"אמא שלי מתה.
ככה סתם. פתאום. באמצע החיים שלי.
אז כתבתי עליה ספר.
או לפחות חשבתי שאני כותב עליה.
בסוף יצא לי ספר עלי.
ועל החברים שלי. על אבא שלי. על אחותי.
על הבנות שאהבתי. עם אחת מהן גם התחתנתי.
ממש קצת על הילדים שלי. בכל זאת, סבתא שלהם מתה.
גם טרנטינו מוזכר פעם או פעמיים.
ושינייד. חוה ואריק. ג'ון ופול.
גם גילי לנדאו. איזה גול הוא נתן!
חלק המצאתי. חלק באמת קרה.
לפעמים אני קצת מתבלבל בין מה שבאמת קרה למה שלא.
מה שבטוח זה שהיא מתה ואני זה שמצאתי אותה".
שפר מזלי שאמא שלי, כמעט בת 95, ועדיין מתנהלת בראש השבט הגדול של ילדים, נכדים ונינים ומאירה לכולנו את הדרך.
גם אבא שלי (90) מת לי ככה באמצע החיים. זה ממש "לא התאים לו". פלמחניק, לוחם, ציוני גדול, חקלאי איש אדמה. ערב קודם עוד סיים לרסס את כרם הזיתים, החנה את הטרקטור בחצר וקפץ לחבר. בלילה בדרך לשירותים חזר, נפל ומת. סבא אברהם מת. כל המושב נדהם. באיזו זכות הוא עשה לנו את זה... ?
ולמה אני מספרת לכם את כל זה?
זה בדיוק האופן שבו נגשתי והתחברתי לספרו של טל אהרוני "סבתא רחל מתה". כותרתו של הספר אינה מדברת בעד עצמה. הכותרת היא טיזר לסיפור חיים שמגולל אהרוני תוך ציוני דרך שחצה מילדותו דרך נעוריו ובגרותו כשדמות אימו שוכנת מעליו. (מי כמוני מבינה את גודל הגעגוע).
הספר מלווה באסופת שירים. ציוני דרך שהפכו לחלק מזיכרונותיו לא רק בהקשר לאימו החסרה.
הכתיבה קלילה, שזורת הומור ועוקצנות. סבתא רחל מתה הוא סוג של ממואר המקדם דיאלוג אישי הפורש בין דפיו מפת חיים ומידה של בדק בית אישי ואסופת תחנות מן העבר דרך ההווה אל העתיד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה