נועדנו להיות חברים. חברים הכי טובים. באנו לעולם באותו רחוב, באותו בניין, באותה כניסה. בועז הגיע מבית חולים הקריה לקומה השלישית, דירה חמש. שני קילו שמונה מאות וחמישים. אני הגעתי חמישה שבועות אחריו, מבית חולים דג'אני לקומת הקרקע, דירה שתיים. שלושה קילו, שבע מאות ועשרים. אל תשאלו אותי למה זה חשוב כמה בדיוק שקלנו. אבל למבוגרים זה חשוב. אולי כי זה הדבר היחיד שאפשר היה לדעת עלינו כשהגענו לעולם
.
זהו ספרו הראשון של יעקב שמאע, נשוי לגילי, אב לרועי, שחק וליאת. נולד וגדל בחולון, חי כיום לסירוגין בין תל־אביב לרעננה, ד״ר להנדסת מחשבים, יזם הייטק שאוהב לכתוב.
ריח שנישאר מאחור מאת יעקב שמאע, הוצאת כנרת זמורה לרכישה לחצו כאן
חברות ילדות שנולדה בחולות חולון של שנות השבעים - וסיפור התבגרות שחושף כמה שברירית יכולה להיות חברות שנדמתה בלתי ניתנת לשבירה.
את סיפור החברות שלי ושל בועז אספתי לתוך בקבוקי ריח קטנים. כמו בקבוקי הבושם הצבעוניים שסבתא ויקטוריה הביאה איתה מקהיר. לכדתי את הריחות אחד אחד, בזהירות, בחרדת קודש.
עכשיו אני פותח את הבקבוקים כולם, משחרר אותם לחופשי. הריחות מתערבבים, מתערסלים, יוצרים ריח חדש, ריח משונה, כמו ריחו של חלב שהחמיץ. אומרים שהשלם גדול מסכום חלקיו. אני כבר לא כל כך בטוח בכך.
חולון. שנות השבעים.
מתוך החולות, צומחת חברותם של בועז ואבי.
דרך עיניו של אבי נפרש לפנינו סיפור חברות רב תהפוכות, מגן החובה עד לסיום בית הספר היסודי. דרך ימי ההולדת, הטיפוס על עץ השקמה, הקניות במכולת השכונתית, מסיבות הכיתה.
זהו סיפור מרגש על התבגרות שמתרחשת לאורך עשור של מתחים חברתיים מתגברים ומלחמה טראומטית, חברות שנדמית חזקה מהכל אבל מתגלה כשברירת עד מאוד. זהו סיפור על קיבוץ הגלויות וכור ההיתוך, על התבגרות במציאות הישראלית הסוערת, ועל משפחות שבהן רב הנסתר על הגלוי.
ריח שנשאר מאחור מקים לתחייה את ישראל של שנות השבעים, על שלל הריחות, הטעמים והטיפוסים המאפיינים את התקופה, בסגנון צלול ומלוטש, ומגיש לקורא אבן חן נוסטלגית.
אחד הספרים המקסימים שיצא לי לקרא לאחרונה, תוך שהוא מזכיר מושגים שפסו מהעולם כמו אלפוני, אופנת שיינדמן, הזמרת לילה מוראד, סולם גנבים, ריח של תינוק, וולווטה, "בלי כיבודים", אבא אל-בנא, תריס ברזל, מטחנת בשר מברזל (יש לאמא שלי עד היום) ועוד מושגים שגדלנו עליהם בשנות ה-70.
את סיפור החברות שלי ושל בועז אספתי לתוך בקבוקי ריח קטנים. כמו בקבוקי הבושם הצבעוניים שסבתא ויקטוריה הביאה איתה מקהיר. לכדתי את הריחות אחד אחד, בזהירות, בחרדת קודש.
עכשיו אני פותח את הבקבוקים כולם, משחרר אותם לחופשי. הריחות מתערבבים, מתערסלים, יוצרים ריח חדש, ריח משונה, כמו ריחו של חלב שהחמיץ. אומרים שהשלם גדול מסכום חלקיו. אני כבר לא כל כך בטוח בכך.
חולון. שנות השבעים.
מתוך החולות, צומחת חברותם של בועז ואבי.
דרך עיניו של אבי נפרש לפנינו סיפור חברות רב תהפוכות, מגן החובה עד לסיום בית הספר היסודי. דרך ימי ההולדת, הטיפוס על עץ השקמה, הקניות במכולת השכונתית, מסיבות הכיתה.
זהו סיפור מרגש על התבגרות שמתרחשת לאורך עשור של מתחים חברתיים מתגברים ומלחמה טראומטית, חברות שנדמית חזקה מהכל אבל מתגלה כשברירת עד מאוד. זהו סיפור על קיבוץ הגלויות וכור ההיתוך, על התבגרות במציאות הישראלית הסוערת, ועל משפחות שבהן רב הנסתר על הגלוי.
ריח שנשאר מאחור מקים לתחייה את ישראל של שנות השבעים, על שלל הריחות, הטעמים והטיפוסים המאפיינים את התקופה, בסגנון צלול ומלוטש, ומגיש לקורא אבן חן נוסטלגית.
אחד הספרים המקסימים שיצא לי לקרא לאחרונה, תוך שהוא מזכיר מושגים שפסו מהעולם כמו אלפוני, אופנת שיינדמן, הזמרת לילה מוראד, סולם גנבים, ריח של תינוק, וולווטה, "בלי כיבודים", אבא אל-בנא, תריס ברזל, מטחנת בשר מברזל (יש לאמא שלי עד היום) ועוד מושגים שגדלנו עליהם בשנות ה-70.
הספר מתמקד בריחות מן העבר ומחבר את הקצוות ואת העלילה באמצעותם. תבשילים, עוגות, בתים, אנשים, תחושות כולם יחד נרקמים לסיפור של חיים יפים בעיר חולון של שנות ה70.
הכתיבה נפלאה קולחת, מקרבת ומאד אותנטית. אבי ובועז מפליאים בחברות מאז נולדו ומביאים לקורא תקופת חיים שיש מי שיכל להתרפק עליה בגעגועים, כמוני ויש מי שיכיר אותה לראשונה (הדור הצעיר) ויבין איזה הפסד שלא היה בה חלק.
זהו ספרו הראשון של יעקב שמאע, נשוי לגילי, אב לרועי, שחק וליאת. נולד וגדל בחולון, חי כיום לסירוגין בין תל־אביב לרעננה, ד״ר להנדסת מחשבים, יזם הייטק שאוהב לכתוב.
ריח שנישאר מאחור מאת יעקב שמאע, הוצאת כנרת זמורה לרכישה לחצו כאן
