חרבות ברזל, לבבות שבורים מיכאל בר־זהר
מלחמת ישראל בציר הרשע
"ליאור וחמישה בחורים הסתתרו בשיחים. הם שהו שם שבע שעות. סמוך להם המשיכו המחבלים לשרוף את מכוניות קורבנותיהם, והפכו את שטח המסיבה והשמחה לסצנה מתוך "התופת" של דנטה.
אבות, אמהות, אחים ואחיות, שהוזעקו על ידי קריאות טלפוניות היסטריות מבניהם ומבנותיהם, חששו מהגרוע מכול. הם נחפזו לבתי חולים, הזעיקו חברים, התקשרו למשטרה, לצבא, לרשויות, והכול ללא תוצאות.
היכן היו כוחות ההצלה? היכן היו סיירות הקומנדו האגדיות, יחידות המשטרה הנבחרות, חיל האוויר? היכן היה צה"ל האדיר, הצבא החזק במזרח התיכון?" מתוך פרולוג)
"ליאור וחמישה בחורים הסתתרו בשיחים. הם שהו שם שבע שעות. סמוך להם המשיכו המחבלים לשרוף את מכוניות קורבנותיהם, והפכו את שטח המסיבה והשמחה לסצנה מתוך "התופת" של דנטה.
אבות, אמהות, אחים ואחיות, שהוזעקו על ידי קריאות טלפוניות היסטריות מבניהם ומבנותיהם, חששו מהגרוע מכול. הם נחפזו לבתי חולים, הזעיקו חברים, התקשרו למשטרה, לצבא, לרשויות, והכול ללא תוצאות.
היכן היו כוחות ההצלה? היכן היו סיירות הקומנדו האגדיות, יחידות המשטרה הנבחרות, חיל האוויר? היכן היה צה"ל האדיר, הצבא החזק במזרח התיכון?" מתוך פרולוג)
בימים אלו רואה אור "חרבות ברזל, לבבות שבורים" מאת פרופ' מיכאל בר-זהר, ספר נוקב, שדי לקרא את כותרתו ולהביט בתמונת הכריכה כדי להבין מה טמון בין דפיו של הספר.
התחלתי לכתוב את הספר הזה ב־8 באוקטובר 2023, לאחר לילה ללא שינה, כותב בר-זוהר במבוא לספר. ראיתי בערוץ בינלאומי את הזוועות ביישובי עוטף עזה, ולשם שינוי, את ההפגנות הרועשות בזכות החמאס בבירות העולם.
ידעתי שיש מי שיזייפו ויעוותו את הפרק הסוער הזה בהיסטוריה על ידי שקרים וחדשות כוזבות, בגלל רגשות קיצוניים, קנאות נבערת, שנאה עיוורת של אחדים והערצה טיפשית של אחרים. חשתי שתפקידי הוא לומר את האמת אודות אותם מאורעות מטלטלים שזעזעו את העולם. אבל לומר את האמת עכשיו, היום, לא בעוד שנה או שנתיים או חמש. עכשיו.
ההיסטוריה יכולה לחכות שנים עד שרוב העובדות האמיתיות יצאו לאור ויהיו זמינות לחוקרים. אבל הספר הזה לא יכול לחכות. חדשות כוזבות וסיפורים שקריים מציפים את התקשורת, את האוניברסיטאות, את המוחות של פתאים צעירים ופעילים בוגרים.
בעת שכתבתי את הספר הזה רציתי שהקוראים שלי יעקבו אחר המאורעות בדיוק כמו שעקבתי אני, ינשמו את האווירה, יחיו את החודשים הדרמטיים האלה לצדי, יחושו את הכאב, הנחישות, המאבק הפנימי וחשבון הנפש של הישראלים. ניסיתי לכתוב את האמת. ניסיתי להיות אובייקטיבי, אך לא ניטרלי. איש לא יכול להיות ניטרלי. לעולם לא. (בר זוהר מתוך המבוא לספר)
התחלתי לכתוב את הספר הזה ב־8 באוקטובר 2023, לאחר לילה ללא שינה, כותב בר-זוהר במבוא לספר. ראיתי בערוץ בינלאומי את הזוועות ביישובי עוטף עזה, ולשם שינוי, את ההפגנות הרועשות בזכות החמאס בבירות העולם.
ידעתי שיש מי שיזייפו ויעוותו את הפרק הסוער הזה בהיסטוריה על ידי שקרים וחדשות כוזבות, בגלל רגשות קיצוניים, קנאות נבערת, שנאה עיוורת של אחדים והערצה טיפשית של אחרים. חשתי שתפקידי הוא לומר את האמת אודות אותם מאורעות מטלטלים שזעזעו את העולם. אבל לומר את האמת עכשיו, היום, לא בעוד שנה או שנתיים או חמש. עכשיו.
ההיסטוריה יכולה לחכות שנים עד שרוב העובדות האמיתיות יצאו לאור ויהיו זמינות לחוקרים. אבל הספר הזה לא יכול לחכות. חדשות כוזבות וסיפורים שקריים מציפים את התקשורת, את האוניברסיטאות, את המוחות של פתאים צעירים ופעילים בוגרים.
בעת שכתבתי את הספר הזה רציתי שהקוראים שלי יעקבו אחר המאורעות בדיוק כמו שעקבתי אני, ינשמו את האווירה, יחיו את החודשים הדרמטיים האלה לצדי, יחושו את הכאב, הנחישות, המאבק הפנימי וחשבון הנפש של הישראלים. ניסיתי לכתוב את האמת. ניסיתי להיות אובייקטיבי, אך לא ניטרלי. איש לא יכול להיות ניטרלי. לעולם לא. (בר זוהר מתוך המבוא לספר)
הספר ואני
בזמן שאני כותבת שורות אלו חזרו בתחילת השבוע 3 חטופות מאותה שבת שחורה!
גם אחרי שהכרתי את חלק מהתיאורים הקשים, הפרסומים והאירועים הקשים, ונגע בי המחיר הכבד ששלמה אוכלוסייה גדולה של אזרחים, אידיאליסטים - מלח הארץ, וטובי החיילות והחיילים שישבו באותה שבת על משמרתם ונרצחו בדם קר, חוויתי מחדש את אותה חוויה מטלטלת, הכאב, הדמעות והכעס הבלתי נגמר שיש בי כלפי כל האחראים לפשלה הנוראית הזו שגבתה מחירים שאין להם אח ורע בהיסטוריה היהודית מאז קום המדינה.
יש לי משפחה גדולה בעוטף עזה, לאורך כל השבת ההיא, כאשר חדירות הרחפנים למושב נתיב העשרה לא פסקו ומחיר הנרצחים עלה, היו כולם צפונים בממדים מצפים להודעה שהסכנה חלפה. במושב אחר ולא הרחק משם נפגע ישירות ביתה של אימי הקשישה בת 93, מרקטה שנפלה בפתחו. גם אמא בגילה המתקדם, כמו כל משפחתי הגדולה במושב נתיב העשרה - הפכו למפונים מחוסרי בית לאורך חודשים ממושכים, וחלקם אף בחרו שלא לשוב עד היום.
הספר "חרבות ברזל, לבבות שבורים" שהוא פיסת היסטוריה שנכתבה בזמן אמת, מנוסחת בהתאם לדעותיו של הכותב ולא תמיד מצטלבת עם עובדות שהתרחשו בפועל. הספר כתוב יפה, והייתי ממליצה לכל היהודים המתגוררים מעבר לים וחיים שם על סיר הבשר הרחק מרצף אזעקות, פיגועים, מניפולציות שלטוניות של מנהיגי המלחמה, לקנות בדחיפות את הספר כדי לקרא את המסמך המצמרר הזה ולהעביר אותו לשכניהם הלא יהודים כדי שיבינו מי התוקף האכזר ומי הנתקף מאז אותה שבת.
אני לא יכולה לומר שנהניתי מהספר. אני בהחלט יכולה לומר שכאבתי, בכיתי , כעסתי ועדיין כועסת מאוד ומשננת שוב ושוב במוחי את השאלה "איך זה קרה לנו"? וכמה יקר מחיר היוהרה של כל מי שגרמו לנו לחוות את הטרגדיה הבלתי גמורה הזו. עד מתי נאבד עוד ועוד חטופים שנמקים במנהרות העזה באין תנאים ובסבל שאין מילים לתארו. אני כועסת על המנהיגות שאינה מתרכזת בעשייה הקיומית הזו ולא מוצאת נחמה גם לא באחרית הספר שה"עלילה שלו" פתוחה והיסטריה של השוכנים לאורך כל גבולות ישראל נכתבת בימים אלו מחדש.
פרופ' מיכאל בר-זהר היה חבר כנסת ויו"ר ועדת החינוך והתרבות, דובר משרד הביטחון, מרצה באוניברסיטת חיפה ובאוניברסיטת אמורי שבארה"ב. בר-זהר השתתף בארבע מלחמות ישראל. הוא הביוגרף הרשמי של דוד בן-גוריון ושל שמעון פרס וכתב למעלה מ-35 ספרי תעודה, כעשרה רומנים, תסריטים ושני מחזות. ספריו תורגמו ליותר מ-30 שפות. בר-זהר קיבל את פרס סוקולוב, פרס האקדמיה הצרפתית, פרס בן-גוריון, פרס ראש הממשלה, האות הגבוה של נשיא בולגריה ותואר אביר לגיון הכבוד הצרפתי.
"חרבות ברזל, לבבות שבורים" מאת מיכאל בר־זהר, ידיעות ספרים לרכישה לחצו כאן.
המלחמה - 50 שנה למלחמת יום הכיפורים מאת ניסים משעל
הייתי בת 16 כאשר פרצה מלחמת יום הכיפורים באותה שבת באוקטובר 1973. זוכרת את עצמי יושבת בחדר לומדת למבחן בהיסטוריה שהיה אמור להתקיים למחרת ולא התקיים מעולם. בשעה 14:00 נשמעה אזעקה מפתיעה ואני ניגשתי לתריסים התבוננתי בחצר המשק וניסיתי להבין למה.
הרבה זיכרונות מלווים אותי מהמלחמה הזו.
אצלנו במושב התגייסנו כל בני הנוער ולקחנו אחריות על משקי החקלאות של כל מי שהוקפץ בצו 8 ולא חזר חודשים רבים גם אחרי הפסקת האש.
דקה לפני אותה שבת שחורה של השבעה באוקטובר (2023) ציינו כאן 50 שנה למלחמה ההיא שגבתה מאתנו מחירים כבדים לנוכח מומנט ההפתעה שהיה טרגי עוד יותר בשבת שלמחרת.
מעולם לא השתחררנו מהמלחמה ההיא, זו שנגעה באימת הקיום היהודי, כדבריו של המשורר חיים גורי. כל מי שחי אז זוכר את האזעקה ההיא, שבשתיים בצהריים פילחה את דממת יום הכיפורים והִכתה מדינה שלמה בהלם. הכול השתנה אחרי אותה מלחמה, שהחלה בהפתעה איומה והסתיימה כנגד כל הסיכויים בניצחון מוחץ בשתי החזיתות ' מצרים וסוריה.
הדיווחים המודיעיניים העידו על כוננות גבוהה בשני הצבאות ועל אימונים שמאותתים על כוונה לפתוח במלחמה. חוסיין מלך ירדן הזהיר אישית את גולדה מאיר מפני המלחמה המתקרב. סאדאת אף הודיע מעל כל במה אפשרית כי זו כוונתו וכי הוא מוכן להקריב מיליון חיילים מצרים למען החזרת סיני.
יום לפני פרוץ המלחמה היועצים הרוסים, שאימנו את צבא מצרים בהפעלת הנשק הסובייטי, עזבו במפתיע. ולמרות כל זאת, ההערכה של אגף המודיעין נשארה כשהייתה: סבירות נמוכה למלחמה.
ראש אמ"ן, אלי זעירא, וקציניו הבכירים דבקו בהערכה שאין שום סיכוי למלחמה ושכל ההיערכות המצרית המוגברת היא חלק מתרגיל צבאי. התרגיל הצבעי המצרי אכן התרחש, אלא שמתוכו יצאה מצרים למלחמה.
לא רק מישראל הסתיר סאדאת את כוונתו האמיתית, אלא גם מצבאו. רק שלושה ימים לפני המלחמה עודכנו מפקדי הארמיות שמדובר במלחמה ולא בתרגיל. למחרת עודכנו מפקדי הדיוויזיות, ורק יום אחד לפני המלחמה עודכנו גם שאר המפקדים. גיחת צילום שבוצעה יום לפני המלחמה חשפה היערכות חסרת תקדים בצדה השני של תעלת סואץ: טילים הוצבו על משגרים, כוחות ארטילריה, שריון וחי"ר קודמו לעבר התעלה, ציוד צליחה וגשרים מתקפלים רוכזו תחת רשתות הסוואה.
הכתובת לא רק הייתה על הקיר – היא נפרסה לאורך עשרות רבות של קילומטרים. הכל העיד על הכנות מובהקות למלחמה."
נשמע לכם מוכר?
 |
| צילום חנניה הרמן |
" בפתיח לספר כותב ניסים משעל:
השתתפתי במלחמת יום הכיפורים כצנחן באזור תעלת סואץ. ראיתי את זוועות המלחמה, את ההרוגים, שמעתי את צעקות הפצועים, חשתי את ההלם שפקד את כולנו וכעבור תקופה קצרה חלחלה בתוכנו עוצמת המחדל.
אני זוכר גם רגע אחד של תקווה כשנשלחנו לאבטח את השיחות להפסקת אש בין ישראל למצרים בקילומטר ה-101. ראיתי מקרוב את המשלחת הישראלית, בראשותו של אלוף אהרן יריב, ואת המשלחת המצרית, בראשותו של גנרל מוחמד אל-גמאסי. גל של שמחה הציף אותנו, כל כך רצינו שהכל יסתיים ונוכל להשתחרר הביתה.
לאחר השחרור התחלנו להבין את התוצאות הרות הגורל של המלחמה: ההרוגים והפצועים, התפקוד הכושל של מדינאים ומצביאים שהנהיגו את המדינה ובהם האמנו ובטחנו, הצלקות שנותרו בגופנו ובנשמתנו. ראינו איך הקונצנזס הלאומי בכל הנוגע לביטחון ישראל בכלל, ולמלחמות בפרט, נסדק, וסימני שאלה רבים ריחפנו מעל ראשינו.
ואז החלו גלי המחאה שהובילו חיילי המילואים, ובראשם מוטי אשכנזי, שתבעו את התפטרותן של ראש הממשלה גולדה מאיר ושל שר הביטחון משה דיין."
אני זוכר גם רגע אחד של תקווה כשנשלחנו לאבטח את השיחות להפסקת אש בין ישראל למצרים בקילומטר ה-101. ראיתי מקרוב את המשלחת הישראלית, בראשותו של אלוף אהרן יריב, ואת המשלחת המצרית, בראשותו של גנרל מוחמד אל-גמאסי. גל של שמחה הציף אותנו, כל כך רצינו שהכל יסתיים ונוכל להשתחרר הביתה.
לאחר השחרור התחלנו להבין את התוצאות הרות הגורל של המלחמה: ההרוגים והפצועים, התפקוד הכושל של מדינאים ומצביאים שהנהיגו את המדינה ובהם האמנו ובטחנו, הצלקות שנותרו בגופנו ובנשמתנו. ראינו איך הקונצנזס הלאומי בכל הנוגע לביטחון ישראל בכלל, ולמלחמות בפרט, נסדק, וסימני שאלה רבים ריחפנו מעל ראשינו.
ואז החלו גלי המחאה שהובילו חיילי המילואים, ובראשם מוטי אשכנזי, שתבעו את התפטרותן של ראש הממשלה גולדה מאיר ושל שר הביטחון משה דיין."
 |
| חטיבה 14 בסיני (מקור צילום לא ידוע) |
יותר מ-2,500 חללים גבתה המלחמה, יותר מ-7,000 פצועים, כ-300 שבויים, 16 שמוגדרים עד היום כנעדרים ועשרות אלפי משפחות שחייהן השתנו לעד.
מדינת ישראל מעולם לא שבה להיות אותה מדינה שהיתה ערב מלחמת יום הכיפורים. היא הסתיימה אמנם בניצחון ישראלי, אך הותירה אחריה טראומה לאומית וצלקת כואבת. צלקת בת 50 שנה.
מצאתי את האלבום כמסמך חשוב שאלמלא יצא דקה לפני אותה שבת שחורה של השבעה באוקטובר והיה מגיע לידי כל מי שאמור היה להיות מופקד על בטחוננו בצמרת צהל ובצמרת המדינית- אולי הייתה נחסכת מאיתנו אותה טרגדיה שאנו מתנהלים בתוכה כבר כבר למעלה מ475 ימים.
"המלחמה - 50 שנה למלחמת יום הכיפורים" מאת ניסים משעל, ידיעות ספרים, לרכישה לחצו כאן
הנקמה לובשת פראדה מאת לורן וייסברגר
ואולי אחרי שסקרתי מעל שני ספרים נוקבים, פוצעים וכואבים לכל ישראלי באשר הוא, אקח לי רגע של מציאות לפיה יש בעולם גם חיים אחרים שלא מכירים את הצרות שלנו ועסוקים בזוטות ונקמות
ואולי אחרי שסקרתי מעל שני ספרים נוקבים, פוצעים וכואבים לכל ישראלי באשר הוא, אקח לי רגע של מציאות לפיה יש בעולם גם חיים אחרים שלא מכירים את הצרות שלנו ועסוקים בזוטות ונקמות
הכול מוכן להשקה החמה ביותר של העונה:
לאטה גדול (עם שני סוכר)? יש.
מעיל טרנץ' של גוצ'י (זרוק ברישול על גב הכיסא)? יש.
דרישות שערורייתיות ולא הגיוניות? ברור שיש.
חלף כמעט עשור מאז שאנדי סאקס התפטרה מהעבודה ש"בחורות היו מוכנות למות בשבילה". בגיל שלושים היא עורכת מגזין אופנה מצליח להפליא ועובדת בשיתוף פעולה הדוק עם חברתה הטובה אמילי, עוד ניצולת "ראנוויי". והדובדבן שבקצפת – אנדי פגשה את אהבת חייה: מקס הריסון, נצר למשפחת מדיה אגדית; מצליחן, מפוצץ בביטחון עצמי ונראה כמו דוגמן הלבשה תחתונה.
נראה שחייה עלו על המסלול הנכון, אם רק תצליח לא להיתקל במירנדה פריסטלי, הבוסית מהגיהינום שלה לשעבר. אבל ייתכן שהמזל הפסיק להאיר לאנדי פנים. מירנדה פריסטלי היא לא מסוג הנשים שמתחבאות מאחורי הקלעים.
היא חזרה... והיא שטנית יותר מאי־פעם.
הנקמה לובשת פראדה הוא שילוב של הומור, אופנה וחיים אמריקאים אופייניים המתוארים היטיב בעלילת הרומן הנהדר הזה.
לאטה גדול (עם שני סוכר)? יש.
מעיל טרנץ' של גוצ'י (זרוק ברישול על גב הכיסא)? יש.
דרישות שערורייתיות ולא הגיוניות? ברור שיש.
נראה שחייה עלו על המסלול הנכון, אם רק תצליח לא להיתקל במירנדה פריסטלי, הבוסית מהגיהינום שלה לשעבר. אבל ייתכן שהמזל הפסיק להאיר לאנדי פנים. מירנדה פריסטלי היא לא מסוג הנשים שמתחבאות מאחורי הקלעים.
היא חזרה... והיא שטנית יותר מאי־פעם.
הנקמה לובשת פראדה הוא שילוב של הומור, אופנה וחיים אמריקאים אופייניים המתוארים היטיב בעלילת הרומן הנהדר הזה.
נהניתי לחוות שעות של בריחה מהמציאות היומיומית שלנו כפי שסקרתי מעל.
ספר נהדר, קריא, סוחף, מצחיק, כלילי לקריאה.
ממליצה מאד.
לורן וייסברגר היא מחברת רב־המכר #1 של "הניו יורק טיימס", השטן לובשת פראדה, שעובד לסרט שובר קופות בכיכובן של מריל סטריפ ואן האת'וויי. ספריה של וייסברגר תורגמו לארבעים שפות ונמכרו ביותר מ־13 מיליון עותקים ברחבי העולם. היא בוגרת אוניברסיטת קורנל ומתגוררת בקונטיקט עם בעלה ושני ילדיה.
"הנקמה לובשת פראדה" מאת לורן וייסברגר. ידיעות ספרים, לרכישה לחצו כאן
"הנקמה לובשת פראדה" מאת לורן וייסברגר. ידיעות ספרים, לרכישה לחצו כאן
ריקי ברוך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה