כל הדרכים מובילות, מכתבי שחרור, עד שתחזר אליי ובוסיה - ספרים חדשים בהמלצה חמה בהוצאת התחנה.

"כל הדרכים מובילות" מאת מירב אורן
"כל הדרכים מובילות" ספר חדש מאת מירב אורן רואה אור בימים אלו

מה חבוי באריזה של השמלה המפוארת שהובאה מסיני ובדופן קופסת העוגיות? מה מסתתר בערוגה שחפר הדוד בחצר הבית? מה העניין עם הנגר שרוצה לספר יותר משהוא רוצה למכור? מה קרה לצבי? ולמה הכלים יחכו?

שישה סיפורים בקובץ "כל הדרכים מובילות" מאת מירב אורן, וכל סיפור עולם שלם.
בשפה שמבקשת לגלוש אבל נשמרת, משרטטת מירב אורן דמויות נשים שהחיים לא הקלו עליהן, אימהות שאינן טובות דיין, גברים גרועים מהן וקרובים מנוכרים.

"היא התקשרה לאימה, רצתה כל כך לספר לה הכול, בפרטי פרטים. שושנה הקשיבה ולבסוף אמרה, "תיזהרי, לונה, שלא תעשי לארי מה שעשית לי. את יודעת שהכול יותר קל כשאת מקשיבה. בשביל מה לריב?" לונה השתתקה. דמעותיה יבשו.

היא יצאה מהחדר, ירדה ללובי וביקשה מארי לשתות קפה בחוץ.
הם התיישבו בבית קפה חשוך. שניהם והמלצרית והכיסאות והשולחנות הריקים". (מתוך דופן כפולה עמוד 16 בספר)

האדמה רועדת מתחת לרגלי גיבורות הסיפורים, שעושות כל שביכולתן כדי לברוח, אבל האימה, זאת שרוחשת סביב, מסרבת להישאר בעבר ונושפת תמיד בעורפן.

כייף של ספר. קולח, ממגנט, גיבורות מעוררות השראה. 

לרכוש עכשיו ושמור לחופשה הקרובה!

מירב אורן היא מטפלת באומנויות, בעלת קליניקה פרטית בשרון, רכזת תחום במתי"א דרום השרון.

"כל הדרכים מובילות" מאת מירב אורן, הוצאת התחנה, לרכישה לחצו כאן







מכתבי שחרור מאת שחר פלד

״אי אפשר לברוח מבשורה קשה, חשבתי לעצמי."

ביציאה מהמיון, עם כוס קפה שהביא לי תורן הבוקר שריכך את עוגת השוקולד הדחוסה שהבאתי וקצת חנקה בגרון, הוצאתי את הטלפון מהכיס כדי להתקשר פעם אחרונה לפני שאכריז חרם ושילך לחפש אותי, הוא וכל ההתמחויות שבעולם. רגע לפני שחייגתי בעצמי הטלפון צלצל ועל המסך הופיע השם ״יעל של יניב״. הבנתי מיד והלב נפל לי לתחתונים.

״הלו?״

״אסף?״

״מה קרה?״

שמעתי את האוויר נכנס לריאותיה מבעד לאף סתום, מבעד לפנים מלוחות ורטובות. 

״היתה תאונה.״ (עמוד 15 בספר)

אפשר לנסוע רחוק או להתחבא מתחת למיטה, אפשר לסתום את האוזניים ולצעוק חזק־חזק, אפשר לקרוא לזה מלאות או גל נוסף של דיכאון או סתם בחילה כי הזדקנתי, אפשר להפריח טבעות עשן במרפסת ולפספס את הטלפון ואת הדפיקות על הדלת ואפשר אפילו פשוט לבקש שלא יגידו לך כלום.

אבל היא שם, אם נרצה ואם לא. היא תדפוק על כל דלת, תחכה בפינת כל רחוב ותיגרר אחרי כל רכב, תביט מבעד לתריסים המוגפים, תציץ בין צנצנות הריבה וסלי הירקות שבמדף העליון של המקרר. היא תהיה שם.״

אסף הוא רופא צעיר. כבר שנים הוא מאוהב בסתר בשרון, אחותו של חברו הטוב ביותר, יניב.
רגע לפני שמתחילה ההתמחות, אסף מנצח את יניב בהתערבות: ההחייאה שהוא משתתף בה מצליחה.
הוא מתקשר ליניב לספר לו, אבל יניב לא עונה.

כשהטלפון של אסף מצלצל, הוא בעצם כבר יודע: יניב מת בתאונה.
כואב, מאוהב, משתדל, נלחם עד הסוף, מתאכזב ולפעמים מצליח – אסף פוגש במטופלים שלו חלקים מעצמו.
כשהוא מתחקה אחר תהליך האשפוז – מהקבלה, דרך סיפור הרקע ועד השחרור – הספר מכתבי שחרור הוא יצירה מקורית, מעוררת מחשבה ורגש, שנקראת כמו ספר מתח ומלווה את הקורא גם זמן רב אחר כך.

לקרא ולא להאמין שמדובר בספר ביכורים.

הספר לכד אותי לתוכו מבלי שיכולתי להפסיק לקרא. כל כך ישראלי שזור דילמות, צער כאב וגם תקווה. 

לצד גיבור הספר מובאות דמויות ממטופליו מה שהופך את הסיפור לאנושי ומקרב.

אהבתי את התיאורים הדימויים והכתיבה המקרבת

מצפה כבר לספר הבא.!

שחר פלד גם הוא רופא צעיר, שהקדיש את רוב השנתיים האחרונות לטיפול בלוחמים בעזה.
מכתבי שחרור הוא ספרו הראשון.

"מכתבי שחרור" מאת שחר פלד, התחנה בית הוצאה לאור, לרכישה לחצו כאן






עד שתחזר אליי מאת אילה דקל

אחרי שהם אמרו "הקציצות של אבא טעימות יותר" נשברתי. "אבא לא פה!" נפלטה ממני צעקה. "אני פה. אני פה כל היום, אני מכינה לכם אוכל ומנקה אחריכם . והוא לא כאן! הוא לא!"

גיא ורחלי הם זוג אוהב שהקימו ביחד משפחה נהדרת. אבל כאשר בשבעה באוקטובר גיא נעלם לשירות מילואים שמתארך ומתארך (ועדיין לא נגמר) השגרה הנינוחה והברוכה נסדקת, וככל שחולפים הימים הסדק הולך ומתרחב. בשעה שגיא נלחם על הבית בסמטאות עזה – מפקד ומארגן, פוחד ומאבד, מציל ונכשל, גם רחלי נלחמת על הבית – זה שהוא עזב לפני חודשים רבים – ועל הילדים. היא מפקדת ומארגנת, פוחדת ומאבדת, מצילה ונכשלת – וכל הזמן מחכה. מחכה לו שיחזור.

"רחלי לא כתבה כלום מאתמול. אולי היא התרגלה מהר מדי לעובדה שאני לא בבית. זה לא שאני רוצה אותה תלותית ונזקקת כמו לפני עשור, אבל עדיין, היה נחמד אם היא היתה כותבת קצת יותר.

בובי, זה המספר של יואל, הוא יהיה איש הקשר שלך כשאני אהיה מנותק, אני שולף את הטלפון וכותב הודעה זריזה.

אני עוד מסרבת להאמין שזה קורה, היא כותבת בחזרה.

היא לא שכחה, היא פשוט מפחדת. והפחד שלה עובר דרך המסך ונכנס לתוכי גם.

אנחנו מיומנים וחזקים, אל תדאגי, אני מרגיע אותה ואולי גם את עצמי. אוהב אותך מאוד, תמסרי לילדים חיבוק, אני כותב ולא מחכה לתשובה. אני מנתק את הטלפון ודוחף אותה ואותם הרחק לקצה התודעה." (עמודים 18-19 בספר)

אבל איך חוזרים? ומי זה האיש שחוזר? והחיים שהתארגנו לגמרי אחרת, האם נשאר בהם מקום בשבילו? גיא יודע שהוא צריך לחזור להיות הגבר והאבא שהיה. רחלי יודעת שהיא צריכה להיות סבלנית ומכילה, אבל האם זה בכלל אפשרי? האם הוא רוצה? האם היא רוצה?

עד שתחזור אליי הוא סיפור מרתק ונוגע ללב על זוג אחד, משפחה אחת, אבל הוא גם סיפורן של עשרות אלפי משפחות ישראליות שגם אותן המלחמה קרעה כאשר הגברים נקראו למילואים – והנשים והילדים נותרו להחזיק את הבית. באהבה ובדמעות, באומץ ובכנות מספרת אילה דקל, את סיפורה של מדינה שלמה.

אני מכירה את המשפחות האלו מקרוב.

מלחמת חרבות ברזל שנפלה עלינו בנסיבות אסון השבעה באוקטובר, טרפה את שגרת חייהן של משפחות רבות שנאלצו ללכת למלחמה, נשים וגברים כאחד.

הספר אמיתי, כואב, נוגע ומטלטל, ספר שגורם לקורא למחשבות על החיים הבלתי ניתנים להבנה במציאות הישראלית. 

הוקרה והערכה לתרומת משפחת הכותבת לטובת המדינה!

ספר חשוב וראוי שיקרא בכל בית, ובעיקר בבתים שבוחרים להתנהל אחרת.

המלצה חמה ותודה.

אילה דקל היא מחברת רבי המכר הביתה הלוך חזור ורסיסי לילה. היא אמא לשלושה ונשואה לקצין במילואים.

"עד שתחזר אליי" מאת אילה דקל, הוצאת התחנה, לרכישה לחצו כאן.

בוסיה מאת אהוד הלוי

"והדוד יוס'קה לוקח אותי החוצה – אנחנו עומדים ליד התא של הפרה צארינה, והיא מלחכת חציר מידיי, והוא שם עליה יד כאילו עוזר לי להיפרד ממנה, אבל בעצם כדי לא למשוך אלינו את האש מחצי המשפחה המתנגדת. והוא משביע אותי שלא איכנע ולא אישאר בשביל אף אחד, כי אין באמת בשביל מה. כבר ראה בעיני הקוזאקים של מאכנו לפני שבע שנים את הסוף, והבין שקיבלנו מאז זמן שאול, הבין היטב. והוא מוציא מכיס הרובשקה שלי, מעל לחיקי, את המעטפה שהוא עצמו הכין לי היטב יומיים קודם ובה הסרטיפיקט לפלשתינה ששלחה לי רחל, והוא מביט בתעודה שבפנים כפי שאולי משה הביט מהר נבו, והוא מנשק את המעטפה ומחזיר אותה יפה למקומה, בכיס שלי. "

בוסיה יענקלביץ', אישה צעירה, מגיעה מאוקראינה החקלאית, הבזוזה, לארץ ישראל לפני כמאה שנה. אלו זמנים רדיקליים בהם העולם כולו ישתנה ובקהילות היהודיות נטרפים קלפים וגורלות. בעולם שלה, מה שיש בשביל לשרוד ולנוע הלאה זה תמימות וחריצות ידיים. וחלומות יש לה, שמכוונים את צעדיה, וידידיה הספרים הולכים בתוך לבה לכל מקום.

"הרוח רשרשה בדגל שמעל לראשו, ולאחר המתנה קלה נשמעה צווחת חיה ממשרוקית בגבעה ממולו. מאוהל שחור, מוצנע בשלוחת ההר, גלשה שלישיית פרשים, דוהרת על העשב הירוק, יורדת אל אוכף הגבעות ועולה כגוף אחד, גמיש ושרירי בעל תריסר רגליים, לאורך השלוחה המתונה עד למפקדם. בגדיהם צבעוניים, מתריסים נגד כל סדר. על אחת מאמות הידיים של כל אחד הייתה רצועת עור שחורה, מהודקת, וכן על זנבו ורעמתו של הסוס. אלה היו לוחמיו הבכירים של נסטור, מפקדי כוחותיו, בבת עינו, נייר הלקמוס של אוקראינה, כלשונו. אם הם שמחים, סימן שהעם האוקראיני חש תקווה. אם עצובים, סימן שספג העם בשורה קשה, או שצרה עומדת לבוא. "

בוסיה הוא רומן היסטורי המבוסס על סיפור אמיתי.

סיפורם החשוב של יהודי ברית המועצות לשעבר ועלייתם ארצה. (כל ההתחלות קשות לא רק בקלישאה!)

גם כשהכרתי מקרוב את מי שעלו ארצה שנים רבות מאוחר יותר, והשתלבו במערכת החינוך בה עבדתי שנים רבות עדיין למדתי עובדות שטרם הכרתי.

מצאתי הקבלה לסיפור עלייתם של הורי, כל אחד מקהילת יהודים בגולה בה נולד, בדרך להתחלה חדשה בישראל. חלוציות פלמ"ח, הקמת קיבוץ חדש וההשתקעות בכפר (אמא עד היום, אבא ז"ל)

ספר מרתק. 

ממליצה בחום.

אהוד הלוי גדל ביישוב חלוצי ישראלי ומצעירותו שמע סיפורים על חלוצים חקלאיים וגיבורי מלחמות, שעורבבו עם סיפורי התורה ועם סיפורים על אנשים עקשנים ומוזרים בקהילות רחוקות-קרובות של עם ישראל. כל אלו התמזגו עם סיפוריה של סבתו בוסיה, שליוו את ארבעים שנותיו הראשונות לכדי הספר הזה, שחלקו דמיון אך כולו אמת, והוא מסע היסטורי-לשוני רחב ומרהיב, הכתוב בתנופה מעוררת השתאות, אל החלוציות. ידיים עובדות, מלאות אמונה ורוויות מהמורות וצער; ראשית אחת, שכתובה בתעצומות ידע ונפש, המאירה באופן מצמרר ורלוונטי מאין כמותו על חבלי הלידה הקשים והמפליאים של המקום הזה שלנו.

אהוד הלוי הוא כוורן. מתגורר באיילת השחר. זהו ספרו הראשון.

"בוסיה" מאת אהוד הלוי, הוצאת התחנה, לרכישה לחצו כאן