בימים אלו רואה אור ספרה החדש של מיכל שטייניץ-ניסן, הספר דברים במדבר.
"אז מה אתה אומר על הספר?" נבו ממשיך בשלו. "נשמע מגניב."
"מה מגניב?! תתעורר אח שלי. הספר הזה הולך לעשות שמח אצלכם בחוג. הדברים שעשינו כשהיינו סטודנטים צעירים, והתגאינו בכינוי ארכי־פרחים, היום נחשבים להטרדה מינית, תקיפה, ניצול."
"אבל כאן מדובר בסתם מותחן דמיוני," אני אומר ומרים את כוס הקפה לשפתיי, ובדיוק כשאני לוגם ממנה, משהו חובט בגבי, והנוזל הרותח ניתז על לשוני.
"אאוץ'!" אני מביט לאחור ומבחין בתיק כחול שמתרחק ממני על גבו של סטודנט ארוך שיער. "היי! אולי תיזהר?!" אני קורא אחריו, אבל הוא כבר נעלם בין חבריו.
נבו לא שם לב. הוא עסוק במלאכת חפינת האטריות וגלגולן על מזלגו. "פיקשן זה לא, אחי! כתוב במפורש שזה מבוסס על סיפור אמיתי." את הפרט הזה כנראה פספסתי. "אבל גם אם זה לא היה, הסיפור נשמע לי ריאלי לגמרי. שנינו מכירים את מורשת הקרב של החוג, ושנינו זוכרים את השנים שבהן הבנות היו הפרס לבחורינו המצוינים. מה שבטוח, זה נגמר." (מתוך עמוד 6 בספר)
דומה כי מה שהיה מותר בעבר כבר איננו עוד מאז מהפכת ה me too
בספר דברים במדבר עולה מהאוב אונס שהיה לפני 20 שנה. או לא היה. גבר יוצא להגן על שמו הטוב ועל חייו.
"גומת החן והעיניים, הסיור לעין שפן – הכול מסתדר. אני הייתי המתרגל בקורס ההוא, ולאורך הסמסטר נוצרה בינינו ידידות. גם כי הייתה השכנה של יעל במעונות, והיה לי חשוב שיעל תשמע ממנה טובות עליי.
הצלמית שמצאנו, והאונס... היא אמרה שזה קרה במהלך אותו סיור.
הידיד שפגע בה... המתרגל שבדק את המבחנים...
רגע, זה אני.
אז היא כתבה עליי?
הזוי."
ד"ר ארי גוטמן הוא מרצה מבטיח בחוג לארכיאולוגיה, נשוי ליעל ואבא פעיל לשתי מתבגרות (שמוציאות אותו מדעתו). הוא מייסד הבלוג "הצילו! בישול לאבות אבודים", ורואה עצמו כאדם מוסרי ופמיניסט, שמקפיד לדבר בלשון זכר ונקבה לסירוגין.
בימים אלה הוא ממתין לקבלת הפרופסורה המיוחלת, ובלי קשר גם מזיל דמעות בקביעות בגלל דלקת עיניים כרונית שנגרמה לו מהאבק בחפירות.
כשבחוג שלו מתגלגלת שמועה על ספר שעומד לראות אור, שבו מסופר על אונס שאירע בסיור ארכיאולוגי לפני כעשרים שנה, אין לו זמן להתעניין בזה. אבל אז הוא צופה במקרה בריאיון טלוויזיוני עם מחברת הספר, שטוענת שהסיפור אמיתי.
ולא רק שהוא אמיתי אלא שהוא בעצם סיפורה שלה בסיור של המחלקה שלו.
ארי גוטמן לא זוכר כלום, כי לא היה כלום. הרי אם היה משהו, ודאי שהיה זוכר. האומנם?
אבל למה שהיא תמציא?
הצלמית שמצאנו, והאונס... היא אמרה שזה קרה במהלך אותו סיור.
הידיד שפגע בה... המתרגל שבדק את המבחנים...
רגע, זה אני.
אז היא כתבה עליי?
הזוי."
ד"ר ארי גוטמן הוא מרצה מבטיח בחוג לארכיאולוגיה, נשוי ליעל ואבא פעיל לשתי מתבגרות (שמוציאות אותו מדעתו). הוא מייסד הבלוג "הצילו! בישול לאבות אבודים", ורואה עצמו כאדם מוסרי ופמיניסט, שמקפיד לדבר בלשון זכר ונקבה לסירוגין.
בימים אלה הוא ממתין לקבלת הפרופסורה המיוחלת, ובלי קשר גם מזיל דמעות בקביעות בגלל דלקת עיניים כרונית שנגרמה לו מהאבק בחפירות.
כשבחוג שלו מתגלגלת שמועה על ספר שעומד לראות אור, שבו מסופר על אונס שאירע בסיור ארכיאולוגי לפני כעשרים שנה, אין לו זמן להתעניין בזה. אבל אז הוא צופה במקרה בריאיון טלוויזיוני עם מחברת הספר, שטוענת שהסיפור אמיתי.
ולא רק שהוא אמיתי אלא שהוא בעצם סיפורה שלה בסיור של המחלקה שלו.
ארי גוטמן לא זוכר כלום, כי לא היה כלום. הרי אם היה משהו, ודאי שהיה זוכר. האומנם?
אבל למה שהיא תמציא?
ודווקא עליו?
ואיזה סיכוי יש לו להיות פרופסור בחוג לארכיאולוגיה – אם יגידו עליו שהוא האנס?
ארי גוטמן יוצא להגן על חייו.
ומה יעלה בגורלו של ארי גוטמן? האם ייתן את הדין על מה שהוא לא זוכר בכלל שעולל?
דברים במדבר הוא רומן מתח פסיכולוגי מרתק שבוחן את תעתועי הזיכרון והמוסר האנושי ואת התמורות שחוללה מהפכת המי־טו. דמויות במצוקה, גבריות שעומדת במבחן הזוגיות ולא רק, הרבה כאב, מתח, אי וודאות כמו בשבר של אמצע החיים. הקריאה בספר קולחת, הוא כתוב בגובה העיניים, בלשון מקרבת ומעניק לקורא הרגשה שהוא חלק מהיצירה. הסוף אכן הפתיע אבל לא יהיה כאן ספוילר.
דברים במדבר הוא רומן מתח פסיכולוגי מרתק שבוחן את תעתועי הזיכרון והמוסר האנושי ואת התמורות שחוללה מהפכת המי־טו. דמויות במצוקה, גבריות שעומדת במבחן הזוגיות ולא רק, הרבה כאב, מתח, אי וודאות כמו בשבר של אמצע החיים. הקריאה בספר קולחת, הוא כתוב בגובה העיניים, בלשון מקרבת ומעניק לקורא הרגשה שהוא חלק מהיצירה. הסוף אכן הפתיע אבל לא יהיה כאן ספוילר.
לכו לקרא
אני ממליצה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה