עד מתי שצריך - ספר חדש בהמלצה לכל איש חינוך ולא רק.

"בדיוק כמו בפעם הקודמת שבה נכנסתי לבית המשפט, גם הפעם עשיתי זאת בשביל שרון, כאילו לא עברו עשר שנים. דווקא עכשיו, ולמרות שהייתי מבוגר יותר, הכול היה מוזר ומפחיד יותר. הבידוק הביטחוני המוקפד, הפקדת האקדח, החשש מהמבטים של הסובבים אותי. אני כבר לא אותו בחור בן עשרים ושלוש שהייתי כשפגשתי בו לראשונה. יש לי משפחה, מעמד ואפילו מקצוע מכובד. האם אני מוכן לסכן את כל זה בשבילו"?

עשור לאחר פגישתם הראשונה, שרון מבקש מאלי שייתן עדות אופי שתציל אותו מסבך פלילי חמור המאיים לפרק את כל שבנה.
שיחת הטלפון הבלתי צפויה שולחת את אלי אחורה בזמן, אל הימים שבהם היה מדריך צעיר בארגון "אופק", וקצינת המבחן הפקידה בידיו את הנער בעל המזג הלא צפוי. הוא יוצא אל מסע רווי כאב וחשדנות, כמיהה לאהבה וחשש מפני הנפילה.

כעת, כשהעבר שב ומקיש על דלתו, חייב אלי להתעמת עם שאלות גדולות שלא נותנות לו מנוח. האם באמת עומדת לאדם יותר מהזדמנות אחת לבחור בחיים?

חלפו רק דקות קצרות מהרגע שהתחלתי לקרא בספר ועד שחזרתי לשנות ההוראה והחינוך בחטיבת הביניים. מאז ומתמיד ראיתי את האינטראקציה עם בני נוער כסוג של שליחות והאמנתי שכל מי שנמצא שם בחר בדרך ממקום עמוק בתוכו. 

ניסיוני עם השנים הפגיש אותי עם יותר מנער אחד שהמסע שלו לבגרות היה מאתגר. אלי, מי שנמצא בלב רומן הביכורים מאת אליסף בוק, נאלץ להתמודד עם דילמות אישיות ומקצועיות כאשר האתגר בדמות שרון שב לפתחו גם שנים אחרי שנפרדו דרכיהם.

"התקדמנו בצעדים מדודים בתוך מסדרונות בית המשפט הצרים ופנינו אל אולם הדיונים... אורך הדרך חשבתי על השיקום ששרון היה צריך לעבור. המגשים עם מירב העובדת הסוציאלית ועם קצינת המבחן, ועל ההצטרפות למפגשים שלנו ב"אופק". כדי להקל את גזר הדין בית המשפט הציע לשרון לעבור גם תהליך גישור בינו לבין הנער הנדקר, בהנחה שם שרון ייענה זה יעד על הרצון הטוב והחרטה שהוא חש." (עמוד 139 בספר)

עד מתי שצריך הוא רומן התבגרות המתמודד עם שאלות שעניינן הגבול הדק שבין עבריינות ודרך הישר. הוא נוגע, (הייתי עצובה בשביל שרון) מעורר מחשבות ותהיות עד כמה יכולה החברה להציל את אותם נערים - מעצמם!

"במובן מסוים הרגשתי כאילו הוא בגד בי באופן אישי. מה היה הטעם להשקיע בו כל כך הרבה וללוות אותו לאורך כל כך הרבה שנים? שאלתי את עצמי בכעס.. פעימות הלב החזקות והנמרצות גרמו לי לסחרחורת ונדרשתי לכמה שניות כדי להסדיר את הנשימות שלי. דמיינתי את מרכז העיר – היכן שהיינו נפגשים לפעילות שלנו לפני עשור.. והצלחתי להעלות בתוכי גם חמלה. איך זה קרה לו? איך שוב? איזה מסכן הוא! עכשיו הוא זקוק לי.. רציתי לגשת אליו ולחבק אותו, הוא בטח כל כך בודד."

הספר מאיר את האפלוליות היומיומית הכרוכה בעשייה הסיזיפית עם בני הנוער. 

הכתיבה רגישה ומרגשת. נוגעת הדמויות ומאירה אותן במנעד פנים מה שמקדם את הדילמות העולות בספר ממקום אותנטי ומשתף. (את הקורא). דמותו של אלי מאירה את השליחות במלאכת החינוך. רגעי הכאב, הדילמות, האמונה לצד האכזבות. רגעי הסף בשאלת הייאוש - האם "מותר" לאיש חינוך לוותר?

מחירה של שעת החסד והאמונה העיקשת בכוחו של אדם להשתנות.

ספר חשוב לכל איש חינוך ולא רק.

אליסף בוק הוא איש חינוך, פעיל חברתי ומרצה במכללת תל חי. מנהל לשעבר בארגון "אחריי". הוא נשוי ליעל ומתגורר עם משפחתו בקיבוץ מירב. הכתיבה של אליסף מושפעת ממסע חייו, שעובר בין השטח לכיתת הלימוד, בין ההר לעמק, ובין הגוף לנפש. זהו ספרו הראשון.
לעותק הדיגיטלי
לרכישת הספר

ריקי ברוך