יש לי סוג של מנהג או ריטואל או איך שתקראו לזה. את ספרי השירים שמגיעים לידי אני קוראת בנשימה אחת. מניחה בצד ושבה אליהם וקוראת שוב ושוב ולא בסדר כרונולוגי. ככה אני נושמת את השירים יורדת לעומקם ומחפשת את המסר שלא תמיד קיים.
בימים אלו רואה אור ספרה החדש של נגה אולמרט הספר "בתמונה לא רואים". השירים רובם ככולם מנסחים את ההתמודדות האישית אותה עוברת אולמרט עם מחלת הטרשת הנפוצה. ניכרים בהם תעוזה (אולי אפילו חוצפה?) חיוניות, אהבת אם והתמודדות מול מציאות הגוף הבוגד בהומור עצמי שלא פגשתי קודם לכן.
בַּת הַיָּם הַקְּטַנָּה
חָזַרְתִּי הַבַּיְתָה,
לְעוֹלָם שֶׁל אֲנָשִׁים הוֹלְכִים,
אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָם
בַּשְּׂדֵרָה,
בְּבָתֵּי בַּקָּפֶה, בָּרְחוֹב.
אֲנִי מדמיינת אוֹתָם
בְּלִי רָאשִׁים: רַק רַגְלִים. רַגְלִים.
רַגְלִים. (עמוד 38 בספר)
יש מי שיראה בשיר "צבא של אישה אחת" את הייאוש, העייפות, ותחושת החמלה, אלא שאני עוד הצלחתי לשאוב מידה של עוצמה מהמילים המתארות את דרכה של אולמרט בהתמודדות מול הנסיגה הגופנית.
מילים נוקבות, המסר חד כתער אבל התשוקה לחיים לא מאפשרת למחסניות שלה לאזול.
צָבָא שֶׁל אִשָּׁה אַחַת
בְּלֵילוֹת גּוֹנַחַת כְּאֵבִים
נוֹזֶלֶת חֲרָדָה, צוֹבֶרֶת כּוֹחוֹת.
הַמַּחְסָנִיּוֹת שֶׁלִּי אוֹזְלוֹת
צָבָא שֶׁל אִשָּׁה אַחַת.
הוֹדֶפֶת סְעָרוֹת, מְגָרֶשֶׁת
פּוֹלְשִׁים, עוֹצֶרֶת שִׁטְפוֹנוֹת.
הַמַּחְסָנִיּוֹת שֶׁלִּי אוֹזְלוֹת.
עַל יַד אַחַת,
סוֹפֶרֶת יָמִים
עַד שֶׁאֵאָלֵץ
לְהַכְרִיז עַל תְּבוּסָה.
הַמַּחְסָנִיּוֹת שֶׁלִּי
אוֹזְלוֹת
צָבָא שֶׁל אִשָּׁה אַחַת.
צָבָא שֶׁל
אִשָּׁה אַחַת.
הַמַּחְסָנִיּוֹת
שֶׁלִּי- (עמוד 62 בספר)
אולמרט ולא רק בשיריה היא אישה מנצחת הנאחזת בחיים גם כאשר היא מתמודדת מול המציאות. יש בשירים כנות, רגישות, אופטימיות והרבה עידוד של נחמה.
אהבתי את הספר. התרגשתי מעוצמתה וגדולתה של אולמרט ואני שבה וקוראת בו כדי ללמד את עצמי אודות כוחה של התמודדות.
"בתמונה לא רואים" מאת נגה אולמרט, שירים, הוצאת עמדה. לרכישה לחצו כאן או דרך הביט לנגה אולמרט בנייד 054-420-0031
ריקי ברוך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה