השבוע הגיע לידי ספרה החדש של הסופרת תמר אורנשטיין, הספר "לו הייתי יודעת". אם להודות אנו חברות בפייסבוק ועקבתי מרחוק אחרי ההתלבטויות בדבר שמו ותמונת הכריכה שלו כפי ששיתפה ברשת. ציפיתי לו מאוד ומסתבר שההמתנה הייתה כדאית! הספר מצויין!
לו הייתי יודעת שהנסיעה המקוללת הזו תהרוס לנו את הנישואים.
לו הייתי יודעת שהשותף החדש והאיטלקי של בעלי יגרום לי לאבד את הראש.
לו הייתי יודעת שיבוא לי לשבור את הכלים ולעזוב הכל, בחיים לא הייתי מסכימה לרילוקיישן הזה.
אבל לא ידעתי. אז הסכמתי.
וזו הייתה הטעות הראשונה שלי.
לו הייתי יודעת שיבוא לי לשבור את הכלים ולעזוב הכל, בחיים לא הייתי מסכימה לרילוקיישן הזה.
אבל לא ידעתי. אז הסכמתי.
וזו הייתה הטעות הראשונה שלי.
אבל היו לה מאז טעויות נוספות. לחלקן התחברתי בקלות ומול האחרות הרמתי גבה ושאלתי את עצמי ללמה היא עושה זאת! (לא יהיה כאן ספויילר!!)
"אחרי דקות מספר אנחנו נעצרים לפני בניין ישן שעל חזיתו יש שלט 'טרטורייה', כלומר ביסטרו. מבעד לחלון הזכוכית אפשר לראות אנשים המסבים לשולחנות מלאים כל טוב.
"סיאמו אריוואטי." הגענו, מודיעה האישה. היא פותחת את הדלת ומזמינה את שלושתנו להיכנס פנימה.
"היי רינו, הבאתי לך אורחים," היא אומרת בקול לגבר החגור סינר לבן שעומד מאחורי דלפק עץ ישן.
"זאת מסעדה איטלקית אמיתית, לא הצגה לתיירים," מסבירה האישה בחיוך, "בון אפטיטו."
"את זה הבנתי," נופר גאה בעצמה – המילה 'בתיאבון' הייתה בין המילים הראשונות שלמדה באיטלקית – ואז היא מוסיפה בנימה של חשש, "את חושבת שבטוח להיכנס?" (עמוד 7-8 בספר)
כמי שקראה וסיקרה את ספרה הראשון "סודה של אנקה", אני יכולה לעמוד על התהליך המקצועי שעברה הכותבת. "לו הייתי יודעת" הוא ספר דומיננטי, בוגר, מדויק, המציץ לנפשה של אישה שעשתה את הצעד ומתמודדת עם תוצאותיו.
קראתי אותו מבלי שיכולתי להניח מידי. הספר קריא, זורם, מותח ומחבר לדמויות המככבות בקלות רבה. אהבתי את תיאורי הנופים, את התמונות, הדמויות, השפה הקולחת והישירה. ברגעים רבים מצאתי את עצמי במאה אחוז הזדהות עם מטל המספרת את הסיפור כולו בגוף ראשון. יש ברומן אהבה, רשע, מזימות תחבולה מעוררות חיוך ומחשבה, נקמה וכמיהה גדולה של מי שהגיעה לגיל (בהזדהות מוחלטת שלי!!) שכבר מותר לה הכל ולא משנה מה יקרה ומה יגידו!
ספר מעולה! זורם, מהנה ומומלץ מאוד לקיץ ובכלל! רוצו לקנות!
"לו הייתי יודעת" הוא ספרה השני של המחברת תמר אורנשטיין וניכרת בו אהבתה לפירנצה שבה גם בילתה כמה שנים מחייה. תמר, בוגרת הפקולטה להנדסה בפירנצה שבאיטליה, עבדה שלושים וחמש שנים בתחום המחשבים וכל אותו הזמן כתבה סיפורים קצרים שהתפרסמו ברשתות החברתיות. ספרה הראשון, "סודה של אנקה", נערך בבית העורכים ויצא לאור בהוצאת ספרי ניב בשנת 2021.
ריקי ברוך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה