השבוע ציינתי יום הולדת 65, מזל טוב לי. מזמן כבר לא ילדה. החיים הובילו אותי במסלול עם תחנות מאתגרות יותר ופחות. בדיוק באותו היום הגיע לסיקור ספרה החדש של הסופרת הכישרונית אירית קדם.
כבר כתבתי שאני אוהבת לקרא את אירית קדם. לא רק שנת הלידה התואמת מחברת ביננו. שוב ושוב מצאתי את הווייתי בכתביה, בשירים, בסיפורים ובספרים.
בימים אלו ראה אור ספרה ה-11: "נערה עם (ע)גיל זהב". ספר מרגש, מדויק ואותנטי שנגע בי ועורר בי הזדהות מוחלטת והתרגשות בעצם היותו מוגש בכתיבה טבעית, מדויקת, שנונה, רהוטה ולעתים עוקצנית לנוכח האמת הבלתי מתפשרת.
בנות 65
בְּנוֹת 65 שֶׁפַּעַם שָׁכְבוּ
בַּעֲרִיסוֹת בְּבֵית יוֹלְדוֹת
כְּשֶׁהֵן דּוֹמוֹת־דּוֹמוֹת –
אַחַת, שֵׂעָר לָבָן בּוֹהֵק,
אַחַת נְיוּ אֵיְג' עַל דֶּגֶל,
אַחַת דַּקָּה, אַחַת עָבָה,
אַחַת גּוֹרֶרֶת רֶגֶל.
אַחַת שְׁנוֹתֶיהָ מֻצְפָּנוֹת,
שְׁנִיָּה – לֹא מִתְבַּיֶּשֶׁת,
אַחַת בַּשִּׂיא הַמִּקְצוֹעִי,
שְׁנִיָּה בְּדִיּוּק פּוֹרֶשֶׁת.
אַחַת בְּרִיאָה, אַחַת חוֹלָה,
אַחַת מְאוֹד בּוֹדֶדֶת,
אַחַת מֻקֶּפֶת מִשְׁפָּחָה,
כָּל יוֹם לָהּ יוֹם הֻלֶּדֶת.
בְּנוֹת 65 שֶׁשָּׁכְבוּ
דּוֹמוֹת־דּוֹמוֹת
בַּעֲרִיסוֹת –
אֵיךְ עִם הַשָּׁנִים הֵן נַעֲשׂוּ כָּל כָּךְ
שׁוֹנוֹת.
"נערה עם (ע)גיל זהב" עוסק בשחר הזקנה, כמה מפחיד אותי לומר את המילה וגם לכתוב אותה, בטוב ברע ובנערה שנותרו בנו. אנו בנות גיל הזהב בחלק השלישי של חיינו (הצילו!!!)
לספר שלושה חלקים: נערה - הילדה שבתוכנו, גיל - אותותיו והיבטיו וימי הזהב שנובעים מתוכו.
כל האמת במילים הנשזרות שתי וערב לשירים נוגעים ומרגשים.
ספר נפלא לכל אישה באשר היא.
אני שבה וקוראת את השירים, יש שגורמים לי לדמוע, יש מותירים אותי מהרהרת, מחפשת את מה שלא ישוב, תוהה איך יראה העתיד, ומה מסתתר מאחורי המילה זקנה.
כן, גם אני בגיל 65 נוגעת בשולי שמלתה של הזקנה. פוגשת את מה שהמילים הפכו לשיר ומחפשת משמעות עם תקווה (לא תמיד מוצאת) .
מחכה לשובךָמְחַכָּה לְשׁוּבְךָ
כְּמוֹ הָיִיתָ יוֹנָה
הָעוֹמֶדֶת לָשׁוּב
אֶל הַשּׁוֹבָךְ
זֶהוּ כּוֹחַ הֶרְגֵּל
אוֹ מִין כֹּרַח
אִם תָּמוּת לְפָנַי
אֶהֱרֹג אוֹתְךָ שׁוּב,
שׁוֹמֵעַ?
זֶה לֹא בִּשְׁבִילִי
הַלְּבַד, הַבָּדָד
אַתָּה בֶּטַח יוֹדֵעַ
יוֹתֵר מִדַּי שָׁנִים
אֲנַחְנוּ זוּג יוֹנִים
מִכְּדֵי שֶׁ..
פעם ראיתי
פעם ראיתי
אישה שאמרו עליה
"רואים שהייתה יפה"
"יש לה שרידי יופי"
וחשבתי לעצמי:
איך זה קורה
שאנשים הופכים
לתלי חורבות,
וש... לי זה לא יקְרה
או, יֶה!
ויום אחד בַּסלפי,
אפילו לא בַּראי,
הבנתי, זה קרה
אט אט הפכתי עי.
בעברה - אשת חינוך, דרמה תרפיסטית, בימאית, מנחת קבוצות ומרצה. בעקבות מחלה נדירה הסבה את עיסוקיה האקדמיים אל האמנות הרב-תחומית. חברה באקו"ם ובאגודת הסופרים.
שיריה וציוריה מתפרסים מעת לעת באנתולוגיות, בכתבי עת שונים ובספרים לילדים ולמבוגרים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה