"אבא שלי עזב את הבית קצת לפני בת המצווה שלי. היה לו רומן עם גבר בגיל העמידה במקום העבודה שלו, ושניהם אכלו על זה סרטים והתחפפו מכאן. אמא הגיבה לזה בשוויון נפש יחסי. היא אמרה שזה תמיד היה שם, מתחת לפני השטח, ושזה בלון שחיכה להתפוצץ. היא הצטערה שלא הוציאה מהנישואים הפושרים האלה עוד ילד או שניים, אבל כשחושבים על זה, אני מספיקה בהחלט, ולפעמים אפילו זה יותר מדי.
כדי לחסוך בהוצאות ולהפוך את משק הבית ליעיל יותר — אחרי שהמפרנס הראשי גילה שהוא גיי ונטש — אחותה התאומה של אמא עברה לגור איתנו. היא היתה ההפך הגמור ממנה, ונראתה כמוה בדיוק. פנים סוסיות ונאות ושיער מנופח בגוונים של סתיו: אדום מצהיב וחום מרקיב." (עמוד 7 בספר)
קמה היא חוקרת פרטית המתמחה בלעקוב אחרי סיפורי בגידות, בת ארבעים. אביה עזב את הבית עם מאהב מעט לפני בת המצווה שלה, ומאז היא חיה עם אימה ועם אחותה התאומה של האם. עשרים ושמונה שנים אחר כך, היא מקבלת את מתנת בת המצווה שלא התממשה ונוסעת עם קבוצת מטיילים ישראלים לטיול מאורגן באפריקה עם אימה ודודתה.
"הוא לחץ את היד של כל אחת מאיתנו בשתי כפות הידיים המלוחות שלו והציג את עצמו כיקיר, אבל אפשר לקרוא לו יקיר, וקיטי צחקה מזה מאוד. הוא שלף רשימה מהפאוץ' שהיה קשור לו על המותניים ואמר: "אתן בוודאי האחיות קטיה ואגתה, וזו הסבתא, קמה." הפעם זה היה תורה של אגי לצחוק.
גם ממרחק שני צעדים ראיתי שזיעה קרה בצבצה על מצחו ותהיתי אם הוא עדיין בתול." (עמוד 12 בספר)
השלוש מצטרפות לטיול מאורגן, נטמעות בתוך קבוצה קולנית ונדחסות בג׳יפ עם זוג שכמו נתלש ממגזין — הוא משעמם והיא מעוררת בקמה סלידה — המראה המהפנט, הריחוף המתנשא, הזוגיות המאוסה. אין לה מושג איך היא תעביר את הטיול לצידה בלי לקרוס לתוך עצמה.
התחברתי לדמויות, ולתיאורים המפורטים של בעלי החיים המקבילים לדמויות המרכזיות, צחקתי, התעצבנתי, טיילתי כמעט מקרוב בנופי טנזניה, הזדהיתי עם העולם הבדיוני, מה שקשה לי באופן אישי. פגשתי בספר סוג של פנטזיה. הוא שנון, מרתק וגם מצחיק.
גם ממרחק שני צעדים ראיתי שזיעה קרה בצבצה על מצחו ותהיתי אם הוא עדיין בתול." (עמוד 12 בספר)
השלוש מצטרפות לטיול מאורגן, נטמעות בתוך קבוצה קולנית ונדחסות בג׳יפ עם זוג שכמו נתלש ממגזין — הוא משעמם והיא מעוררת בקמה סלידה — המראה המהפנט, הריחוף המתנשא, הזוגיות המאוסה. אין לה מושג איך היא תעביר את הטיול לצידה בלי לקרוס לתוך עצמה.
קבוצת הישראלים מטיילת בג'ונגלים חווה מקרוב את חיי בעלי החיים, פוגשת בשבטים ונחשפת לפולקלור, עד לאותו הרגע המביך כשהטיול הולך ומסתבך כשאחת מחברות הקבוצה נעלמת כאילו בלעה אותה האדמה.
הסיפור נוגע בו זמנית בחוויות הטיול ובסיפורים מעברה של קמה עד שנוצר קשר מפתיע בן עברה לבן הסיבה שלשמה הצטרפה טיול.
הסיפור מתפתח והופך "מסתם" טיול מאורגן, לסיפור בלשי - דמיוני שהפך אותי דרוכה, מתוחה וסקרנית עד לסופו הלא צפוי.
לאורך הספר נשארתי דרוכה, מחוברת ולא הסרתי אותו מידי. (בעמוד 195 מצפה לכם הפתעה/מתנה!)
עדי הלל מביאה לנו ספר ביכורים משובח, מותח, מאתגר השווה קריאה!
עדי הלל מספרת סיפורים, תסריטאית ועורכת תסריט, מעצבת למידה ומלווה תהליכי חדשנות בחינוך. חיה בפאתי העיר הגדולה עם בתה הקטנה, אסיה. "תודה על ליל אמש" הוא ספרה הראשון.
"תודה על ליל אמש" מאת עדי הלל, פרוזה-מקור, שנת הוצאה: אוגוסט 2022, "שתיים" הוצאה לאור, 316 עמודים לרכישה לחצו כאן.
ריקי ברוך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה