כשמש מתעוררת וטרום זריחה- שירים מאת מנשה יצחק.
השבוע הגיעו לידי שני ספרי שירה מרגשים מאת מנשה יצחק. לקחתי את הספרים איתי ויצאתי לבית הקפה שלי.
"כשמש המתעוררת" הוא ספרו הראשון אותו כתב בהשראת מסע מרתק והמרגש לפולין.
מאז אותו הרגע, נדבק בו חיידק הכתיבה ולא הרפה, ספר הביכורים כמו גם הספרים שבאו בעקבותיו מאגדים סיפורים אישיים ושירים שמגיעים מלב ליבו של המשורר.
מאז אותו הרגע, נדבק בו חיידק הכתיבה ולא הרפה, ספר הביכורים כמו גם הספרים שבאו בעקבותיו מאגדים סיפורים אישיים ושירים שמגיעים מלב ליבו של המשורר.
חייו של מנשה יצחק התהפכו במהלך מסע שורשים במחנות המוות בפולין שגרם לו לכתוב שורה אחת של דף: "העצים ביער בטרבלינקה ירוקים וגבוהים כמו העצים בכל יערות פולין – ואולי מעט יותר. הדשא הצומח ביניהם ירוק ככל הדשאים באדמות פולין – ואולי מעט יותר. פריחתו של שזיף הבר לבנה כמו כל עצי פרי הצומחים פרא ביערות פולין – ואולי מעט יותר. אולי בגלל עפרם של מאות האלפים שנספג היטב באדמה הארורה הזאת". מרגע שנכתבה שורה זו, הוא יצא לדרך אל חזור שבו עזב את כל חייו הקודמים כפי שהכיר אותם, ומאז הוא משורר את חייו ונותן ביטוי חדש לרגשותיו והתבוננותו על החיים.
עורב על גדרות בירקנאו
עַל גִּדְרוֹת מַחֲנֵה בִּירְקְנָאוּ
רָאִיתִי עוֹרֵב. לֹא שֶׁמֵּעִתָּיו
קוֹרֵא, כְּאֶחָיו הָעוֹרְבִים, וּמַכְרִיז
בְּקוֹל צַרְחָנִי: "רַק רַע, רַק רַע!"
אוּלָם כְּאָבִיו הַקַּדְמוֹן,
עוֹרְבוֹ שֶׁל נֹחַ,
אַף הוּא לֹא הֵבִיא בְּפִיו עֲנַף זַיִת.
וַאֲנִי הִתְבּוֹנַנְתִּי בּוֹ בְּתִמָּהוֹן
וְאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ גַּם עַתָּה:
הֲקָלוּ הַמַּיִם?
אוֹ שֶׁמָּא עֲנָנַת הַמַּבּוּל
מְרַחֶפֶת עֲדַיִן מֵעַל… (עמוד 11 בספר)
עַל גִּדְרוֹת מַחֲנֵה בִּירְקְנָאוּ
רָאִיתִי עוֹרֵב. לֹא שֶׁמֵּעִתָּיו
קוֹרֵא, כְּאֶחָיו הָעוֹרְבִים, וּמַכְרִיז
בְּקוֹל צַרְחָנִי: "רַק רַע, רַק רַע!"
אוּלָם כְּאָבִיו הַקַּדְמוֹן,
עוֹרְבוֹ שֶׁל נֹחַ,
אַף הוּא לֹא הֵבִיא בְּפִיו עֲנַף זַיִת.
וַאֲנִי הִתְבּוֹנַנְתִּי בּוֹ בְּתִמָּהוֹן
וְאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ גַּם עַתָּה:
הֲקָלוּ הַמַּיִם?
אוֹ שֶׁמָּא עֲנָנַת הַמַּבּוּל
מְרַחֶפֶת עֲדַיִן מֵעַל… (עמוד 11 בספר)
השער הראשון בספר עוסק במסע השורשים לפולין ובחוויות שצבר בו.
השער השני בספר מוקדש לאחותו לילך, שחלתה בסרטן ולחמה בו בגבורה עד הרגע האחרון.
שאר השירים, בנושאים שונים, כלולים בשער השלישי, ולקינוח ישנם שירי הייקו בשער הרביעי.
התחברתי מאוד לשירים. הכתיבה אישית, החלטית, קולחת, רהוטה, נוגעת ומרגשת. האסון בנחל צפית הוא אחד השירים שנגעו בי מאד.
הָאָסוֹן בְּנַחַל צָפִית
הַשָּׁמַיִם בּוֹכִים
דִּמְעוֹתֵיהֶם זוֹרְמוֹת בְּשֶׁצֶף
בְּנַחֲלֵי הָאַכְזָב שֶׁבַּדָּרוֹם.
כַּמָּה עֲלָמִים וַעֲלָמוֹת
נִסְחֲפוּ בְּדִמְעוֹת הַשָּׁמַיִם
אֶל מוֹתָם הַמְּיֻתָּר.
אַל תְּחַפֵּשׂ צֶדֶק. לֹא תִּמְצָא.
הרבה געגועים ומילות כמיהה מובאות בשירי הספר הרביעי - טרום זריחה.
מתוך ההתרשמות שלי הספר אופטימי יותר, למרות שגם הוא אינו פוסח על שירים אישיים המביעים געגועים לימים שלא ישובו עוד.
ניכר אם כן שמנשה יצחק הוא משורר כן, חשוף, ומרגש ומצרפת המלצה חמה לספריו.
בְּדַקּוֹת שֶׁל טְרוֹם זְרִיחָה
נִצְבָּעִים הַשָּׁמַיִם
מֵעַל פִּסְגַּת הַתָּבוֹר
בִּגְוָנִים מַדְהִימִים;
בְּכָל יוֹם מֵחָדָשׁ
מִשְׁתַּנִּית סְקָלַת הַצְּבָעִים וְהַיּוֹם
מְקַבֵּל אֶת אָפְיוֹ הַמְּיֻחָד.
"כשמש מתעוררת", "טרום זריחה", מאת מנשה יצחק, הוצאת קונטנטו נאו ContentoNow
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה