בימים אלו רואה אור ספרה החדש של ג'וג'ו מויס. מי שנולדה ב־ 1969 וגדלה בלונדון. לאחר קריירה שכללה משרות כמו סדרנית בתחנת מוניות וקלדנית בכתב ברייל, היא למדה עיתונאות ועבדה במשך עשר שנים כעורכת חדשות וככתבת לענייני תקשורת ואמנות. היא גרה באסקס שבאנגליה עם בעלה העיתונאי ושלושת ילדיהם. ספריה נמכרו במיליוני עותקים בכל רחבי העולם וזכו לשבחי הביקורת. "הנערה שהשארתָ מאחור", "ללכת בדרכּךָ", ״אחד ועוד אחד", "החיים אחריךָ״ ו״מכתב אחרון ופרידה״ ונכנסו מיד לרשימות רבי־המכר.
איזבל דלאנסי, כנרת ראשית בתזמורת הסימפונית של לונדון, תמיד לקחה כמובן מאליו את מנעמי החיים ולא התעניינה כלל בניהול הפיננסי של הבית. אבל כשבעלה מת במפתיע ומשאיר אותה עם הר של חובות, היא ושני ילדיה נאלצים לעזוב את ביתם ולעבור לאחוזה כפרית ישנה ומתפוררת. הבית המט לנפול ומצב החסכונות המתדלדלים והולכים מאלצים את איזבל לפנות לעזרת שכניה, מבלי לדעת שעצם נוכחותה שם מחרידה מרבצן אובססיות ישנות. בעוד איזבל נאבקת להפוך את המקום החדש לבית, תשוקות וכעסים מתעוררים ומאיימים על מרקם החיים השלֵו של הכפר המנומנם. בד בבד איזבל מגלה בתוכה יצר הישרדות שלא הכירה – וגם נוכחת לדעת שהלב בהחלט מסוגל ללמוד לנגן מנגינה חדשה.
"הוא עדיין חייך בזחיחות כששמע את שיר הפתיחה לעוד אחת מהתוכניות האהובות עליו. הוא הרים את מבטו. מרוב שהיה שקוע במוזיקה, לא ראה את הקערה עם פודינג האורז הקרוש על הרצפה, במקום שבו השאיר אותה. העקב של כף רגלו הגרמית והזקנה נתקע בקערה, והוא החליק על רצפת העץ.
לפחות זה מה שהסיק חוקר מקרי המוות כשהציג בדקדקנות את השעות האחרונות בחייו של סמואל פוטיסוורת בפני בית המשפט. החבטה שראשו השמיע כשפגע ברצפה היתה רמה מספיק כדי להישמע גם שתי קומות מתחתיו. אבל כפי שמאט מקארתי ציין, הבית שכן בעומק היער, שבלע כל רעש, ולכן איש לא הבחין בכך. כמעט כל דבר היה יכול לקרות במקום הזה." (מתוך עמוד 19 בספר)
ג'וג'ו מויס רוקחת כדרכה תערובת נפלאה של צלילים, תאוות, טינות ורומנטיקה, ומזכירה לנו שוב מדוע היא אחת הסופרות האהובות והמצליחות בעולם.
מוזיקת לילה עלול להבהיל את אלה שמשפצים כרגע את ביתם, אבל כל שאר הקוראים ייהנו ממנו הנאה עצומה" - וושינגטון פוסט.
"הוא עדיין חייך בזחיחות כששמע את שיר הפתיחה לעוד אחת מהתוכניות האהובות עליו. הוא הרים את מבטו. מרוב שהיה שקוע במוזיקה, לא ראה את הקערה עם פודינג האורז הקרוש על הרצפה, במקום שבו השאיר אותה. העקב של כף רגלו הגרמית והזקנה נתקע בקערה, והוא החליק על רצפת העץ.
לפחות זה מה שהסיק חוקר מקרי המוות כשהציג בדקדקנות את השעות האחרונות בחייו של סמואל פוטיסוורת בפני בית המשפט. החבטה שראשו השמיע כשפגע ברצפה היתה רמה מספיק כדי להישמע גם שתי קומות מתחתיו. אבל כפי שמאט מקארתי ציין, הבית שכן בעומק היער, שבלע כל רעש, ולכן איש לא הבחין בכך. כמעט כל דבר היה יכול לקרות במקום הזה." (מתוך עמוד 19 בספר)
ג'וג'ו מויס רוקחת כדרכה תערובת נפלאה של צלילים, תאוות, טינות ורומנטיקה, ומזכירה לנו שוב מדוע היא אחת הסופרות האהובות והמצליחות בעולם.
מוזיקת לילה עלול להבהיל את אלה שמשפצים כרגע את ביתם, אבל כל שאר הקוראים ייהנו ממנו הנאה עצומה" - וושינגטון פוסט.
ספר מצוין נהניתי מכל שניה.
מוזיקת לילה מאת ג'וג'ו מויס, תרגום אסנת הדר, הוצאת משכל, ידיעות ספרים. לרכישה לחצו כאן.
ריקי ברוך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה