שמלה בתפירת עילית ואנתרופוקן התינוק האחרון - ספרים חדשים בהמלצה חמה במיוחד.

אנתרופוקן התינוק האחרון מאת דן עוגן

בכל שנותיי במערכת החינוך כמורה לגאוגרפיה ואיכות הסביבה בחטיבה, לא דמיינתי את אותה החלטת או"ם שתתרגש על כדור הארץ בעוד 26 שנה.

כשמדברים על עידנים גאולוגיים במבט לאחור מגיעים לעידן שלנו הוא האַנְתְרוֹפּוֹקֶן (מיוונית: "אנתרופוס" – אדם, "קן" – חדש) המתאר את התקופה הגאולוגית החדשה בסוף הרביעון, המתאפיינת בהשפעה חסרת תקדים של האדם על כדור הארץ.

ד“ר יאנסן הפעיל את המצגת והולוגרמה של כדור הארץ הופיעה באוויר לפני הפודיום במרכז אולם המליאה בניו יורק. “הסתכלו על הכוכב שלנו. הוא סיפק לנו מזון, שתייה, פרנסה, מחסה, יופי ואהבה. הכוכב המיוחד הזה הוא הפיקדון שקיבלנו כמובן מאליו, וכל שנדרש מאיתנו כדיירים בו היה לשמור עליו, כדי שהוא יאפשר לנו להמשיך להתקיים,“ אמר והישיר מבט למצלמות. “ואנחנו, בני האדם, יכולנו לשמור עליו, אבל נכשלנו! נכון, למדנו איך ליצור דברים מדהימים. בנינו בעזרת חשיבה, לימוד והמון יצירתיות עולם נוח יותר וזמין יותר, שישרת אותנו. למדנו לנצל את השפע והטוב שיש לכוכב הזה להציע. רתמנו את הכוכב לשרת את איכות החיים שלנו כבני אדם, ואת הצורך המתמיד שלנו לשפר אותה.“ (עמוד 12 בספר)

"וכעת נותר רק לעדכן את המליאה המכובדת בשיברון לב בהחלטה הראשונה לשנת 2050, ההחלטה שתשנה את פני הכדור שלנו, את פני הקהילה, את החברים, את המשפחה ואף אותנו, לעד. מכובדיי, זו העת להיות טובים ולהפיק את המרב מההווה, כאנשים וכקהילה.

החל מ־1 בינואר 2051 לא תותר ילודת אדם חדשה על פני כדור הארץ.“

התלחשויות ופרצי בכי חנוקים שטפו את המליאה, אך ד“ר יאנסן לא סיים. נאומו נשא פרטים אופרטיביים לקיום ההחלטה, זאת כבר איש לא שמע. העולם הטלטל ונאלם דום. מבחינת המאזינים והצופים, סיים הד“ר את דבריו."

(מתוך פרק ראשון עמוד 17 בספר)

הודעת או"ם חריגה קוטעת את חלומם של אדם, איש סייבר, ושל אשתו, אביגיל, להביא ילד לעולם.

במרחק מאות קילומטרים מהם מקבל לוקאס, מדריך צלילה לאלפיון העליון, הזדמנות פז לשנות את מסלול חייו. השינוי נושא בחובו תג מחיר גבוה במיוחד, בעוד שהאוליגרך שעבורו הוא עובד מתכנן מהלך שישנה את פני האנושות לנצח.
הסיפור חובק העולם מציב את הדמויות שבו בפני דילמות ומשברים. העלילות משתלבות זו בזו באופן בלתי צפוי.

אנתרופוקן - התינוק האחרון, מתאר את התפוררות המין האנושי נוכח כוחו של הטבע שנהרס במו ידיו של האדם. הספר, פרי דמיונו של הסופר, מבוסס על פרטים מתוך מציאות גאולוגית קיימת ובעקבות מחקרים אשר מעידים על הסכנות שייגרמו עקב ההתחממות הגלובלית אשר נתונה בסופו של דבר בידי האדם.

דן עוגן, מנהל שיווק ודיגיטל גלובלי מרמת גן ואב לשלושה. אנתרופוקן התינוק האחרון הוא ספר הביכורים שלו.

בקריאת הספר הדמיוני הזה ניתנה לי הזדמנות פז לחזור לימי ההוראה ולמחקרי הקיימות שערכו תלמידי במסגרת פרויקטים מתקדמים בחשיבה סביבתית עתידית שהובלתי. החור באוזון, החינוך למחזור והפחתת מזהמים באוויר, בים, בקרקע בתעשייה והיכן לא. 

דומה כי בהתאם לעלילה המבעיתה, שאינה רחוקה כל כך מהמציאות, מצליח דן עוגן בספר ביכוריו, לטלטל את כל מי שמבין את חומרת ההחלטה הדמיונית, הסוחפת אותו לקריאת עלילת מתח שעוצרת נשימה.

ממליצה מאד!

"אנתרופוקן - התינוק האחרון" מאת דן עוגן, הוצאת ספרי ניב, לרכישה לחצו כאן.

שמלה בתפירת עילית מאת אורנה מרקוס בן-צבי

בת צעירה לניצולי שואה, ילד ממשפחה קשת יום שעלתה ממרוקו, חייל קרבי משוחרר ועורך דין מצליח. אלו ואחרים גיבורי הספורים בספר שמלה בתפירת עילית, אסופת סיפורים.

המחברת רוקמת עלילות המביאות לידי ביטוי את דמותה של החברה הישראלית, על פסיפס התרבויות, אורחות החיים ותפיסות העולם השונות המתקיימות בתוכה.

חמלה, אנושיות, אהבת אדם ואהבת הארץ – הם יסודות הנמשכים כחוט השני לאורך הסיפורים, והם מקשרים בין הגיבורים והעלילות, ללא הבדל מגזרי, עדתי או דתי.

הספר ואני:

"...והקצין המשיך בטון נמוך. הוא דקלם את המילים וזה נשמע כאילו מכונה מדברת אלינו, לא בן אדם: "בהוראת המושל הכללי, אנחנו מוסרים לכם צו חירום. לא תוכלו להישאר כאן. כל היהודים אשר הגיעו לרודוס לאחר שנת 1920 חייבים לעזוב את האי בתוך שלושים יום. תחתמו בבקשה, שניכם, על קבלת הצו. הינה לכם עט". מתוך הסיפור שנגע בי מאד  "קפטיקאס דה פרסה".

אבא שלי עשה את כל שביכולתו לעזוב את ארץ מולדתו תורכיה בגיל 15 כדי לעלות לארץ ישראל. מגיל מאד צעיר, לא יכל היה לשאת את היחס האנטישמי בבית הספר בו למד וחיפש כל דרך לשכנע את הוריו שיחתמו לו על אשרת עליה לארץ. בשנת 1944 עלה אבא לישראל, פגש את אמא שברחה בגיל 11 מהגטו היהודי בדמשק לבדה ללא הורים. השניים התגייסו יחד לפלמ"ח הקימו את קיבוץ בית גוברין, עברו למושב והקימו שבט גדול של ילדים נכדים ונינים. 

כל אלו ולא רק הביאו אותי להתרגשות גדולה והזדהות עם עלילת הסיפור הראשון באסופת הסיפורים המרתקת - "קפטיקאס דה פרסה".


מה יכולנו לעשות? שום דבר. מבולבלים והמומים לקחנו ממנו את העט וחתמנו על אותה פיסת נייר, פיסת נייר ארורה שהרסה את חיינו. הם לקחו את הנייר, הפנו אלינו את הגב וירדו מהר במדרגות, ירדו ונעלמו. זהו. כמו רוח חזקה שמחריבה את הכול ונעלמת... ואני, הרגשתי פתאום כמו אז, באיזמיר, לפני עשרים שנה, שמישהו בא ומחריב ברגע אחד את כל מה שבניתי במשך שנים ארוכות.

שנינו לא יכולנו להוציא הגה מרוב הלם. נחנקנו. המילים נתקעו לנו בגרון ויצא לנו רק בכי חרישי, ודמעות הציפו לנו את הפנים." (מתוך הסיפור "קפטיקאס דה פרסה" בעמודים 16-17 בספר) 

עוד סיפורים בספר: מי אתה בשבילה? המטבע? חשבון ישן, שמלה בתפירה עילית ועוד. 

הספר מציג את פניה הרבות של החברה הישראלית כחברת מהגרים. חברה המהווה כור היתוך אנושי תוסס ומתפתח, ואת מרקם החיים המורכב והיפה שנבנה בה מאז הקמתה.

הספר נגע בי והשיב אותי למחוזות ילדותי. כתיבתו מרתקת, אותנטית, קולחת וממכרת.

ממליצה בחום! 

המחברת, אורנה מרקוס בן-צבי, היא אשת חינוך בדימוס, בעלת תואר שלישי בתחום היסטוריה ומגדר. זהו ספר הפרוזה הראשון מפרי עטה. שני ספריה הראשונים: להגביה עוף במסלול החיים – האתגר ומנהיגות במפנים – לחיות בשמחה ובהגשמה עצמית עוסקים במנהיגות אישית ובהגשמה עצמית, והם יצאו לאור בישראל ובחו"ל.

"שמלה בתפירת עילית" מאת אורנה מרקוס בן-צבי, הוצא עצמית, לרכישה לחצו כאן 

















ריקי ברוך