מהפכת הגלוקוז מאת ג'סי אינשוספה
"אוכל הוא לא רק טעים, הוא חיוני לנו. אבל לאוכל יכולות להיות השלכות בלתי צפויות, מבלי שנהיה מודעים לכך. ועכשיו לשאלה הקשה יותר: האם אתם יודעים כמה גרמים של שומן נוספו לבטן שלכם אחרי שאכלתם את הדבר ההוא? האם אתם יודעים אם הוא יגרום לכם להתעורר עם פצעון מחר בבוקר? האם אתם יודעים כמה משקע הצטבר בעורקים שלכם בעקבותיו או כמה קמטים הוא חרץ על פניכם? האם אתם יודעים אם הוא הסיבה לכך שתהיו רעבים שוב תוך שעתיים, תשנו גרוע בלילה או תרגישו חסרי אנרגיה כאמור?
בקיצור, האם אתם יודעים איך השפיע הדבר האחרון שאכלתם על הגוף והמוח שלכם?"
איך קפיצות הגלוקוז בדם פוגעות בצורה דרמטית בבריאות שלנו?
• איזה שינוי בארוחת הבוקר יעניק לנו אנרגיה ויקטין את ההשתוקקות למזון לאורך היום?
• מה הסדר הנכון לאכול בו את ארוחת הצהריים כדי לרדת במשקל ולשפר את הבריאות?
מהפכת הגלוקוז הוא מדריך מעשי, וגם מהנה, לשליטה ברמות הגלוקוז בדם, לבריאות טובה יותר ולהרגשה טובה יותר. זה ספר פורץ דרך, מלא במידע מדעי ומוסמך, שעוזר לנו להבין איך הגוף שלנו עובד, אבל גם מעניק לנו כלים זמינים ונוחים כדי לשפר את הקשר עם הגוף שלנו.
הספר לא רק מסביר באופן מעניין וקריא כיצד רמות הגלוקוז בדם מושפעות מהאוכל, אלא גם נותן פתרונות קלים לביצוע שצפויים להביא לשיפור לא רק בגלוקוז, אלא גם בהיבטים רבים אחרים של בריאות ואיכות חיים. הטיפים לשינויים פשוטים וקטנים כגון הוספת ירקות לפני האוכל, שינוי סדר המזונות והוספת תנועה אחרי האוכל כדי לנצל את יכולת השרירים שלנו לווסת את הגלוקוז, מבוססים על מחקרים מדעיים איכותיים.
כאמור בספרה החדש הביוכימאית ג'סי אִינְשוֹסְפֶּה מלמדת אותנו איך השינויים התכופים ברמות הגלוקוז בדם במהלך היום קפיצות הגלוקוז משפיעים בצורה דרמטית על הגוף, על הבריאות שלנו ועל איך שאנחנו מרגישים.
אינשוספה מציעה עשרה טריקים פשוטים ומפתיעים — כאלה שאפשר ליישם בקלות – כדי למתן את הקפיצות, לשטח את עקומת הגלוקוז, לשפר את הבריאות ולשלוט במשקל, וכל זה בלי לוותר על מה שאנחנו אוהבים לאכול.
כאמור בספרה החדש הביוכימאית ג'סי אִינְשוֹסְפֶּה מלמדת אותנו איך השינויים התכופים ברמות הגלוקוז בדם במהלך היום קפיצות הגלוקוז משפיעים בצורה דרמטית על הגוף, על הבריאות שלנו ועל איך שאנחנו מרגישים.
אינשוספה מציעה עשרה טריקים פשוטים ומפתיעים — כאלה שאפשר ליישם בקלות – כדי למתן את הקפיצות, לשטח את עקומת הגלוקוז, לשפר את הבריאות ולשלוט במשקל, וכל זה בלי לוותר על מה שאנחנו אוהבים לאכול.
על אף שמעצם היותי קפדנית בכל שקשור לתזונה נכונה, פגשתי בספר מיידע רב שחידש לי ועודד אותי לעשות זאת נכון יותר. עשרה טיפים חשובים עשויים להקל על כל מי שהתזונה שלו בראש מעייניו.
מהפכת הגלוקוז הוא ספר חשוב שמומלץ לכל מי שבריאותו ומזונותיו מהווים ערך משמעותי בחייו שלו ושל יקיריו.
אימצתי את הספר לאורחות חיי ואני ממליצה גם לכם!
"מהפכת הגלוקוז - הכוח משנה-החיים של איזון רמת הסוכר בדם" מאת ג'סי אינשוספה, תרגום אביגיל בורשטיין הוצאת כנרת זמורה דביר, לרכישה לחצו כאן.
דבר לא נספג מאת ניצן אלמוג-שריג
"דן חוזר, עמוס בשקיות מרשרשות יוגורטים, טחינה וירקות, הוא מוצא אותי שוטפת כלים מול החלון. למה את עומדת?! השקיות נשמטות לו מהידיים על המפתן, הדלת נותרת פתוחה, והוא עובר את המרחק שבין הדלת לכיור בצעד אחד גדול. לַבָּה מכסה את רצפת הבית שלנו. מה קרה? למה את לא שוכבת?! אני שותקת. לא מספרת שקמתי מן הספה, ולא על כתם בצורת תות שעלול היה להיווצר על הילדה שלא תיוולד ולא שברחתי את פתח הבית ולא שטיפסתי, ומתחתי איברים ואימצתי והארכתי שרירים מעלה, לענפים, מחוץ לחומות שצייר סביבי, ולא שמילאתי את הבטן עד שלא נותר בה מקום לאף אחד אחר. דן, גזע ארוך לבד מול סופה, מתבקע לשניים. איך?! למה? ובפעם הראשונה מאז שנפגשנו, ובפעם הראשונה מאז שביקרנו לפני ארבעה קיצים אצל ד"ר ישועה, אני עוטפת אותו בזרועותיי הדקות שהתחזקו מן הטיפוס, ולא נותנת לו להתפורר לשבבים. דקות קצרות או ארוכות אני אוספת אותו, השעון על הקיר שמול פינת האוכל נעצר לפני סבבים רבים ולא סיפרתי דבר." מתוך פרק ראשון בספר)
לליאת, גיבורת הספר דבר לא נספג, יש בית ובעל ויופי וילדה מתוקה, שבאה לעולם אחרי קשיים רבים.
ויש לה סוד. ויש לה כאב.
היא מנסה להיות כמו כולן, אבל הסודות והחרטות מושכים אותה מטה. היא לא מצליחה להרות; הבת שלה דחויה וסובלת; ההורים שלה עסוקים בבעיות משלהם; וחברות לא היו לה מעולם.
כדי לרפא את בתה ואת ביתה, על ליאת להישיר מבט אל הפצעים שמהם ברחה, לחטט בעבר ולהתייצב סוף־סוף מול הכאב.
בספר הביכורים שלה, ניצן אלמוג־שריג פורשת באומץ, בכנות רדיקלית ובבשלות מפתיעה, סיפור על הפצעים שפצענו בעצמנו, הפצעים שפצעו בנו אהובינו, הפצעים שירשנו מהורינו והניסיון הסיזיפי למנוע אותם מילדינו. זה סיפור על חיים בארץ הזו, על מעגלי ואדוות הכאב שבה; על אובדן והתחדשות, צער ויופי, ומעל הכול, דבר לא נספג הוא סיפור על פצעי העבר ועל צלקות העתיד, ואולי, מציע הספר, האפשרות היחידה להחלמה היא ללמוד לחיות עם הצלקת.
"דבר לא נספג" הוא סיפור נוגע ללב המלמד קודם כל על אומץ לב של אישה אחת ש"בסך בכל" רוצה להיות אמא! כמה טבעי. מכירה מקרוב את אתגר ההורות וטיפולי הפוריות, ההתמודדות הבלתי נגמרת, התקוות, הכישלונות והשאלות הרבות שלא תמיד מקבלות מענה.
ניצן אלמוג־שריג גדלה בכפר סבא וכיום מתגוררת עם משפחתה בקיבוץ ניר אליהו. במשך שנים עסקה במחקר קליני והיום מחנכת ומלמדת מדעים. דבר לא נספג הוא ספרה הראשון.
גוד אינאף מאת גייל גלבוע-פרידמן
אסף הוא לכאורה עוד גבר נורמטיבי. עובד, מתחתן, קונה בית, תומך באשתו, ומתאמן בריצה, אבל כשהבן הבכור שלו נולד, אסף מבין שהוא לא מסוגל לחיות את החיים שכולם מצפים ממנו לחיות.
"אף אחד לא הזהיר אותי לגבי הקטסטרופה שיוצאת מתוך הרחם עם התינוק. תשעה חודשים שיוויתי לעיני רוחי עובּר שוחה במרחבי המי שפיר, אצה שצפה בתוך ים, בפסטורליה. אבל בעצם, בכל הזמן הזה, הבן שלי היה קשור היטב אל עוגן מסורבל. פתאום נודע לי שהבטן שלו הצמיחה צינור ג'לטין ירקרק, שהתחבר אל משקולת ברוטלית, או סטייק. "הכול בסדר, זאת רק השליה," אמר לי הרופא שכנראה קרא את מחשבותי. ההערה שלו הייתה במקומה, שכן דאגתי, באמת דאגתי, לא לי, רק ליסמין, אשר ממנה זה נפלט: בשר, אימה. חששתי שהרחם כולו נפלט ממנה, אבל זאת הייתה רק השליה. עד אותו רגע לא היה לי מושג מה התפקיד של שליה, ממה היא עשויה, או איך היא מתחדשת מהיריון להיריון." (מתוך פרק ראשון בספר)
בגוף ראשון מתוארת הקמת משפחה מנקודת מבט נועזת וכנה. בבנימינה, בין ככרות תנועה על שם אהוד מנור, חיפושיות, עצי לימון, שכנה שמביאה עוגה, וילדים יפים, דווקא הפסטורליה של המושבה היא שמייסרת את הנפש של אסף. אנשיהּ מציבים סטנדרטים שאסף אינו עומד בהם.
המבט שלו נעצר באופן טבעי שוב ושוב על יסמין, אשתו. הוא רואה אותה מניקה, משמינה, מפתה, מגרשת, ועושה אהבה. הוא מתרחק ממנה. הוא חוזר אליה. הוא קנאי, אבל זקוק לחופש בעצמו. מיום ליום הוא מתמלא אובססיה, משתגע מהמחשבה שאולי הילד בכלל לא שלו.
הרומן האינטנסיבי הזה, מנקודת מבטו של גבר צעיר בעולם אגרסיבי, מזוייף ודורשני, מציע בחינה של אמיתות, תהיות ומחשבות על גבריות והורות בעידן הנוכחי. גוד אינאף מבקש לבדוק מה טבעו של האדם, והיכן עובר הקו הדק בין רוע מוחלט לרוע בכמות מובנת, בין טוב לטוב דיו. בין אדם סביר, למי שכבר לא.
שנים רבות חלפו מאז היינו זוג צעיר שהפך למשפחה מאז לידתה של בכורתי שהיום היא אמא בזכות עצמה לשלושה מקסימים שעושים אותנו מאושרים. זוכרת את בעלי מרגעי הלידה והימים שבאו אחר כך. ההתמודדות היתה לו חדשה ומאתגרת.
לליאת, גיבורת הספר דבר לא נספג, יש בית ובעל ויופי וילדה מתוקה, שבאה לעולם אחרי קשיים רבים.
ויש לה סוד. ויש לה כאב.
היא מנסה להיות כמו כולן, אבל הסודות והחרטות מושכים אותה מטה. היא לא מצליחה להרות; הבת שלה דחויה וסובלת; ההורים שלה עסוקים בבעיות משלהם; וחברות לא היו לה מעולם.
כדי לרפא את בתה ואת ביתה, על ליאת להישיר מבט אל הפצעים שמהם ברחה, לחטט בעבר ולהתייצב סוף־סוף מול הכאב.
"דבר לא נספג" הוא סיפור נוגע ללב המלמד קודם כל על אומץ לב של אישה אחת ש"בסך בכל" רוצה להיות אמא! כמה טבעי. מכירה מקרוב את אתגר ההורות וטיפולי הפוריות, ההתמודדות הבלתי נגמרת, התקוות, הכישלונות והשאלות הרבות שלא תמיד מקבלות מענה.
אהבתי את ליאת. מצאתי אותה חזקה על אף ולמרות הכל. גם בשעות של חיפוש עצמי היא הייתה שם נותנת לעצמה להרגיש את הכל. מפגישה בין העבר להווה ולעתיד ומייחלת לעצמה את הטוב.
הספר קולח, הקריאה מרתקת.
ממליצה מהלב והבטן.
ניצן אלמוג־שריג גדלה בכפר סבא וכיום מתגוררת עם משפחתה בקיבוץ ניר אליהו. במשך שנים עסקה במחקר קליני והיום מחנכת ומלמדת מדעים. דבר לא נספג הוא ספרה הראשון.
גוד אינאף מאת גייל גלבוע-פרידמן
אסף הוא לכאורה עוד גבר נורמטיבי. עובד, מתחתן, קונה בית, תומך באשתו, ומתאמן בריצה, אבל כשהבן הבכור שלו נולד, אסף מבין שהוא לא מסוגל לחיות את החיים שכולם מצפים ממנו לחיות.
בגוף ראשון מתוארת הקמת משפחה מנקודת מבט נועזת וכנה. בבנימינה, בין ככרות תנועה על שם אהוד מנור, חיפושיות, עצי לימון, שכנה שמביאה עוגה, וילדים יפים, דווקא הפסטורליה של המושבה היא שמייסרת את הנפש של אסף. אנשיהּ מציבים סטנדרטים שאסף אינו עומד בהם.
המבט שלו נעצר באופן טבעי שוב ושוב על יסמין, אשתו. הוא רואה אותה מניקה, משמינה, מפתה, מגרשת, ועושה אהבה. הוא מתרחק ממנה. הוא חוזר אליה. הוא קנאי, אבל זקוק לחופש בעצמו. מיום ליום הוא מתמלא אובססיה, משתגע מהמחשבה שאולי הילד בכלל לא שלו.
הרומן האינטנסיבי הזה, מנקודת מבטו של גבר צעיר בעולם אגרסיבי, מזוייף ודורשני, מציע בחינה של אמיתות, תהיות ומחשבות על גבריות והורות בעידן הנוכחי. גוד אינאף מבקש לבדוק מה טבעו של האדם, והיכן עובר הקו הדק בין רוע מוחלט לרוע בכמות מובנת, בין טוב לטוב דיו. בין אדם סביר, למי שכבר לא.
שנים רבות חלפו מאז היינו זוג צעיר שהפך למשפחה מאז לידתה של בכורתי שהיום היא אמא בזכות עצמה לשלושה מקסימים שעושים אותנו מאושרים. זוכרת את בעלי מרגעי הלידה והימים שבאו אחר כך. ההתמודדות היתה לו חדשה ומאתגרת.
אסף גיבור עלילת הספר גוד אינאף מפגיש את הקורא עם אבהות מנקודת מבט גברית. מה קרה לזוגיות שהפכה ברגע לתא משפחתי עם כל מה שמשתמע ממנו.
ניסיתי לא לשפוט את אסף למרות שהיו רגעים שכעסתי עליו, בעודי נזכרת ברגעים דומים של חתני מלידת נכדי הבכור.
קראתי את הספר וראיתי מולי את אותם צעירים של העשור האחרון מקבלים אליהם את תואר האבהות ומעכלים אותה כל אחד בדרכו. הרבה אותנטיות בעלילה. אין התייפייפות בתיאורי השגרה האמיתית. מסתבר שככה חיים היום. ניסיתי להיות אמפטית לייסורים שלו ולא תמיד צלחתי.
הספר קריא, קולח, שזור הומור ומציב לקורא הגבר מראה מול המציאות.
אהבתי. ממליצה בחום.
זהו ספר הפרוזה השני של גייל גלבוע פרידמן, אחרי הרומן אלמה מטר (2021). עד כה פרסמה גם שני ספרי ילדים ואת ספר המדע אני חושב משמע אני טועה, יחד עם חיים שפירא (2015).
את כותבת? מאת אליזבט דור
"אין לי לב או אומץ לא לענות לה, שהרי אין היא מודעת לכך שהיא מתקשרת ללא הרף. אבל למען השפיות אני מחליטה לקחת פסק זמן של כמה דקות, לקחת אוויר, כי לא עושה רושם שזה הולך להיגמר בקרוב. הטלפון ממשיך לצלצל במרווחים של דקות ספורות משיחה לשיחה. אני לא עונה. זה לא מרגיע אותי, להפך. אני שומעת את הצלצול, מתבוננת על המכשיר במבט עוין ומתרחקת ממנו כמה צעדים, עולה בי מחשבה, אולי הפעם זה חשוב? הרי היא לבד, אולי יש לה בעיה שלא הייתה לפני דקותיים, אולי היא זקוקה לי עכשיו, ממש ברגע זה?"
"אַתּ כותבת?" הוא דוקו־דרמה מאלפת. ביושרה נדירה ובלי שמץ של התחסדות מתארת אליזבט דור את סיפורן של אם ובתה, על רקע דעיכתה הבריאותית והמנטלית של האם. הבת, ציירת, משרטטת במכחול דק ובקווים עדינים הן את החטיבות העלומות והאפלות של חיי האֵם בארץ הולדתה והן את חייה בארץ, בעיקר את רגעי האימה והחסד על ספו של המוות. זהו, לעניות דעתי, ספר חובה לכל מי שמבקש להתמודד עם החיים בערייתם." - יגאל שוורץ
"זקן משבט הצ'רוקי סיפר לנכדו על הקרב שמתחולל בתוך נפשם של אנשים. הוא אמר: "נכדי, מתחולל באנשים קרב, הקרב הוא בין שני הזאבים שחיים בתוכנו, אחד הוא הפחד, הדאגה והרחמים העצמיים והשני הוא שמחה, אהבה, תקווה ושלווה." "איזה זאב מנצח?" שאל הנכד, "זה שאתה מאכיל."
במשל זה מתארת אליזבט דור את הקרב המתחולל בנפשה של רבקה האם ששוקעת לדמנציה וגם בנפשה של בתה איזבלה, המטפלת בה במסירות אין־קץ. רגעים של שכחה והיזכרות מכניסים את שתיהן למעגל אין־סופי של עבר והווה, תובענות וסליחה, חמלה וכעס, אהבה וטינה. מצד אחד תובעת האם מבִּתה שתכתוב את סיפורה ומצד שני היא מסתירה אותו. הבת, כמו בלשית קשורת עיניים, מנסה לחשוף את הסיפור המוסתר, מוסתר מבושה. הצורך לפענח את סיפור החיים של האם הוא משימת חיים של הבת אך גם מסע כמעט בלתי אפשרי. מעל כל התסכול, ההתקרבות וההתרחקות, שפוכה אהבה הדדית – מים חיים שאינם כָּלים לעולם.
"זהו סיפור על מקרה פרטי, וגם אוניברסלי, בו אנו עדים להתמודדות הבת עם סיפור חייה העוצמתי של האם, באמצעות דין וחשבון עדין ומרגש, כואב וסוער, מלא התבוננות עצמית ואומץ לב." - שושי בריינר
ממקומי האישי:
"אַתּ כותבת?" הוא דוקו־דרמה מאלפת. ביושרה נדירה ובלי שמץ של התחסדות מתארת אליזבט דור את סיפורן של אם ובתה, על רקע דעיכתה הבריאותית והמנטלית של האם. הבת, ציירת, משרטטת במכחול דק ובקווים עדינים הן את החטיבות העלומות והאפלות של חיי האֵם בארץ הולדתה והן את חייה בארץ, בעיקר את רגעי האימה והחסד על ספו של המוות. זהו, לעניות דעתי, ספר חובה לכל מי שמבקש להתמודד עם החיים בערייתם." - יגאל שוורץ
"זקן משבט הצ'רוקי סיפר לנכדו על הקרב שמתחולל בתוך נפשם של אנשים. הוא אמר: "נכדי, מתחולל באנשים קרב, הקרב הוא בין שני הזאבים שחיים בתוכנו, אחד הוא הפחד, הדאגה והרחמים העצמיים והשני הוא שמחה, אהבה, תקווה ושלווה." "איזה זאב מנצח?" שאל הנכד, "זה שאתה מאכיל."
"זהו סיפור על מקרה פרטי, וגם אוניברסלי, בו אנו עדים להתמודדות הבת עם סיפור חייה העוצמתי של האם, באמצעות דין וחשבון עדין ומרגש, כואב וסוער, מלא התבוננות עצמית ואומץ לב." - שושי בריינר
ממקומי האישי:
היה לי קשה לקרא. הספר נגע ללבי. מוות ופרידה תמיד קשים עלי. ראיתי מול עיני את אמי הקשישה מחד ואת בתי הבכורה. בחנתי את מקומי כאם מתבגרת ונבהלתי.
הספר נוגע ללב, מפחיד לרגעים ועצוב מאד.
הכתיבה מרגשת, מפגישה עם המציאות הכואבת, לא מעגלת פינות ומעוררת המון מחשבות.
"את כותבת?" מאת אליזבט דור, הוצאת כנרת זמורה דביר, לרכישה לחצו כאן
מאובנים מתעוררים לחיים מאת שחר דואק
אין לי על מה להישען. הכורסה הזאת רק נראית נוחה. אם אשען אחורה – אשקע. כמו זהבה שמתלבטת איזו דייסה לאכול ובאיזו מיטה לישון בבית לא שלה, בבית שגדול עליה בכמה מידות. אני לא זהבה בבית של דובים, אני דובה בבית של בני אדם, וכל מה שאני מחזיקה מתנפץ וכל מה שאני מתיישבת עליו נשבר. תמי אומרת משהו, אין לי מושג מה. אני רק מרגישה את הראש שלי נצמד אחורה לכורסה הלא נוחה, כמו במושב האחורי של רכב, כשמי שנוהגת לוחצת במפתיע על הגז והאוטו שועט קדימה והראש נחבט לאחור.
מאובנים מתעוררים לחיים הוא ספק־רומן ספק־ממואר. במרכזו אישה צעירה בשם שחר ואנו מלווים אותה כעשור, החל בשיחות עם המטפלת שלה דרך פרשות דרכים משמעותיות בחייה: נישואים, משבר, לימודים והפיכתה לפסיכולוגית.
"מהרגע שאני מתחילה לבכות, אני לא יכולה לעצור. זה לא בכי עדין ושברירי, אלא נהמות של חיה פצועה. ההרגשה היא שהקולות יוצאים דרך מקום שהוא לא הפה. הבכי שלי זר לי, כמו פסקול של סרט שמודבק על סצנה מסרט אחר. לסרט יש קריינית שיודעת שכל זה הוא רק בזבוז זמן. אני יכולה לבכות לנצח ואין לי נצח, יש לי בסך הכול חמישים דקות. כלומר... עשרים, נשארו עשרים. אני מכריחה את עצמי לחזור למה שרציתי לספר לתמי. נזכרת שוב באתמול, והפעם הזיכרון מהתחנה המרכזית הוא אמיתי, ואני יכולה להריח את השתן מהלילה ואת הייאוש של החייל שאוכל שווארמה על הבוקר, וזוכרת איך נפלטתי ממדרגות האוטובוס למדרכה."
"את כותבת?" מאת אליזבט דור, הוצאת כנרת זמורה דביר, לרכישה לחצו כאן
מאובנים מתעוררים לחיים מאת שחר דואק
אין לי על מה להישען. הכורסה הזאת רק נראית נוחה. אם אשען אחורה – אשקע. כמו זהבה שמתלבטת איזו דייסה לאכול ובאיזו מיטה לישון בבית לא שלה, בבית שגדול עליה בכמה מידות. אני לא זהבה בבית של דובים, אני דובה בבית של בני אדם, וכל מה שאני מחזיקה מתנפץ וכל מה שאני מתיישבת עליו נשבר. תמי אומרת משהו, אין לי מושג מה. אני רק מרגישה את הראש שלי נצמד אחורה לכורסה הלא נוחה, כמו במושב האחורי של רכב, כשמי שנוהגת לוחצת במפתיע על הגז והאוטו שועט קדימה והראש נחבט לאחור.
מאובנים מתעוררים לחיים הוא ספק־רומן ספק־ממואר. במרכזו אישה צעירה בשם שחר ואנו מלווים אותה כעשור, החל בשיחות עם המטפלת שלה דרך פרשות דרכים משמעותיות בחייה: נישואים, משבר, לימודים והפיכתה לפסיכולוגית.
"מהרגע שאני מתחילה לבכות, אני לא יכולה לעצור. זה לא בכי עדין ושברירי, אלא נהמות של חיה פצועה. ההרגשה היא שהקולות יוצאים דרך מקום שהוא לא הפה. הבכי שלי זר לי, כמו פסקול של סרט שמודבק על סצנה מסרט אחר. לסרט יש קריינית שיודעת שכל זה הוא רק בזבוז זמן. אני יכולה לבכות לנצח ואין לי נצח, יש לי בסך הכול חמישים דקות. כלומר... עשרים, נשארו עשרים. אני מכריחה את עצמי לחזור למה שרציתי לספר לתמי. נזכרת שוב באתמול, והפעם הזיכרון מהתחנה המרכזית הוא אמיתי, ואני יכולה להריח את השתן מהלילה ואת הייאוש של החייל שאוכל שווארמה על הבוקר, וזוכרת איך נפלטתי ממדרגות האוטובוס למדרכה."
הספר הזה תפס אותי בזמן שאני מטפלת בנפש שלי ומתחברת לכל הוויה, בחדר הפסיכולוגית ומחוצה לו. המחשבות, הפחדים, הדמעות, הכעסים על עצמי-עצמה ועל השאלות שלא יודעות מענה.
כמורה לגיאוגרפיה שפרשה אחרי שנים ובעצם בתור אדם שקצת יודע - מאובנים לעולם לא מתעוררים לחיים אלא רק בחדרי הטיפול שם הם מקבלים זרקור ומשמעות בדרך להחלמה.
המונח נפש אינו זר לי ושחר שפורסת את נפשה האינטימית בפני הקורא עושה זאת רגיש, מדוייק ואפילו נוקב.
ממואר חזק שמותיר אחריו הרבה שעות של מחשבה והתמודדות
ממליצה מאד.
שחר דואק מציירת תמונה רגישה ופואטית של חיי נפש ומציגה מִפרט־בניה של בית יציב לנפש סוערת. בסבלנות, בעדינות ובכנות היא מתארת פגישות טיפוליות, אינטראקציות משמעותיות ושיח פנימי. הטקסט מעמיד תבליט יפהפה של מסלולי ההליכה בתוואי השטח של הנפש: התהומות הכהים, המישורים הפתוחים והפסגות הגבוהות, מהן נשקף נוף שהוא לעתים מאיים ועכור ולעתים מסקרן, מרהיב ובהיר.
"מאובנים מתעוררים לחיים" מאת שחר דואק, הוצאת כנרת זמורה דביר, לרכישה לחצו כאן
ריקי ברוך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה