דום לב - ספר ביכורים לסופרת ציפי בן שלום

כבר חציתם את משבר אמצע החיים או שאתם עוד צעירים וכייף לכם?

השבוע הגיע לידי הספר דום לב, הכנתי קפה שקעתי בכורסא ולא הצלחתי להסיר אותו מידי. שוב זה קורה לי חשבתי, יש משהו ברומנים משפחתיים שלוכד אותי באמפטיה גדולה, אולי בשל היותו של הספר הספציפי הזה, אינטימי עד נוגע ללב שאינו מאפשר לי לעזוב.

"סבא היה צלול לחלוטין, אבל לא ראה כלום. אשתו, סבתא שלי, לא זכרה כלום. לא את הילדים, לא את הנכדים, לא אותו. זה לקח איזה עשר שנים, ההידרדרות הזאת, ועכשיו היא רק גוף שאוכל, ישן, מקבל תרופות, וחוץ ממערכות הפעלה מתפקדות, כבר אין שם כלום. אף אחד לא מדבר איתה... הוא היה בא אליה לחדר כל בוקר, מעיר את הגוף, מושיב אותו בכיסא הנדנדה, מסרק את הראש כשזוג עיניים חלולות מסתכלות עליו בתדהמה, לפעמים באימה. למה הוא עושה את זה לעצמו כל בוקר? יש פה צוות שיכול לחסוך לו את זה, רציתי לשאול אותו, אבל המילים לא יצאו לי מהפה. מתוך פרק ראשון בספר)

דומה כי על אף אותה טרגדיה שפקדה אותם, יש לרוני חיים טובים, ילד מתוק, בעל אוהב קשוב ורגיש ומשפחה תומכת. רוני נכדה מסורה ובלתי מתפשרת שוקעת לתוך התבוננות פנימה, בוחנת, מבקרת, מתמודדת ומציבה לעצמה חידות על אמינותו של כל הטוב הזה בחייה. יש לה בית ועבודה וחיים טובים ובכל זאת נדמה שכל מה שהיא עושה זה להימלט מכל אלה. למה את מסתובבת בפרצוף חמוץ כזה? למה את לא מרוצה כל הזמן? כלום לא מספיק לך אף פעם, היא מטיחה בעצמה, ובכל זאת שבוע אחר שבוע היא הולכת לבית האבות, לבקר את סבא שלה המקונן על טעויות העבר, במקום להיאחז בכל כוחה בהווה, שהולך ונשמט ממנה.

"הסתכלתי עליהם והתחלתי לבכות. זה כל כך לא מה שרציתי. זה אפילו לא דומה. למה זה קורה לי? למה כל כך רע לי כל הזמן? למה הילד המתוק שלי לא מספיק לי. למה עופר לא מספיק לי. מה חסר לי? אני מנתחת שוב ושוב את המצב.. אז למה זה מרגיש לי כמו התחלה של סוף. הסוף שלנו. שהרי אם הילד שלי יצטרך לחיות בבית שאין בו אמא ואבא ביחד אני אמות. פשוט אמות." ( מתוך עמודים 60-61 בספר)

היא נכנסה לי ללב. התחברתי לרוני ופסעתי לצידה במחשבות וברגשות בעודי מלאת חמלה ואמפטיה על מה שהיא חווה. רגעים עצרתי לחשוב מה מקומן של סיטואציות כאלו בחיי שלי ומה אני הייתי עושה במקומה. האמת שלא תמיד הייתי החלטית באשר לבחירה הנכונה.

דום לב הוא ספר כמעט אישי, נוגע, מחמיר לב. ספר המעורר מחשבות כמו מציב לקורא מראה ושולח אותו לערוך בדק בית, בחייו שלו.

מודה, גם אני חוטאת לא אחת בשיפוט עצמי בלתי מתפשר אבל בטוח שלא בגללו אהבתי את העלילה, התרגשתי, נסחפתי. ואני ממליצה בחום.

"דום לב" מאת ציפי בן שלום, הוצאת שתיים, לרכישה לחצו כאן.

ריקי ברוך