לוחמות - סיפורן של גיבורות מלחמת שבעה באוקטובר מאת אילה דקל
"אני מסתתרת עם הטנק מאחורי העצים, מנסה להיטמע בסביבה למרות הגודל של הכלי. מחבלים מתקרבים אלינו. אני רואה אותם רצים לכיוון שלנו, דמויות שחורות שצועדות לקראתנו. אני פוקדת לירות, הטנק יורה ומוריד את מה שצריך. ושוב אנחנו מחכות בעמדה. ושוב מחבלים. ושוב אנחנו יורות. ושוב, ושוב. במשך שעה וחצי, כמעט שעתיים שאנחנו יוצאות ונכנסות אל העצים, וזרם המחבלים לא מפסיק להגיע. אנחנו שניים ומשהו קילומטר בתוך שטח ישראל, ואני לא מבינה. איך זה יכול להיות? איך אף אחד לא עוצר אותם? אני מבינה שאני חייבת לאתר את הציר שלהם, לגלות מאיפה הם מגיעים. אני נוסעת צפונה, עולה עם הטנק בציר שממנו הם הגיעו, ואז אני מגיעה אל הגבול ורואה את החור שנפער בגדר. פתאום אני מרגישה כל כך קטנה, כמו נמלה, למרות שאני מ"פ, למרות שאני בתוך טנק. והמחשבות הראשונות שלי זה שהכול פרוץ ופתוח, ואם אני ראיתי את כל המחבלים שהגיעו אליי, אז בטח כמה מחבלים עוד יש בכל מקום בפנים. אני מרגישה קטנה, אבל אני מ"פ ואין לי ברירה אלא להרים את הראש ולהמשיך. וזה בדיוק מה שאני עושה".
השורות האלו מדברות בעד עצמן. עדות מחוויית הלחימה של סרן קרני גז, בת 25, מ"פ פלוגת "פרא" (פלוגת הטנקיסטיות לוחמות שריון) וקצינת אג"ם בגדוד 52.
בימים אלו רואה אור הספר שהלוואי שלא היה צורך לכתוב אותו ולכשנכתב טוב שבידי אילה דקל שכתבה ברגישות, בחמלה ובעוצמה את מה שניסו הלוחמות להצניע.
לוחמות מביא את סיפוריהן של הנשים הלוחמות האמיצות. עשרים מונולוגים כנים וחשופים שמספרים את הסיפור הזה, סיפור שמעולם לא סופר קודם לכן, ושכולם חייבים להכיר. מונולוגים של נשים צעירות שרצו להפוך ללוחמות גם כשאיש לא האמין בהן. עם קסדה מעל לקוקו ולק ג'ל על הציפורניים הן הסתערו וחיפו, נפצעו והתגברו, והוכיחו שהן יכולות.
כבר דובר ועוד ידובר על כוחן ועוצמתן של נשים לאורך הדורות. הלוחמות של צה"ל תמיד, ומאז מלחמת חרבות ברזל בפרט, הן נשים שעשו ועדיין את הבלתי אפשרי. הן לוחמות בכוח ובנפש, הן חדורות מטרה. כל סיפור מהמובאים בספר, ואחרים שסופרו ולא תועדו גם לא בכתובים אחרים, מלמדים על המציאות מורכבת של דור שצמח לתוכה עם מכלול אתגרים, ויחד איתם לוקח את ההחלטה לקום ולעשות מעשה.
כך הן הנפלאות שבלוחמות צהל.
קראתי אותן את הלוחמות, מעריצה וחווה את כל אחד מהאירועים בתוכי פנימה.
הספר חשוב מעצם היותו ערכי, חינוכי, מעורר השראה וקורא תיגר כנגד מוסכמות חברתיות שפסלו את מקומן של הנשים בשדה הקרב.
הלוחמות מלמדות על תושייה, נחישות, הקרבה ומודל לחיקוי לנשים ולגברים כאחד.
גאה שיש לנו לוחמות שכמותן. גאה בהן שלא מוותרות על השליחות והדרך.
תודה עליהן, ותודה על שהספר נכתב וראוי שילמד במוסדות החינוך האזרחי והצבאי, במכינות לצה"ל וכמובן שיעשה את כל הדרך לספריית האומות המאוחדות בארה"ב.
"לוחמות - סיפורן של גיבורות מלחמת שבעה באוקטובר" מאת אילה דקל, הוצאת התחנה, לרכישה לחצו כאן.
נותנות סימנים בזמן עפרה בן־עמי
"כשקמתי ללכת הביתה, קם אטיין בעקבותיי וביקש ללוות אותי. במבטאו הצרפתי הממיס, שהזכיר לי את השחקן ז'אן פייר לאו בסרט של טריפו, סיפר לי איך נדד בין בתי קפה אקראיים בעיר, כשהוא מסתפק בספלון אספרסו כעילה לפיתוח שיחות קלילות עם זרים מוחלטים. הוא החמיא לישראלים שפגש בעיר, שהיו בעיניו סימפתיים הרבה יותר בהשוואה לקיבוצניקים, שאותם ממש לא סבל. מישהי גילתה לו שבית הקפה שלנו נחשב לאחד המקומות שבהם יושבת הבוהמה התל אביבית, ואטיין היה סקרן לפגוש ולהכיר ישראלים "כמונו". הרגשתי סיפוק מהעובדה שכך רואה אותי החתיך הצרפתי הזה, כשייכת לבוהמה. עם ותק של שנה אחת בלבד בקפה זאת היתה מחמאה". (עמוד 16 בספר)
איך תנהג ליאנה כשתייר צרפתי יפה תואר יבקש ממנה עזרה יוצאת דופן? איך תהפוך הצפייה בסרט אי.טי. לזירה של חשבון נפש עבור נגה? איך תמצא איריס את הדרך לחקור ספק הזיה־ספק זיכרון ילדות מטריד שצץ לנגד עיניה רחוק מהבית?
עלילת הנובלה הרואה אור בימים אלו מתרחשת בשנות ה-70 וה-80 והוא כתוב בגוף ראשון ובמרכזו קולן של ליאנה, נגה ואיריס, סטודנטיות לתיאטרון שחלקו דירת סטודנטים תל אביבית עעד שהתפצלו חייהן.הספר פוגש כל אחת מהן בנקודת זמן שונה בחייה. ליאנה מכניסה לחייה תייר צרפתי המבקש עזרה יוצאת דופן; נגה עורכת חשבון נפש תוך כדי צפייה עם הילד שלה בסרט אי-טי; ואיריס פשוט חייבת לחקור ספק הזיה ספק זיכרון ילדות מטריד, שצץ לנגד עיניה דווקא בלונדון.
מתנהל בשבילים של התבגרות נשית ונע בין תמימות לפיכחון.
עפרה בן־עמי מחברת הספר מעמיקה חקר בעולמה של כל אחת מהשלוש בנקודת זמן אחרת, מתוך קשב עמוק לקולה הכן, הרגיש והנוקב. בין תמימות לפיכחון; בין כניעה לפעולה; בין פגיעות לעוצמה מתעצבת כל אחת ומגלה את כוח היצירה והחיים שבה. ומקולותיהן השונים עולה גם מנגינה אחת של התבגרות נשית שובת לב.
יש משהו בנובלה התל אביבית הזו שמחזיר אותי לימי כסטודנטית בדירה שכורה ברמת אביב.
זה נכון שלא למדתי תיאטרון אבל חציתי יותר מאחת מהחוויות, האירועים והאתגרים שחוצות השלוש ביחד ולבד.
יש משהו בחברות שתמיד שנוגע בי בלב וקורא לי לעצור.
סיפורן של השלש קולח, כן, אותנטי ומוכיח שוב ושב שהימים האלו בדרך לתואר באשר הוא, הם תקופה שמעצבת, פותחת ומקדמת את הימים שיבואו אחר כך.
היו לי לא מעט רגעי עצב כמו רגעי הזדהות ולעיתים חשתי געגוע למה שלא יחזור.
כייף של ספר. מצויין לשבת חורפית מתחת לשמיכה.
עפרה בן-עמי בוגרת לימודי ספרות אנגלית ופילוסופיה לתואר ראשון ותקשורת מחשבים בחינוך לתואר שני. תרגמה מחזות ותסכיתים לתיאטרון ולרדיו, פיתחה וכתבה ספרי לימוד ואתרי אינטרנט במרכז לטכנולוגיה חינוכית. בשנים האחרונות פרסמה שירים וסיפורים קצרים בכתבי העת ליריקה ויקום תרבות ובשנת 2016 הציגה תערוכת צילומים ומיצג בגלריה תיאטרון החנות בנושא אלימות נגד נשים.
נותנות סימנים בזמן הוא ספרה השני של עפרה בן־עמי. ספר הביכורים שלה, ראויה לאהבה, ראה אור ב־2021 בהוצאת מטר.
"נותנות סימנים בזמן" עפרה בן־עמי, הוצאת התחנה, לרכישה לחצו כאן.
בשבילה אתה נהר מאת ציונית פתאל־קופרווסר
חיבקתי את הגוף שלי. אם היו לי כנפיים, הייתי קורעת את השמיים ונועצת ציפורניים בלב של מי שחרץ את הגורל שלך. הנשים ישבו על הכיסאות. גלגלו את העיניים מצד לצד, שתו, אכלו, בכו ומשכו באף. רציתי שילכו וייקחו את הרחמים שלהן. הסתכלתי בזווית העין על הטַרְמָה, המרפסת בקומה השנייה. הבטחתי לעצמי שהפעם אצליח לקפוץ למטה ואף אחד לא יעצור אותי. רציתי להגיע כמה שיותר מהר לארץ ישראל. סבא שלך, בָּאבָּא פְרַיִים, הסביר לי כשהייתי קטנה שהַנְשַאמָה עולה לשמיים והגופה מתגלגלת דרך המחילות עד שהיא מגיעה לארץ הקודש, ושם היא מתעוררת ביום תחיית המתים. התקווה שתשוב אליי ניחמה אותי.
ישראל, קיץ 1971. לדירת השיכון הקטנה של בתה קלרין מגיעה אמירה, שבנותיה מטלטלות ומעבירות ביניהן מדירה לדירה משל היתה מזוודה. מהפינה שהוקצתה לה אמירה שוכבת במיטתה, מתבוננת בחיים המצומצמים של בתה ומתוודעת לנכדתה הצעירה הדר. בעיקר, היא ממשיכה בשיחה שאינה נגמרת כבר עשרות שנים, עם בנה שעזב את עיראק לאחר הפרהוד, הצטרף לאצ"ל ונעלם.
בשבילה אתה נהר הוא רומן היסטורי מרתק המלווה את קורותיה של משפחה יהודית מבגדאד, ובעיקר את קורות אם המשפחה, מראשית המאה הקודמת בעיראק ועד שנות השבעים של המאה העשרים. מנהר החידקל העולה על גדותיו, דרך הפרעות ביהודים לצד יחסי השכנות, פערי המעמדות בקהילה היהודית, ועד למאבקים הפוליטיים בין התומכים בציונות למתנגדיהם, ואחר כך בין תומכי מפא"י לתומכי חירות, בוחנת ציונית שאלות של זהות ושייכות בצורה מרגשת ומעוררת מחשבה, ברומן שכל כולו אהבה וגעגוע.
שקעתי בקריאה והרגשתי עצמי משוטטת ברחובות בגדאד. מתבוננת באנשים, נושמת את הריחות והאוירה סביב ומכירה מקרוב את משפחתה של אמירה. תולדותיה של אמירה הוא סיפור נוגה שמביא את קולן ועוצמתן של שלש נשים - נקודת מוצא מצוינת עבורי לחיבור.
כמי שבאה מרקע דומה, אמא ברחה מדמשק בגיל צעיר ועברה את תלאות הדרך בשדות קוצים דרך הגבול מלבנון ועד לכפר גלעדי, הצטרפה להכשרה, למדה ב"משק הפועלות" בבורוכוב, התגייסה לפלמ"ח, היתה ממקימי קיבוץ בית גוברין עם אבא כמובן, עד שעברו למושב והקימו שבט מבורך. ועל כל אלו אני יודעת לומר כמה מורכב המקום הפנימי של מי שנחלצה בדרך לא דרך ופתחה חיים חדשים. (אמא בת 95 וחיה במושב בדרום).
יש בסיפור של אמירה שילוב ערכי בין ציונות, הקרבה, הגשמה שייכות וכתיבה מדויקת שרוקמים יחד רומן היסטורי המשמר בדרך פרוזה (לא עיון) את תולדות הקהילה היהודית מבאגדד לישראל ובישראל של היום.
גם אם הספר אישי הוא בהחלט ספר של הקהילה העיראקית כולה וחלק מסיפורה של העלייה והקליטה בישראל.
יצירה בהמלצה חמה!
בשבילה אתה נהר הוא ספרה השני של ציונית פתאל־קופרווסר, סא"ל (מיל.) וחוקרת ההיסטוריה של יהודי עיראק.
"בשבילה אתה נהר" מאת ציונית פתאל־קופרווסר, הוצאת התחנה, לרכישה לחצו כאן.
בקרוב אצלך מאת איה אנגל
"נראה לך, גלי? אני לא באה אלייך עכשיו, אני לא אעמוד בזה, את יודעת שאני מתה על מיה ודן, אבל אני לא יכולה להיות עכשיו בסביבה מלאה ילדים וארוחת ערב של פיצה פיתה, אני צריכה גלידה והרבה יין וזה לא קהל מתאים לדבר הזה שקורה לי עכשיו, אני לא ידידותית לסביבה."
"את צודקת, אני באה אלייך."
וככה את יודעת שיש לך חברה אמיתית. כשהיא עוזבת באופן ספונטני את כל המחויבויות ההוריות שלה כדי לבוא אלייך לדירת הרווקות השקטה ומריחה מעולה שלך, להרים רגליים על הספה, לשתות יין תוסס ולנשנש גלידה, לערב של כלום ושקט שלה ויבבות שלי, במקום לקלח שני ילדים, לשחק עוד משחק, להחליף חיתולים, להקריא סיפור, לארגן בגדים לבוקר, להכין בקבוק, לשיר שיר ערש עשר פעמים בכפולות של שתיים, לבדר בן זוג שהיא פחות מחבבת מאז הלידה האחרונה ולהעביר ערב רגיל של אמא לשני צמודים. זאת חברות אמת".
גם לך יש חברה שכזו?כי גם לי הייתה האחת עד שיום אחד בחרה ללכת מהסיבות שלה.
ליקי, קיבוצניקית לשעבר והייטקסיטית תל־אביבית בהווה, חיה את החלום: יש לה דירה מקסימה, עבודה טובה, קפה מצוין מתחת לבית, חברים טובים ועשרות זוגות נעליים שהיא אוהבת בכל ליבה. אבל כשרופא הנשים שלה אומר לה שהביציות שלה (שלה!) מתמעטות ומזדקנות – בועת האושר שלה מתפוצצת. מצד שני, הדוקטור אמר שכדאי לה לתכנן קדימה, ואם יש משהו שליקי יודעת לעשות זה לתכנן.
חמושה במלתחה נהדרת, אישיות כובשת, דד־ליין קשוח וטבלת אקסל מפורטת, ליקי יוצאת למצוא אהבה.
אני אוהבת לקרא את איה אנגל, הכתיבה שלה מרוממת את רוחי מאפשרת לי להבין שאפשר לצחוק גם כשהקושי האמיתי נמצא בסביבה ולא מתכוון לעזוב כל כך מהר. בקרוב אצלך הוא אסקפיזים מושלם בחורף קר.
אנגל מביאה את סיפורן הנוגה והאמיתי של לא מעט רווקות שנזכרות שה"מונה דופק" ונישת הפוריות שלהן על סף הכחדה.
פרוייקט "בקרוב אצלך" יוצא לדרך ואיתו מסע מצחיק עצוב של 86 שבועות שמסתיימים בנימה של... לא! לא יהיה כאן ספויילר. אתם תצטרכו להרוויח אותו בקריאה משובבת לב ומטובלת בהומור שהניע את מבטי בין חיוך קטן לצחוק אמיתי ואפילו בקול.
הכתיבה קולחת עד ממגנטת, לא מאפשרת להתנתק ושומרת על מקצב תופים בעוצמות משתנות.
לא רציתי להיות ליקי אבל רציתי להיות ליקי של גלי. יש משהו בחברות אמת בין נשים שגם המילים הכתובות מדויק, לא מצליחות לחבר את הקשר לכדי תמונה.
זהו ספר קליל-משובח ולא רק לרווקות בעשור הרביעי לחייהן.
נפלא לישיבה בבית קפה, אפשר גם בבית הקפה של ליקי, (אני עושה זאת המון - מזמינה קפה שוקעת בספר ומתנתקת מההמולה שסביב)
אל תשכחו להכניס אותו לטרורלי גם כשהחופשה שלכם אינה עוברת בנתב"ג.
המלצה חמה!
בקרוב אצלך הוא ספרה השני של איה אנגל. ספרה הקודם, בואי הביתה יצא בהוצאת שתים."בקרוב אצלך" מאת איה אנגל, הוצאת התחנה לרכישה לחצו כאן.
ריקי ברוך
