סוד גלוי הוא שבשנים האחרונות נרשמת עלייה עולמית בשיעור התחלואה הנפשית. יותר ויותר אנשים מדווחים על מצוקות נפשיות, כמו חרדה ודיכאון, לצד עלייה בשיעור הפניות לקבלת טיפול נפשי.
מלחמת חרבות ברזל השפיעה באופן דרמטי על בריאות הנפש של אוכלוסיית מדינת ישראל, השפעה שעוד מוקדם מכדי להבין את מלוא היקפה. (מתוך זרקור)
בישראל ניתנים מדי שנה:
מעל 2 מיליון מרשמים לתרופות אנטי-דיכאוניות
מעל 1 מיליון מרשמים לריטלין
מאות אלפי מרשמים לתרופות אנטי-פסיכוטיות.
ועדיין מספר מקבלי הקצבאות בגין נכות נפשית גדל בשני העשורים האחרונים ב-170% (פי 3 מקצב גידול האוכלוסייה!)
"...על אף מגפת התחלואה הפסיכיאטרית החמורה שאנחנו עדים לה כיום, יהיה זה הגיוני להניח שאלמלא ההתקדמות שהושגה בתחום, המצב היה גרוע הרבה יותר. ייתכן שהספרות המדעית אכן תוכיח שמיליוני ילדים ומבוגרים נעזרים בתרופות פסיכיאטריות ובזכותן, חייהם עשירים ומלאים יותר, בדיוק כפי שקרולין רבינוביץ, נשיאת האיגוד האמריקאי לפסיכיאטריה, הכריזה בנאום שנשאה ב-2008. אבל אם נגלה היסטוריה מסוג אחר - היסטוריה שמוכיחה כי הגורמים הביולוגיים של הפרעות נפשיות עדיין אינם ברורים לנו דיים וכי התרופות הפסיכיאטריות למעשה מזינות את מגפת מחלות הנפש - מה יקרה אז? במקרה כזה יהיו בידינו הוכחות לכך שהחברה שלנו הוטעתה בצורה איומה, ואולי אפילו נבגדה".
השיעור ההולך וגדל של אנשים הסובלים ממחלות פסיכיאטריות במאה ה-21 הביא את ארגוני הבריאות להגדיר אותן כ"מגפה" עולמית. תאגידי התרופות פיתחו שלל טיפולים תרופתיים ממוקדים לטיפול ב"מגפה" המכניסות להן מעל 40 מיליארד דולר בשנה.
ולמרות זאת, כיצד זה יתכן שדווקא אצל חולים שאינם נוטלים תרופות אחוזי ההחלמה ממחלות פסיכיאטריות גבוהים יותר?
ומדוע לפי ארגון הבריאות העולמי, חולים הסובלים מסכיזופרניה מבריאים יותר בארצות לא מפותחות - בהשוואה לארצות מפותחות?
וכיצד קרה שמספר הסובלים מהפרעה דו-קוטבית עלה פי 100 בחמישים השנים האחרונות בעולם המערבי, במקביל לעלייה בשימוש בתרופות אנטי דיכאוניות?
"אנטומיה של מגפה", ספרו של רוברט וויטאקר, עיתונאי וחוקר עטור פרסים, מביא לראשונה את סיפור גילוין והתפתחותן של התרופות הפסיכיאטריות הנפוצות - נוגדי חרדה, תרופות אנטי דיכאוניות, תרופות אנטי פסיכוטיות ותרופות לטיפול בהפרעות קשב וריכוז. הספר מביא ממצאי מחקרים עדכניים השופכים אור על "התעלומה" הרפואית הנוגעת למנגנוני פעולתן הגורמים תלות בטיפול התרופתי וקושי עצום להפסיק את השימוש בו.
בשפה פשוטה ומרתקת, המשלבת את סיפוריהם האישיים של מתמודדים ובני משפחותיהם שנפגעו מ"המגפה" בוחן וויטאקר שאלות יסוד המטרידות את עולם הפסיכיאטריה: האם התרופות הפסיכיאטריות אכן יעילות כפי שתעשיית התרופות מעוניינת שנאמין? האם הנזק בהן רב על התועלת? האם הן אפקטיביות בטווח הארוך?
וויטאקר מצביע על יוזמות חדשות ומוצלחות אחרות בטיפול במחלות פסיכיאטריות, הפועלות במסגרת המשפחה והקהילה. האלטרנטיבות הללו, כמו "בתי סוטריה" ו"דיאלוג פתוח", עושות את דרכן בימים אלה גם לישראל וכבר הראו בעולם תוצאות טובות בהרבה מהגישה התרופתית.
זהו ספר חובה לרופאים, מטפלים, בני משפחה ולכל מי שמטופל בתרופות פסיכיאטריות.
הספר זכה בפרס העיתונאות האמריקאית החוקרת (IRE) לשנת 2010
השאלה הבוערת כיום בכל הקשור לטיפול תרופתי פסיכיאטרי היא השפעתן, לטוב או לרע, כשהן ניתנות לטווח ארוך, כפי שקורה לעיתים קרובות. רוב רובם של המחקרים נמשכו שבועות או חודשים בלבד. הרבה יותר קשה לעקוב במשך שנים או אפילו עשרות שנים אחרי מקבלי תרופות כאלה. אבל לאור הסכנות, כולל האפשרות של נזקים בלתי הפיכים, פסיכיאטרים צריכים לנקוט משנה זהירות ולהימנע מלקבוע שהמטופל הצעיר יזדקק לתרופה שהוא נוטל ״לכל החיים״. להיפך – יש מקום למטפל לנסות להפחית את המינון למינימום ובתנאים הנכונים אף לבדוק אם אפשר להסתדר בלי התרופה, כחלוף הפסיכוזה או הדיכאון. כל אדם שונה, לכל אחד נדרש טיפול שונה.
השאלה הבוערת כיום בכל הקשור לטיפול תרופתי פסיכיאטרי היא השפעתן, לטוב או לרע, כשהן ניתנות לטווח ארוך, כפי שקורה לעיתים קרובות. רוב רובם של המחקרים נמשכו שבועות או חודשים בלבד. הרבה יותר קשה לעקוב במשך שנים או אפילו עשרות שנים אחרי מקבלי תרופות כאלה. אבל לאור הסכנות, כולל האפשרות של נזקים בלתי הפיכים, פסיכיאטרים צריכים לנקוט משנה זהירות ולהימנע מלקבוע שהמטופל הצעיר יזדקק לתרופה שהוא נוטל ״לכל החיים״. להיפך – יש מקום למטפל לנסות להפחית את המינון למינימום ובתנאים הנכונים אף לבדוק אם אפשר להסתדר בלי התרופה, כחלוף הפסיכוזה או הדיכאון. כל אדם שונה, לכל אחד נדרש טיפול שונה.
אין ספק שכל מי שהטיפול במתמודדי נפש חשוב לו ילמד הרבה מקריאת הספר כמו גם מי שנוטל ומקווה להיגמל.
רוברט וויטאקר הוא עיתונאי חוקר המכסה את תחום הבריאות ועולם התרופות מזה כ-30 שנה. וויטאקר ידוע כאחד ממובילי הדעה העולמיים בדרישה לחקור את השימוש הנרחב בתרופות פסיכיאטריות וההשפעות ארוכות הטווח שלהן על המתמודדים ועל החברה. הוא משתתף בדיוני מדיניות בריאות הנפש ברחבי העולם וספריו בתחום -Anatomy of Epidemic, Mad in America, Psychiatry under the influence - תורגמו לשפות רבות. וויטאקר הוא המייסד והעורך הראשי של האתר madinamerica.com המרכז את הדיון העדכני ביותר בחשיבה מחדש על עולם הטיפול הפסיכיאטרי
"אנטומיה של מגפה" מאת רוברט וויטאקר, תרגום ליאת פלן-לברטובסקי. הוצאת פוקוס.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה