בנות הספיר, הכוכבת של ורשה, פרוטוקול, האורחת האחרונה, רוד טריפ ובעלי - ספרים בהמלצה יוצאת דופן

בנות הספיר מאת פאם ג'נוף

"מישלין הבחינה בו כמה דקות קודם לכן, כשעמד על המדרכה מחוץ לגאר דה ל'אסט, חצי קילומטר ממקום המפגש המיועד. הוא נראה לא שייך למקום. זה תמיד היה ככה עם הבריטים, שהיו צעירים מפוחדים שזה עתה סיימו את בית הספר. הפּאסֶר, או המבריחה, נערה מברטאן בשם רֵנֶה, היתה אמורה ללוות אותו. הוראותיה היו פשוטות: להעביר את החייל למלון אוּד־אנטוורפן, שם איש קשר מקומי יאסוף אותו ויחביא אותו למשך הלילה. אבל רנה לא הופיעה. משהו כנראה השתבש, והיא נתקפה חרדה וברחה, והותירה את הטייס לבדו".

1942.
האנה מרטל נמלטת בעור שיניה מגרמניה הנאצית לאחר שארוסה נרצח לנגד עיניה. כשהספינה שלה, שהיתה בדרכה לאמריקה, מסורבת עגינה בנמל אנטוורפן, לא נותר לה אל מי לפנות אלא לבת דודתה לילי, המתגוררת עם משפחתה בבריסל.

"כשהאונייה עשתה את דרכה הלאה, אל מים סוערים יותר, קרביה של האנה התהפכו, ולא בגלל מחלת ים בלבד. מה אם תגיע לבלגיה ואיש לא יחכה לה בנמל? היא נשבעה בלבה שתשליך את עצמה למימי האוקיינוס האטלנטי ולא תחזור לגרמניה הנאצית. חזרה פשוט לא באה בחשבון".

האנה, שחייה נתונים בכל רגע בסכנה, נואשת למצוא דרך החוצה מאירופה הכבושה. בהיעדר נתיב בריחה בטוח, היא נאלצת לשוב לפעילותה המסוכנת במחתרת, שאותה ביקשה להשאיר מאחור.

היא מצטרפת ל"קו הספיר"- רשת התנגדות חשאית המונהגת בידי אישה מסתורית בשם מישלין ואחיה החידתי מטיאו. כאשר טעות איומה מובילה למעצרם של לילי ובני משפחתה ומייעדת אותם לשילוח מיידי לאושוויץ, האנה מוצאת את עצמה קרועה בין נאמנויות סותרות.

בנות הספיר הוא רומן היסטורי איכותי מתקופת מלחמת העולם השנייה. מקומן המרכזי של הנשים בסיפור קשה, נוגע ללב ומעורר אמוציות וכעס על מה שקרה בשואה ומבלי שיכולתי לשחרר מהתודעה את אסון השבעה באוקטובר. הקריאה כמו ההתמודדות של הנשים בשואה לא הייתה לי קלה.

המלצה לספר מטלטל. עדות כואבת, אמיצה ומרגשת. סיפורן של נשים שהפחד, האומץ והתקווה נשזרו יחד לתיעוד אמיץ של מבחן הנאמנות והחוסן האנושי.

"בנות הספיר" מאת פאם ג'נוף, תרגום עומר ציצלסקי, ידיעות ספרים לרכישה לחצו כאן.

הכוכבת של ורשה מאת ליסה בר

לנה בראונינג, כוכבת הוליוודית אגדית מלוס אנג'לס, נעתרת להצעתה של השחקנית העולה סיינה הייז, לביים ולשחק בסרט על דמותה ועברה.
במהלך התחקיר והצילומים חושפת לנה את עברה המורכב: היא נולדה בשם בינה למשפחה יהודית מהמעמד הגבוה בוורשה, שיחקה בתיאטרון וזכתה להצלחה גדולה. בינה היתה נשואה לעיתונאי האינטלקטואל יאקוב בלונסקי, והשניים השתלבו בחברה הגבוהה והאינטלקטואלית של ורשה.

"הפנים שלי הן הכרטיס שלנו להישרדות. הצלחתי לשטות בנאצים בזכות המראה שלי. יהודייה גבוהה, גבעולית, בלונדינית וכחולת עיניים — לא יהודונית סטריאוטיפית, עכברית ומפוחדת שמתוארת בכזבי התעמולה האנטישמית שלהם, אלא גזע חלומי של אלילה ארית המפתה אומה שלמה. הפנים האלה מאפשרות לי לחמוק מהגטו לצד הארי, לעבור את החומות בגובה שלושה מטרים שמכוסות בשברי זכוכית ותיל דוקרני שבהן ארבע־עשרה כניסות שמורות בקפידה, בלי שיירו בי. זה שנתיים שאני מבריחה בהצלחה מזון ואספקה רפואית דרך מערכת הביוב. אני מעמידה פנים שאני אחת מהם, נעה בקרבם בחופשיות. אבל למרבה הצער, הנאצים לא טיפשים. הם מפלצות רעבתניות, שאורבות בכל פינה, ממתינות שאמעד, אסגיר את עצמי ואחרים. די בנפילה אחת, וההצגה לא תימשך".  (עמ' 23 בספר)

הנאצים שפלשו לפולין רצחו את בני משפחתה וגירשו אותה ואת בעלה לגטו.
בינה הצטרפה למחתרת היהודית ולקחה חלק בלחימה במרד גטו ורשה.

לאחר המלחמה היגרה לארצות הברית ובתוך כעשור היתה לכוכבת אגדית בהוליווד, אך לא הצליחה להשתחרר מטראומות העבר.

עכשיו היא חושפת את מעשי הגבורה ואת המעשים האפלים שנאלצה לבצע, ואת חייה שהסתבכו בגלל אהבה אסורה. 
הופעתו של צלם מעברה מאלצת אותה להתמודד ולהגן על עצמה, על הקריירה שלה ועל האנשים היקרים לה.

"לכל אחד על סיפון האונייה בדרך לאמריקה היה סיפור שהוא גרסה משלו לזוועות מחנה המוות. אובדן עצום ואמצעי הישרדות הראויים והפליליים. ומי שנשם אויר של פליט, היה יכל לדעת אם הוא או היא עמדו מול מותם זה מכבר. עיניים רדופות ללא מצמוץ. הכל נראה באור חד מיד. הכאב חרישי, חשדני, ללא תחתית, פנינו ליעד אפוף מסתורין, אבל ידענו כולנו שדבר לא יהיה נורא יותר ממה שהיה". (240 בספר)

הכוכבת של ורשה רומן היסטורי מימי השואה ומלחמת העולם השנייה מביא סיפור עוצמתי ושובר לב במרכזו אישה חזקה שלא מוותרת ומתמודדת עם דילמות מסכנות חיים, לא בוחלת בבחירות אפלות המניעות בה את היצר הישרדותי. 

אני מכירה את סיפורי הגבורה של גטו וורשה. למדתי אותם בספרות, בהיסטוריה, תוך כדי הוראה וחשיפה לתכנים המתעדים את השואה ועדיין התכווצתי שוב ושוב בחשיפה לתיאורי הסבל הקשים של בינה ויהדות פולין. 

ככל שעוברות השנים ואנו חווים מסע הכחשה לשואה ולאירועי השבעה באוקטובר (סליחה שאני לא מצליחה לעשות אתת ההפרדה הלא מתבקשת) חשוב לכתוב, לקרא ולהמליץ על הכוכבת של ורשה כספר עוצמתי שובר לב וחשוב ביותר.

ליסה בר היא מחברת הספרים "צבעים נמלטים" ו"האישה בלהבות".

"הכוכבת של ורשה" מאת ליסה בר, תרגום יואב כ"ץ, ידיעות ספרים לרכישה לחצו כאן.

פרוטוקול מאת לאה צבעוני יעל צבעוני

על מי הם מדברים, את שואלת אותי כשאנחנו יושבות מול הרופאה הצעירה שמשליכה מילים ופורסת על השולחן מיני טפסים. עטופה במסכה היא חוזרת על המילים "תופעות לוואי" ומונה רשימת אפשרויות, ואת ממשיכה במבט הזה שלך, בארשת הקפואה, והרופאה מוודאת: את מבינה? את פעילה? היא יותר מפעילה, אני מיד קופצת. אימא שלי ספורטאית. אל מי את חושבת שאת מדברת, אני רוצה לומר. איך היא קיבלה אותו? אני שואלת, אין לה את כל גורמי הסיכון. לפעמים זה מזל רע, הרופאה אומרת ומורידה לרגע את המסכה, חושפת אף סולד. יש לה פנים יפות. לא מזמן סיימה את הסטאז' וכבר יושבת איתנו ויודעת לענות על השאלות שכבר למדתי לענות עליהן בעצמי: אורך הגידול - ארבעה סנטימטרים. אין ביופסיה, אבל כל המדדים מראים שזה סרטן. אין גרורות, אבל עוד אי־אפשר לנתח.

פרוטוקול הוא ספר על האהבה שנותרת כשהגוף נכנע, על הכתיבה שמתעקשת להמשיך גם כשהעולם קורס.

הספר חושף את הפער בין הטיפול הפרוטוקולרי הנוקשה של מערכת הרפואה לבין הצורך האנושי לשמירה על זהות וכבוד. הספר רוקם דיוקן של אישה שגם במחלתה ממשיכה לעבוד כמו"לית, לכתוב ולדאוג למשפחתה, ושל אם ובת שמגלות קרבה חדשה בצל המוות המתקרב.

דרך פסיפס של רגעים יומיומיים – ביקורים בבית החולים, טיפולים, ארוחות משפחתיות, ריצות בוקר – מתגלה סיפור על האומץ לחיות בעוצמה מלאה. פרוטוקול הכימו נעשה פרוטוקול של חיים: האופניים, התור לרופא, השכנה לחדר, המילה המדויקת בטקסט – כולם נכנסים תחת הדופק המתמיד של החיים.

הספר נע בין עבר להווה לעתיד, בין ימי מחלה, ילדות, התמודדות עם האובדן, ומלמד על הדרך שבה האהבה והזיכרון מתעצבים כשהזמן מתקצר.

פרוטוקול הוא ספר על הכוח לכתוב מתוך הכאב העמוק ביותר, על הרצון לתעד את הפרטים הקטנים שמרכיבים חיים, ועל הדרך שבה המילים נעשות גשר בין החיים למוות, בין דור לדור.

בכתיבה שמשלבת עדינות רגשית עם כנות ברוטלית, יצרו יעל ולאה צבעוני טקסט ייחודי שהוא גם יומן מחלה, גם יומן אבל, וגם רפלקציה על היצירה, המשפחה והזמן שנותר לנו. פרוטוקול הוא עדות אישית ואוניברסלית על האומץ לאהוב ולהיות נוכח, על יחסי אם ובת, ועל ירושה ספרותית ורוחנית

הרבה עוצמה ולכידות של אם ובת ועצב גדול עוברים כחוט השני בספר. "פרוטוקול" מביא יומני חיים שבהן מתאמצות השתיים לשמור על "שגרת חיים". באילוצי ההתמודדות עם מחלתה של האם. הטיפולים, האשפוזים, החיים מחוץ לבית החולים ועד לפרידה הכואבת.

מכל צד שאתבונן בו הוא ספר נוגע ללב. היו רגעים שהיה לי קשה לחצות עם האם והתכווצתי ממהרת לעבור לשורה הבאה.

לאה צבעוני ז"ל ד"ר ללשון עברית, עורכת, סופרת, מו"לית הוצאת 'צבעונים'.

יעל צבעוני משוררת, עורכת, מנחת סדנאות כתיבה 'מבעד למילים'. זהו ספרה הראשון בפרוזה.

פרוטוקול מאת לאה צבעוני יעל צבעוני, ידיעות ספרים לרכישה לחצו כאן.

האורחת האחרונה מאת ג'ייסון קרולק

פרנק שטובסקי שבור לב. הוא לא ראה את בתו מגי כבר שלוש שנים, ולכן כשהיא מתקשרת יום אחד כדי לבשר לו שהיא מתחתנת – ושהוא מוזמן לחתונה - אין מאושר ממנו.

"אז עכשיו תשמעו מה קרה:

"החתונה בעוד שלושה חודשים," מגי אמרה לי. "ב־23 ביולי. אני יודעת שאני מודיעה לך ממש ברגע האחרון אבל -"

"אני אבוא," אמרתי, והקול שלי נסדק כי התחלתי לבכות. "ברור שאני אבוא."

"אוקיי, יופי. כי מחר אנחנו שולחים את ההזמנות ו... רציתי להתקשר אליך לפני זה."

ואז השיחה נתקעה. כאילו היא ציפתה שאני אומר משהו, אבל הייתי חנוק מדי מדמעות בשביל לדבר. הכיתי באגרוף על החזה, שלוש מכות חזקות כדי לעצור את הבכי. בחייך פרנקי. קח את עצמך בידיים! אל תהיה כזה תינוק.

"אבא? אתה שם?"

מגי עומדת להינשא לבן אחת המשפחות העשירות והחזקות במדינה, ופרנק מרגיש אבוד ומאוים בחוג החברתי הזוהר שאליו בתו משתייכת עכשיו. אף על פי כן, הוא נחוש לעשות כל שביכולתו כדי לחדש את הקשר איתה ומגיע לאחוזה המפוארת בניו המפשייר, נכון להתחבר למחותנים החדשים בכל דרך אפשרית.

ככל שסוף השבוע החגיגי מתקדם, פרנק מתחיל להבין שאף על פי שהמשפחה לא חסכה בשום הוצאה, יש משהו מטריד מאוד בארוס של מגי. וייתכן מאוד שמוקדם מדי להתחיל לחגוג...

קשה לי לקרא ספרי אימה מצמררים אבל האורחת האחרונה, גם בהיות מותחן פסיכולוגי מרתק לכד אותי בקריאה רצופה נסחפת מסקרנות.

העלילה סבוכה, מורכבת, מעמיקה למקומות מפתיעים וכתובה כמו של שקרולק מפליא לכתוב. 

___________

האורחת האחרונה הוא מותחן פסיכולוגי עוצר נשימה, החודר אל קרביה של משפחה אחת וחושף את הסודות האפלים המאיימים לקרוע אותה לגזרים. יצירת מופת של מתח בנוי היטב, מאת אמן הז'אנר ג'ייסון רקולאק.

"רקולאק עושה זאת שוב בעלילה סוחפת על אב אלמן המגלה צדדים אפלים בחתונתה הקרבה של בתו... הקצב המסחרר לא יאפשר לכם לישון בלילה." – Publishers Weekly

"מהנה וממכר." – Kirkus

"אחד הספרים הטובים ביותר של השנה: דמויות בנויות היטב, זירה עלילתית מרתקת ומנה הגונה של מתח, המתגבשים לכלל חוויית קריאה ממכרת." – First Clue

"האורחת האחרונה" מאת ג'ייסון קרולק, תרגום אמנון כ"ץ, ידיעות ספרים, לרכישה לחצו כאן.

בעלי מאת מוד ונטורה

המספרת היא מתרגמת ומורה לאנגלית כבת ארבעים. יש לה חיים מושלמים - בית יפה בפרברים, שני ילדים ובעיקר בעל אידאלי, מנהל מצליח בחברה פיננסית, שהיא נשואה לו כבר שלוש-עשרה שנה.

"21:30. בעלי מגיע בזמן. אורות המכונית שלו המאירים את הבית במקוטע מבשרים את בואו. דלת הרכב נטרקת ברחוב (זה הסימן הראשון האמיתי לחזרה). תיבת הדואר נפתחת ונסגרת בצליל מתכתי (סימן שני). לבסוף, רחש המפתח במנעול (סימן אחרון, דפיקה שלישית על בימת התיאטרון לפני שהמסך עולה). 3, 2, 1. השיחות הפנימיות שלי פוסקות. נותרות רק הפעימות הבלתי נשלטות של לבי. דלת הבית נפתחת. הערב יכול להתחיל". (עמוד 21 בספר)

הבעיה העיקרית שלה בחיים היא שהיא עדיין מאוהבת בבעלה. היא מאוהבת בו כמו ביום הראשון. כאילו היתה בת חמש-עשרה. לגמרי. יותר מדי. היא מאוהבת בו בטירוף.
ואם לא די בכך, היא כותבת הכול, וגם זאת יכולה להיות בעיה.

רומן הביכורים של מוד ונטורה הוא קומדיית מצבים מרובת תפניות, חמוצה, מרה, נוקבת ומצחיקה שבמרכזה דמות נשית קיצונית ובלתי נשכחת. הספר היה לרב מכר גדול בצרפת ותורגם ללשונות רבות.

בתחילת הספר חשבתי לעצמי כמה נפלא להיות מאוהבת בבעלי כמו לפני 42 שנה עת נכנסנו מתחת לחופה. הכל היה מרגש ואוקסיטוצין גאה בי. כמו גבורת הספר גם אני הייתי מורה. זוכרת אותי ממהרת לשוב מישיבות מורים מייגעות שנמשכו עד שעות מאוחרות של הלילה לקול צחוקן של עמיתותיי המבוגרות יותר... אבל גם אני התבגרתי והאהבה קבלה פנים אחרות.

רומן הביכורים של מוד ונטורה הוא קומדיית מצבים מרובת תפניות, חמוצה, מרה, נוקבת ומצחיקה שבמרכזה דמות נשית קיצונית ובלתי נשכחת.

צחקתי ולפעמים גם בקול רם, דמותה האובססיבית משהו ועיסוקה כמורה הצטלבו אצלי לחוויית קריאה מהנה.
הספר היה לרב מכר גדול בצרפת ותורגם ללשונות רבות.

"בעלי" מאת מוד ונטורה, תרגום לנה נטע אטינגר, בבל ידיעות ספרים , לרכישה לחצו כאן





רוד טריפ האנה דייטש
אני קיבלתי את ההחלטות.
אני ביצעתי מעשי אלימות.
אני נמלטתי מזירות פשע.
אני פגעתי באנשים ואני אהבתי אנשים.
לא כל מה שעשיתי היה רע. רק הרוב.

איווי גורדון, מלגאית עם ציונים מעולים ובעלת פוטנציאל אדיר, תמיד חשבה שהיא מיוחדת. שהיא תהיה "מישהי". אבל אחרי שסיימה תואר באוניברסיטת עילית, היא מוצאת את עצמה טובעת בחובות ועובדת כמורה פרטית לילדי האלפיון העליון של לוס אנג'לס.

"את הגופה של דיינה ראיתי קודם. אני לא זוכרת הרבה פרטים. המוח מאלחש את עצמו. ראיתי אותה בבירור - היא היתה אמיתית ומוחשית בדיוק כמוכם וכמוני - אבל מיד אפף אותה סוג של חוסר מציאותיות. מה שהיא לא היתה, זה לא היה בן אדם. כבר לא. דיינה היתה בשר. הפנים שלה היו רקמה וחלקים פנימיים. היתה אבן מכוסת דם לצדה.

הראש של פיטר היה בבריכת דגי הקוי. הפנים והגרון שלו היו בגוון סגול־כחלחל, והגוף לבן. דג קוי שחה מסוחרר ליד הפה הפעור שלו. בעודו שוחה מסביב לראש של פיטר, השתרך מאחוריו זרם של בועות, כך שזה נראה כמעט כאילו פיטר נושם. מעולם לא ראיתי גופה לפני כן, ובטח שלא שתיים, אבל ידעתי מספיק כדי לזהות שהם מתו לא מזמן. הדם על פניה המרוסקות של דיינה נראה רטוב ומבריק, ואף אחת מהגופות עדיין לא הסריחה".

הכול משתנה כשאיווי מגיעה לשיעור השבועי באחוזה המפוארת של משפחת ויקטור ומוצאת שם לא את הנערה המשועממת שציפתה לה, אלא זירת טבח: השיירים המדממים של מר וגברת ויקטור מפוזרים ברחבי הגינה המטופחת, ומתוך מרתף הבית נשמעות זעקותיה של אישה שקוראת לעזרה.
בתוך רגעים ספורים, איווי והאישה המסתורית נהפכות מעדות ראייה לחשודות, ומחשודות לנמלטות שמתנהל אחריהן מצוד כלל-ארצי.
התקשורת חוגגת על סיפורה של איווי, המוכתרת כתואמת צ'רלס מנסון, נציגה צמאת דם של "ה-99 אחוז", שפתחה במלחמת מעמדות.
סוף-סוף, ובנסיבות קטסטרופליות, איווי אכן זוכה להיות "מישהי".

איזה כייף שהגשם הכניס אותי מתחת לשמיכה ויכולתי להרשות לעצמי להתחמם במקצבו של רוד טריפ, מותחן רצח המגולל תעלומה עוצרת נשימה, מנוסחת היטב, מעוררת פחדים והמון שאלות על מה באמת היה שם.

רוד טריפ בסגנונו האירוני, האפל והמעמיק, הוא בד בבד מסע מותח ומטלטל, סיפור אהבה וכתב קטרוג מצחיק-אך-אפל על זוועות הקפיטליזם ועל האופן שבו הסיפורים שמוכרים לנו על הפוטנציאל שלנו מעצבים את חיינו.

"כתיבה חדה כתער, קצב מסחרר, תתכוננו לפיצוץ!" - בוני גרמוס, מחברת שיעורים בכימיה
"וריאציה לוהטת ומהבילה על 'תלמה ולואיז'". - בוקליסט

רוד טריפ מאת האנה דייטש, תרגום דנה טל, ידיעות ספרים לכישה לחצו כאן 

ריקי ברוך