"אני צוחקת עד עמקי נשמתי. תראו אותי! סוחבת מזוודה ישנה של אבא ואמא שחוט ברזל יוצא ממנה ונכנס לי ברגל עם כל צעד. על גבי מונח תיק הטיולים הוותיק מהסיבוב הגדול בדרום אמריקה. בידי השנייה אני אוחזת בשלוש שקיות מלאות בעיתוני "נשיונל ג'יאוגרפיק", במצלמה הגדולה ובמפתח לרכב. אה, וגם בשקית זבל. אני צוחקת ומקווה שאכן, שקית הזבל היא זו שתגיע לפח.
ככה מסתכמות להן שנתיים צבעוניות שבהן גרנו בדירה המשותפת הזו שלנו — רונה, אדם ואני." ( מתוך פרק ראשון בספר)
בימים אלו רואה אור הספר שלמה המלך 13 מאת יעל ש.אוזן. רומן קצבי, קולח, שלא הצלחתי להסיר מידי ברגע שהתחלתי לקרא.
לפעמים נדמה לי שרונה פשוט נולדה מבוגרת.
מאז שהכרנו, וזה בעצם מאז שהתחלנו ללמוד יחד, בכל קיץ היא עבדה. מיום החופש הראשון ועד לאחרון... והיא כל כך עבדה עד שאפילו לא ידעתי מתי אפשר להתקשר אליה. בסוף אותו הקיץ, כששאלתי אותה למה היא לא לקחה לעצמה קצת זמן לנוח, לבלות, היא ענתה לי שהיא מממנת לעצמה גם את התואר, וגם את המחייה. "גדלתי בהרצליה קיפוח" היא סיפרה לי. "אצלנו בבית, אם אתה רוצה ללמוד אין לך ברירה אלא לממן את עצמך". זה היה כל כך שונה מהאופן בו אני גדלתי ואיך שתכננתי אני את חיי. בפעם היחידה שהצהרתי שאני לא מעוניינת ללמוד באוניברסיטה, קיבלתי כזו מקלחת קרה מאמא שלי. מבחינתה זה או להיות אקדמאית או להיות פושטת יד. אחרי השיחה ההיא עם רונה הבנתי שבכל זאת יש לי מזל בחיים. בסופו של דבר, מזל שבחרתי בכל זאת בדרך הזו, כי כך פגשתי את חבריי היקרים ביותר, שהראשונה בהם היא רונה.
רונה, חסרת הגבולות, היא חברתי היקרה ביותר. זה, בכל אופן, מה שהיא מספרת לכל מי שרוצה לשמוע, וגם למי שלא. למזלי, היא בחרה לשכור איתי דירה בשכונת הסטודנטים הצמודה לאוניברסיטת בן גוריון, בנגב. באותה הנשימה, אחותי האהובה שידכה לנו חבר טוב שלה מהלימודים שחיפש שותפים. אדם, ילד מקסים בסוף שנות העשרה, דיווה בפוטנציאל וסטודנט לרפואה בשנתו השנייה ללימודים.
שלמה המלך 13 הוא רומן סטודנטיאלי, צעיר ופרוע, המתרחש באחת מהזירות החברתיות השוקקות ביותר בארץ, אוניברסיטת בן גוריון שבעיר המדברית באר שבע. סביב גיבורי הרומן מתרכזים חבריהם הקרובים כמו גם טיפוסים שונים ומשונים אחרים. הם חווים רגעי צחוק בלתי נגמרים לצד לימודי תואר מאתגרים, תקלות שונות ומשונות בדירה הישנה לצד יציאות ערב ובילויים יומיומיים. הם מתאהבים, מתאכזבים ובעיקר נהנים לרבוץ יחד על הספות בצבע כתום מזעזע, מקשקשים שעות על כלום ושום דבר.
זהו ספרה הראשון של יעל ש. אוזן, 46, דירקטורית לכלכלה בשטראוס מים, שליבה נמשך לעיר הולדתה והיא חזרה אחרי 11 שנים במרכז לבאר שבע, והפכה למחנכת ומורה למתמטיקה. היא אם יחידנית לילדה בת שנתיים, והרפתקנית חסרת תקנה. שלמה המלך 13 הוא שיר אהבה לעירה באר שבע, ושיר געגועים לשנים הסטודנטיאליות הנפלאות שהעבירה בה, ואליה חזרה.
התאהבתי ברונה בשניות. היו לנו הרבה סממנים דומים. מהר מאוד מצאתי את עצמי ארבעה עשורים אחורה לימי הסטודנטית שהייתי. בהוויה, בלחצים, בדירת הסטודנטים שלחלקתי עם מיכל, לצד המחשבות והפחדים, העומס הפיזי והרגשי לתחרות הציונים הפנימית ובעיקר לשנים בהן סדר העדיפויות שלי היה שונה.
שלמה המלך 13 מאת יעל ש.אוזן, עורכות: אסתי קון ואיריס לביא; 347 עמ'; 88 ₪; הוצאת אוריון. לרכישה לחצו כאן.
ריקי ברוך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה