יש משהו בספרים המקבצים סיפורים קצרים שמאפשר לי להפוך אותם לחלק משיגרת היום יום שלי. אני נוהגת לקחת אותם איתי ולנצל כל רגע פנוי לקריאה. בתור לרופא, בבית הקפה, בהמתנה לקופה ובכל אופציה שניתן. סיפורים קצרים הם חברים. תכירו את הספר "זמן געגוע" ספרה הרביעי של עדנה בוכמן.
בגיל המעבר החליט לשנות את אורח חייו: עזב את ביתו ומשפחתו, קנה ג'ינס קרועים והנציח קעקוע בכתפו. האם באמת ישתנו חייו?
בכניסה להיכל התרבות מנגן בוריס בכינור. בוריס היה כנר שני בתזמורת קייב וכעת מקבץ נדבות. נגינתו נגעה לליבה של צעירה כל כך עד שהייתה מגיעה יום-יום להקשיב לו.
כרמלה, פרודה מבעלה, זוכה לביקור מהאקס. בחדר השינה נחירות המאהב מזעזעות את הקירות. כך גם בכל לילה, והיא מחליטה לחזור לבית בעלה. יהיו פחות ריגושים, אבל לפחות תהיה שינה טובה.
האלמן מבקר בבית העלמין עם בת זוגו החדשה שתוהה איך תוכל להיות קרובה ככל האפשר לאהובה. מימין לחלקה שלו קבורה אשתו, משמאל, אימו, והיא מה יהיה עליה, איך תשכב לצידו לנצח?
האלמן מבקר בבית העלמין עם בת זוגו החדשה שתוהה איך תוכל להיות קרובה ככל האפשר לאהובה. מימין לחלקה שלו קבורה אשתו, משמאל, אימו, והיא מה יהיה עליה, איך תשכב לצידו לנצח?
שומעת את קולו בראשה
עדיין חשה את אצבעותיו
מתחת לעורה.
הוא קורא לה:
"מחכה לך!"
עומדת מול הראי של הארון העתיק.
היא כבר בת שמונים.
בוחנת את פניה,
את קמטיה,
את עיניה החומות, הרכות,
שבורקות כאילו הוא עדיין עומד לפניה...
(מתוך הסיפור "שומעת את קולו").
66 סיפורים קצרים ואנקדוטות, כולם מחיי היום-יום: חיי משפחה, פרידות, בגידות, קנאה ואהבות חדשות. העלילות מגוונות, מפולפלות, מתובלות בהומור ואנושיות מאוד.
"זמן געגוע" הוא ספרה הרביעי של עדנה בוכמן. קדמו לו הספרים "נדדה האהבה", שהועלה כמופע בקפה-תיאטרון הקאמרי ותורגם לגרמנית, "האם יש משהו בינינו", שעובד למופע מוזיקלי בתיאטרון תמונע,
עדנה בוכמן, לבית בלוך, ילידת שנת 1945, היא בת לשושלת תעשייני טקסטיל. ממש לפני פרוץ המלחמה הצליחו הוריה להימלט לארץ בספינת המעפילים "טייגר-היל". בארץ הקימו את "אלד" שהיה למפעל מוביל בתחום האופנה. בוכמן גדלה ומתגוררת ברמת גן גם כיום. מאוחר יותר כתבה ספר סיפורים המבוסס על זיכרונותיה מהייקים, שהמשיכו לנהל את חייהם ברמת גן כאילו עדיין חיו בסביבה גרמנית.
בנעוריה שלחו אותה הוריה ללמוד אופנה בפנימייה לבנות בשוויץ, שם פגשה נערות מכל קצוות תבל ונחשפה לתרבויותיהן.
לאחר שחזרה לארץ התגייסה לצבא, שם הכירה את אבי ילדיה. לאחר מספר שנים נשלחה לברמינגהם, אנגליה, להתמחות במפעל טקסטיל מתקדם. בשנים אלו נפתחה לתרבות שהותירה בה רושם עמוק והשפיעה על המשך דרכה ועל כתיבתה.
כשחזרה לארץ החלה לעבוד כיועצת אופנה לסגל הדיפלומטי הישראלי והזר בישראל.
ב 1979 פתח בעלה לשעבר מפעל לתכשיטים והיא למדה גמולוגיה (תורת אבני החן) ועבדה כקניינית אבני חן לתעשייה.
עוד מילדותה אהבה עדנה להקשיב לסיפורי המבוגרים בפגישות משפחתיות ולעובדות המפעל שחלקו איתה חוויותיהן. היא אהבה להשלים את הסיפורים ולדמות להם סוף כזה או אחר.
בשנים האחרונות החלה לכתוב סיפורים קצרים. ופרסמה עד כה ארבעה ספרים. ו"פנסיון שטרן" שתורגם אף הוא לגרמנית.
"עדנה בוכמן משרטטת בחמלה את נפש האדם. במילים פשוטות ,בכמה משפטים, מזקקת חוויה אנושית. סיפורים יומיומיים , אנדקטות. תמונות קטנות מחיינו... אפשר לקרוא לאט , סיפור ביום... אני מזמינה אתכם לקנות מתנות לאמהות, לדודות, לחברות שלכן." אסתי זקהיים, שחקנית
"על עדנה ניתן לומר באחריות שהיא דוקומנטרית של החיים והיא עושה את זה בצורה נהדרת."
"בכישרון הייחודי לה יכול הקורא למצוא את עצמו בסיפורים שלה, כל אחד לקוח מסיטואציות החיים היומיומיות, בזוגיות, באהבות, בשנאות ביחסים עם ילדים ומה לא.....עם חוכמת חיים בלתי נדלית.
עדנה היא סך כל ספריה. לפעמים רב הנסתר על הגלוי ותמיד יהיה טוויסט שיגרום לך בסוף סיפור לומר לך לעצמך, וואללה? בייקית טיפוסית"
"מתלהבת ומוקסמת מכישרון הכתיבה שלך. זו מתנה מיוחדת בה זכית ובנדיבות את מעניקה ממנה לנו הקוראים ... תודה רבה"
זמן, געגוע, סיפורים קצרים, מאת: עדנה בוכמן, עורך: חיים פסח, סטימצקי, הוצאה לאור, 180 עמודים, 88 ש"ח
"זמן געגוע" הוא ספרה הרביעי של עדנה בוכמן. קדמו לו הספרים "נדדה האהבה", שהועלה כמופע בקפה-תיאטרון הקאמרי ותורגם לגרמנית, "האם יש משהו בינינו", שעובד למופע מוזיקלי בתיאטרון תמונע,
עדנה בוכמן, לבית בלוך, ילידת שנת 1945, היא בת לשושלת תעשייני טקסטיל. ממש לפני פרוץ המלחמה הצליחו הוריה להימלט לארץ בספינת המעפילים "טייגר-היל". בארץ הקימו את "אלד" שהיה למפעל מוביל בתחום האופנה. בוכמן גדלה ומתגוררת ברמת גן גם כיום. מאוחר יותר כתבה ספר סיפורים המבוסס על זיכרונותיה מהייקים, שהמשיכו לנהל את חייהם ברמת גן כאילו עדיין חיו בסביבה גרמנית.
בנעוריה שלחו אותה הוריה ללמוד אופנה בפנימייה לבנות בשוויץ, שם פגשה נערות מכל קצוות תבל ונחשפה לתרבויותיהן.
לאחר שחזרה לארץ התגייסה לצבא, שם הכירה את אבי ילדיה. לאחר מספר שנים נשלחה לברמינגהם, אנגליה, להתמחות במפעל טקסטיל מתקדם. בשנים אלו נפתחה לתרבות שהותירה בה רושם עמוק והשפיעה על המשך דרכה ועל כתיבתה.
כשחזרה לארץ החלה לעבוד כיועצת אופנה לסגל הדיפלומטי הישראלי והזר בישראל.
ב 1979 פתח בעלה לשעבר מפעל לתכשיטים והיא למדה גמולוגיה (תורת אבני החן) ועבדה כקניינית אבני חן לתעשייה.
עוד מילדותה אהבה עדנה להקשיב לסיפורי המבוגרים בפגישות משפחתיות ולעובדות המפעל שחלקו איתה חוויותיהן. היא אהבה להשלים את הסיפורים ולדמות להם סוף כזה או אחר.
בשנים האחרונות החלה לכתוב סיפורים קצרים. ופרסמה עד כה ארבעה ספרים. ו"פנסיון שטרן" שתורגם אף הוא לגרמנית.
"עדנה בוכמן משרטטת בחמלה את נפש האדם. במילים פשוטות ,בכמה משפטים, מזקקת חוויה אנושית. סיפורים יומיומיים , אנדקטות. תמונות קטנות מחיינו... אפשר לקרוא לאט , סיפור ביום... אני מזמינה אתכם לקנות מתנות לאמהות, לדודות, לחברות שלכן." אסתי זקהיים, שחקנית
"על עדנה ניתן לומר באחריות שהיא דוקומנטרית של החיים והיא עושה את זה בצורה נהדרת."
"בכישרון הייחודי לה יכול הקורא למצוא את עצמו בסיפורים שלה, כל אחד לקוח מסיטואציות החיים היומיומיות, בזוגיות, באהבות, בשנאות ביחסים עם ילדים ומה לא.....עם חוכמת חיים בלתי נדלית.
עדנה היא סך כל ספריה. לפעמים רב הנסתר על הגלוי ותמיד יהיה טוויסט שיגרום לך בסוף סיפור לומר לך לעצמך, וואללה? בייקית טיפוסית"
"מתלהבת ומוקסמת מכישרון הכתיבה שלך. זו מתנה מיוחדת בה זכית ובנדיבות את מעניקה ממנה לנו הקוראים ... תודה רבה"
זמן, געגוע, סיפורים קצרים, מאת: עדנה בוכמן, עורך: חיים פסח, סטימצקי, הוצאה לאור, 180 עמודים, 88 ש"ח
ריקי ברוך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה