"איך נקרא שאני מקבל מכתבים מהבית,
והבית איננו?
איך נקרא שאני מקבל מכתבים מהבית,
ואיש לא חי?" אבות ישורון
יותר מכל הסיפורים שנהג מרקוס לספר לשלושת בניו, הלהיב את דמיונם הסיפור על פנגיאה, אותה יבשת קדומה, שלמה ורבת הוד, שרעש גדול, עלה לפתע יום אחד מתוך קרביה, ביתר את חלקיה, והרחיק אותם זה מזה.
מרקוס ובניו הם חלק ממשפחה יהודית שאחר תהליכי בנייתה והתפרקותה עוקב הספר שראשיתו בשלהי המאה ה 19, וסופו במחצית הראשונה של המאה ה 20. על רקע אירועים היסטוריים משתנים (ביניהם מלחמות העולם הראשונה והשנייה), בתיאורים קצרים ונוקבים, פורש הספר תמונה אחר תמונה, את עולמם האישי והאינטימי של גיבוריו שמרחב חייהם נע מוונציה עד זקופנה, מפראג עד פרוג'ה, מנובי-טארג עד פלאשוב ומאוטהאוזן וממונטה קסינו עד ברגן בלזן.
"כדורים שרקו, אימהות צווחו את שמות ילדיהם, זקנים גנחו, גברים צרחו, ריח אבק השריפה התערבב בריחות של זיעה, שתן ודם, והשמש הקופחת ערבבה את המראות, הקולות והריחות לבלילה אדומה של טירוף. מרקוס ריחף בקדילק שחורה מעל צריח הנירוסטה של בניין קרייזלר. מוזיקת ג'אז נפלאה הגביהה את מעופו, השמש הייתה במרחק נגיעה, כל כדור שנורה הצמיח עוד גורד שחקים מעופף, ופיו התמלא בעסיס תפוחי גן העדן. אמריקה, חרחר, ונפל לבור שבו כבר שכבו ירויים ודוממים אשתו, שכניו, חבריו ועוד רבים מבני עירו". ( מתוך פרק ראשון בספר)
מי יחיה, מי ימות, מי בקיצו ,ומי לא בקיצו.
הספר מבוסס על תחקיר משפחתי, חומרי ארכיון, ספרים, עדויות, כתבות ומחקרים ועל עדותו של אביה במשפטו של הקצין הנאצי ויסמן שהתקיים בגרמניה, בעיר פרייברג בשנת 1965.
סבה וסבתה של גילה ג. שחר, מרקוס וג'יזה גינסברג, היו בין 111 האנשים שנרצחו בבית הקברות היהודי בנובי-טארג ע"י אותו קצין נאצי.
את האירועים, התאריכים, המקומות והדמויות הראשיות שהן אמת היסטורית וביוגרפית, תיבלה גילה ג. שחר בדיאלוגים, ברחשי לב ובדמויות משניות פרי דמיונה.
אירופה, ניצני אהבה, בית, מלחמה ראשונה, ערפל, מלחמה שניה, חשכה, עולם מתבקע, שלושה אחים, דרכים מתפצלות, גורלות מיטלטלים, מכונת ההשמדה לא נחה, תהום נפערת, מאיימת לבלוע, צעקה עולה השמימה, מרחפת, מהדהדת, מתפזרת, גוועת, מתפוררת, רוצה לשכוח, לא יכולה לשכוח. זרעים של זיכרון נובטים במקום אחר, מצמיחים מחדש בית, מנגנים מחדש שיר ישן, הָיֹה הָיָה. דוקודרמה.
פּנגֵיאה הוא ספר הפרוזה הראשון של גילה ג. שחר, קדמו לו שני ספרי עיון: שעור קולנוע (1996), מילים מתכוונות (2005) וספר ילדים: דום שתיקה (תש"מ).
ריקי ברוך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה