בימים אלו רואה אור הספר "נקודת ההתכה", בכור ספרי ההוצאה לאור התחנה בעריכת אורנה לנדאו.
התחנה על סופריה ועורכיה במוערכים יוצאת לדרך חדשה ואני שולחת שפע איחולים להצלחתם של כל העוסקים ביצירה.
איך זה קרה?
איך זה קרה?
תלוי מהיכן מתחילים לחקור.
לנו זה קרה כשיום אחד החל לרדת הגשם.
אצלנו הוא לא התחיל בטפטוף עדין אלא התחיל חזק ואז התגבר.
חף מרחמים.
היינו בתוך הבית, והתקרה החלה לטפטף.
אחר כך היו בועות ואחר כך נקודות כהות שחורות.
רטיבות מולידה פטרייה.
זה קרה בכל פינה.
לא היה לאן לברוח.
אי אפשר לתקן את זה, אמרו בעלי המקצוע, עד שהגשם ייפסק ויהיה יותר יבש.
לא אטמתם את הגג.
האם היו רגילים לאנשים שהתקמצנו, טעו, שכחו?
הם לא נזפו בנו או התפלאו.
הם פשוט הסבירו מה אפשר ומה אי אפשר. ביובש."
בית, בניה, קבלנים, שיפוצים, בעלי מקצוע ושליחיהם, את כולם אני לוקחת תמיד בערבון מוגבל, מצפה לא להתאכזב, אבל איך שהוא בדרך עד לסוף המיוחל, תמיד יש מהמורות שהפתרון המרכזי להן הוא - כסף!
"שילמנו לו ממיטב כספנו, והוא אמר לנו דברים מרגיעים ומשמחים. בגדול היינו מרוצים מאוד, אף על פי שהיו לנו איתו יחסים מורכבים: כשהרבינו בשאלות ובבקשות נבהלנו שהגזמנו וחששנו מרגזנותו, כשהתחלנו לראות תוצאות מרשימות רצינו מאוד ביקרו, כאבנו את הכסף הרב שהוא חלב מאיתנו וחשנו כלפיו איבה מסוימת בשל כך, חשנו מרומים באופן קבוע בשיחות איתו כי הרגשנו לעיתים קרובות שהוא משקר, אבל לא היו לנו שום הוכחות. בכל הסבר שלו הלכנו לאיבוד. ידענו שהוא רואה לנגד עיניו אנשי ספר ומילה שבוהים בו בעיניים מזוגגות ולא יודעים מימינם ומשמאלם על מה הוא סח. ידענו שהוא מפתה אותנו, ידענו שאנחנו תמימים ומנוצלים, אבל אפשר לומר שלאחר שקלול היתרונות והחסרונות, הסכמנו מראש להכול. זה היה שווה את עוגמת הנפש, חשבנו, מעט אי־נחת תמורת הבית הנכסף. יום יבוא, והיום הזה אכן קרב ובא, והקבלן ילך לדרכו עם מזוודת כסף כבדה, ואנחנו נישאר בדירת החלומות שלנו ונחיה בה בעושר ואושר." (מתוך פרק ראשון בספר.)
בעדינות, פיוטיות, סבלנות וחוכמה יוצאת דופן מספרת אסתי הלפרין מימון את סיפורו של זוג ישראלי מצליח ומוצלח, שביום אחד מגלה שהבית – אותו בית שבו התגאה – נפלש, קרס והתפורר. מי אשם? האחד או השני? מי ששכח או מי ששכח להזכיר? ומה בדיוק האשמה? עצימת עיניים? שאננות? חטא היוהרה?
לקראת כניסת השבת אחרי שהדלקתי נרות והכל כבר היה מוכן ומדוגם לקראת בואם של הילדים והנכדים, החלטתי להציץ בספר כדי להבין לקראת מה אני הולכת. שקעתי בכורסה והתנתקתי בשניות מהסביבה.
בעדינות, פיוטיות, סבלנות וחוכמה יוצאת דופן מספרת אסתי הלפרין מימון את סיפורו של זוג ישראלי מצליח ומוצלח, שביום אחד מגלה שהבית – אותו בית שבו התגאה – נפלש, קרס והתפורר. מי אשם? האחד או השני? מי ששכח או מי ששכח להזכיר? ומה בדיוק האשמה? עצימת עיניים? שאננות? חטא היוהרה?
לקראת כניסת השבת אחרי שהדלקתי נרות והכל כבר היה מוכן ומדוגם לקראת בואם של הילדים והנכדים, החלטתי להציץ בספר כדי להבין לקראת מה אני הולכת. שקעתי בכורסה והתנתקתי בשניות מהסביבה.
הספר לכד אותי לתוכו ולרגע חשבתי שלא בא לי שישי משפחתי אלא רק לקרא ולקרא ולקרא.
נקודת ההתכה הוא ספר חכם, נוגע ללב, רומן מהסוג שקל לי להתחבר אליו. אהבתי את השנינות, הכתיבה הקולחת, דילמות היחסים הבינאישיים. התפוררות הגג שמהווה את נקודת הפתיחה, מתפתחת לעלילה מעוררת מחשבות על יחסים, תקשורת, דמויות מעניינות -התאהבתי בהם במהירות שיא ולמדתי מהם לא מעט.
הכוח לבחון שוב את מה שהיה מובן מאליו הוא כוח וערך מרתק שרבים לא זוכים לו בחייהם הזוגיים.
מצאתי בספר מסע נוגע ללב, מרתק שהותיר אותי עם מחשבות רבות גם אחרי שהצטערתי שנגמר.
רוצו קרוא!!!
נקודת ההתכה הוא ספרה השלישי של אסתי הלפרין מימון, פסיכולוגית קלינית, מחברת שמיטה (כנרת זמורה, 2017) ותחת השפעה (שתים, 2022).
ריקי ברוך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה