אל קורטיז'ו (החצר) והכרות מאוחרת ספרים בהמלצה בהוצאת ספרי ניב.

אל קורטיז'ו (החצר) מאת אתי כהן זמל

הספר "אל קורטיז'ו (החצר)" מאת אתי כהן זמל בהוצאת ספרי ניב עוקב אחר קורותיה של משפחה לאורך מאה שנה וחמישה דורות. זהו סיפור לא ייאמן על אומץ, על גבורה, על געגועים, על חמלה, על אהבה ועל פחד.

אתי כהן זמל מתארת בספרה בין היתר סאגה משפחתית ואישית מרגשת ששוזרת בתוכה היסטוריה, תרבות ומאבקי הישרדות של נשים ושל משפחות בקהילות היהודיות של המזרח התיכון במאה ה-20. העלילה מתחילה באיזמיר שבטורקיה בשנת 1947 בחצר משותפת ("הקורטיז'ו") בה חיו יחד כמה משפחות. זה היה עולם קטן בו כל שכן הכיר את האחר, השמחות והמריבות התערבבו זו בזו והחיים התנהלו בקצב החגים, השוק והעבודה הקשה.

אתי מגוללת את סיפור משפחתה בשפה רהוטה ושוטפת, ברגש רב ובעוצמה שלא נראתה כמוה.
הסיפור מבוסס על מאורעות אמיתיים, אך הוא כה פנטסטי שהקורא עלול לטעות ולחשוב שזהו סיפור בדיוני לחלוטין.

במרכז העלילה נמצאת ג'ויה - צעירה יפה וחרוצה שגדלה בבית קשה עם אם אנוכית ומרירה. היא חולמת על חיים יותר עצמאיים ויותר טובים לצד אהובה אלברטו - צעיר יפה תואר שגדל כיתום אצל סבתו. הקשר ביניהם נקטע כשהוא גויס לצבא הטורקי והיא נותרה לבדה במאבק לפרנס את עצמה ואת אימה בעבודות ניקיון ותפירה כשהיא מתמודדת עם ניצול, עוני ורעב.

"אלברטו אחז את ג'ויה בזרועותיו. במילים שנאמרו אל תוך צווארה הבטיח לה לכתוב, אם רק ימצא מישהו שיעשה זאת עבורו, הבטיח לבוא לחופשה אם רק יאשרו לו מפקדיו. הוא החזיק אותה קרוב אליו כשהלכו חבוקים לעבר שער היציאה לרחוב. עוד נשיקה, עוד חיבוק והוא יצא לדרכו.

מוקדם יותר ביקשה ג'ויה לא ללוות אותו לרכבת מחשש שלא תוכל לכלוא את דמעותיה. היא לא רצתה שיצא לדרכו עם התמונה הזו בזיכרונו – תמונה של בכי ודמעות. הוא הבין לליבה והסכים".

אתי פורשת בפני הקורא תמונה חיה של חיי היום יום בקהילה - ריחות השוק, הבדידות בחדר הדל, המגע הקר של רצפת העץ וגם רגעי חסד קטנים: שיחה עם שכנה, רקמת תחרה בשקט של הלילה או קניית דג טרי לשבת. לצד חוויותיה האישיות של ג'ויה משתקפת מציאות של נשים רבות בתקופה ההיא - חוסר בחירה, תלות כלכלית ומאבק על כבוד עצמי בתוך מסגרות חברתיות נוקשות.

דרך סיפורה של ג'ויה נחשפים הדינמיקות בין נשים וגברים, יחסי שכנות בקהילה קטנה, הפער בין חלומות למציאות והמחיר האישי של הישרדות. הדמויות מצוירות בריאליזם מפורט - מהחצר המצוחצחת ועד המבט בעיניים בעת פרידה. זהו ספר על עוצמה שקטה, על נאמנות ועל אהבה, אך גם על אכזבות, על בגידות ועל מאבק עיקש לשמור על אנושיות בתוך עולם לא פשוט. הקורא נסחף למסע של תקווה ושברון לב בו כל רגע קטן של אור שווה את מאבק היום יום כדי לחיות.

אתי כהן זמל לא מהססת לחשוף בספרה גם את הכאב וגם את החסד - את הרגעים בהם הכול נראה אבוד ואת הרגעים בהם המזל הקטן או מעשה חסד של זר שינו חיים שלמים. היא מצליחה לשמר את האותנטיות של השפה ושל התקופה כשהיא מפנה מקום לקולות של הדמויות כפי שנחרתו בזיכרונה.

"תגידי, בוכורה, מה קורה עם כלתך? הם לא רוצים ילדים? את יודעת, הם לא ממש צעירים, וככל שעובר הזמן יהיה להם יותר קשה.' ג'ויה הקשיבה וציפתה לשמוע את תשובתה של חמותה. 'מה את מדברת, הם נשואים כבר כמה חודשים והיריון אין. את יודעת', הוסיפה בארסיות, 'כשהמרפק שלי יתעבר, כלתי תיכנס להיריון', צחקקה, 'וכשכף ידי תצמיח שיער, היא תלד'"…

לקח לי דקות של קריאה כדי שאבין, שאת הספר הזה אני ממש לא מתכוונת להסיר מידיי. פיניתי לי את אחר הצהריים, התחברתי לדמויות, לתמונות, לשמות לאירועים וכל העת ראיתי לנגד עיני את אבא, אחיו ואחיותיו, סבא וסבתא שעלו מתורכיה, פחות או יותר באותן שנים, והביאו לכאן את הווית מולדתם - תורכיה ואת כל מה שהפך להיות חלק משמעותי בשורשיי שלי.

"לפתע התעוררה מערכת הכריזה לחיים וקולו של הקברניט נשמע חזק וברור, "נוסעים יקרים, המסע שהתחלתם לפני חמישה ימים יגיע מחר לקיצו, אנחנו אמורים להגיע לחוף ולעגון בנמל חיפה... הנוסעים פרצו במחיאות כפיים סוערות, מי משמחה ומי בהודיה שהגענו למחוז חפצינו" 

 הספר אל קורטיז'ו (החצר) הוא ביוגרפיה רגישה ומרגשת. קראתי את הספר מרותקת, עם עצירות של טלפונים לאמא (כיום בת 95) כדי לשתף אותה שוב ושוב בחוויה  - (לאחר שסיימתי לקרא, הספר עבר ישירות לידיה). אהבתי את ג'ויה, מסע העלייה ארצה היה דומה למסעו של אבא, ואושר גדול מילא אותו ברגע שעגנו בנמל חיפה.

הכתיבה קולחת הספר מאפשר לקורא לקחת חלק בסיטואציה כמו נוכח בו במקום. החצר היא מראה לחיים, לזיכרונות, לשורשים, לעליה וקליטה. 

חוויה אמיתית.

אתי כהן זמל: "המסר של אל קורטיז'ו (החצר) הוא להשמיע את קול הנשים שלא דיברו בעבר. מעבר לעלילה זהו ספר על מורשת בו יש ניסיון להשיב קול לנשים שהחברה ראתה בהן "שקטות" או "מסתגרות", אך מאחורי השקט הסתתרה תבונה, עוצמה וחוכמת הישרדות. זהו גם סיפור על שושלת - על איך טראומות של דור אחד מחלחלות לדור הבא, אך גם על האופן בו אהבה ונחישות מצליחות לחצות גבולות של זמן, מרחב, ושפה".
"נוסף לכך המסר שלי הוא גם לנשים צעירות שיולדות ילד בעל מוגבלות - אל תאבדו תקווה. גם כשהחיים נראים חסרי מוצא, דברים יכולים להשתנות".

אתי כהן זמל היא אלמנת צה"ל - אלמנתו של פואד כהן ז"ל. היא נשואה באושר לשמוליק זמל כמעט שלושים שנה, גמלאית הרשות המקומית, אימא לשלושה ילדים, סבתא לשמונה נכדים וסבתא רבתא לשני נינים שבזכותם היא פורחת.

"אל קורטיז'ו (החצר)" מאת אתי כהן זמל. הוצאת ספרי ניב, להשיג באתר ההוצאה  או באתרי הספרים המקוונים.

היכרות מאוחרת מאת עמנואל גרוס

הספר "היכרות מאוחרת" מאת המשפטן פרופ' עמנואל גרוס, בהוצאת ספרי ניב, הוא דרמה משפחתית, סיפור סוחף שמציף דילמות עמוקות ומציג את המחיר האישי של החלטות משפטיות ומוסריות.

"ראייתי התערפלה וסחרחורת תקפה אותי. אחזתי חזק במשענות הכיסא. קראתי שוב את השורה. מעולם לא חשתי דפיקות לב כה מואצות, היה נדמה לי שאני עומד בסיפו של התקף לב. הנחתי את המכתב מידי וניסיתי לנשום עמוקות. כעבור מספר דקות המשכתי לקרוא. אריאלה הוסיפה כי נורית לא יודעת שאני אביה. היא מעולם לא סיפרה לה מיהו, וכעת, כשהיא עתידה לעזוב את העולם, החליטה לשתף אותי בעובדת חיים זו ולהשאיר בידיי את ההחלטה אם לספר לנורית את הסוד.

אריאלה סיימה את המכתב בבקשה כי אגיע אליה לצורך פרדה וכדי לשמוע ממני את דבר החלטתי.

פטיש רב עוצמה הונחת על ראשי. מאיפה צצה לה בתי הלא מוכרת לי, "נורית", שמעודי לא שמעתי עליה או על הקשר שלה אליי. איפה היו נורית ואימה עשרים וחמש שנים"?

העלילה נפתחת ברומן מחוץ לנישואין, שבסיומו האישה מגלה כי היא בהריון. היא בוחרת שלא ליידע את האב הביולוגי, מתוך חשש שיפעיל עליה לחץ להפיל ומתוך רצון להימנע מלהטיל עליו את האחריות. היא מגדלת את נורית בתה לבדה, ובהמשך נישאת לגבר אחר המאמצה ומקים עמה משפחה.

זהו גם סיפורו של שמואל - אב שמגלה את קיומה של בתו רק כעבור 25 שנה ומוצא את עצמו לא רק מתמודד עם המשמעות של הגילוי, אלא גם עם העובדה שהוא המורה שלה.

נורית מוצאת את עצמה בין עולמות - בין המשפחה שגידלה אותה לבין האב הביולוגי שזה עתה הכירה, בין הרצון לדעת את האמת לבין הפחד מהשלכותיה. ההלם לא פוסח גם על בני המשפחות האחרות ששואלים את עצמם מה יקרה אם לפתע "יוכנס" אדם זר למארג המוכר של חייהם.

הקוראים ישאבו בקריאה אל ליבה של מחלוקת משפטית וחברתית: למי יש זכות על העובר? האם לנולד יש זכות לדעת מי הם הוריו? האם חובה על אם לגלות לילד מי אביו? למי הזכות על זרע בן הזוג לאחר מותו?

שאלות אלה שגרוס מציף בין השורות ובאופן ישיר הופכות את הקריאה לחוויה שמעבר לסיפור, לדיון רעיוני עמוק. למרות שהעלילה היא בתוך מערכת יחסים ספציפית המסרים שלה רחבים בהרבה. גרוס נוגע בסוגיות של: חופש בחירה, אחריות הורית, סודיות וכמובן הזכות לדעת את האמת.

כבר קראתי וראיתי לא מעט סרטים שנגעו באותה סוגיה ואני גם מכירה מאוד מקרוב "מקרה" שכזה. החיים מזמנים לנו תחנות במסע. בספרו מביא גרוס את מסעה המטלטל של נורית. ומשאיר לקורא את הדילמות שעלו בדרך.

נוגע, קולח, קריא!

פרופ' עמנואל גרוס הוא מורה וחוקר בתחום המשפטים. מומחה במשפט וטרור בינ"ל. כיהן כשופט צבאי, ולאחר פרישתו מכס השיפוט פנה לאקדמיה. הוא פרופסור אמריטוס בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת חיפה ופרופסור מן המניין בבית הספר למשפטים במכללה האקדמית נתניה. גרוס משמש גם כיו"ר משותף של הפורום למשפט וחברה במכללת נתניה.

"היכרות מאוחרת" מאת עמנואל גרוס. הוצאת ספרי ניב, להשיג באתר ההוצאה ובאתרי הספרים המקוונים.

ריקי ברוך