שנתיים חלפו מאז שקראתי את ספרה הראשון של מרג'אן כמאלי החנות למכשירי כתיבה בטהראן, השבוע כשהגיע ספרה החדש - "הלביאות מטהראן" ייחלתי לעצמי שאהנה לפחות כמו אז. לשמחתי נהנתי עוד יותר!
"התמונה האחרונה שחקוקה בזיכרוני מהחיים ההם היא תמונה מטושטשת ומעורפלת של בית האחוזה, בלוויית קול הבכי של אמא שלי בזמן שהתרחקנו מהמקום.
בלילה הראשון בדירתנו שבמרכז העיר, אמא שלי ואני התגלגלנו לרצפה מהמזרן שעכשיו נאלצנו לישון עליו יחד. היא נעצה מבט ברצפה. "אלי, חשבת פעם שיבוא יום ואמא שלך, הצאצאית של נאסֶר אַ־דין שָׁאה, תגור בשכונת עוני?"
עדיין ניסיתי אז להבין את המוות של אבא שלי. "בהתחלה זאת היתה סתם הצטננות, נכון? הכורכום שפוררתי לו בתוך התה המתוק היה אמור להוריד לו את החום. למה זה לא קרה?"
"עשו לנו צֵ'שְׁם בָּד, עין הרע, אלי ג'וּן. הטילו עלינו קללה. זה הכול."
"כל כך הייתי רוצה שהוא יהיה כאן איתנו."
משפחתה של אלי בת השבע חיה בטהראן של שנות החמישים בנוחות רבה עד למותו בטרם עת של האב, אז נאלצות אלי ואמה לעבור לדירה זעירה במרכז העיר. השתיים נמצאות במלחמת הישרדות, ואלי משתוקקת לחברה שתקל את בדידותה.
"היו רק מעט דברים שהסעירו אותי יותר מהמחשבה שאהיה תלמידה ואמצא חבֵרה. רציתי ללמוד הכול. רציתי להיות התלמידה הכי טובה שלמדה בבית הספר הזה אי־פעם. וחשבתי איך נלך לכל מקום יחד - החברה החדשה שלי ואני. נשחק בחמש אבנים כמו הילדות בשכונה. אולי דוד מסעוד ייתן לי כסף לקנות גלידה." (מתוך פרק ראשון בספר)
למרבה המזל, ביום הראשון ללימודים היא פוגשת את הומא מלאת שמחת החיים. בין שתי הבנות נקשרת ידידות אמיצה והן משחקות יחד, לומדות לבשל במטבח ביתה החמים של הומא, משוטטות בין הדוכנים הססגוניים של הבזאר הגדול וחולקות את שאיפתן להיות "נשים אריות" – לביאות. זאת ילדות קסומה בתקופה שלפני ההפיכה.
אולם כאשר ניתנת לאלי ולאמה הזדמנות לחזור לחייהן הבורגניים הקודמים, אלי מותירה את זיכרונות הילדות ואת חברותה עם הומא מאחור וכובשת לעצמה עמדת השפעה בתיכון הבנות הטוב ביותר בעיר.
שנים לאחר מכן, כשהומא שבה ומופיעה בעולמה של אלי, המפגש המחודש משנה את מהלך חייהן. עתה, בהתקרב נקודת הרתיחה הפוליטית באיראן, למעשה בגידה אחד יהיו השלכות עצומות.
על רקע סמטאות השוק גדושות התבלינים ואפופות הניחוחות של טהראן, רוקמת מרג'אן כמאלי ביד אמן סיפור על חברות ועל העצמה נשית.
כבר שנים שיש לי סקרנות לא מוסברת ללמוד ולהכיר יותר את אורחות חייהן של נשים מוסלמיות בכלל, ואת אורחותיהן של נשות איראן בפרט. משהו בסקרנות הזו ניכר לנוכח הדיסוננס שבהווייתה ודמותה של איראן לעומת אורחות החיים בה.
מרג'אן כמאלי, בת להורים יוצאי איראן, שחייתה בטורקיה, באיראן, בגרמניה ובקניה, מתגוררת בבוסטון. ספרה הראשון, החנות למכשירי כתיבה בטהראן, תורגם לעשרים שפות והיה לרב־מכר בינלאומי.
בלילה הראשון בדירתנו שבמרכז העיר, אמא שלי ואני התגלגלנו לרצפה מהמזרן שעכשיו נאלצנו לישון עליו יחד. היא נעצה מבט ברצפה. "אלי, חשבת פעם שיבוא יום ואמא שלך, הצאצאית של נאסֶר אַ־דין שָׁאה, תגור בשכונת עוני?"
עדיין ניסיתי אז להבין את המוות של אבא שלי. "בהתחלה זאת היתה סתם הצטננות, נכון? הכורכום שפוררתי לו בתוך התה המתוק היה אמור להוריד לו את החום. למה זה לא קרה?"
"עשו לנו צֵ'שְׁם בָּד, עין הרע, אלי ג'וּן. הטילו עלינו קללה. זה הכול."
"כל כך הייתי רוצה שהוא יהיה כאן איתנו."
"היו רק מעט דברים שהסעירו אותי יותר מהמחשבה שאהיה תלמידה ואמצא חבֵרה. רציתי ללמוד הכול. רציתי להיות התלמידה הכי טובה שלמדה בבית הספר הזה אי־פעם. וחשבתי איך נלך לכל מקום יחד - החברה החדשה שלי ואני. נשחק בחמש אבנים כמו הילדות בשכונה. אולי דוד מסעוד ייתן לי כסף לקנות גלידה." (מתוך פרק ראשון בספר)
אולם כאשר ניתנת לאלי ולאמה הזדמנות לחזור לחייהן הבורגניים הקודמים, אלי מותירה את זיכרונות הילדות ואת חברותה עם הומא מאחור וכובשת לעצמה עמדת השפעה בתיכון הבנות הטוב ביותר בעיר.
שנים לאחר מכן, כשהומא שבה ומופיעה בעולמה של אלי, המפגש המחודש משנה את מהלך חייהן. עתה, בהתקרב נקודת הרתיחה הפוליטית באיראן, למעשה בגידה אחד יהיו השלכות עצומות.
על רקע סמטאות השוק גדושות התבלינים ואפופות הניחוחות של טהראן, רוקמת מרג'אן כמאלי ביד אמן סיפור על חברות ועל העצמה נשית.
כבר שנים שיש לי סקרנות לא מוסברת ללמוד ולהכיר יותר את אורחות חייהן של נשים מוסלמיות בכלל, ואת אורחותיהן של נשות איראן בפרט. משהו בסקרנות הזו ניכר לנוכח הדיסוננס שבהווייתה ודמותה של איראן לעומת אורחות החיים בה.
"הלביאות מטהרן" הוא שם מדויק לעלילה של רומן היסטורי המתפרש על פני שלושה עשורים עתירי תהפוכות פוליטיות וחברתיות בבירת איראן כשבמרכזו קשר מפעים ומרגש על ידידות עמוקה, מחויבות בגידה וגאולה.
מסתבר איפה שהעצמה נשית אינה מצטמצמת לעולם המערבי. ברומן הסוחף והנוגע ללב, ניכרים ביטוי העוצמה הנשית כחוט המקשר את קו העלילה גם בנסיבות הבגידה והשלכותיה על השתיים.
ממליצה בחום.
מרג'אן כמאלי, בת להורים יוצאי איראן, שחייתה בטורקיה, באיראן, בגרמניה ובקניה, מתגוררת בבוסטון. ספרה הראשון, החנות למכשירי כתיבה בטהראן, תורגם לעשרים שפות והיה לרב־מכר בינלאומי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה