כְּשֶׁסָּבְתָא מְבַשֶּׁלֶת
אֲנִי רוֹאֶה לָהּ רַק אֶת הַגַּב -
וְהִיא לֹא יוֹדַעַת שֶׁאֲנִי עַל הַסַּפָּה
קוֹפֵץ כְּמוֹ אַרְנָב,
מִשְׁתּוֹלֵל,
מִתְגַּלְגֵּל-
אֲבָל מַצְלִיחַ מַהֵר לָשֶׁבֶת
בָּרֶגַע שֶׁהִיא מִסְתּוֹבֶבֶת.
אני סבתא של תומס (4), של אורן (2) ושל רובין (שנה וחצי) שני נכדים ונכדה שמאז שהגיעו לעולם הפכו אותי לסבתא כשהקשר המיוחד הצומח בינינו הוא חם, טהור וחזק. אני מרבה להיות אתם ביום יום ובסופי שבוע, בטיולים, בחול, בגן המשחקים, וכמובן בשעות הרחצה לקראת השינה עם ספר ודיאלוגים שמפרים את היחד שלנו עוד ועוד.
השבוע הגיע לידיי הספר המקסים "סבתא שלי ואני" מאת מורן סמואל, ספר שנכתב לזכרו של אלעד הנכד של סבתא נורית (דודתה של הכותבת) שהלך לעולמו והוא רק בן 3.
בספר המקסים מספר אלעד על טיב הקשר שנרקם בינו ובין סבתא שמתגוררת בקיבוץ. ממש כמוני, סבתא של אלעד מרשה לו הכל, ואלעד "מנצל" כל הזדמנות, ללמוד, ליהנות ולהשתולל.
אֵצֶל סַבְתָּא אֵין אַחַר כָּךְ,
אין מָחָר וְאֵין אוּלַי.
יֵשׁ רַק אוֹתִי – וְדַי.
מורן סמואל, ספורטאית ומדליסטית פראלימפית בענף החתירה בסירה. פיזיותרפיסטית התפתחותית ובעלת תואר שני בחינוך והתפתחות בגיל הרך. נשואה ללימור ואמא לארד, רום ושגב.
זהו ספרה הראשון, והוא נכתב בהשראת הזיכרונות של דודתה."סבתא שלי ואני" מאת מורן סמואל, הוצאת ספר לכל, איורים יעלי סגל, עריכה עטרה אופק, לרכישה לחצו כאן.
ריקי ברוך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה