השבוע הגיע לידי אחד הספרים היותר מרגשים להם נחשפתי השנה בנסיבות מלחמת חרבות ברזל הספר "אם אתם קוראים את המילים האלה".
הספר, שנערך על ידי שלמה קווס ורחלי פלנט-רוזן, מציג את המכתבים שנכתבו ברגעים שונים לפני כניסה ללחימה, בתוך טנקים, בעיצומו של קרב או שעות ספורות לפני הנפילה. המכתבים מביעים רגשות מגוונים כמו פחד, אהבה, הומור ואומץ, ומלווים בהסברים על נסיבות כתיבתם.
המכתבים האחרונים נכתבו בכל פורמט שאפשר להעלות על הדעת: בווטסאפ, בכתב יד, במחשב, בהקלטה, בסרטון, מתוך רצון לשמור על אחידות החליטו העורכים שכל המכתבים יתומללו אות באות ויופיעו בפונט אחיד, בדפוס.
הספר לא רק מנציח את הנופלים, אלא גם משמש כעדות חיה לכוחם של המילים ולרוח האנושית. לצד המכתבים מופיעים טקסטים נלווים מאת אנשי רוח ואמנים, שמעניקים פרספקטיבה נוספת על משמעותם. זהו פרויקט ספרותי-דוקומנטרי ייחודי, שמזמין את הקוראים להתחבר לסיפורם של הלוחמים ולזכור את מורשתם.
מה כותב אדם במכתב שהוא מקווה שאיש לא יקרא לעולם?
מילים אחרונות לא דומות לשום דבר אחר שאדם כותב בחייו, והן לא דומות לשום דבר שקראתם.
הספר לא רק מנציח את הנופלים, אלא גם משמש כעדות חיה לכוחם של המילים ולרוח האנושית. לצד המכתבים מופיעים טקסטים נלווים מאת אנשי רוח ואמנים, שמעניקים פרספקטיבה נוספת על משמעותם. זהו פרויקט ספרותי-דוקומנטרי ייחודי, שמזמין את הקוראים להתחבר לסיפורם של הלוחמים ולזכור את מורשתם.
מילים אחרונות לא דומות לשום דבר אחר שאדם כותב בחייו, והן לא דומות לשום דבר שקראתם.
יש בהן הומור שחור ובדיחות פנימיות וכנות נוקבת ואהבה חורכת ופחד מוות ואומץ מסנוור. יש בהן דרמה וגם בריחה מדרמטיות, ושגיאות כתיב ובקשת סליחה והכרת תודה ואפילו הנחיות קונקרטיות ליום שאחרי. יש בהן בקשות שאפשר לבקש רק רגע לפני הסוף, ודברים שמעזים לומר בפעם הראשונה רק כשזו ההזדמנות האחרונה.
כל גיבורי הספר הזה נפלו בקרב, אבל הספר הזה שופע חיים. הוא לא עוסק במותם אלא במה שהיה להם לומר אל החיים, אלינו, מי שנשארו כאן לקרוא את המילים האלה.
בהשתתפות אומנים ואנשי רוח: נשיא המדינה יצחק הרצוג * אשכול נבו * צוריה שלו * איריס חיים * אבי יששכרוף * הרבנית ימימה מזרחי * אביתר בנאי * אבישג שאר־ישוב * צור ארליך * רוביק רוזנטל * אבירן אלפסי * הרב תמיר גרנות * מיה טבת דיין * צבי בן מאיר
אם נפחד לא נהיה ראויים להם כתב אביתר בנאי, זמר ויוצר בעמוד 45 בספר ובאחרית מילותיו בספר הוסיף:
"על האדמה המדממת הזאת תקום חברת מופת. אנחנו מחויבים לנופלים ולבני משפחתם שקורבנם לא יהיה לשווא. בשביל זה צריך לפתוח את הלב ולתת למכתבים האלה להמיס אותו, לשפוך דמעות כמים ולהסכים לחיות ולפעול בעולם בלב פתוח ובשאיפה לשינוי, לאחווה ולשלום".
שלמה קווס הוא קופירייטר וסטנדאפיסט. רחלי פלנט־רוזן היא עיתונאית ויזמת חברתית. המפגש עם המילים האחרונות גרם להם להתאהב בארבעים ותשעה גיבורים וגיבורות שלא זכו להכיר בחייהם. אולי זה יקרה גם לכם.
ארבעים ותשעה מכתבים מתוך מאות, הפכו בסופו של דבר למה שהפך לקובץ אינטימי מרגש לכל אחת מהמשפחות, ולכל מי שקורא בין דפי הספר. סיפורי קרבות וגבורה שנותרו כעדות מדממת של מה שהתחיל בשבת השחורה ההיא.
ארבעה בתי אב שהן חלק ממשפחתי הקרובה, אחותי הבכורה בביתה שלה, ושלושת בניה הנשואים עם נשותיהם וילדיהם בבתיהם שלהם, הם מניצולי השבת ההיא במושב נתיב העשרה. הטראומה ואובדן נצרבו בהם ובכולנו. ביתה של אימי הקשישה במושב אחר בדרום חטף פגיעה ישירה ונהרס חצי שעה אחרי שאמא הוצאה על ידי אחותי הצעירה מהבית.
"בכל ימי חיינו לא הושפלנו כעם כמו בשבעה באוקטובר. ובכל ימי חיינו לא היינו גאים יותר להיות בנים ובנות של עם ישראל. במלחמה הקשה הזו, כשרוח יפה של התגייסות שטפה את הארץ, כל אחד נתן את חלקו. אנחנו אנשים של מילים, אז ליקטנו לעם הזה זר של מילים. אנחנו מניחים אותן כאן לפניכם.
עכשיו הן שלכם." מתוך הקדמת העורכים שלמה קווס, רחלי פלנט-רוזן בעמוד 21 בספר)
"אם אתם קוראים את המילים האלה - המכתבים האחרונים של נופלי מלחמות ברזל" הספר נערך על ידי שלמה קווס ורחלי פלנט-רוזן, הוצאת טובי/קורן להשיג בכל חנויות הספרים בארץ וגם באתר.
ריקי ברוך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה