כל האהבות מאת דנה רדא קדם
דקות אחר ש"פתחתי" את סוף השבוע השרבי בקריאה, בעודי צפונה בחדר השינה ומודה למזגן המצנן, מתמוגגת מרביעיית הספרים שנחתו אצלי מהוצאת "שתיים" המועדפת. נפלו עיני על הציטוט הבא:
"תודה לך," השיבה בנימוס ויצאה מהרכב. השחר החל לעלות, צובע את השמיים בכחול־סגול ושמץ של כתמתם. הראות עדיין לא היתה טובה, אבל בהחלט אפשר היה להבין שהם נמצאים בשממה כמעט מדברית. במרחק לא רב מהם אפשר היה להבחין בשוליה של עיירה. אמאל זיהתה מבני פח, בדונים וגם הרבה מבני קבע בצורת בנייני רכבת, ולא היתה מסוגלת עוד להתאפק. "Mais ou je suis bordel?!"
"סליחה, גבירתי?" מלמל הנהג.
"אבל איפה אני נמצאת?" תרגמה את דבריה, והשמיטה את התוספת "לעזאזל".
"זו קריית גת, גבירתי."
"קריית גת."
"אכן."
מדוע שר התעשייה והמסחר קבע איתה פגישה במקום הזה בשעה כזו?
כעבור דקה נעצרה לידם בחריקה רועשת מכונית רנו מכובדת למראה ומעשית למדי, ופיזרה אבק לכל עבר. היא נאבקה בדחף לנופף בזרועה ולהשתעל.
מהרכב יצא לתדהמתה לא אחר מאשר המהנדס".
ומכאן-החיבור לספר היה מיידי.
גדלתי בדרום בשנות השישים והשבעים, במושב השוכן מרחק 5 דקות מעירית הפיתוח דאז קריית גת, שם למדתי בבית הספר היסודי ובתיכון. שם פגשתי את כל חברי נעוריי שהפכו לחלק מחיי הבוגרים ועד היום. מאז ובימים אלו עדיין, אני שבה ומגיעה לקריית גת ולמחוזות ילדותי הזכורים לטוב עם סמפתיה ואהבה גדולה.
"גבירתי הנכבדה," השר פשט את זרועו והצביע על המרחב שסביבם. "כאן, במרחב הזה של העיירה קריית גת, עתיד לקום מפעל טקסטיל! במרחק של חצי שעה נסיעה בלבד מתל אביב!" השר השתתק, מביט בה בתקווה. היא לא הבינה על מה הוא מדבר. האם זו הסיבה לכך שהביאו אותה לכאן בשעה בלתי הגיונית ובמהירות נסיעה לא חוקית? האם השר חושב שהיא טיפשה"?
אמאל חשבה שהשאירה מאחור את כל מה שקרה בצרפת. היא עולה לארץ עם שתי בנותיה ומנסה לבנות את עצמה מחדש בישראל הצעירה של שנות ה־60.
כששר התעשייה פונה אליה ומציע לה להקים כאן מפעל טקסטיל, היא מהססת – העבר לא מרפה ממנה, וגם הקשר עם יפתח, המהנדס שמלווה את הפרויקט, לא משקיט את הרוחות הסוערות בתוכה.
יעל, ישראלית שורשית, אמא וסבתא, היא אישה שדבר בחייה העכשוויים לא מרמז על עברה כנערה בצפת, ועל השנים הראשונות של חיי נישואיה. לכאורה דבר לא מחבר בין שתי הנשים הללו – אך כשסיפורי חייהן מצטלבים ונפשותיהן נקשרות זו בזו אמאל מגלה שרק האמת והאהבה יכולות להביס את הפחדים ואת הסודות.
כל האהבות מתרחש בשלוש יבשות במשך כמה עשורים ומבוסס על דמויות ואירועים היסטוריים. במרכזו אישה גדולה מהחיים שלומדת לחיות מחדש, להכיר בעצמה ולהתמסר לאהבה.
כמה עוצמתי, כמה מדויק וסוחף. שילוב רב תרבותי כמו שהכרתי גם אני בילדותי שלי באותה תקופה. הספר הקולח מדבר על נשים עוצמתיות שקל להעריץ אותן בטח כאשר מדובר בשנות השישים. עליה, קליטה, התיישבות ובניית הארץ.
מפעל הטקסטיל שהוקם בעיר קריית גת עדיין פעיל במתכונת מעט שונה, לצד מפעלים מתקדמים ואינטל הגדול שהעניק לעיר יכולת כלכלית ושגשוג.
חייתי את העלילה כמו הפכתי חלק ממנה. אהבתי את אמאל ולא פחות את יעל. עוצמה וכוח נשי מעניקים לדמויות הילה עד שקשה להסיר את הספר מהיד, וכך גם קרה לי עם "כל האהבות".
יש בספר הזה את הכל. הוא מרתק, מפתיע, מרגש, מחמיר לב לעיתים, צובט בבטן ומותיר תקווה. ההיסטוריה השזורה בספר באופן מסוגנן, מעניקה לו מימד אותנטי וסוחפת הקורא לנקודת אל חזור.
גם כשהספר עמוק ועב כרס הוא קל לקריאה, קצבי, מותיר את הקורא על אש קטנה עד לסוף המרגש.
כל האהבות- קבלו המלצה שהלב ניסח והמילים רק עטפו.רוצו לקרא!
דנה רדא קדם היא רעיה ואם לשלושה, מהנדסת תעשייה וניהול במקצועה, כותבת מילדותה. כל האהבות הוא ספרה השלישי, קדמו לו רבי־המכר עטורי השבחים בעיניים כלות והצוואה של לידיה. הספר מוקדש לזכרה של הסופרת מיכל אדמוני ז"ל אשר נרצחה עם בנה גיא בשבעה באוקטובר בביתם בכפר עזה.
"כל האהבות" מאת דנה רדא קדם, הוצאת שתיים, לרכישה לחצו כאן.
כל הציפורים מאת חני המאירי
גלי נולדה לשושלת נשית המשכפלת אלמנות ויתמות. בבית אחד בירושלים, לצד סבתה, בעלת מפעל כובעים, ואימה, המיילדת, היא מנסה לפענח את חידת זהותה וסודות משפחתה.
בין געגועים לאב שמעולם לא הכירה לרגעי קרבה במחיצת הנשים שמגדלות אותה, גלי רואה הכול: את בדידותה של סבתה המעשית, הנחושה לשרוד ולשלוט ביתמותן של בתה ונכדתה, ואת אימה – דמות של קטבים, נוכחת נעדרת, כנועה ובועטת, כבויה ומלאת תשוקה. במבט תמים ההולך ומתחספס, גלי סופגת את כל מה שהן ומה שאבד להן ובליבה מקנן פחד עמוק מפני הישנות הגורל.
כשנח נכנס לחייה, נרקם ביניהם קשר אהבה עמוק וסבוך, מחיה וממית אבות, שומר סוד ומבקש ריפוי.
"כשהגענו לסלע במעלה הגבעה התיישבה סבתא, הסדירה את נשימתה והטיבה את המטפחת הקשורה לצווארה. אחר כך הניחה על ברכיה את התיק שהיה תלוי על כתפה, הוציאה מתוכו בקבוק מים ולגמה שלוש לגימות מדודות ולכמה דקות עוד נשאר הבקבוק פתוח בידה. אמא העבירה לה את הכלוב שציוצים חרישיים בקעו מתוכו. סבתא השיבה את הבקבוק לתיקה ואספה את הכלוב לחיקה. זרועותיה חבקו את הסורגים ומבטה נדד אל מעבר לגבעה. גופה נע קדימה ואחורה בתנועות זעירות, מערסלות, והיא שרה שיר קטן".
סיפורן של גלי, אימה וסבתה, נפרש בתוך גלריית דמויות ססגונית ומפתיעה, כמארג עדין וסוחף, חוצה דורות ונופים – מירושלים של שנות השבעים והשמונים, דרך מרחבי הקיבוץ הפתוחים ועד למנזר מבודד המשמש תא וידוי אינטימי לרגעי השיא של הרומן.
אני מאוד אוהבת סיפורים השוזרים מערכות יחסים בין סבתות, אימהות ובנות.כל הציפורים הוא סיפור לירי הנע בין המופשט לקונקרטי ובין הנפשי לפיזי. בשפה קולחת, מאופקת אך גם מעיזה, בארוטיקה מהוסה ומתביישת, בחוכמה ובהומור דק, מציע הרומן חוויית קריאה כנה ונוגעת, המצליחה לאחוז בידו, גופו וליבו של הקורא.
אהבתי את הכתיבה הרכה ואת והעלילה הרב דורית. זה תמיד "עושה לי את זה", החיבור לשורשים נוגע בי גם בלי שאבין שאני משליכה על עצמי את העלילה.
מתוך ספרי קריאה רבים שפגשתי, יש משהו ברומן משפחתי שנסב לא אחת סביב סוד שנשמר לאורך דורות עד שפורץ החוצה ולא תמיד בזמן הנכון. (לא יהיה כאן ספויילר).
יאמר לזכותה של הסופרת, שזה רומן הביכורים שלה, כי לא הרגשתי אף לא לרגע כי הקריאה שבו חוצה בי טעם בוסרי של כתיבה בוסרית
חני מאירי משייטת במגרש של הגדולים בנוחות רבה, ומגישה לנו רומן קיץ עם נגיעות היסטוריה ועלילה שיש בה נוסף לכל גם תהליך של ריפוי.
אל תשכחו להכניס את הספר לטרולי גם אם החופשה שלכם אינה עוברת בנתב"ג.
חני המאירי גדלה בירושלים. כיום מתגוררת עם משפחתה בעמק יזרעאל בנהלל, כל הציפורים הוא רומן הביכורים שלה.
"כל הציפורים" מאת חני המאירי, הוצאת שתיים, לרכישה לחצו כאן
י' כמו ים מאת גולי פורת
בן הפנה אליה עיניים פעורות, אילמות, אבל התעשת בן רגע. כעת הוא שואל חסר נשימה כמעט. מה עכשיו? עכשיו נראה את סבתא ודוד גדי? ודודה מיה? את כולם־כולם? היא מנסה להעמיד פנים שאינה מוטרדת, פן יגלה שהיא חוששת וחרדה בדיוק כמוהו, ומפטירה, זה ייקח קצת זמן, בן. קודם נרד מהמטוס, נעבור בביקורת הדרכונים ואז, אחרי שנאסוף את המזוודות, נפגוש אותם. היא הרגישה שהפירוט שהעניקה לבן עוזר לה לארגן בתוכה את המחשבות והפחדים. וכאילו ירד מסך על מערכה אחת ונפתחה המערכה השנייה.
שירה היא צלמת שמהגרת לארצות הברית. שם היא מתאהבת בעמית, רופא ישראלי שהיגר לאמריקה בילדותו. הם חיים יחד ומקימים משפחה קטנה ומאושרת, שלרגעים נדמית כהתגשמות חלום. אולם הבית שהקימה שירה בעמל רב הולך ונסדק נוכח המרחק שלה מהארץ, ובעקבות ההתרחקות שלה ושל עמית זה מזה. שירה מחליטה לחזור לארץ כדי לטפל באימה החולה, ובכך, למעשה, עוזבת את עמית, בתחושה שדווקא היא זו שנעזבה.
"אני רוצה הביתה, הגתה לראשונה את המילה, והוא נבהל. הנופים התחלפו בחלון, אורות העיר התנגשו בזגוגית. ידו פרעה את צמתה ושרטטה קווים על עורפה. השתיקה הלכה והתעבתה ושירה נאנחה. אבל זה הבית שלנו כאן, עמית ניסה להרגיע אותה ואת הבהלה שלו".
י' כמו ים הוא רומן פסיכולוגי עמוק, השוזר ביד אומן קטעי חיים אלו באלו. ההיסטוריה של שירה נמסרת לקוראים לסירוגין, ושירה נאחזת בקרעי הזיכרונות הללו, בניסיון להבין כיצד עליה לנווט את שברי חייה.
דרך המבט באימה החולה, שמעולם לא הצליחה ללמוד את השפה העברית ולהשתמש בה, מבינה שירה שהזרות הפנימית עברה גם אליה.
הרומן מציע מבט רב־רבדים באישה אחת, בעודו עוסק בשאלות אוניברסליות של שייכות ואהבה ובכוחה של השפה לייצר משמעות.
עמוק כמו הים, צלול כמו המים, כך גם הספר י' כמו ים מתנפץ עם גליו אל המרחב שבין מקומות ואנשים, בין עבר להווה לעתיד ובחזרה.
