"השעה החלשה" מאת דינה עזריאל

 

"אנחנו עומדים על גדת הדניסטר. 'אלפי עולמות מקבילים מתקיימים בכל רגע נתון. כל מה שאת צריכה לעשות הוא למצמץ שלוש פעמים,' אומר קינמון, ממצמץ שלוש פעמים ונעלם. רפסודה ארוכה מבצבצת מתוך הערפל. הצוקים מלאים צללים אפורים. על הבתים למעלה מישהו כתב באותיות גדולות, 'אל תחצו!' בנהר משתקפת בבואה שבורה, חיה קדמונית, זרועות וראשים. עכשיו מתקרבת הגדה השנייה, מתחילה להשתקף במים במהופך, ואני כבר יודעת – מה שישר והגיוני מצדו האחד של הדניסטר מתעקם במימיו ועומד על ראשו בצדו האחר. אני ממצמצת שלוש פעמים."

"מכבי האש מפלסים את דרכם מהבניין בין השכנים שעומדים על הגשר בכניסה לבלוק. במרכז ההתקהלות, על כיסא מתקפל, יושבת סבתא קירה ומחייכת ככלת יום הולדת. פיל אמייל צבעוני מונח על ברכיה, רגליו על תצלום ישן, ובין אצבעותיה נקמטים כמה פתקים צבעוניים. עשן עדיין מיתמר מהחלון עם עציצי הגרניום המפויחים. "עכשיו מגיעים?" היא קוראת אלי. "הייתי מזמינה אותך לתה. אבל נותנים פה רק מים." מריה עומדת לידה, בוכה. "אחרי אוכל היא היתה יושנת," אומרת מריה, "אז אני הלכתי רק עד סופר בשביל חלב," היא מצביעה על סופר ספיר שמעבר לכביש. "בחיי," היא מצטלבת."

נדמה שענת, גיבורת השעה החלשה, מתמרנת היטב במסגרת הבורגנית של חיי משפחה וקריירה, אולם כוחות אחרים מניעים את חייה, ומה שחשבה לקרקע יציבה הולך ונסדק. מבין הסדקים עולה קולו הנשכח של תיאו סבה, השולח אותה למסע אל ההרים ברומניה – שם נהג להתבודד – הרחק מדרך המלך של ההיסטוריה, הרחק מיאשי או מטרנסניסטריה.

"אני מנופפת לסבתא קירה והיא משיבה בנפנוף מקל ההליכה שלה ונראית נרגשת. אני צועדת על הגשר לעבר הבניין ששט לעברי, רועד קצת, מרצד, כאילו ניתק ממקומו, ולרגע קט הוא נראה לי כמו שנראה אז, מזמן, כילדה - מבעד לאישונים המורחבים."

השעה החלשה הוא סיפור על זהות וזרות, המסופר מפיהם של ענת, סבתה הדמנטית קירה וקינמון – חתול פילוסוף שמתווך מורשת משפחתית אפלה ומגדיר מחדש את מושג הזמן. דינה עזריאל מצליחה לייצר טריו שמורכב ממלודיות שונות הנשזרות לכלל סיפור אחד.

כמה כייף לקרא אותו. הרומן כתוב בלשון ציורית ופיוטית, לוקח את היומיומי אל מחוזות הפנטזיה, מערער על תפיסת הזמן הכרונולוגית-קווית ומציע במקומה תפיסה ריטואלית-מעגלית המאפשרת איחוי של מקומות ושל קרעי זיכרון.

הרומן המשפחתי מעמיד מול עיני הקורא טראומה בין דורית. ארבעה דורות לאורך מאה שנה, כשהערים ירושלים, יאשי ופסגות הקרפטים מחברים ביניהם על רקע שואת יהדות רומניה שכמעט ולא זכתה לייצוג בספרות העברית. (זוכרת שסיקרתי לפני שנה ספר שעסק כולו בשואת יהודי רומניה) הרומן פותח דלת למרחב תרבותי ופולקלוריסטי אחר, של אגדות עם וטבע פראי, ונע בין עבר והווה ובין מציאות ופנטזיה.

הספר ואני:
אהבתי את הספר מאוד. הוא עורר בי זכרונות ורגשות מעברי הפרטי. לאורך הקריאה שבתי וראיתי את ההיסטוריה הבן דורית אליה אני משתייכת. סיפור האנטישמיות של הורי בגלות (אמא שברחה מדמשק בגיל 11 ואבא שסבל בתורכיה מאנטישמית של בתחילת המאה ה19), וגם אם אינו משתבץ תחת הכותרת שואה, עדיין חזק וגורלי לכל השבט הגדול שהקימו הורי מאז שנפגשו בטרם התגייסו ולחמו במסגרת הפלמ"ח.

אהבתי מאוד את הסבתא הדימנטית. עוצמתה הזכירה לי שוב ושוב את אימי הדומיננטית (וממש לא דימנטית!) .
מצאתי את הספר מעצים את ערך המשפחה. גם כשהוא רוחני במידת מה. הוא קולח, מרתק, שזור הומור, עמוס זיכרונות עד שנגע בי בלב ובבטן. הספר מאיר נקודות היסטוריות שלא הכרתי, מרגש, מסקרן ומעניין מאוד!
ממליצה בחום.


דינה עזריאל היא אדריכלית, מתרגמת ועורכת ירושלמית, חברת מערכת "המוסך" – מוסף לספרות. זהו רומן הביכורים שלה.
"השעה החלשה" מאת דינה עזריאל הוצאת "ידיעות ספרים", סדרת "ניירות ערך", לרכישה לחצו כאן.

ריקי ברוך