"הסתיו פשט על העיר, עצי דולב הצהיבו והופשטו מעליהם. הבריזה הנעימה הייתה לרוח סתווית, ופירות הקיץ נעלמו. החבושים המפורסמים של אספהאן חייכו לבריות. ענבי סוף השנה היו לצימוקים והרימונים האדימו את פני המבקשים. ההכנות לראש השנה תפסו מקום מרכזי בחיי האנשים. בנות המשפחה חיכו להוראות, נכונות להגיש עזרה במטלות הבית. חגי תשרי הגיעו במועדם ושמחת ראש השנה התדפקה על דלתות הבתים".
מרגע עלייתו של חומייני לשלטון נשתנה הכל. חוקים חדשים בנוגע ללבוש הנשים והגברים. נשים חויבו לשים רעלה ולכסות את גופן במלואו ומי שלא ציית קיבל שבעים מלקות על הגב. חל אסור על לבוש בגדים צבעוניים, או מריחת לק אדום.
מלחמת איראן-עיראק החמירה את המצב. לא ניתן היה להיכנס או לצאת מאירן. בשלב הבא נאסר על יהודי איראן לצאת מהמדינה. הידיעה
הייתה כמו סכין בלב. זה הזכיר למשפחה של דיאנה את גרמניה הנאצית בהתחלה לא קנו
מיהודים, אחר כך לא עברו לידם, ובסוף תלשו אותם מבתיהם והרגו אותם. אביה של דיאנה
אמר שכבר אי אפשר להישאר באיראן, והאל יודע מה יעשו להם.
שבוע לאחר נישואיה בעודה בבית הוריה נשמעה דפיקה בדלת. אדם זר הביא מסר לאביה. לדבריו הגיע דרך הסוכנות היהודית לצורך הברחתם לישראל. מסע הבריחה ארצה בפחד רב ואי ודאות ארך שישה חודשים. בספרה מתארת דיאנה מתארת טלטלות המסע ולא פוסחת על רגעי התקווה והאמונה.
עוד בילדותה אהבה דיאנה לעבוד עם אמא במטבח. עד שאהבת הבישול חלחלה בה והביאה אותה למי שהיא היום. שנים שדיאנה מעבירה סדנאות חווייתיות של מטבח פרסי. מגיעים אליה מכל קצוות הארץ כדי ללמוד, ובעיקר כדי לחוותו להיות חלק מאוכל ספוג שמחה מלווה בריקודים וסיפורים.
בשנת 2016 השתתפה דיאנה בתוכנית "מאסטר שף". התוכנית הייתה עבורה הזדמנות להביא את המטבח הפרסי לקדמת הבמה.
"דיאנה החליטה לבשל אש רשתה, את מרק המשאלות המסורתי, בתוספת קערה גדולה של בצל מטוגן, לזכר אביה שאהב מאד את המאכל הזה. כשהגישה את המרק לשופטים היא הסבירה "בבישול מרק המשאלות משתתפים כמעט כל הנוכחים. בדקות האחרונות של של ההכנה כל אחד מוסיף בתורו חופן אטריות רחבות לסיר המבעבע ומבקש בליבו משאלה. על פי האמונה האירנית, במעמד זה המשאלות מתגשמות." (עמוד 229-230 בספר)
לאורך מסעה בעודי קוראת את קורותיה ואת סיפור הבריחה של דיאנה מאיראן, התחברתי רגשית.
ראיתי לנגד עיני את אימי שלי (כיום בת 95).
הבריחה של אמא מדמשק בגיל 10 לבדה ללא הורים, ללא משפחה, כחלק מקבוצת ילדים שהוברחו דרך לבנון וצעדו לילה שלם בשדות קוצים עד שהגיעו לקיבוץ כפר גלעדי, הוא חלק משמעותי משורשי שלי.
רחמני נגעה בי ואני התרגשתי.
מתוך סיפורה האישי האירה רחמני את תולדותיה של קהילה שחיה בגלות ועלתה ארצה בכל מחיר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה