דפים

‏הצגת רשומות עם תוויות ספר ביכורים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ספר ביכורים. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 13 ביולי 2025

עכשיו זה טוב רומן סוחף מאת טליה לוי



בימים אלו רואה אור רומן ישראלי חדש - "עכשיו זה טוב" מאת טליה לוי. 

דרור היא סטודנטית דתייה הנאבקת בין ציות למסגרת שבה התחנכה ובין נאמנותה למשאלות ליבה. מיואשת מדייטים כושלים עם בחורי ישיבה נוקשים וביקורתיים, היא חולמת על אהבה שלא תותיר בה ספקות.

"ליבי צונח כשאני נעמדת ברגע האמת, אך אני עולה לאוטובוס בתחושת ניצחון קטנה. הפרידה הזאת התבשלה בי המון זמן, ועכשיו אני משוחררת. אני מפנה את גבי לנהג כדי להביט בעמנואל עד שייעלם מעיניי. כשאיני מצליחה לראותו עוד אני מתיישבת על אחד המושבים, תוחבת אוזניות ונעלמת במוזיקה, בוכה משמחה ומעצב גם יחד."  (עמוד 17 בספר)

איתן הוא בן קיבוץ ולוחם ימ"מ, שהניח לאובדן הנורא שחווה להגדיר את חייו. רחוק מהוריו ומאהבת נעוריו, הוא מקדיש את ימיו למחשבות על נקמה ולמשימות מסכנות חיים.

המפגש בין השניים מערער את שגרת חייהם ומאלץ אותם להתמודד עם שאיפות וחסכים מודחקים. רגעים יפים של כנות, הומור ושמחה מאירים את הקשר המפתיע ההולך ונרקם, אך לצידם מתחדדים גם ההבדלים ביניהם.



"לפני שאני מספיק לחשוב מה אני יודע, ידיי חופנות את פניה, עיניי נעצמות ושפתיי נוגעות בשפתיה. אני מלטף באגודלי את אוזנה ומרגיש שהיא נרפית למגעי. שפתיה בטעם התות מגלות לי עולם שלם עליה. ברגע, כמו השמש בעלות השחר, מפציעה בי אהבתי אליה, לאלון, לחיים" ( עמוד 175 בספר)

עכשיו זה טוב הוא רומן מרגש אשר מציף שאלות מהותיות על חירות ובחירה. לצד סיפור האהבה משתקף גם סיפורה של החברה הישראלית, על המחיר שמשלמים בניה ובנותיה ועל חשיבותו של הדיאלוג בין המגזרים השונים. מתוך האתגרים העומדים בפני הזוג הצעיר מתגלה כוחה המרפא של האהבה לגשר על פערים חברתיים, על דרכי חשיבה מנוגדות ועל זהויות שונות. כוח זה יש בו כדי להושיע הן את הפרט והן את הכלל.
טליה לוי היא עורכת דין, נשואה לקצין בקבע ואם לשניים. עכשיו זה טוב הוא ספר ביכוריה.




צללתי לתוך הספר וסירבתי להסירו מידיי. שוב ושוב פגשתי נקודות חיים שהשיקו בין חיי שלי, ילדותי במושב, אימי כמו אימה של דרור (אחד לאחד!) אבל אצלי היה הסוף אחר. 
התאהבתי באיתן. דמותו הכריזמטית החזירה אותי לילדותי ונעורי במושב. השליחות, האמונה החזקה בדרכו והאהבה לדרור.

כמה נפלא היה לפגוש את דרור כפורצת את הגבולות של עצמה. הכתיבה נפלאה, הקריאה קולחת, המילים שהושמו בפיו של איתן ריתקו אותי ובזכות ה"שפעת" שבחרה בי, הצלחתי לסיים את הספר הנפלא באחת.

גם כאשר "עכשיו זה טוב" הוא ספרה הראשון של טליה, קל לי לדרג אותו באחד מהשלבים היותר גבוהים בפרוזה הישראלית. 

בימים אלו, ימי הקיץ הלוהטים, בדרככם לחופשה, אל תשכחו להכניס את "עכשיו זה טוב" לטרולי, גם אם החופשה שלכם אינה עוברת בטרמינל בנתב"ג. 

"עכשיו זה טוב" מאת טליה לוי, הוצאת כריכה, לרכישה לחצו כאן






























ריקי ברוך

יום חמישי, 19 בדצמבר 2024

יום יוליאני ספר ביכורים לסופרת גלי כרמלי-שרים

 


האם דמיון יכול להיות אמיתי כמו המציאות?


״אני מירה,״ היא אומרת ולועסת במרץ תוך כדי. ״במקור אני מירב, אבל בקיבוץ הדביקו לי מירה.״
״אז ויתרת על מירב והפכת למירה?״

״התרגלתי למירה. מאז שהשתחררתי מהצבא רק ההורים שלי ובודקי הביטחון בשדות תעופה קוראים לי מירב.״ היא מצמידה לרגליה מזוודת טרולי שניצבת במעבר כדי לאפשר לאישה עם עגלה לעבור. ״אז מה הקטע שצילמת אותו?״

״סתם. שלחתי לחברה את התמונה בקטע שאני לא אגיע בזמן.״

״ומה היא אמרה עליו?״

״היא אמרה שאין לה מספיק נתונים כדי להביע דעה. היא זקוקה לתקריב.״

״תקריב?״

״כאילו, צילום מקרוב. קלוז אפ.״

מירה צוחקת את צחוקה המתגלגל, המזמין להצטרף אליו. (עמוד 15 בספר)


חייה של יולי בת העשרים וארבע די פרוזאיים. היא עורכת את מדור התרבות בעיתון נפוץ, מתגוררת בתל אביב ואוהבת לצייר. למעשה, הציור מעניק משמעות לחייה. יולי טסה לצרפת כדי להיבחן ללימודים לתואר שני באומנות, אך עם שובה לישראל מתבהר לה כי היא לכודה במצב סוריאליסטי שאין לה מושג איך לצאת ממנו.

בניסיונה למצוא הסבר למצבה, יולי מאתרת את מירה, קיבוצניקית בת גילה שדרכיהן הצטלבו בשדה התעופה בצרפת, אך המפגש ביניהן מותיר את החידה על כנה.

יולי יוצאת למסע במציאות המבקשת את מלוא הכוח שתוכל לגייס כדי לקבל את עצמה, את יולי החדשה.

"... אני לוקחת לידי את המחברת שאסתר נתנה לי ושולפת עיפרון מכוס שניצבת על שולחן הסלון, היד שלי, שתמיד נשלחת אל הדף בביטחון, נעה בלאות. השרבוטים מאולצים, אני לא מוצאת בהם עניין, אני לא מוצאת בהם את יולי. אני סוגרת את המחברת ומציצה בשעון. אני מחליטה ללכת לים. אם לא בקיבוץ מוקף שדות ונוף, לפחות הים נמצא במרחק הליכה. אני מגלה שההליכה אל החוף היא פעולה מורכבת. אני מתיישבת על החול הלח, מביטה בגלים, בוהה בספינה רחוקה. אני רוצה להיות על סיפונה. להפליג איתה אל עצמי." (עמוד 136 בספר)

לאורך הפרקים נעים הקוראים בין רבדים שונים של תפיסת המציאות, בין רוח למוחשיות, בין ספק לוודאות ובין אובדן לקבלה. עם יולי הם לומדים את שפתם של חיים השונים בתכלית מאלו שידעו, שפה של מי שעליהם למצוא בתוכם את הכוח לצמוח ממשברים.


"את יודעת מה זה יום יוליאני? יום יוליאני מגדיר את ספירת הימים שעוברים בין שני אירועים." ומה בכך? 
"אולי ננסה להיזכר בחלומות מהעבר. אולי הם יתנו לנו רמז. חלומות משמעותיים אני מתכוונת." (מתוך עמוד 55 בספר)

אהבתי את הספר מאוד. מצאתי בו שילוב מנצח של התחלות חדשות, העצמה נשית, זיכרונות מן העבר,  חלומות, אתגרים, משברים, אומנות ודמות ראשית סביבה נרקמה עלילה נוגעת ללב (ללב שלי!)
התאהבתי ביולי והזדהיתי איתה (כמעט)בכל צעד. צחקתי, דמעתי, התלהבתי, תהיתי, שאלתי שאלות, קיוויתי התרגשתי שוב ושוב וברכתי על הרגע שהספר המקסים הזה הגיע לידי!
אתם חייבים לקרא!


גלי כרמלי-שרים, בוגרת לימודי קולנוע, מקימת האתר שוקולד כחול - על הקשת ומעבר לה העוסק באוטיזם, נציגת הורים בוועדות זכאות של משרד החינוך. הייתה ראש דסק ב-TheMarker.com וניהלה את תחום התוכן בעמותת אתגרים. מתרגלת בודהיזם, מנחת מדיטציה ומורה ליוגה. קובץ הסיפורים שכתבה אסופה פורסם בפורמט דיגיטלי. המחזה פרי עטה חיבוק עוטף יוצג בתאטרונים בקרוב. יום יוליאני הוא ספרה הראשון הרואה אור בדפוס.





















ריקי ברוך

יום שישי, 7 ביולי 2023

דום לב - ספר ביכורים לסופרת ציפי בן שלום





כבר חציתם את משבר אמצע החיים או שאתם עוד צעירים וכייף לכם?
השבוע הגיע לידי הספר דום לב, הכנתי קפה שקעתי בכורסא ולא הצלחתי להסיר אותו מידי. שוב זה קורה לי חשבתי, יש משהו ברומנים משפחתיים שלוכד אותי באמפטיה גדולה, אולי בשל היותו של הספר הספציפי הזה, אינטימי עד נוגע ללב שאינו מאפשר לי לעזוב.

"סבא היה צלול לחלוטין, אבל לא ראה כלום. אשתו, סבתא שלי, לא זכרה כלום. לא את הילדים, לא את הנכדים, לא אותו. זה לקח איזה עשר שנים, ההידרדרות הזאת, ועכשיו היא רק גוף שאוכל, ישן, מקבל תרופות, וחוץ ממערכות הפעלה מתפקדות, כבר אין שם כלום. אף אחד לא מדבר איתה... הוא היה בא אליה לחדר כל בוקר, מעיר את הגוף, מושיב אותו בכיסא הנדנדה, מסרק את הראש כשזוג עיניים חלולות מסתכלות עליו בתדהמה, לפעמים באימה. למה הוא עושה את זה לעצמו כל בוקר? יש פה צוות שיכול לחסוך לו את זה, רציתי לשאול אותו, אבל המילים לא יצאו לי מהפה. מתוך פרק ראשון בספר)




דומה כי על אף אותה טרגדיה שפקדה אותם, יש לרוני חיים טובים, ילד מתוק, בעל אוהב קשוב ורגיש ומשפחה תומכת. רוני נכדה מסורה ובלתי מתפשרת שוקעת לתוך התבוננות פנימה, בוחנת, מבקרת, מתמודדת ומציבה לעצמה חידות על אמינותו של כל הטוב הזה בחייה. יש לה בית ועבודה וחיים טובים ובכל זאת נדמה שכל מה שהיא עושה זה להימלט מכל אלה. למה את מסתובבת בפרצוף חמוץ כזה? למה את לא מרוצה כל הזמן? כלום לא מספיק לך אף פעם, היא מטיחה בעצמה, ובכל זאת שבוע אחר שבוע היא הולכת לבית האבות, לבקר את סבא שלה המקונן על טעויות העבר, במקום להיאחז בכל כוחה בהווה, שהולך ונשמט ממנה.

"הסתכלתי עליהם והתחלתי לבכות. זה כל כך לא מה שרציתי. זה אפילו לא דומה. למה זה קורה לי? למה כל כך רע לי כל הזמן? למה הילד המתוק שלי לא מספיק לי. למה עופר לא מספיק לי. מה חסר לי? אני מנתחת שוב ושוב את המצב.. אז למה זה מרגיש לי כמו התחלה של סוף. הסוף שלנו. שהרי אם הילד שלי יצטרך לחיות בבית שאין בו אמא ואבא ביחד אני אמות. פשוט אמות." ( מתוך עמודים 60-61 בספר)

היא נכנסה לי ללב. התחברתי לרוני ופסעתי לצידה במחשבות וברגשות בעודי מלאת חמלה ואמפטיה על מה שהיא חווה. רגעים עצרתי לחשוב מה מקומן של סיטואציות כאלו בחיי שלי ומה אני הייתי עושה במקומה. האמת שלא תמיד הייתי החלטית באשר לבחירה הנכונה.
דום לב הוא ספר כמעט אישי, נוגע, מחמיר לב. ספר המעורר מחשבות כמו מציב לקורא מראה ושולח אותו לערוך בדק בית, בחייו שלו.
מודה, גם אני חוטאת לא אחת בשיפוט עצמי בלתי מתפשר אבל בטוח שלא בגללו אהבתי את העלילה, התרגשתי, נסחפתי. ואני ממליצה בחום.

"דום לב" מאת ציפי בן שלום, הוצאת שתיים, לרכישה לחצו כאן.























ריקי ברוך






יום שני, 5 ביוני 2023

בואי הביתה רומן ביכורים לסופרת איה אנגל

 


בימים אלו רואה אור רומן ביכורים מאת איה אנגל הספר: "בואי הביתה". 
לשירה דותן־הראל יש הכול: בעל אוהב, ילדים מקסימים, עבודה מעניינת, בוס שמעריך אותה, אמא קרייריסטית שלא רואה אותה, אבא שכן וסבתא שהיא מודל לחיקוי ומקור לאין־סוף אהבה. אבל לפעמים שירה מרגישה שהכול זה קצת יותר מדי. כשהיא מגלה שאיתן מנהל רומן, או בטיפול הזוגי שהם הולכים אליו אחרי שהכול מתפוצץ, או כשהיא מרגישה שאולי היא מתאהבת בבוס שלה, או כשהראש שלה מתחיל לכאוב ולכאוב עד שכבר אי אפשר.
הרופאים לא מוצאים את הסיבה, אבל שירה מבינה את מה שסבתא שלה ראתה כל הזמן: היא צריכה לעשות סדר בחיים שלה, בכל מה שיש לה ובמה שחסר. היא מבינה שזה הזמן שלה להחליט מי האנשים הקרובים אליה. על מה עליה לוותר, איפה נחה האהבה באמת והאם בכלל תחזור עוד הביתה.



"היה רגע אחד היום אחר הצהריים בין סי־טי לאם־אר־איי שבו הניחה את הראש שלה על הכתף של איתן וחשבה על הבית ואז התעוררה ממקום עמוק ורחוק וכבר עברו ארבעים דקות ואיתן ישב שם ופחד לזוז כדי שלא תקום ומה שהעיר אותה היה שביקשו מהם להיכנס לבדיקה אצל הנוירולוג. שירה לא האמינה שהצליחה להירדם שם ככה, הרי היא לא נרדמת בשום מקום שאין בו את הכרית שלה ואת המזגן שדולק על עשרים וחמש מעלות ואת השקט הזה שהיא זקוקה לו כדי לאוורר את כל המחשבות, אבל זה כאילו הגוף שלה פשוט נכבה בלי שליטה, כאילו מישהו הוריד את מתג החשמל ושכח להרים אותו בחזרה. גם עכשיו, כשהיא יוצאת לקראת איתן, כשהיא מבינה מה קרה והגוף כבר אמור להירגע, היא מרגישה שהרגליים תפוסות לה מרוב פחד, שהבלבול גדול ושהיא רק רוצה לישון ולקום מחר בבוקר לאור של שמש ומכתב שחרור מיוחל. הלוואי." (מתוך פרק ראשון בספר)


היא אהבה אותו, מאוד, וידעה שכנראה תאהב אותו לנצח למרות הכעס ולמרות כל הייסורים שעברה ולמרות הטיפול הזוגי שלא סבלה בו, אבל גם לא ראתה איך הוא עוזר להם, ולמרות ששיקרה כמעט לכל מי שהכירה כשלא סיפרה שמה שרואים, זה לא באמת. אבל למרות כל האהבה הזו והרצון האמיתי שלה להישאר איתו למרות הכול ובזכות הכול, קשה היה לה לראות עכשיו את איתן כחבר. כי חברים לא משקרים, חברים לא משתנים לך מול הפנים או מנהלים מערכות יחסים מאחורי הגב ולא עושים דברים שבפוטנציאל שלהם יכולים לשבור לך את הלב ולהרוס את החיים שלך כפי שהכרת אותם עד עכשיו.

קראתי את  הספר ולא יכולתי להסירו מידי. בחלקים מסוימים צחקתי ובאחרים ממש התעצבתי. בואי הביתה, תרתי משמע, איה אנגל הפליאה בעלילה שנגעה בי, סחפה ורתקה אותי לדרמה האנושית עד שהתאהבתי בדמותה של שירה והרגשתי אמפתיה והזדהות. 
הכתיבה שנונה, קולחת ורהוטה עד שאינה מאפשרת להניח את הספר מתוך סקרנות למה יהיה השלב הבא בעלילה.
הספר נפלא - ממליצה באהבה!

איה אנגל היא יועצת עסקית, מאמנת אישית וניהולית, מנחה בארגונים ומרצה באוניברסיטת חיפה.

"בואי הביתה" מאת איה אנגל, הוצאת שתיים, לרכישה לחצו כאן






















ריקי ברוך







יום שבת, 27 במאי 2023

טעם של מלח - ספר ביכורים לסופרת איריס קאופמן

 

"הן היו נכנסות לרכב ונוסעות סתם כך, מסתובבות ברחובות ללא תכלית, לפעמים שותקות, לפעמים מדברות,, מנסות לעבור עוד שלב באבל הפרידה, להעביר את הזמן מהר" (מתוך עמוד 45 בספר).

בימים אלו רואה אור הספר "טעם של מלח" מאת איריס קאופמן, ספר ביכורים משובח שקראתי ואני ממליצה!.
ימי חג השבועות הגיעו אלי ממש בזמן כשזמנו לי שעות של שקט.  בין האירוח והארוחות מצאתי את עצמי שקועה בכורסה והספר בידי.

"אחרי שעזב היא חשבה שלא תצליח לנשום בשקט הזה בלעדיו. הבלעדיו הזה היה בכל מקום. במוסך, כשידעה שהבוחן משקר לה שהיא צריכה לעשות כיוון פרונט רק כי היא אישה, ולבד. כשקיבלה סוף־סוף בדואר את המינוי של סגל זוטר, על נייר מכתבים רשמי של החוג לספרות השוואתית, ולא היה לה למי להשוויץ. כשחלתה בדלקת ריאות, ולא היה ממי לבקש שיביא לה עוד אופטלגין מהסופר־פארם בתשע בערב, כי בדיוק נגמר. כשהחליטה אחרי כמה שבועות לא לחכות יותר שיחזור אליה וכבר לא יכלה לומר לו."

מה קורה כשאהבה מסתיימת? מה קורה כשהיא מתחילה? איך נראית אהבה בין אמא לילד שלה? ובין חברות? איך אפשר לאחוז בה? והאם בכלל אפשר?
שתי נובלות בטעם של מלח ובשתיהן עולות השאלות הללו, ועוד רבות אחרות. שאלות ותשובות, סיפורים של חיים ושל מוות, וכל הזמן – האהבה. הריקוד איתה ונגדה וסביבה. האפשרות לשהות בה. הפחד לאבד אותה. ההתנגדות. ההשלמה. הנחמה.
טעם של מלח הוא ספרה הראשון של איריס קאופמן.




יש משהו בנובלה שתמיד מהפנט אותי, כמו שובה את ליבי ולא מרפה. אני מבינה היטיב את מהות התשוקה הזו בכל שקשור לספר "טעם של מלח" ספר מרגש הכתוב נפלא. לא האמנתי אבל זהו ספר הביכורים של קאופמן המטיבה לנסח בהומור לצד כאב ואותנטיות עם כתיבה רהוטה עד שכובשת את ליבו של הקורא כמו אינה מאפשרת לו להרפות. 
"טעם של מלח" הוא ספר נוגע ללב, רגיש ומרגש, הדמויות מתוארות בדיוק מופתי מאפשרות הזדהות וריחוק מדוד. יש בספר עצב ושמחה, חוסן וחולשה מה שהופכים אותו לספר משובח שקשה להניח מהיד.

זוכרים ש"שבוע הספר" ממש כבר כאן?
רוצו לקרא!

"טעם של מלח" מאת איריס קאופמן, הוצאת שתיים, לרכישה לחצו כאן.

































ריקי ברוך











יום רביעי, 26 באפריל 2023

כמו צפרדע בסיר נובלה רומנטית מאת טלי ברסקי לוי




בימים אלו רואה אור 
"כמו צפרדע בסיר" ספר ביכורים מאת טלי ברסקי לוי.

"התעלמתי מכל מה שאמרה ולחצתי על כפתור החיוג. צליל החיוג נשמע והגוף שלי רעד. בכל שנייה שעברה הלב שלי קיבל עוד זריקת אדרנלין והתחלתי לחזור בראש על מה שאני הולכת להגיד לו.
בסתר ליבי עדיין קיוויתי שאני נמצאת עכשיו בתוך חלום שהולך ומסתעף לו, ותכף אתעורר. רני יגחך ואני אצחק ונראה משהו מטופש בטלוויזיה. אבל אף אחד ושום דבר לא העירו אותי.
השניות חלפו והטלפון המשיך לצלצל, ללא מענה. הוא הזהיר אותה, השקרן הזה! הוא הכין אותה כדי שתרחיק את הטלפון מבעלה!
זה לא מייאש אותי. להפך. יצר הנקמה שלי רק הולך וגדל. אני לא אוותר.
הוא בחר בה ואני בחרתי בנקמה.
אני לבד במערכה הזאת.
בתוך הלהבות.
הוא לא יהרוס אותי ויצא מזה שלם.
זה הסוף שלו וגם שלה!
וגם שלנו." (מתוך עמוד 11 בספר)


בכתיבה הומוריסטית, מרגשת ונטולת צנזורה, מתארת יעל, גיבורת הספר, את המסע האישי שלה בשנה הראשונה לגירושים. הספר מקליל ומנרמל גם את המצבים הכי קשים וכואבים בחייה, בגידה, פרידה, ניפוץ המיתוס של מהי משפחה אידיאלית, הבנה של איזו מין זוגיות היא חוותה ועד כמה הנפש והגוף שלה זקוקים לריפוי.

"אתה יודע מה הדבר הכי גרוע שקרה לי אתך, רני? שאף פעם לא היה לי מספיק רע כדי לקום וללכת. לא הייתה לי סיבה מספיק טובה לעזוב, אבל עכשיו יש לי".

הספר מגולל בפרקים קצרים ומהנים, חוויות שונות ומסעירות בחייה החדשים. בכל פרק פוגשת יעל דמות אחרת שמלמדת אותה שיעור נוסף במסע ההתפתחות שלה: השכן החדש בבניין, הדייט הראשון וההזוי, החברה שלוקחת אותה לפסטיבל אהבה יוצא דופן ואפילו המפגש עם המאהבת של הגרוש שלה.

אהבתי את הספר מאוד. ניסיתי להיכנס לעולמה של אישה גרושה. למדתי על 
ההתמודדות עם פרוק התא המשפחתי. הצלחתי להתחבר לשגרה החדשה של יעל. הזמן הפנוי, הרווקות,  החברות, הגרוש והילדים. 
עם כל ההומור והכתיבה האישית הקולחת, הגעתי למסקנה שאיך שלא אביט על הגירושין, מבעד לעיניי כמי שנשואה כבר 40 שנה - קל, זה ממש לא! 

טלי ברסקי לוי, אימא במשרה מלאה 50% מהזמן, יוצרת תוכן ואשת שיווק.

"כמו צפרדע בסיר" מאת 
טלי ברסקי לוי, השורה התחתונה הוצאת לאור, לרכישה לחצו כאן.






























ריקי ברוך