יומן מדיטציה מאת יצחק נבון ולהכחיד את הסבל מאת בודהה - ספרי מיינדפולנס בהמלצה מיוחדת

 יומן מדיטציה מאת יצחק נבון - מחוויותיו של הנשיא החמישי במנזר בודהיסטי בבורמה. 

"הרבה חששתי אם להעלות על הכתב את המוצאות אותי באותו המנזר. מאורעות אינם מתגבשים, רק חוויות, הרגשות, התפעלויות, הרהורים. הם כל כך מיוחדים במינם ושונים מכל מה שעבר עליי עד אז, שהם נראים מגוחכים למי שלא התנסה בהם. שמתי את נפשי בכפי והעליתים על נייר. אלה הדברים אינם בדויים מן הלב. כולם אמת ואין בהם הגזמות. המאמין – יאמין, והכופר – יכפור".

יצחק נבון מי שהיה נשיא המדינה בין השנים 1983-1978 היה גם דיפלומט, פוליטיקאי, סופר, מחזאי ואיש חינוך. נבון היה גם איש יצירה וכתיבה. המפורסמת שבין יצירותיו הוא המחזמר בוסתן ספרדי פרי עטו.
יצחק נבון ידע לספר ספור. הוא ידע להעריך את המילה הכתובה. כתביו שראו אור מתאפיינים בסגנון ייחודי כמו לקוח מסיפורי אגדה. לצד יצירותיו ניהל נבון במשך שנים רבות יומן קפדני שמטרתו לאצור זיכרונות מתחנות שונות בחייו הציבוריים והאישיים כאחד.

את היומן שלפנינו כתב נבון בשנת 1961 והוא ליווה אותו עד יומו האחרון. "יומן בורמה" כפי שתיעד אותו במקור נשמר באחת ממגרות שולחן העבודה שלו במחברת ישנה מצהיבה נתון במעטפה חומה פשוטה.

בשנת 1961 נסעו דוד בן-גוריון, ראש ממשלת ישראל דאז, ויצחק נבון, מזכירו המדיני ולימים נשיאה החמישי של מדינת ישראל, לביקור ממלכתי ארוך בבורמה בהזמנתו של ראש הממשלה אוּ-נוּ. בעוד שבימי הביקור הראשונים בן-גוריון עסק בפולמוס סוער בענייני פוליטיקה, בודהיזם, גלגול נשמות ומה שביניהם, החליט נבון להיענות להצעת מארחיו ולתרגל מדיטציית ויפאסנה בהתבודדות, בהדרכתו של או-בה-קין, מי שהיה גם מורו של ס. נ. גואנקה.

"יומן מדיטציה", אותו כתב בעקבות שהותו במנזר חושף צד נדיר ואינטימי באישיותו. מסע רוחני שקט, צנוע ונוגע ללב, אל תוך עולמו הפנימי של אדם שמילא תפקידים רמים, אך לא חדל לשאול, להתבונן וללמוד.

הספר פותח בהקדמה מאת רעייתו מירי שפיר נבון ובתו נעמה נבון פרץ. באחריתו מובאות מילותיו של בנו ארז נבון. 

בורמה היא מדינה בודהיסטית בעיקרה, והאמונה והתרגול הם חלק משגרת יומם של תושביה. 

תרגול מדטטבי כמוהו כנסיעה למקום חדש ולא מוכר, שבו המתרגל עשוי לחוות מצבי מודעות חדשים, תחושות חדשות, מחשבות חדשות ורגשות חדשים.
בשנתיים האחרונות אני שבה ולומדת אודות הבודהיזם ומתרגלת מיינדפולנס ומדיטציה. חשיפה למסמכים ערכיים מסוג יומן זה מעשירים את תהליך ההתפתחות האישית שחברתי לתוכו ומלמדים על חשיבותו.

קראתי באדיקות את היומן וחוויתי הזדהות מוחלטת עם השלבים והספקות שליוו את נבון מהרגע שהחל למדוט ועד שחש ש"משהו קורה".

"שוב מאמצים נואשים להתרכז,. כמעט אבוד. במצב מטושטש כזה הנני מבלה מ 15:30 עד 17:00 אז קולו המושיע של הסאיה מכעכע בגרונו. מדליק אור במרכז הבניין. פותח  את הדלת בינינו ושואל בחיוכו הטוב: "מה שלומך עכשיו"? אמרתי לו: "רחימאי, מה אעשה ואין הריכוז עולה בידי?" שוב שחק ואמר: "סימן טוב לך, אישי, סימן טוב! ודע לך כגודל לחצך על הרהוריך, כך גודל לחצם עליך. אל תתייאש!...כל המעשים הכמוסים בליבך צפים ועולים מאליהם, וכשהם עולים ופורצים מחדש כברגע היותם-נפשך משתחררת מהם". (עמוד 64 בספר)

יומנו של נבון מתאר באותנטיות את המחשבות, הדאגות, הסקרנות לצד רגעי הייאוש ורגעי ההארה המבורכים שאותם חווה במהלך ימי התרגול במנזר הבודהיסטי. היומן יכול להיקרא הן כסיפור מסע לנוסעים לבורמה ולמתעניינים בתרבות המזרח הרחוק, הן כמקור להשראה למי שמתַרגלים מדיטציה ולמי שהיו רוצים להתנסות בה אך אינם מעיזים.

נבון כותב בגוף ראשון בכנות ובאותנטיות, וחולק עם הקורא את מכלול החוויות הקשיים ההצלחות והדילמות שצבר במהלך תרגול המדיטציה. יש בכתיבתו בהירות נדירה, פשטות ודיוק רגשי שמאפשר לקורא להרגיש שהמילים אינן רק שלו אלא מייצגות את כל מי שבחוויה.  כמי שמתרגלת מדיטציה ועדיין שואלת שאלות, מצאתי את עצמי מזדהה עם תיאורי השקט, ההתנגדות, הזרימה, והמפגש הבלתי אמצעי עם התודעה. בכישוריו הרבים מצליח נבון להעביר עוצמת ההתנסות לכדי  מילים כתובות. 

היום יותר מתמיד, בעידן שבו הקוטביות, המתח והקצוות הולכים ומחריפים, מרגש במיוחד לפגוש שני מנהיגים שהקשר ביניהם נבנה מתוך כמיהה משותפת לידע, לרוח ולמשמעות, שני אנשים בעמדות כוח, שבוחרים לא בכוח אלא בהקשבה, לא בשליטה אלא בסקרנות.

בחירתו של יצחק נבון לתרגל מדיטציה בהתבודדות מלאה, להסכים להיות לבד עם עצמו ולזרום עם החוויה כפי שהיא, מעידה על אומץ שקט. אומץ להסיר תפקידים, זהויות והגנות, ולהיות פשוט אדם מתבונן. עבורי, זהו אולי המסר החזק ביותר של הספר: שגם בלב ההיסטוריה, המדיניות והעשייה – יש מקום לאדם, לנשימה, ולרגע של שקט שממנו הכול יכול להיוולד מחדש.

 "יומן מדיטציה" מאת יצחק נבון, הוצאת חדקרן, inition לרכישה לחצו כאן או כאן 

להכחיד את הסבל - דרשות נבחרות מהקאנון הפאלי מאת הבודהה

סידְהַארְתְהַה גוֹטָמָה, אותו אדם בן המאה החמישית לפני הספירה, שהתעורר מתחת לעץ הבּוֹדְהִי בהודו וזכה בתואר ’בּודְּהַה‘, לימד את הדרך לשיחרוּר מסבל במשך ארבעים וחמש שנה לתלמידיו המרוּבים באמצעות דרשות שנשא בפניהם. הדרשות (סוּטות, או סוטרות בסנסקריט) הפכו עם השנים לחלק מהקנון הפּאלי.

הקנון הפּאלי הוא אסופת הכתבים היחידה ששרדה בשלמותה מהמסורות הקדוּמוֹת של הבודהיזם בהודו. על פי המסורת הבודהיסטית, היו בהודו העתיקה שמונה-עשרה מסורות, שייתכן ולכל אחת מהן היה קנון משלה. הסוּטות בפאלי, הן הכתבים הבודהיסטים העתיקים ביותר ששרדו מהודו העתיקה, והם מהווים את הירוּשה המשותפת הבסיסית למחשבה הבודהיסטית על כל מסורותיה.

רבות נכתב על הלילה שבו סִידְהַתְהַה גוֹטַמַה התעורר והפך לבודהה. על פי אחד הסיפורים, לאחר שהתגבר על הפיתויים של השד מארה שניסה להניא אותו מכוונתו, בזריחה עם הנצנוץ הראשון של כוכב השחר  הוא ראה ציפור חוצה את השמיים. באותו הרגע הוא הבין שה'אני' הוא כמו הקו שציירה הציפור במעופה, כלומר דמיוני ומופשט, ובדרך זו נגלתה בפניו המהות של התעוררותו.

"היכן שלא מים ולא אדמה,
לא אש ולא אוויר משיגים אחיזה,
שם הכוכבים אינם נוצצים, והשמש אינה זורחת,
שם הירח אינו זוהר, וגם החשיכה אינה שולטת.
כאשר החכם (מוּנִי), הברהמין,
מגיע לידיעה זאת בעצמו,
בחוכמתו שלו,
אז הוא חופשי מצורה ומהיעדר צורה,
מעונג ומסבל". (מתוך הדרשה לבאהייה עמוד 139 בספר)

לפי המסורת נשאר הבודהה מתחת לעץ הבודהי בריכוז מדיטטיבי עמוק למשך שבעה ימים, בעודו מתענג על האושר שבמצבו החדש. הוא כבר היה על סף החלטה שלא לדבר על ההתנסות עם איש, הרי "מי יוכל להבין זאת?" אולם הוא השתכנע לבסוף שיש מי שיוכלו ליישם את הוראותיו ולהגשים את השחרור. בעקבות זאת לא נשאר הבודהה ביער, אלא, כשהוא מונע על ידי החמלה, החל ללמד את כל מי שרצו להקשיב לו את הדרך שתכליתה להכחיד את הסבל.
הקטעים שנכללו בספר זה לקוחים מהקאנון הפּאלי, אוסף הכתבים הבודהיסטי העתיק ביותר ששרד בשלמותו. הם מספקים הצצה לראשית התעצבותה של התורה הבודהיסטית בתקופת חייו של הבודהה. התרגום לעברית משמר את הנוסח המקורי ואת האותנטיות של הלימוד החי, שהועבר על ידי נזירים במשך מאות שנים בעל פה, בדרשות בעלות מקצב חזרתי וייחודי, המגלמות את התורה שמטרתה אחת – הגשמת ההישג הנעלה ביותר: הנירוואנה.

"להכחיד את הסבל"-סדרת נתיבים מיסטיים, מאת הבודהה, הוצאת חדקרן, לרכישה לחצו כאן

*** סִידְהַתְהַה גוֹטַמַה, הידוע כבּוּדְּהָה (סנסקריט: "זה שהתעורר"), היה מורה רוחני ששאף לעזור לאנשים להשתחרר מסִבלם על ידי לימוד הדהרמה (הדרך המתומנת הנאצלת). לימים קם זרם הבודהיזם, שהתבסס על עקרונות הדהרמה שלימד. מועד לידתו ומותו אינם ודאיים; מרבית ההיסטוריונים מעריכים כי הוא חי בין 563 לפנה"ס עד 483 לפנה"ס. ברוב המדינות הבודהיסטיות, ביום הירח המלא הראשון של האביב, נחגג יום הולדתו של בודהה ("וסאק") . על פי המסורת תאריך זה מציין את היום בו הגיע הבודהה להתעוררות והיום בו עזב את גופו.

ריקי ברוך