המסע האחרון של שני - הספר לזכרה של שני גבאי שנרצחה בנובה בשבת השבעה באוקטובר.

 

"שני נשארה שם אחרונה היא נלחמה עלינו. גלי קומי אני לוקחת אותך לבית חולים. לא ראיתי אותה. רציתי לענות לה לא יכולתי ואז היא יצאה מהמיגונית. לא יכולתי לקרא לה וזו הפעם האחרונה שראיתי אותה" (עמי 167 בספר)

בימים אלו רואה אור הספר "המסע האחרון של שני" לזכרה של שני גבאי שנרצחה בשבת השבעה באוקטובר ב"אמבולנס המוות" שם בקשו הצעירים להסתתר.

"המסע האחרון של שני" הוא ספר הנצחה ייחודי, שנכתב במסגרת מיזם "סיפור חיים" מיזם התנדבותי שמנציח את נופלי ונרצחי מלחמת חרבות ברזל דרך כתיבת סיפור חייהם. רכישת הספר מהווה הזדמנות להביע הזדהות עם משפחת גבאי, להעלות מודעות לסיפור חייה של שני, ולתרום לעמותת "חוט השני" שהוקמה להנצחת מורשתה.

תמונת האמבולנס אחרי הפיצוץ

המחבלים השתלטו על אזור המסיבה ומשתתפי הנובה נסו על נפשם. 20 אנשים חיפשו מחסה בתוך האמבולנס הנטוש ומתחתיו. המחבלים זרקו רימונים לתוכו, ירו על מי ששכב מתחת ולבסוף ירו טיל RPG ששרף את האמבולנס. באמבולנס נרצחו 18 אנשים ושני ביניהם.

שלושה צירי זמן כותבים את הספר ומתנהלים בו באופן מרגש, כואב ומתסכל בו זמנית. 

הציר המוביל הוא סיפור חייה של שני עם חוויות החיים הטובות והקשיים שבדרך לקריירה של משפטנית מוערכת. לצידו מובא סיפור נסיעתה האחרונה של שני, מביתה שביוקנעם אל הנובה בערב הששה באוקטובר. ליוויתי אותה על הנתיב לאורך כביש 6. הכל כך מוכר לי מהנסיעות דרומה למחוזות ילדותי במושב. 

והציר הבלתי אפשרי של סיפור המשפחה מרגע צלצול הטלפון הראשון בבקר שבת עם פלישת המחבלים לישראל ועד לסוף הכואב.

תלאות המשפחה במסע והכואב והבלתי נתפס בחיפושים למצוא אותה לאורך 47 ימים. 

לצד האובדן הגדול והכעס שאין לו סוף (גם שלי באופן אישי) יש בסיפור של שני גם תקווה, של אהבה אינסופית, ושל הדרך שבה על אף ה שנקטפו חייו מוקדם מדי – משאיר אחריו עולמות של השראה.

שני חיה את החיים בדיוק כפי שחלמה ורצתה, כותבת מיכל גבאי אמה של שני באתר ההנצחה לזכרה

שני חיה לפי הסלוגן הקבוע שלה – 'No time for drama'. זו היתה דרך החיים שלה. לא עניין אותה כמה כסף יש לה בבנק, או מתי צריך ללכת לישון כי קמים מוקדם לעבודה. את שני עניין נטו דבר אחד, להנות בחיים. היא ניצלה כל דקה, טסה לכל מקום שרצתה, יצאה לבלות ללא הפסקה, הלכה לים בכל סופש ועשתה פשוט מה שבא לה. כמה שזה היה נכון, ואיזה מזל שהיא עשתה את זה. תמיד חייה על הקצה, חוותה כל רגע בדיוק כמו שרצתה ולא הגבילה את עצמה בגלל אחרים, כאילו ידעה תמיד שהחיים כל כך קצרים וצריך לנצל כל רגע. בגדול, שני השיגה כל מה שרצתה בחיים. היא חלמה מגיל קטן להיות עורכת דין והשיגה זאת בהצטיינות. חלמה לטוס לפסטיבלים בעולם והיתה בטומורולנד כבר לפני צבא ובעוד מאות מסיבות ופסטיבלים בארץ ובעולם. חלמה לעבור לגור באזור המרכז והספיקה לגור עם שותפות כבר בכמה דירות בתל אביב.

הספר הכל כך עצוב והמלא חיים בו זמנית, מתאר את חייה של שני גבאי. צעירה מיוקנעם שנרצחה במסיבת הנובה בגיל 26, רגע לפני שמימשה את חלומותיה. למדתי מקרוב את דמותה של צעירה דומיננטית בעלת חוש הומור מופלא, הישגית, חכמה ואוהבת חיים, צעירה שמוקדם יותר עוד בנעוריה התמודדה עם אתגרים רבים ויכלה להם.

למדתי את קסמה של שני. יופייה הפנימי והחיצוני. שמחת החיים הבלתי נגמרת. הלב הרחב שמכל הציטוטים הנוגים והנוגעים שבספר - בחרתי לפתוח בו את זה שמעל. ציטוט מעדותה של חברתה גלי שניצלה וזכתה לספר את סיפורן. 

"המסע האחרון של שני" כתב גל אמיר, עריכה ספרותית ליאת ויסר, עריכה לשונית דאנה ענור פלא, עיצוב גרפי בת אל אהרון , מנהלת הפרויקט שולמית א.פ. מתנדבי עמותת "סיפור חיים". 

”כְּחוּט הַשָּׁנִי (גבאי) שִׂפְתֹתַיִךְ וּמִדְבָּרֵיךְ נָאוֶה כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ”

כך נכתב בשיר השירים על ידי שלמה המלך. פירוש המושג "חוט השני" זהו רעיון / קו מנחה המצוי בבסיס יצירה. הקו המנחה של שני לאורך חייה היה נתינה ודאגה לאחר, לטבע, לבעלי החיים ולעולם טוב יותר. את הקסם שלה, ואת האהבה והאור שפיזרה אפשר היה להרגיש כ-חוט השני בכל מקום שאליו הגיעה. העמותה הוקמה במטרה להנציח את שני המלאכית שלנו, שהלכה לעולמה בטרם עת בשבת השחורה ב7.10.23, במסיבת "Nova" בחניון רעים, ומטרות העמותה הן להנחיל את מורשתה של שני ולייצר שרשרת של מעשים טובים לזכרה ולטובת העולם שכל כך אהבה.

לתרומות לעמותה חוט השני לחצו כאן.
לרכישת הספר לחצו כאן
הכנסו לעמוד ההנצחה של שני לחצו כאן

ריקי ברוך

0506489787