מאיר דאבוש: "הרעיון לכתיבת הרומן ההיסטורי נולד מתוך שאלה פשוטה לכאורה, אך עדיין כזו שמסרבת להרפות. מה היה קורה אילו לישו היה פרקליט? מה היה קורה אילו הייתה לו דמות שתגן עליו במערכת המשפטית המורכבת, הצינית והמושחתת של התקופה?
"אז בהתחלה נברתי קצת במקורות היסטוריים: בספרות, במחקרים על התקופה. ככל שהתעמקתי עדיין לא מצאתי תיעוד לדמות כזו, ובוודאי לא לעורך דין יהודי שייצג אותו. דווקא החלל הזה, בין ההיסטוריה לבין האפשרות הספרותית, הצית את הדמיון שלי.
"לא רציתי לשכתב את ההיסטוריה, רציתי לשאול שאלת “מה היה קורה אילו”. אילו אדם כזה היה קיים, מי הוא היה? מה היה מניע אותו לקחת על עצמו תיק כזה שנראה די אבוד מראש. מתוך השאלה הזו נולדה דמותו של ראובן השילוני, הפרקליט. ומשם נפתח לפניי עולם שלם. הרעיון המרכזי היה לבחון את הסיפור המוכר בהיסטוריה, מזווית רעננה אך אנושית, סאטירית והומוריסטית. במקום להתמקד בדמותו של ישו עצמו, בחרתי לספר את הסיפור דווקא דרך עיני הפרקליט. עו”ד יהודי בינוני, ספקן, ולא בהכרח מצליח, שנקלע בעל כורחו למרכז הסערה. ככל שהדמות של ראובן השילוני החלה לקבל נפח, לעצב את קולה ולהביע את דעותיה על המציאות המטורפת של ירושלים בשנת 30 לספירה, כך גם הסיפור כולו התחיל לקבל חיים משלו. פתאום היו לו דעות, חולשות, הומור יבש ותסכולים מאוד ישראליים, גם אם הוא חי לפני כ-2,000 שנה".
ראובן השילוני הוא דמות בדיונית לחלוטין. המקורות לא יודעים לספר על עו”ד שייצג את ישו, אך יחד עם זאת לא צוין שלא היה לו ייצוג משפטי.
פרקליטו של ישו הוא בפירוש לא סיפור על ישו. גיבור הרומן הוא הפרקליט ראובן והסיפור מתמקד בחייו ובמיוחד על רקע אותו אותו משפט היסטורי ומפורסם.
הספר מתאים גם לחובבי היסטוריה וגם לכאלה שלא בקיאים בה במיוחד. הוא לא מתיימר לשכתב את ההיסטוריה אלא להביא נקודת מבט אחרת. קצת אנושית וקצת מצחיקה.
"פרקליטו של ישו" מאת מאיר דאבוש. הוצאת ספרי ניב, 253 עמודים. מחיר לצרכן 79 ₪ להשיג בחנויות הספרים המקוונות או באתר ההוצאה - אתר הספר
ריקי ברוך
.jpg)
.jpg)
