החיים הם לא ריטריט והשמש לא מעניינת אותי - שני ספרי נשים על נשים ששווה לך להכיר!

 החיים הם לא ריטריט והשמש לא מעניינת אותי - הם שני ספרי נשים על נשים ששווה לך להכיר!


ג'מה היא מורה רוחנית מצליחה עם וילה מפוארת, גינה פורחת וספר טרי על "האושר שבזוגיות".

בגיל חמישים, אשליית הלה לה לנד מתנפצת לה לרסיסים והיא נותרת בלי זוגיות, בלי כסף ובלי רוח במפרשים. ג'מה נאלצת לעבור לדירה שכורה עם קירות מתקלפים ולהתפרנס מעבודה קפקאית נטולת מעוף. למגינת ליבה, היא מגלה שקשה לעשות מדיטציה כשהאוטובוס מאחר והחשבונות מצטברים.

ג'מה התקשתה להבין מדוע, דווקא עכשיו, כשכל הכוכבים הסתדרו במסלול, יואל היה חייב להרוס את כל מה שבנו יחדיו.

"שילך להזדיין." אמרה מירב.
"השאלה עם מי? עם מי?"
"בואי נברר בעצמנו. אני בטוחה שיש לו מישהי. גברים לא עוזבים את הבית סתם כך!"
"איך את כל כך בטוחה? אולי סתם נמאס לו ממני."

כל מהותו של יואל שידרה יציבות - החל מהמבט הכחול והידעני הנשקף מזגוגיות משקפיו, דרך דיבורו הרגוע וכלה באריזת הבגדים המגוהצים שעטפה את גופו התמיר. הרי לא אחת התבטא בזלזול גמור בנוגע למגפת הגירושין, תוך שהוא מייחס את האחריות להידבקות באופיו הרופס של אחד מבני הזוג ומאשימו בהיעדר משמעת עצמית.

"זאת לא סתם תיאוריה," מילאה מירב את הדממה שמעבר לקו. "גברים עוזבים את הבית אך ורק למען נשים אחרות. המניאק כפוי הטובה החליט לפרק במו ידיו משפחה חמודה אחרי שגידלת את הילדים לתפארת מדינת ישראל והיית אישה טובה ונאמנה. נעקוב אחריו ונגלה את הסיבה."

הכול כושל, לרבות ריטריט אומלל שהיא מנסה לארגן, שלא לדבר על מערכת יחסים עם מורה רוחני שמתעקש על פוליאמוריה ועסקים מפוקפקים. ג'מה מיטלטלת בין ארץ הקודש וערמות החול ליערות הפסיכדליה של האמזונס, בין מטופלים נרגנים לערמת הכלים.
החיים הם לא ריטריט, סיפרה השני של מאיה שרון וולף, הוא רומן מהנה, בועט ומלא בחוכמת חיים.

שנאתי את גיל המעבר. גם אצלי התפרקו יסודות החוסן שהכרתי 50 שנה. יצאתי לחפש את עצמי בתוך עצמי. (לא התגרשתי ובעלי לא חיפש דרכים לעזוב את הבית - הקשיים היו שלי קודם כל עם עצמי)

זו לא קלישאה - יש דבר כזה " משבר אמצע החיים. זה קורה לנשים וזה קורה לא פחות גם לגברים. תופעות גיל המעבר בקרב גברים מדוברות פחות, אבל הן כאן לא כדי לעזוב.

בעשור האחרון קראתי ספרים רבים שנכתבו על ידי נשים כשלב העלילה אישה - אם - אחות ובכל פעם כמו גם הפעם נוכחתי לגלות אותי מחפשת את עצמי בדמות. 

כמי שמנהלת חיי מודעות ומקדמת התפתחות אישית לאורך שנים, וכמי שחוותה ריטריטים מוצלחים יותר ומוצלחים פחות, מצאתי את הספר שנון , מעורר שאלות שהמענה עליהן נמצא אצל הקורא. (לכל קורא יש את התשובות שלו) 

איזה כייף שכבר חציתי את גיל המעבר...

המלצה עם אמפטיה חיוך וחיבוק!

"החיים הם לא ריטריט" מאת מאיה שרון וולף, לרכישה לחצו כאן

השמש לא מעניינת אותי מאת יעל טבת קלגסבלד

"היום הבת שלי היא אחת הנשים המפורסמות ביותר בישראל, שלא בטובתה. היא אישה ששכנים ותיקים שלה לא אומרים לה שלום בבוקר, שכל מי שהכיר אותה רבע שעה בגן, ישב לידה בבית הספר היסודי או למד איתה באוניברסיטה רואיין כעד מומחה לאופי שלה. מי שהיה איתה במקרה במטוס, חצה מולה את הכביש או עמד מאחוריה בתור לכספומט, נשאל באיזה שלב כבר אפשר היה להבחין שפרופסור שי מלאכי היא נוכלת מסוכנת? האם היא אישה נחמדה? איך בעלה? בנותיה? היא עדיין נשואה? ועוד שאלות מטומטמות ששואלים במצבים כאלה אנשים שאין להם מושג על מה הם מדברים" (עמוד 13 בספר).

אם בבוקר לא בהיר אחד מודיעים לך שהבן או הבת שלך - פושעים, מה את עושה? מאמינה? תוהה בינך לבינך מה תרומתך לאירוע? מבררת עם עצמך מה מידת האחריות שלך כהורה למה שקרה? שואלת "מאיפה זה בא?". את לא קורסת. זה לא הזמן, אפילו שאת כבר מבינה שהחיים שלך, אלה שהכרת, הם היסטוריה. את מתעשתת כי המשפחה שלך זקוקה לך איתנה ומתפקדת בבוקר הבא ובאלה שיבואו אחריו.

אולי בשלב מסוים מציעים לך להצטרף ל"אלמלא" ואת עושה מהלך נבון ומצטרפת.
"אלמלא" היא קבוצת תמיכה לאימהות כמוך.
מה זה אימהות כמוך?

"אימהות לילדים שכשלו, מעדו, טעו, עברו עבירה כתוצאה מצירוף מקרים גרוע או שיפוט שגוי או שניהם גם יחד, אבל אין להם נשמה עבריינית," אומרת מייסדת הקבוצה. "עולם הפשע הוא לא הזירה שלהם, הם לא פושעים."

לשֵם הקבוצה, היא מסבירה, שני מובנים: האחד: שאלמלא קרה כך וכך, מה שקרה לא היה קורה ולא היית במקום שבו את נמצאת היום. והשני: צירוף שתי המילים הראשונות מ"אל מלא רחמים". ומי כמונו יודעות עד כמה אנחנו זקוקות לקצת חמלה אלוהית.

יעל טבת קלגסבלד מביאה את סיפוריהן של שלוש אימהות לא שגרתיות לילדים לא שגרתיים, בשלוש נובלות שונות אך שזורות זו בזו. כל אחת מהן מספרת את סיפורה האישי בגוף ראשון מתוך נקודת מבטה ותפישת עולמה. בעולם של שחור ולבן ושיפוט מהיר הן מביאות עימן מורכבות מעוררת מחשבה ואפילו אהדה.

חברות "אלמלא", אימהות כמותן, לא תמיד מקבלות את גרסתן. הן מציגות להן שאלות, מתווכחות עימן וביניהן, בוכות, צוחקות, ולמרות קריסת עולמן ממשיכות להיות שוחרות חיים ומקוות למחר טוב יותר.

יש משהו בכתיבה של נשים שיוצרת בי רגשות פנימיים בעיקר כאשר מדובר בשילוב עם אימהות.

ההתבוננות על דמותו של ילד לא שגרתי היא התבוננות סובייקטיבית וזה  מה שעורר בי מידה של השלכה פנימה ממקום של האמא שאני. הספר מביא שלושה סיפורים שכל אחד מהם מפגיש את האם ואת הקורא עם תהום עמוקה ממנה צריך לקום ולהתאושש.

השמש לא מעניינת אותי מביא שלושה סיפורי התמודדות עטופיי חמלה ותקווה דרכם ובאמצעותם יכולתי להציץ לתוך הנפש פנימה, ולזכור שוב שהחיים שלנו נעים במנעד רחב שבין שחור לבין לבן. 

אהבתי את  החיבורים העמוקים ל"אני" של האימהות. הבחירות הנכונות והפחות נכונות שעיצבו בסופו של דבר מסע חיים אישי של כל אחת מהן. 

דומה כי כשחלמתנו להיות אימהות, לא פגשנו בחלום תסריטים פוצעים של טעויות קשות שילדינו ישגו בהן במהלך החיים.

בכתיבה עוטפת עומק רגשי, מפגישה טבת את הקורא ובעיקר את הקוראת, עם מכאובים לא צפויים. 

גם אם אינו מכוון לנקודת המוצא הראשונית, מפנה הספר מבט לטבע האנושי ומקדם חשיבה פנימה.

ממליצה מאד.

יעל טבת קלגסבלד היא סופרת, עיתונאית ופזמונאית ישראלית. בעברה הייתה עורכת וכתבת אופנה בעיתון "הארץ" ולאחר מכן בעלת טור אישי במוסף "סגנון" של "מעריב". במהלך שנות השמונים הגישה את פינת האופנה "מתאים לי", במסגרת התוכנית זהו זה!, ששודרה ברצועת שידורי טלוויזיה החינוכית

"השמש לא מעניינת אותי"  מאת יעל טבת קלגסבלד, הוצאת כנרת זמורה, לרכישה לחצו כאן.

ריקי ברוך