בימים אלו רואה אור ספרה החדש של יהודית כרמי "יש עוד תקוה" . כבר קראתי בעבר את ספריה של כרמי ואהבתי. יש בכתיבה שלה את השילוב המושלם בין עלילה מרתקת וכתיבה מופתית מה שמשמר אותי בסקרנות מתמדת עד לסוף המיוחל.
"ז'וז'ו התקרב אליו בצעד מאיים. סימון צעד אחורה, נתקל באבן וכמעט נפל. ז'וז'ו תפס אותו בצווארון ז'קט העור, "ז'קט חדש, הא? מאיפה הבאת, מפריז?"
"וואלה, תראה איזה ג'ינס, ישר מאמריקה," השלים אלברט.
"מה אתם רוצים... מה קרה?" גמגם.
"אתה עוד שואל, הא? אתה מטריד את אחותי ועוד שואל?" אלברט משך את צווארון הז'קט של סימון. פניהם היו זה מול זה. נראה כי פניו של סימון חוורו ופחד ניכר בהם. הרי שני אלה, ז'וז'ו ואלברט, נודעו כבריוני השכונה. אנשים פחדו מהם, והשתדלו לא להתעסק איתם.
"אני... לא עשיתי שום דבר... מה אתם רוצים?" כעס נשמע בקולו.
"אנחנו רוצים שתעזוב את מרסל בשקט, הבנת?" נבח באוזניו ז'וז'ו.
"בחיי, לא עשיתי כלום, רק דיברתי איתה..."
"גם אל תדבר. בכלל תעוף לנו מהעיניים, לך לפריז או לעזאזל," צעק אלברט. (מתוך פרק ראשון בספר)
סימון, נער צעיר, יתום מאב, האוהב את מרסל היפה. סימון מנסה לשכנע אותה לבוא איתו לפריז, שם גר דודו העשיר המעוניין להשקיע בו. אולם העניינים מסתבכים כשהוא מגלה שהנערה מיועדת לאחר.
זהו סיפורם של מספר תושבי עיירת פריפריה אי שם בצפון, המנסים לנהל את חייהם בקשיי היום-יום, בפרנסה, ביחסים בתוך המשפחה, בקנאה, בשנאה, ובאלימות רבה.
העלילה נמשכת על פני עשרים שנים כשברקע מלחמות ישראל לדורותיה.
כמו בעלילת הספר, גם אני, שנולדתי שנתיים אחרי "מבצע סיני" וגדלתי בפריפריה, (במושב בדרום), אני בת להורים שעלו ארצה והפכו לחלק משמעותי בבניינה של הארץ על רקע מלחמות ישראל אותן חוויתי ושאני זוכרת אחת לאחת.
זהו סיפורם של מספר תושבי עיירת פריפריה אי שם בצפון, המנסים לנהל את חייהם בקשיי היום-יום, בפרנסה, ביחסים בתוך המשפחה, בקנאה, בשנאה, ובאלימות רבה.
העלילה נמשכת על פני עשרים שנים כשברקע מלחמות ישראל לדורותיה.
כמו בעלילת הספר, גם אני, שנולדתי שנתיים אחרי "מבצע סיני" וגדלתי בפריפריה, (במושב בדרום), אני בת להורים שעלו ארצה והפכו לחלק משמעותי בבניינה של הארץ על רקע מלחמות ישראל אותן חוויתי ושאני זוכרת אחת לאחת.
התחברתי לספר מהשורה הראשונה. עלילה מתפתלת וסבוכה עוסקת ברצונם של כל אחד משני הגברים לזכות בליבה של מרסל הצעירה. הכתיבה קולחת, בגובה העיניים עם שיבושי לשון מכוונים בפי הדמויות המרכזיות, שפה האמורה לחדד את ראף יכולתם הוורבלית באותם הימים ובסביבת המגורים והחיים בקהילה בארץ חדשה. (יש הסבר לכך בפתיח לספר)
אוהבת את הכתיבה של כרמי וכבר קראתי קודם לכן ואהבתי את הספר קטורה מאד (וגם אמא 92) שקוראת כל ספר שאני אוהבת.
"יש עוד תקוה" הוא ספר נפלא, מקרב, מרגש המביא סיפור אהבה מתסכל ונוגע בהיסטוריה הישראלית. התחברתי לדמויות בקלות. משהו במרסל הזכיר לי חלקים ממני, אבל בניגוד לאורח החיים בפריפריה הצפונית גדלתי בפריפריה הדרומית של ההתיישבות העובדת שקידמה ערכי אדמה, שורשים ואורחות חיים כפריים.
*ועוד אומר: הספר כבר עבר לקריאה לאמא (92) המתגוררת במושב וחוותה על בשרה את כל ציוני הדרך מתוך ההיסטוריה הישראלית שבספר.
אהבתי את הספר מאוד, שילוב אירועי ההיסטוריה הישראלית מול עלילה בפריז העניקו לספר דינמיקה ועניין רב ואני ממליצה בחום. יש עוד תקוה הוא רומן סוחף ומרתק הגורף את הקורא בנפתוליו.
זהו ספרה הרביעי של יהודית כרמי. ספריה הקודמים: כחומה בצורה, רומן היסטורי; קטורה, רומן תנ"כי; וכן ספר שירי ילדים, פרח ופרפר.
זהו ספרה הרביעי של יהודית כרמי. ספריה הקודמים: כחומה בצורה, רומן היסטורי; קטורה, רומן תנ"כי; וכן ספר שירי ילדים, פרח ופרפר.
יש עוד תקוה" מאת יהודית כרמי, הוצאת אוריון, לרכישה לחצו כאן.
ריקי ברוך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה