בין המסדרונות הוא רומן רגיש ועמוק שבמרכזו נערה, בת לעולים מבריה"מ, שמנסה למצוא את מקומה ואת קולה בין עולמות מתנגשים של הסתרה וגילוי, נאמנות ובגידה.
"אני שונאת מעברים. שונאת את הזרות של מקום חדש, ואת הצורך לסדר שוב את הדברים, להכיר אנשים חדשים. למצוא שוב את המקום שלי. כל חצי שנה מצאתי את עצמי גוררת את המזוודה במסדרון של הפנימייה, עם הלבנים החומות, לעבר חדר אחר. לפעמים זה היה לשם הגיוון, ולפעמים זה היה כי היו כמה חדרים יותר שווים מאחרים והיה צריך איכשהו להתחלק בהם. הייתי מוכנה לתזוזה בכל רגע. לא תליתי כלום בפינה שלי והשארתי את הקיר עירום. הפינה של מאיה דווקא היתה מלאה בפוסטרים של אנימה יפנית. היא אפילו היתה מביאה ומוסיפה חדשים כל פעם שעברנו חדר. גם אני אהבתי אנימה אבל לא תליתי שום דבר על הקיר"
יותר עשורים חלפו מאז שהייתי "שם" ולמרות זאת, מהרגע שנטלתי את הספר לידי, חזרו לנגד עיני תמונות נעורים חלקן נפלאות אחרות פחות. החוויה הנערית שלי הייתה מנוגדת לזו שחצתה אלינה בנעוריה.
אלינה נערה צעירה שנאלצת להתמודד עם אתגרי הסתגלות במקום חדש, רחוק מכל מה שהכירה.
"אלינה." דין הוציא את הקיסם מבין שיניו. "זה השם המלא שלך?"
"אני שונאת מעברים. שונאת את הזרות של מקום חדש, ואת הצורך לסדר שוב את הדברים, להכיר אנשים חדשים. למצוא שוב את המקום שלי. כל חצי שנה מצאתי את עצמי גוררת את המזוודה במסדרון של הפנימייה, עם הלבנים החומות, לעבר חדר אחר. לפעמים זה היה לשם הגיוון, ולפעמים זה היה כי היו כמה חדרים יותר שווים מאחרים והיה צריך איכשהו להתחלק בהם. הייתי מוכנה לתזוזה בכל רגע. לא תליתי כלום בפינה שלי והשארתי את הקיר עירום. הפינה של מאיה דווקא היתה מלאה בפוסטרים של אנימה יפנית. היא אפילו היתה מביאה ומוסיפה חדשים כל פעם שעברנו חדר. גם אני אהבתי אנימה אבל לא תליתי שום דבר על הקיר"
גם לי קשה עם מעברים ועם פרידות!
ועוד מסתבר, שזה לא נעשה קל יותר עם השנים.
כמעט עשר שנים עברו מאז סיימה אלי, שקוראים לה גם אלינה, את הפנימייה בירושלים. כמעט עשור מאז התאהבה במיכאל, העריצה מרחוק את דין, הייתה חברת נפש של מאיה, וקנאה בעדן; מאז ששתקה כשהיתה צריכה לדבר, ושוב שתקה במקום להזהיר.
והנה, גם עכשיו היא שותקת. היא לא מספרת לאדם, הארוס שלה, חבר הנפש שלה, עם מי היא מתכתבת, ונפגשת, ומסתירה ממאיה את מה שקורה לה בעודה נשאבת חסרת אונים לשחזור דרמת הנעורים שעיצבה את חייה של אלי הנערה, ועכשיו גם את חיי אלי הבוגרת.יותר עשורים חלפו מאז שהייתי "שם" ולמרות זאת, מהרגע שנטלתי את הספר לידי, חזרו לנגד עיני תמונות נעורים חלקן נפלאות אחרות פחות. החוויה הנערית שלי הייתה מנוגדת לזו שחצתה אלינה בנעוריה.
אלינה נערה צעירה שנאלצת להתמודד עם אתגרי הסתגלות במקום חדש, רחוק מכל מה שהכירה.
לעומתי שגדלתי ב"חממה" של חברת נעורים מלוכדת במושב, ועדיין הרגשתי אותה היטיב.
זוכרת את השנים שהייתי בחיפוש עצמי. אצלי זה הגיע רק אחרי שהשתחררתי מהצבא, וכדרכו של עולם, נאלצתי לבחור את הצעד הבא בחיי: מה ללמוד, היכן ללמוד, מה נכון ומה רק ניראה לי נכון.
זוכרת את השנים שהייתי בחיפוש עצמי. אצלי זה הגיע רק אחרי שהשתחררתי מהצבא, וכדרכו של עולם, נאלצתי לבחור את הצעד הבא בחיי: מה ללמוד, היכן ללמוד, מה נכון ומה רק ניראה לי נכון.
"אלינה." דין הוציא את הקיסם מבין שיניו. "זה השם המלא שלך?"
"מה זה משנה? קוראים לי אלי," הסתכלתי עליו ברוגז. קראו לי כבר בכל כך הרבה שמות. אלינה, אלינצ'קה, אלינוש. לא רציתי לספר לו שאופיר החליט לקרא לי אלי ביום הראשון בכיתה ז' ומאז הצגתי את עצמי ככה לכולם. הם לא ידעו שקראו לי אלינה לפני כן וזה גרם לי להרגיש פתאום ישראלית יותר. שייכת יותר. אם כי לפעמים, אלי נראה לי לא קשור אליי." (עמ' 63 בספר)
אלינה של בין המסדרונות מתמודדת עם חיפוש עצמי בתנאי חברה וסביבה שהופכים את הבחירות לדילמות מלוות כאב ולא רק.
אהבתי את הספר התרגשתי בו. (נוסטלגית שכמותי!) יש בו חמלה ויש בו נחישות. הוא מוביל את הקורא במשעולי מסע החיים ומפגיש אותו עם סוגיות שמציבות לקורא מראה ומאפשרות לו למצא את מקומו בסיטואציות מחייו.
אלינה של בין המסדרונות מתמודדת עם חיפוש עצמי בתנאי חברה וסביבה שהופכים את הבחירות לדילמות מלוות כאב ולא רק.
אהבתי את הספר התרגשתי בו. (נוסטלגית שכמותי!) יש בו חמלה ויש בו נחישות. הוא מוביל את הקורא במשעולי מסע החיים ומפגיש אותו עם סוגיות שמציבות לקורא מראה ומאפשרות לו למצא את מקומו בסיטואציות מחייו.
כשחשבתי על כותר הספר ראיתי בו כפל משמעויות ובנקודות מסוימות אף יותר. מסדרונות הפנימייה, מסדרונות החיים (ויש לנו הרבה שכאלו) שאלות, קולות, הנשיקה הראשונה, בחירות, שכבות (עמ' 167 בספר) אהבה בגידות...
הספר כתוב רגיש, נגיש וקולח כשהכל מהודק בכתיבה שקטה ומדויקת מה שמאפשר לקורא לפגוש את עצמו עם רגעי הניכור, הפחדים, השאלות, כאב הבגידה, תלאות הנעורים והכמיהה לשייכות שכל אחד בכל גיל מבקש לעצמו.
קבלו המלצה חמה לספר המשרטט בקווים רגישים את מסעה של נפש צעירה, החוצה גבולות גיאוגרפיים ורגשיים בחיפוש אחר שייכות במקום חדש, ומגלה כי השייכות האמיתית נובעת מבפנים.
ליז איזקסון משל, בעלת דוקטורט במדעי המוח, נולדה בברית המועצות ולמדה בפנימיית בויאר בירושלים. בכתיבתה היא מבקשת להבין כיצד נסיבות, הקשרים וזיכרונות מעצבים את הבחירות שלנו. בין המסדרונות הוא ספרה הראשון.
"בין המסדרונות" מאת ליז איזקסון משל, הוצאת התחנה, לרכישה לחצו כאן
ריקי ברוך
0506489787
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה