שותפים מאת לאה נאור
בימים אלו רואה אור ספר חדש-"שיתופים" מאת לאה נאור, בכריכת קרטון עבה ומיועד לפעוטות ולילדי הגן.
שירה של לאה נאור, שותפים הופיע לראשונה בקלאסיקה הישראלית זרעים של מסטיק, והולחן על ידי נחום היימן. איוריה של גיל־לי אלון קוריאל מיטיבים לבטא את שמחת השותפות והנאת המשחק.
אִם אֶמְצָא חָתוּל קָטָן
אָז אֶתֵּן אוֹתוֹ לְדָן.
דָּנִי לִי יִתֵּן כְּלַבְלָב
עִם כֶּתֶם לָבָן בַּזָּנָב.
לאה נאור (נולדה ב-22 בינואר 1935) היא פזמונאית, סופרת, מתרגמת ותסריטאית ישראלית. פרסמה ספרי סיפורים, שירה ומחזות לילדים ולנוער. והשתתפה בכתיבה לתוכניות "פרפר נחמד", "רגע עם דודלי", "בבית של פיסטוק", "קשקשתא", "שלוש ארבע חמש וחצי" ועוד. תרגמה ספרי ילדים רבים, ובהם סדרת ספריו של דוקטור סוס (35 ספרים). זכתה בשורה של פרסים ואותות הוקרה.
נוּרָא וּבַּארוד מאת אושרת מזרחי שפירא
זָרִיפָה, נערה יהודייה כבת שלוש־עשרה המתגוררת בכפר נֶרְוָוא שבכורדיסטן העיראקית, נעקרת מביתה, משפחתה וחברותיה, ונישאת בכפייה לשלום, גבר יהודי מבוגר. עם הגיעה לביתו, היא מתקוממת, נאבקת בדרישות ובמנהגים המוּשתים עליה, ונלחמת בדיכוי שהוא מנת חלקה ואוי למי שמעיזה לקרוא עליו תגר. זָרִיפָה פוגשת את העוצמות והכוחות הגלומים בה מילדוּת, כמו גם את הפחדים והשדים, הקללות והעיניים הרעות – חלק בלתי נפרד מהתרבות שבה גדלה.
כוונזא התייתמה מאִמהּ בילדותה. אביה ואחֶיה גידלו אותה. בכפר קראו לה ״נוּרָא ובַּארוּד״, אש וגופרית, כי שאלה יותר מדי שאלות ותמיד היו לה תשובות. ידיה התנופפו לכל עבר, כך גם שְׂערותיה, ושפתיה הדקות מלמלו משפטים ארוכים ללא מרווחים. תמירה ויפה להלל והראשונה להנֵץ, והיא בת שתים־עשרה שנה. מבעד לכותונת נראו שדיה הקטנים ולפעמים גם פטמותיה בלטו. תמיד סיפרה לזריפה על מריבות וּויכוחים שהיו לה עם אחיה הגדולים ונשותיהן, שחששו ממנה. ״עיניים מסוכנות יש לה,״ טענו. לא אחת צחקה כוונזא כשסיפרה להן זאת, ״מה יכול להיות מסוכן בעיניים, מה עיניים יכולות כבר לעשות?״ אבל כוונזא באמת ראתה דברים שאסור היה לה לראות. היא ידעה לנבא היריון הרבה לפני שהאישה עצמה גילתה על כך וידעה לומר היכן מסתובבות גיסותיה, אף שלא התלוותה אליהן מעולם. ״הן רוצות לסלק אותי,״ אמרה להן. זריפה תהתה, האם בגלל זה רצו הגיסות לגרשהּ?( עמודים 17-18 בספר)
.jpg)
נוּרָא ובַּארוּד הוא מסע מאגי, רב־דורי, שטרם נכתב כמותו, ובבחינת ראי לחיי הנשים בקהילות היהודיות שחיו בכורדיסטן זה מאות בשנים.
ספר מרגש, אותנטי וכל כך מזכיר לי את סיפור הילדות של אימי שגדלה בגטו היהודי בדמשק וברחה לבדה ארצה בגיל 12 עם קבוצת נערים, ללא הורים וללא מכרים.
הקשר הבן דורי סביבו נסבה העלילה, מחבר את הספר מתחילתו לסופו. השכילה המחברת להביא את החיים באותה תקופה לפתחו של הקורא: התרבות, המסורת, המנטליות המנהגים ומאכלי העדה כולם יחד הפכו את הרומן ההסטורי הרגיש והמרגש הזה למסמך העצמה נשית של גיבורות בלתי נשכחות מאז ועד היום.
הכתיבה קולחת, עשירה וממגנטת.
נהניתי מאוד ממליצה בחום.
זהו ספרה הראשון של אושרת מזרחי שפירא, פסיכותרפיסטית יונגיאנית, במאית תיאטרון לשינוי חברתי ומנחת קבוצות המלמדת הנחיית קבוצות בשילוב אמנויות באוניברסיטת תל אביב ובקריה האקדמית אונו.
ריקי ברוך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה