בימים אלו רואה אור הספר "כוכב כפול" מיקה שיינוק-קרטן. נטלתי את הספר לידי ולא יכולתי להינתק. כאב, חמלה והמון אמפטיה ליוו אותי במהלך הקריאה עד שהגעתי לסופו.
"הוא מיהר להוציא את הנייד מכיס החלוק ולהשקיטו. עד שהמסך נגלה לעיניו חשש שזה אסף שמתקשר, אבל זאת היתה טלי. הוא לא רצה לדבר איתה עכשיו. היה לו ברור שעוד לא עדכנו את אסף, לא עושים דבר כזה בשיחת טלפון. אם אסף היה זה שהתקשר עכשיו הוא בוודאי היה מזהה שהוא מסתיר ממנו משהו כבר מהמילה ״הלו״. הוא ניסה לחשב מתי יזמינו אותו כדי לבשר לו ונזכר שאסף וזהרה אמורים לצאת לחופשה מתישהו בימים אלה, אולי כבר יצאו. אם כך, הוא מחזיק בידיעה לא לו, שטרם הגיעה ליעדה. הוא הצטער על כך שביקש מקטוביץ' לברר, הצטער לדעת.אולי חבל שלא ענה לטלי. הוא רצה לספר לה על הסרטן שגילו אצל אסף ולהגיד לה שאז, כשהיו צעירים ולאסף היה סרטן, היה לו ברור שהכול יהיה בסדר והוא לא פחד, ועכשיו הוא כן. מפחד." (מתוך עמוד 10 בספר)
בכוכב כפול, ספר הביכורים שלה, מציגה מיקה שיינוק־קרטן התמודדות עם אובדן מתקרב לצד ניסיון למנוע את העתיד לבוא. ברגישות ובתבונה היא משרטטת את הדילמה שוברת הלב שעימה מתמודדים כמעט כולם במוקדם או במאוחר, בין חוסר האונים והצורך בשליטה, בין קבלה כואבת להכחשה והחמצה.
יש משהו ברומנים מהסוג הזה שנוגע ללב, שמחברים אותי לדמות התמודדת עם מחלה ולאנשים סביבה, ומעורר בי שפע אמפטיה וחמלה, מרתק אותי לעלילה ללא יכולת לשלוט בהיסחפות האישית-הרגשית.
הספר קריא, חשוף, נוקב ובעיקר עמוק. הוא מחדד את כל מה שחווים שם כולם.
התאהבתי בדמויות כל אחת ממקומה בעלילה. הספר נכנס לי לבטן וללב, הוא רגיש ונוגע מאין כמותו.
סיפור הקושי התהומי שבפרידה מאהוב, ההדחקה וההתמודדות עם האובדן הם שיעור על אומץ שחודר כמו סכין ללב.
"כוכב כפול" הוא ספר הביכורים של הסופרת והוא מעיד על כישרון כתיבה לרומנים שיגיעו בהמשך
ממליצה בחום!
ריקי ברוך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה