שלושה ספרים חדשים בהוצאת מדיה 10 רואים אור בימים אלו. ספר ציונות מרגש, מותחן פסיכולוגי בדיוני וספר על חיפוש דרך.
בין שטוקהולם ללימה מאת עידו רבינוביץ
בימים אלו רואה אור "בין שטוקהולם ללימה", מותחן פסיכולוגי, דרמטי, עתידני, המשלב דרמה, מדע בדיוני, פייק ניוז, תאוריות קונספירציה וגם מימד של תקשורת ועיתונאות.
עידו, כתב צעיר המחזיק בתעודת עיתונאי מגיל 16, רגיל לסקר בדרך כלל את עולמות הספורט. מגיל צעיר התעניין בספורט אמריקאי, במיוחד פוטבול וכדורסל וכתבות שהכין כפרשן, בעקבות צפייה באמצע הלילה במשחקים, התפרסמו במגזין NBA ובאתר HOOPS המוכרים לחובבי הספורט.
את ההשראה לספרו הראשון קיבל במהלך ארוחת עם חברים, בין הנושאים שדוברו היה נושא של צפיפות אוכלוסין. הנושא משך את עידו וגרם לו לקרוא מאמר מקצועי המבוסס על תאוריה של מחסור במשאבים ואוכל – שם נולד הרעיון, לכתוב ספר על חברת דיסטופית, שמתמודדת עם דילול אוכלוסין בדרך מקורית ומבוקרת, מבלי ליידע את התושבים שלה. במשך שנתיים וחצי, במקביל לשרותו הצבאי, עבד עידו על הספר, בנסיעות עם הלפטופ, בבסיס בלילות ואפילו במקלחת (שם עלו לו הרעיונות הטובים ביותר).
הספר "בין שטוקהולם ללימה", מתייחס לכדור הארץ שחווה בעיה של צפיפות אוכלוסין והממשלה ממציאה תוכנית סודית, מגייסת אנשים במיוחד לטובת התוכנית ומתחילה לבחור אנשים לפי רשימת קריטריונים, שלא ידועים לציבור, שיהיו הראשונים שיתיישבו במאדים. בפועל אותם אנשים שנבחרו הולכים כצאן לטבח ועוברים סלקציה (בדומה לסיטואציות שחווה העם היהודי בזמן השואה).
הסיפור שלנו מתרחש בעתיד, שם בחור בשם ג'ו, אמריקאי, גרוש בגיל העמידה שחי לבד עם 2 ילדים שנמצאים אצלו שבוע שבוע. אדם עצוב, העובד בעבודות שזיפיות, אין לו כסף, בעל נטייה אובדנית, אדם שלא אוהב את החיים שלו ומרגיש דכדוך. ג'ו עובד במפעל ונוסע בתחבורה ציבורית ויום אחד מקבל מכתב שבו נאמר לו "אתה נשלח למאדים" , מכתב שהתברר בדיעבד כפייק כמובן. ג'ו מזהה הזדמנות, לצאת מהחיים שהוא לא אוהב ולהשאיר הכל מאחור, כולל את ילדיו ולא מבין שלבריחה יש מחיר כבד. כבר בתחילת הספר ג'ו נפרד מכולם: מגרושתו, הילדים, העבודה ומגיע למקום חשוד ביותר, שם הוא מבין שמשהו לא בסדר. תחילה הוא מנסה לברוח אך המאבטחים לא נותנים לו ורוב העלילה של הספר מתרחשת בחדר של המאבטחים שכלאו אותו.
הספר נקרא בין שטוקהולם ללימה כי הוא מדבר על שתי תסמונות ידועות, האחת, תסמונת שטוקהולם – שבה הנשבים מפתחים חיבה לשובה והשנייה תסמונת לימה, שבה השובה מפתח חיבה לנשבה. הספר מתאר את היחסים האמביוולנטיים שבין ג'ו והמאבטחים שכלאו אותו, מתייחס לדילמות של המאבטחים שלא רוצים להרוג אותו ומתכננים שוב ושוב איך לעשות זאת. הספר מדבר על סלקציה ומתייחס לעובדה שג'ו נבחר ואחרים לא ומסתיים בכך שהם לבסוף מוציאים את ג'ו החוצה, במסווה שהוא נשלח למשימה סודית , אחרי זמן ארוך בשבי . הם נותנים לו כביכול משימה : להרוג אדם מסוים ולבסוף ג'ו הורג את האדם הזה בהפתעה.
לאורך הספר ישאלו הקוראים את עצמם: האם ג'ו היה צריך לבצע את המשימה? האם היה יכול להינצל אחרת? האם נכון היה לו להיענות לבקשת המאבטחים ולהרוג בן אדם?
ומה קורה לג'ו? ברגע אחד הוא מבין שאין לו מוצא, שהכל מתמוטט סביבו והאפשרויות שניצבות לפניו , גרועות לא פחות מהחיים שהוא השאיר מאחור.
הספר נפתח בסצנה של האנק השרת, מנקה רחוב, שגורף גופה של אדם מהרצפה ובסופו של הספר אותו האנק השרת, מקבל משימה מג'ו לנקות משהו. סוף שהשאיר הסופר בכוונה סגור אבל פתוח, כדי שהקורא יכנס לנעליים של הגיבור, יכנס למחשבות שלו וישאל את עצמו: מה אתם הייתם עושים? איך פותרים את בעיית דילול האוכלוסין? האם נכון להחליט על חיים של אחרים לפי רשימה של קריטריונים מי יחיה ומי לא? האם החזק תמיד הוא זה ששורד?
עידו רבינוביץ, בן 20, יליד קריית אונו, בוגר בית ספר בליך רמת גן, במגמת ביולוגיה וטכנולוגיות מתקדמות. חובב כתיבת ספרים, סיפורים ושירים מושבע, חובב ספורט אמריקאי ( פוטבול וכדורסל ). עיתונאי מגיל 16 וחבר באיגוד העיתונאים כעיתונאי ספורט. עידו סיים זה עתה שרות צבאי בגלי צה"ל, כמפיק תוכניות 70 על 70 של גלי צה"ל , פודקאסטים וסיפורי פז"ם, בנוסף שירת כנציב פניות הציבור מטעם התחנה ועבד מול דוברת גלי צה"ל על כתיבה וניסוח של הודעות לעיתונות. עם שחרורו מצה"ל, החל לעבוד בחברת פרסום ומדיה בשם קונטנטו NOW. בימים
אלו מתורגם הספר לאנגלית על ידי עידו שחולם להפוך אותו לסרט. "הכתיבה עבורי מהווה פורקן, דרך להביע אושר ושמחה, ליצור
זיכרונות בזמן שהיום הזיכרונות בעיקר ברשתות החברתיות ואני מתרגש להוציא לאור את
ספרי הראשון". מספר עידו."בין שטוקהולם ללימה", מאת עידו רבינוביץ הוצאת מדיה 10 ניתן
לרכישה ברשתות צומת ספרים וסטימצקי ומאתר החברה
Waze בימי קורונה מאת אילנית יהודה סיפור קצר על חיפוש דרך בימי קורונההתרגלנו שהוא חלק בלתי נפרד מחיינו. גם אם היעד שלנו ברור, מוכר וידוע נבחר לרוב להשתמש בו בwaze ולוודא שאנו בזמן, במקום ובדרך שאתה מתכוונים להיות בה. ומה באשר ליעדים בחיים?
בימים אלו רואה אור הספר Waze בימי קורונה מאת אילנית יהודה. אילנית מתגוררת בבאר שבע, נשואה +3 ספרנית ומידענית ראשית של רשת הספריות העירוניות בבאר שבע. כיום אילנית מנהלת את בלוג הספרייה, מייצרת מידע טכנולוגי, כותבת ועוסקת בפיתוח טכנולוגיות לרבות כתיבה על אפליקציות, עובדת על הספרייה הדיגיטלית הישראלית ומצעידה את הספריות לעידן הטכנולוגי.
בתקופת הקורונה אילנית החליטה אילנית לאתגר את הספרייה: "עשינו שינוי מהותי והתחלנו לתת שרות מרחוק, פתחנו שרות של השאלת ספרים מרחוק, ספרים בטייק אווי, המבוססים על טכנולוגיה שפיתחנו". אחד הדברים שהיו חשובים לאילנית היה הצורך לא לוותר על חווית הקריאה גם בזמן קורונה, אלא רק לשנות את הפורמטים ולשלב טכנולוגיה בתהליך.
הכתיבה היא חלק בלתי נפרד ממסלול חייה, את ספרה הראשון כתבה בשנת 2002 תחת השם "קומות" , ספר של סיפורים קצרים ששינו את חייה. באותה התקופה גם החלה לארגן ערבי סופרים בביתה וכך רצה הגורל שבאחד המפגשים פגשה את מנהלת הספרייה, שהציעה לה להצטרף ולעבוד עמה.
ספרה זה, נולד כתוצאה מחוויה מטלטלת ומשנה חיים, של נסיעה באוטו באמצע הלילה. מדובר בסיפור קצר ומאוייר, המיועד למבוגרים, שנכתב בימי קורונה. באותו ערב נסעה אילנית בחושך והאפליקציה של וייז לא עבדה, לפתע מצאה את עצמה בלי קליטת GPS, במצוקה, בחשכה מוחלטת, "ראיתי שאני במצוקה ועברתי תהליך עם עצמי בנסיעה, היה לי בטחון שהכל יהיה בסדר, אני אגיע הביתה. כשהגעתי חזרה לבית הרגשתי שעברתי חוויה לא רגילה ומיד ישבתי לכתוב את הספר והכל זרם על המחשב" מספרת אילנית.
בלב ספרה של אילנית יהודה, ישנה דמות של גיבור כמעט עלום שרק על פי מחשבותיו יכול הקורא להכירו. המסר המרכזי - בכל רגע בחיים ניתן לחשב מסלול מחדש. אם אנחנו חווים חרדה או דכאון, חוסר בטחון כלכלי בעקבות הקורונה, אם יצא לנו לאבד קורדינטות או אם אנחנו חווים מצוקה נפשית – הכל יהיה בסדר, תמיד ניתן יהיה לחשב מסלול מחדש.
הספר Waze בימי קורונה, עוזר לקבל החלטות מהסתכלות חיובית, מנסיעה פשוטה בכביש. כך שלא משנה באיזה צומת בחיים אתם נמצאים כרגע, והאם אתם בכלל במסלול הנכון? או האם אתם חווים מצוקה כל שהיא? הספר מקבל חיים משלו ומביא את הקורא למקום של הרהור, הסתכלות על החיים ממקום חיובי יותר, הסתכלות גם על העבר וגם על העתיד, במטרה שיהיה יותר קל לקבל החלטה נכונה עבורנו ואם יש צורך בכך, גם לחשב מסלול מחדש."Waze בימי קורונה" מאת אילנית יהודה הספר לרכישה ברשתות צומת ספרים וסטימצקי או ישירות מאתר החברה
ציונות על רגל וחצי מאת עופר בר יהודה אני מעידה על עצמי כמי ששייכת למשפחה (שהפכה לשבט מבורך) ציונית. שני הורי נסו ארצה בנעוריהם אחרי שסבלו מתלאות האנטישמיות. אמא מדמשק ואבא מתורכיה. הם התגייסו ולחמו במסגרת הגדוד השלישי של הפלמ"ח היו ממייסדי קיבוץ בית גוברין משם עברו למושב שדה משה מיסדו את עצמם באורח חיים חקלאי. והקימו משפחה שהפכה לשבט גדול של ילדים, נכדים ונינים. הציונות היתה נר לרגלינו ועד יומו האחרון חינך אבא, לאהבת מולדת ולתרומה למדינה בכל אופן ובכל דרך. הילדים הנכדים והנינים הלכו בעקבותיו.
ציונות על רגל וחצי הוא ספרו של עופר בר יהודה שנולד ברמת גן למשפחה ציונית, אביו היה ממקימי שרות הביטחון, אשר פיצח את הקוד הבריטי והציל אוניות מעפילים, ביניהם 5 אוניות מעפילים בראש הנקרה. אימו היתה במחזור הראשון של הלוחמות בצה"ל.
עופר היה נער היפראקטיבי, נדד בין 3 בתי ספר שונים סיים בפנימיית הדסה נעורים והתגייס להנדסה קרבית, כטירון היה מצטיין, עבר מסלול פיקודי ושובץ כמשק חבלה בחטיבת הבקעה. האירוע ששינה את חייו אירע בערב פסח 1975 , אז חדרה חוליה של 4 מחבלים שחצתה את דרכה מירדן, כדי לפגע בישראל. עופר וחבריו יצאו בעקבותיהם למרדף, אחד הקצינים שהיו נוכחים במרדף עלה על מוקש ואיבד את כף רגלו הימנית. עופר רץ לחלץ אותו ועלה על מוקש בעצמו, "לא היססתי לשנייה ורצתי לחלץ את הקצין שהיה איתי ונקטעה גם לי הרגל ממוקש ".
עופר נפצע קשה, הוא חולץ בהליקופטר בין המוצבים בירדן, עד החילוץ הצליח להוריד את החגורה שלו וחסם לעצמו את העורקים ברגל ובכך הציל את עצמו בשטח. שני הפצועים קטועי הרגל שכבו יחד בבית החולים, זה לצד זה, במחלקה אורתופדית בהדסה עין כרם. בזמן שעופר שכב בבית החולים, בני משפחתו לא ידעו על עוצמת הפציעה.
בערב יום העצמאות שבועיים לאחר הפציעה הגיע לבקר במחלקה, הרמטכ"ל מוטה גור, תוך כדי שיחה עם הרמטכ"ל עופר ביקש לדבר איתו בעזות מצח ב-4 עיניים ואמר לו "אני לא מצטער שאיבדתי את רגלי אבל אני מצטער אני לא יכול לחזור לצבא ואני מבקש את אישורך לחזור לשירות הקרבי". הרמטכ"ל התרגש מאוד ואמר לו "אתה מבין שאם היו עוד הרבה לוחמים כמוך המצב במדינה היה נראה אחרת" ונתן לו את המספר שלו בלשכה, לא לפני שאישר לו המשך שרות בצה"ל.
לאחר חצי שנה של טיפולים ושיקום בתל השומר, עופר מתגייס וחוזר לשרות צבאי מלא כקצין נפגעים של הנדסה קרבית. עופר הצטיין בתפקידו ומונה כראש מדור פצועים, האחראי על כל מערך הטיפול של כל נפגעי צה"ל. לאחר מספר שנים השתחרר לטובת לימודי עבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב. במהלך לימודיו פרצה מלחמת שלום הגליל, עופר התעקש לחזור כדי לקחת חלק במלחמה, לאחר מאבק קשה בכל הדרגים הצליח להגיע עד ללשכה של רפול הרמטכ"ל דאז, ושכנע אותו לתת לו אישור לחזור לגדוד 601 בתפקיד מ"פ, באזור ביירות.
איש לא ידע כי עופר קטוע רגל, הוא נשלח לביירות בלבנון, מצא את עצמו מתראיין לכתבה בעיתון הארץ כמ"פ מתוך ביירות ועם סיום המלחמה חזר לספסל הלימודים, התחתן, התגרש, והתגורר ביישוב מכבים, שם היה פעיל חברתי .
בין השנים 1989 ועד 2007 הצטרף לשורות מג"ב והמשטרה בתפקידי קב"ן קרבי (קצין בריאות הנפש) וכיועץ ארגוני ויצא לכל המבצעים והפעילויות עם יחידות מג"ב, בדגש על פעילות עם יחידת המסתערבים באיו"ש , דבר שסייע לו רבות בתפקידו כקב"ן, עד שהשתחרר בדרגת רב פקד. עם שחרורו הפך למטפל בפוסט טראומה והלומי קרב והמשיך להציב לעצמו יעדים ומטרות שבהם חווה ניצחון של הנפש והרוח על הגוף: כך מצא את עצמו בגיל 55 בטיול של כמה חודשים בדרום אמריקה עם רגל וחצי, כך רכב לאורך כל דרך המוות על אופניים. רק כשהגיע לארגנטינה ונקלע לסופת שלגים של 3 ימים, נולד הרעיון של כתיבת ספר אוטוביוגרפי אשר קיבל את השם "ציונות על רגל וחצי".
מטרת הספר לתת השראה ודוגמא אישית, לכל מי שנכה, או עבר פציעה, שנפש מנצחת את הגוף ולא להיפך. בספרו החדש שם דגש על הציונות כדי לעודד בני נוער ואת הוריהם, לשרת במסלול קרבי כי עופר באמת מאמין באופטימיות , בניצחון הגוף ושציונות אמיתית זו אהבת המולדת ואהבת האדם.עופר יהודה (66), גרוש, אבא ל-6 ילדים וסבא -16 נכדים, מתגורר כיום במושב פדיה, עופר עובד סוציאלי בעל שני תארים, פסיכותרפיסט, מגשר, מאמן אישי ומטפל בפוסט טראומה וחרדות.
ציונות על רגל וחצי מאת עופר בר יהודה, הוצאת מדיה 10 את הספר ניתן לרכישה ישירות מהסופר עופר בר יהודה וגם להזמינו להרצאה בטלפון 050-5526060
ריקי ברוך