"נצמדתי" לשירה ופסעתי בתחנות של מסעה. ברגעים כאבתי איתה, תהיתי, התלבטתי, חיפשתי תשובות, רציתי לבכות. יש בספר פיסות חיים ומעברים שכמעט כולנו מכירים והם שמעניקים לעלילה את העוצמה המחברת את הקורא גם מבלי ירגיש שזה קרה.
הספר חכם, נוגע מעורר רגשות ושאלות שלא תמיד קל לנו להשיב עליהן מול עצמנו.
הכתיבה רגישה ומרגשת, הדימויים נפלאים. הדיוק בתיאורי נפש האדם מגובים במומחיותה המקצועית של הכותבת ומעשירים את תחושת הסיפוק מעבר לדרמה האנושית
המלצה עם הד שנשאר בלב!
גולי פורת היא פסיכואנליטיקאית. י' כמו ים הוא ספרה הראשון.
"י' כמו ים" מאת גולי פורת, הוצאת שתיים, לרכישה לחצו כאן
זה הכל מאת נוה אריאלי אולי המאזין ההוא ברדיו צדק. אולי הבעיה היא שאנחנו חיים יותר מדי זמן. אחרי ארבעים שנה אתה כבר כל כך משועמם שאפילו מי שהכרזת עליו כאהבת חייך, שהקמת איתו באומץ משפחה והחלטת לבנות איתו בית, אפילו הוא מתחיל לשעמם אותך. ואז בעל כורחך אתה מתחיל לחפש תחליפים לשעמום. אתה מתחיל להכאיב לעצמך, כמו תשוש נפש שחותך חתכים בידיו כדי להרגיש חי. גם הסכנה היא תחליף ראוי כשמחפשים מוצא מהשעמום.
גבר באמצע החיים, באמצע מגיפה, באמצע רומא – לבד. אשתו והילדים נסעו לישראל. התורמים שהוא זקוק להם לפרנסתו המשונה מסוגרים בביתם מפחד המגפה, אפילו רות, המזכירה הצעירה מהמשרד, לא עונה לו. הוא מרחם על עצמו, הוא משועמם ומפנטז על חיים אחרים – אבל אז הוא מגלה שבחיים שלו, במציאות, שום דבר הוא לא כמו שהוא נראה.
"אבל אז אני חושב על רות. אני חושב על החזרה שלי למשרד אחרי שלא התראינו כמעט שלושה שבועות. אני חושב על ההתרגשות המחיה במתח המרומז הזה בינינו. ההתרגשות שהיא הדלק שמניע אותי להמשיך ולהגיע לעבודה.
רוב הזמן אני חי עם זה בשלום. הרי שום דבר לא יקרה בינינו, וכל אחד צריך לפנטז. זה מותר ורצוי. אבל ברגעים כאלה, כמו אתמול למשל, כשאני מרגיש שוב קרוב כל כך לנרי, כשהחלקים הטובים בקשר שלנו צפים לרגע, אני מתמלא גם תחושת אשמה.
בעוד כמה שבועות אני צריך לנסוע לסיציליה. יש שם איזה אירוע. הלוואי שאוכל לקחת אותה איתי. אני שוב לא משוכנע על מי מהן אני חושב".
זה הכול הוא רומן התבגרות או התפכחות: מפנטזיות של נעורים, מפנטזיות רומנטיות, מפנטזיות משפחתיות ובורגניות. מצד שני – אולי הוא בעצם סיפור על הגשמה של כל הפנטזיות הללו? רומן הביכורים של נוה אריאלי משרטט ביד אומן, באירוניה וברגישות את גבולות ומגבלות הגבריות המודרנית.
בדומה כי מרבית העלילות בפרזה עוסקות במשבר של נשים, ומכאן כוחו ועוצמתו של ספר הביכורים "זה הכל" מאת נוה אריאלי.
אהבתי את ההומור שהביא גם רגעים נוגים בחיוך. הכתיבה הקלילה והקולחת, צברית במידת מה.
הספר קריא, קולח מרתק ומפתיע בסופו.
המלצה חמה בקיץ לוהט.
נוה אריאלי, איש ביטחון, חזר לארץ אחרי שנים ארוכות בחו”ל. זה הכול הוא ספרו הראשון.
"זה הכל" מאת נוה אריאלי, הוצאת שתיים, לרכישה לחצו כאן.
.jpg)
.jpg)
