תמיד יש לרווח סוף!
נתי מתכננת תוכנית כך שהבן שלה ישרת ברווח שבין המלחמות.
"הסתובבתי והתחלתי ללכת בחזרה הביתה. במהירות. העגלה קפצה על האבנים, התנדנדה מצד לצד ואיבדה שיווי משקל, אבל לא האטתי. דנה בכתה. לא עצרתי להרגיע אותה. דחפתי לה מוצץ והמשכתי לשעוט למטה, בירידה, באמצע הכביש, בדרך שעד לפני מספר דקות היתה יפה ועכשיו לא היתה יפה בכלל, מרימה את העגלה בידיים מעל בורות שלא היו שם קודם וגרמי מדרגות תלולים רק כדי לקצר במעט את הזמן הזה, של חוסר הידיעה, דרך הבית של אביגיל ודורי, דרך הבית של שני ואורי, עד הדלת שלנו, עם העציצים, עם שטיח הכניסה, לגלות שאתה לא שם.
עידוווו! צעקתי. עידוווו!"
"לא ישנתי באותו לילה, עידו. מתישהו, אולי בשתיים לפנות בוקר, פתחתי את הדלת שאני לא פותחת אף פעם בלי לדפוק, נכנסתי לחדר, הרטבתי את כף היד ברוק וקירבתי אותה לפנים שלך. ליד האף. ליד הפה. לבדוק שאתה נושם. אחת. שתיים. שלוש. אוויר. אחת. שתיים. שלוש. אוויר. כמו כשהיית תינוק. אולי זה מגעיל אותך, אבל החלטתי שאספר לך הכול."
כשעידו, בנה הבכור של נתי, מגיע לגיל שש־עשרה – מסתיים מבצע צוק איתן. היא בוחנת באימה את ההתנהלות החוזרת של מדינת ישראל אל מול האיום העזתי, ומבינה שהרווח הקבוע בין מבצע למבצע עומד להסתיים בדיוק כשהוא אמור להתגייס. היא יודעת שעידו יתנדב ליחידה קרבית, היא יודעת שאם יהיה מבצע תהיה כניסה קרקעית, והיא יודעת מה המחיר הנורא, הבלתי נסבל, שגובה תמרון בסמטאות עזה. עד לאן תרחיק לכת אם על מנת להגן על בנה? נתי לא מוכנה לעמוד מנגד. היא אוספת מידע, מבצעת את ההכנות הנדרשות, ומחכה לרגע הנכון – נחושה לממש את תוכניתה לגרום למדינת ישראל לצאת לפעולה צבאית שלא התכוונה לצאת אליה, ולהציל את עידו מהעתיד הצפוי לו.
נתי מדברת אל עידו בנה. ממרחק הזמן היא פונה אליו, מספרת לו מה עשתה ומנסה להסביר לו, ואולי גם לעצמה, למה.
רווח של חמש נוגע בכנות ובאומץ בנושא אימהות בכלל, ובמדינת ישראל בפרט. הוא מתעמת עם שאלות מוסר, אתוס, גורל ואהבה. הספר זכה בפרס משכנות שאננים לפרוזה עברית לשנת תשפ״ד.
השבוע כששמות נוספים "הותרו לפרסום" וראיתי את אימו של אחד הנופלים, רק בן 19 במותו, מבכה את בנה עד אובדן חושים, "חזרתי" לסיפורה של נתי מזדהה עם חוסר האונים שמלווה את כל האימהות ששולחות את ילדיהן לצבא.
"רווח של חמש" הוא רומן ישראלי נוקב, מטלטל, ומדויק מאין כמותו.
במקביל לקריאה ולאמפטיה, חוויתי את קשת הרגשות שניסחה כהן-צדק בהתנהלותה של נתי.
מציאות חיינו המאתגרת שבה וחוזרת באופנים שונים של מבצעים/מלחמות ואני לא יכולה שלא להתייחס לשבעה באוקטובר ולמחיר הכבד ששלמו כאן אימהות, אבות, ילדים, תינוקות, חיילים, חיילות ולא רק.
המדינה שלנו מאכלסת אימהות שהמחשבה על גורל-עתיד ילדיהן בנות כבנים כבר, בצאתן מחדר הלידה.
ספר מעולה, סוחף נוקב ומאד עצוב.
"רווח של חמש" מאת טלי כהן צדק, הוצאת שתיים לרכישה לחצו כאן
ריקי ברוך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה