אֶמְזׇרָהּ
הִיא לֹא חפְשָׂה חוֹף
הִיא הִשְׁאִירָה לְמַבּוּל
שֶׁיִּטְרֹף
הִיא בָּאָה בְּצַלְמָהּ
וּדְמוּתָהּ בְּעוֹד שִׁנֶּיהָ
נִפְלֶטֶת מֵחָסוּת הַשְׁנֵינוּ,
נִבְלַעַת בְּלִוְיָתָן
גָּדוֹל מִמֶּנּוּ ( עמוד56 בספר)
'שתי נשימות מחוץ לעצמי' הוא ספר ביכורים נועז ומפתיע, זיקוקין דינור של מקוריות ועוצמה. שיריה של אורית צמח חדשניים הן מבחינה תמטית והן מבחינת המורכבות הלשונית, המוזיקליות והמטפורות הרעננות. רבים מהם מאתגרים את הגישה הלירית המסורתית ומפליגים הרחק מן האני ומן העכשווי אל דמויות ומאורעות היסטוריים ומיתיים, ידועים וגם נידחים, כדי לגעת באמצעותם נגיעה עמוקה וחכמה בחוויה הנשית בעולם: "וְתֵדַעְנָה כָּל אָרִיאַדְנֶה כִּי בְּסוֹף מְנוּסָה תָּמִיד בְּעִילָה. תָּמִיד צִוְחַת אִי./ תָּמִיד מִינוֹטָאוּר." הספקטרום העשיר שפורשים השירים הללו מאפשר עיסוק בנושאים נפיצים שעומדים במרכז השיח הציבורי כמו הטרדה מינית ואפליה מגדרית מבלי ליפול לבורות שחוקים או דידקטיים-מוסרניים: "נָשִׁים שֶׁכְּמוֹתִי נִשְׁכָּחוֹת בַּפֵּאוֹת / פֶּן תִּתְפֹּסְנָה מָקוֹם שֶל כָּבוֹד." התנועה הבוטחת מן החוויה האישית והלאה, ובחזרה פנימה, מצליחה הן לעורר הזדהות והן למפות בחריפות תופעות חברתיות רחבות, בכתב יד פואטי שהוא הישג אמנותי מובהק (טל ניצן)
האמת היא שממש לא ידעתי שאשתו של נח נקראה אמזרה בת רקיעאל (לפי ספר היובלים) - הידעתם?
ולא רק את העובדה הזו למדתי מתוך קריאה בספר השירים הנוקב. היו בו שירים ש"זרקו אותי" לא אחת לכל מיני מקומות חלקם כואבים. הרגשתי מהכתיבה שהיא נסתרת, אפלה לצד שפה עשירה וקולחת.
הרבה כאב ליווה אותי בקריאת השיר "שבי"- ולא תתפלאו לנחש להיכן הפלגתי במחשבות באותם רגעים. ואז לקראת לב הספר הופתעתי שוב על ידי "כל האמת על חטיפתם ( על ידי חוצונים) של בטי ובארני היל".
הָנִיחוּ לַמָּוֶת הַשָּׁחֹר, הָנִיחוּ לַשְּׂרֵפָה הַגְּדוֹלָה,
הָנִיחוּ לְשִׁטְפוֹן הַבִּירָה, שֶׁיִּקְדְּחוּ וִילַחֲכוּ וְיָצִיפוּ
אֶת פְּנֵי הָעִיר, אֶת טַבּוּרָהּ, אֶת עֶרְוָתָהּ.
הֵן אַחֲרִיתָם יְדוּעָה מֵרֵאשִׁיתָהּ:
בַּמַּרְתְּפִים תִּלָּכַדְנָה מְשָׁרְתוֹת שֶׁבְּמוֹתָן הָאַלְמוֹנִי
תְּצַוֶּינָה אַנְדַּרְטָה.
הָנִיחוּ לְשִׁטְפוֹן הַבִּירָה, שֶׁיִּקְדְּחוּ וִילַחֲכוּ וְיָצִיפוּ
אֶת פְּנֵי הָעִיר, אֶת טַבּוּרָהּ, אֶת עֶרְוָתָהּ.
הֵן אַחֲרִיתָם יְדוּעָה מֵרֵאשִׁיתָהּ:
בַּמַּרְתְּפִים תִּלָּכַדְנָה מְשָׁרְתוֹת שֶׁבְּמוֹתָן הָאַלְמוֹנִי
תְּצַוֶּינָה אַנְדַּרְטָה.
דומה כי "שתי נשימות מחוץ לעצמי" גרם לי לצאת מתוך עצמי ולהבין מחדש אירועים, מקומות ותופעות שהיו בתפיסתי כה באנליים והפכו בזכות מילותיה של צמח, לבעלי מעמד חדש, נוקב, בועט, מכאיב ונוגע.
לכו לבית קפה עם הספר ותנשמו כל שיר עם לגימת קפה טובה.
אל תתפלאו שהספר יחלחל אליכם כמו שקרה לי.
ממליצה בכל פה.
ריקי ברוך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה