כל אחד מאיתנו זוכר היכן ומה חווה בבוקר השבעה באוקטובר בשעה 6:29
הנכדים שלי היו אצלי בנסיבות משמחות. כמה שעות קודם לכן ילדה בתי-אימם את אחיהם החדש.
אולי בנסיבות אלו או אולי בגלל מה שלא אוכל אף פעם להסביר, הטלוויזיה שלי הייתה פתוחה על "שקט". השתעשעתי עם נכדתי על המיטה וכשהרמתי את הראש - כל המסך היה "כתום". טעיתי לחשוב שזה מסך של תוכנית מוקלטת והגברתי את הסאונד.
דקות אחר כך כבר נשמעה אזעקה. ומה שהיה לפני לא חזר עוד לעולם.
החיים של כולנו התהפכו!
"7 באוקטובר 2023, 06:44
בסמארטפון שלי נוחת סרטון — טנדר עמוס מחבלים דוהר ברחובות העיר שדרות. אני קופא לשנייה, מאמת את התמונות ונעמד מול המצלמה. ״תפתח, תתחיל לדבר״, אומר לי העורך. ״אנחנו עולים מייד לשידור".
אני עולה לשידור ובמשך ארבעים דקות אני לבדי באוויר. הטלפון בוער והתרעות פיקוד העורף מכסות את המסך. אני אוסף שברים ונזהר לא להמציא מילה. המשפט הראשון שיוצא לי מהפה לפני שאני מבין לגמרי את היקף האירוע, הוא ״אנחנו במלחמה״.
מהר מאוד מגיעה הבשורה הקשה: אסף חממי, מפקד החטיבה הדרומית ברצועת עזה, נהרג. ״התקשרתי לאחד הקצינים, הוא אומר לי: ׳אני פצוע בצד הכביש׳, מספר תא״ל אבי רוזנפלד, מפקד אוגדת עזה על הרגעים הללו. ״אמרתי לו: ׳תחזיק מעמד, אני שולח אליך כוח׳, ושלחתי מישהו אחר שיתחיל לנהל את הקרב בדרום הרצועה. הרמתי טלפון לטל אשור, שהיה מח״ט לפני חממי. הוא היה בבית. אמרתי לו: ׳תעזוב הכול וטוס לפה, תחליף את חממי שנהרג׳״. (עמוד 18 בספר)
"7 באוקטובר 2023, 06:44
בסמארטפון שלי נוחת סרטון — טנדר עמוס מחבלים דוהר ברחובות העיר שדרות. אני קופא לשנייה, מאמת את התמונות ונעמד מול המצלמה. ״תפתח, תתחיל לדבר״, אומר לי העורך. ״אנחנו עולים מייד לשידור".
אני עולה לשידור ובמשך ארבעים דקות אני לבדי באוויר. הטלפון בוער והתרעות פיקוד העורף מכסות את המסך. אני אוסף שברים ונזהר לא להמציא מילה. המשפט הראשון שיוצא לי מהפה לפני שאני מבין לגמרי את היקף האירוע, הוא ״אנחנו במלחמה״.
מהר מאוד מגיעה הבשורה הקשה: אסף חממי, מפקד החטיבה הדרומית ברצועת עזה, נהרג. ״התקשרתי לאחד הקצינים, הוא אומר לי: ׳אני פצוע בצד הכביש׳, מספר תא״ל אבי רוזנפלד, מפקד אוגדת עזה על הרגעים הללו. ״אמרתי לו: ׳תחזיק מעמד, אני שולח אליך כוח׳, ושלחתי מישהו אחר שיתחיל לנהל את הקרב בדרום הרצועה. הרמתי טלפון לטל אשור, שהיה מח״ט לפני חממי. הוא היה בבית. אמרתי לו: ׳תעזוב הכול וטוס לפה, תחליף את חממי שנהרג׳״. (עמוד 18 בספר)
אני זוכרת את הרגעים האלו בזמן אמת! בעלי ואני, "תפסנו" כל אחד מאיתנו נכד ורצנו לממ"ד. בקבוצה המשפחתית כבר עלו הודעות של בני משפחתי, בארבעה בתי אב במושב נתיב העשרה, על כניסת מחבלים עם רחפנים לישוב שהובילה להסתגרות בממ"דים בהוראה נוקבת להינעל ולא לצאת עד להחלטה אחרת. בצאת השבת אחרי טבח וקרבות בישוב ניתנה ההוראה והם ארזו את עצמם והפכו למפונים בארצם.
בבקר אותה השבת, נפלה רקטה בכניסה לבית אימי הקשישה בישוב דרומי אחר. בהבנה שמה שקורה בדקות האחרונות אינו "רגיל" ובהעדר ממ"ד בביתה, אמא הוצאה ממנו עשרים דקות קודם. הבית נהרס.
בשבעה באוקטובר, בשש וחצי בבוקר, השתנתה מדינת ישראל. באותו רגע, פתח הפרשן הצבאי של חדשות 12, ניר דבורי, את המחברת הראשונה שלו, והתחיל לתעד הכול. לאורך המלחמה, בין השטח לבית, בין המערכה המדממת לשידורים מהאולפן, מילא מחברת אחר מחברת, מתוך מחויבות עמוקה לאמת העיתונאית ולגודל השעה.
הספר משַׁדֵּר מלחמה אינו עוד ספר זיכרונות עיתונאי, אלא מסמך היסטורי ראשון במעלה. בפעם הראשונה מתפרסמות, שחור על גבי לבן, השיחות בזמן אמת עם ראשי המדינה: ראש הממשלה בנימין נתניהו, ראשי המטה הכללי רא"ל הרצי הלוי ורא"ל אייל זמיר, ראש השב״כ רונן בר וממלא מקומו, ראש המוסד דדי ברנע, ושרי הביטחון יואב גלנט וישראל כ"ץ.
הספר חושף את הוויכוחים, את החיכוכים בצמרת, את השלכת האחריות, את ההאשמות הבוטות ואת רגעי ההכרעה שנרשמו בדפי ההיסטוריה. במקביל, תיעד דבורי במדויק את האירועים שהתחוללו בשטח: מעזה והעוטף ועד המערכה בצפון, מסינוואר ועד חיסול נסראללה.
זהו יומן מלחמה מרתק, תיעוד מוקפד, בלי פשרות ובלי עיגול פינות, של רגעי המשבר הגדולים בתולדות מדינת ישראל, וכל מה שהתרחש מאחורי הקלעים במהלכם. ספר זה הוא כשלעצמו מעין ועדת חקירה, ומציג בפנינו את העדויות, הציטוטים והמחשבות של בכירי המדינה והצבא בעת גורלית למדינת ישראל.
בשבעה באוקטובר, בשש וחצי בבוקר, השתנתה מדינת ישראל. באותו רגע, פתח הפרשן הצבאי של חדשות 12, ניר דבורי, את המחברת הראשונה שלו, והתחיל לתעד הכול. לאורך המלחמה, בין השטח לבית, בין המערכה המדממת לשידורים מהאולפן, מילא מחברת אחר מחברת, מתוך מחויבות עמוקה לאמת העיתונאית ולגודל השעה.
הספר משַׁדֵּר מלחמה אינו עוד ספר זיכרונות עיתונאי, אלא מסמך היסטורי ראשון במעלה. בפעם הראשונה מתפרסמות, שחור על גבי לבן, השיחות בזמן אמת עם ראשי המדינה: ראש הממשלה בנימין נתניהו, ראשי המטה הכללי רא"ל הרצי הלוי ורא"ל אייל זמיר, ראש השב״כ רונן בר וממלא מקומו, ראש המוסד דדי ברנע, ושרי הביטחון יואב גלנט וישראל כ"ץ.
הספר חושף את הוויכוחים, את החיכוכים בצמרת, את השלכת האחריות, את ההאשמות הבוטות ואת רגעי ההכרעה שנרשמו בדפי ההיסטוריה. במקביל, תיעד דבורי במדויק את האירועים שהתחוללו בשטח: מעזה והעוטף ועד המערכה בצפון, מסינוואר ועד חיסול נסראללה.
זהו יומן מלחמה מרתק, תיעוד מוקפד, בלי פשרות ובלי עיגול פינות, של רגעי המשבר הגדולים בתולדות מדינת ישראל, וכל מה שהתרחש מאחורי הקלעים במהלכם. ספר זה הוא כשלעצמו מעין ועדת חקירה, ומציג בפנינו את העדויות, הציטוטים והמחשבות של בכירי המדינה והצבא בעת גורלית למדינת ישראל.
הספר ואני:
עוקבת אחרי הדיווחים של ניר דבורי מאז ומתמיד. רואה בו עיתונאי מקצועי, אמין שיודע להעביר את המסר הנכון, בזמן הנכון גם אם אין באפשרותו, לרוב מסיבה ביטחונית, להעביר את התמונה והמיידע השלם נכון לאותו הרגע. משדר מלחמה הוא ספר חשוב!
החומרים-המיידע שהובא כמעט כלשונו, השיחות שהתנהלו בקרב לוקחי ההחלטות, הדילמות, הטעויות, המחירים הכבדים הכל כאן. זהו סיפור השנתיים שחלפו במדינת ישראל. לטוב ובעיקר להרבה רע.
קראתי את הספר במשיכה אחת. גם אם חלק ניכר מהתכנים לא היו לי חדשים, צפו ועלו בי שוב תחושת הכעס והתסכול על מה שקרה לנו באותה שבת ובשנתיים הבאות.
פספוס חשיבותו ומשמעותו של מסמך חומת יריחו משנת 2022, קולה הבודד של הנגדת ב 8200 שהתריעה ש"משהו מתבשל" - ותשובתו של חליוה "אל תדאגי"! הקונספציה המתוארת בהרחבה בעמוד 155 ואלך. התפיסה שהשתלטה על החשיבה הצבאית - של "צבא קטן וחכם" - שהתגלה כמדע בדיוני. העדר ההתרעה לנוכח ההתעלמות הגוברת מדיווחים מודיעיניים של 8200 והתצפיתניות בנחל עוז. מחדל המנהרות, תרבות הטיוח ולא רק.
בפרק החמישי עם הפנים לעתיד, חיפשתי תקווה. סליחה שהכעס והתסכול האישיים שלי ככותבת שורות אלו לא מאפשרים לי כרגע להיות שם... כמו ניר בעמוד 181 בספר: "הילדות שלי הפכה אותי למי שאני היום. נולדתי וגדלתי בקיבוץ איילון, על גבול הלבנון. סבא וסבתא שלי היו מדור המייסדים... בית של ערכים, ציונות ואהבת הארץ".
כך גם אני. הילדות שלי במושב הדרומי הפכה אותי למי שאני. נולדתי וגדלתי בכפר, אבא ואמא שברחו ארצה בצעירותם, נסו מפני האנטישמיות. אמא ברחה מדמשק בגיל 10 ואבא שסבל רדיפות בבית הספר בכפר בקטן בו גדל, עלה מתורכיה בגיל 15. שני הורי לחמו יחד ביפתח פלמ"ח על שחרור המדינה. היו ממקימי קיבוץ בית גוברין וארבע שנים אחר כך, עברו וייסדו את המושב בו אימי הקשישה מתגוררת עד היום. ציונות, אהבת הארץ, ראיית הצבא על לוחמיו וחלליו כערך עליון הם מי שאני היום כסבתא לנכדים וכמי שמתבוננת על מה ש"קורה כאן" תמיד ויותר בנסיבות חרבות ברזל והספרים שאני קוראת ומסקרת בנושא.
ואסיים ציטוט עמוד 201 בספר: ועדת חקירה ממלכתית היא היחידה שיכולה לתת את התשובות האמיתיות, לא תחקירים פנימיים של הצבא, לא ועדת של הכנסת. ועדה ברשות שופט, עם סמכויות חקירה מלאות, שתבדוק את כל השרשרת - מראש הממשלה ועד החיל האחרון בשטח, שנים לאחור!
תודה ניר דבורי על הספר ותודה על השליחות!
אם אתם אוהבים את המדינה שלנו - טוסו לקנות ולקרא את הספר!
ריקי ברוך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה