"יהונתן לא הרבה להתחיל עם בנות. אולי קצת, במשמרת, במקום שבו פגש אותן מדי פעם. בבית הספר הוא היה בסביבה של בנים.
היה עליו להמתין בסבלנות עד לסוף ההופעה, מה שהיה מאתגר במיוחד כי הוא היה אחד מאלו שהופיעו, אבל בסופו של דבר הוא צלח את המשימה. הוא ירד מהבמה ושאל את שלמה, "ראית את שתי הבנות החדשות?"
"בטח שראיתי," השיב שלמה בנימה השובבית הטיפוסית שלו. "אי אפשר לפספס. שניגש אליהן?" (עמוד בספר)
תקופת חגי תשרי היא מהטובות שבעיתות (עת- בצורת רבים!) להתחבר לספר ולשכוח את כל מה ומי שסביב, לשקוע בקריאה וליהנות. השבוע זה קרה לי כשהתמכרתי ל"נשות חיי" ספר חדש מאת רויטל אגמי, נסחפתי ללא נקיפות מצפון והכי חשוב... נהניתי.
"נשות חיי" הוא רומן קצבי, סוחף, המביא את סיפורו של יהונתן, צעיר שאפתן, ההופך לאיש משפחה שאינו חדל לחשוק בנשים אחרות ולהתגעגע אליהן ומתמודד עם המחיר שגובה הבגידה ממנו ומנשות חייו.
לאורך הספר מביאה אגמי תמונה רחבה של הווי החיים במדינת ישראל הצעירה. תמונה המאירה את שנות ילדותי שלי בארץ ומקרבת אותי למחוזות ומראות שהיו משמעותיים בחיי שלי בשנות ה-60 וה-70.
זהו סיפור על אהבה, תשוקה ובגידה שבמהלכו חשתי הזדהות מוחלטת עם הדמויות. זו יותר וזו פחות, היו בי רגעי חמלה, גם רגעי ביקורת ושאלה אבל ליבי יצא אליהן עד שחשתי שאני מוצאת את עצמי בין הפרקים והשורות.
"היא עלתה לביתה, נכנסה למיטתה והתקשתה להירדם. מחשבותיה היו נתונות ליהונתן, הדמות הגבוהה והממגנטת שזה עתה הכירה. היא ניסתה להבין מה משך אותה אליו. הוא הזכיר לה את התואר "כריזמטי" שלמדה בשיעורי תנ"ך. עכשיו הבינה את המשמעות וחייכה לעצמה." (עמוד בספר)
ישבתי בסוכה הווירטואלית שלי, קראתי את הספר בנשימה אחת, לא יכולתי להניח אותו מידי. הוא סוחף, מסקרן, מעורר שאלות וסוגיות מהחיים עד שהוא מותיר אותן כמחשבות גם אחרי הקריאה. אהבתי את הספר מאוד. וגם... תמונת הכריכה נהדרת!
ממליצה בחום!
רויטל קימלמן אגמי, ילידת 1964, נשואה ואם לשתי בנות, מרפאה בעיסוק בוגרת החוג לריפוי בעיסוק באוניברסיטת ת"א. זהו ספרה הראשון.
ריקי ברוך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה