אל תשכחי לנשום, היומנים הסודיים מחנות הספרים, אאוריקה ועגור וגעגוע - הספרים שמקדמים לנו את בוא האביב

"אל תשכחי לנשום" מאת שונדה מוראליס

מתי בפעם האחרונה עצרת לנשום?
הימים שלך מלאים. קריירה ומשפחה והסעות וקניות והורים וסידורים סידורים סידורים. בעומס הבלתי פוסק שקוראים לו החיים אין לך באמת זמן לעצמך. אבל אפשר גם אחרת. את לא צריכה שבוע חופש כדי לצאת מהלחץ. יספיקו רק חמש דקות.

בעצם, הכול עניין של איזון!

"אנחנו מנווטות בין התביעות והלחצים היומיומיים, וגם מתמודדות עם אי שוויון מגדרי, גלוי וסמוי, במקום העבודה. בסביבה מקצועית גברית בעיקרה, כשההזדמנויות הפתוחות בפני נשים הן מועטות, אנחנו עלולות להיגרר לתחרות עזה, אפילו עוינת, עם אישה אחרת. זה לא חייב להיות כך. כדי לנטרל את ההתנהלות הזו, אנחנו צריכות להיות ערות לה, להתייחס לעצמנו בחמלה על שנקלענו אליה, ואז ליצור קשר, לתמוך ולקדם את האינטרסים זו של זו במקום העבודה. כשאנו שואפות בכנות להבין ולכבד במקום לשפוט זו את זו, אנחנו רק מקדמות אחת את השנייה". 

מיינדפולנס בהגדרתו הוא תרגול מנטלי של הפניית קשב מכוונת לרגע הנוכחי, תוך קבלה ואי-שיפוטיות כלפי החוויה הפנימית והחיצונית. השיטה מבוססת על התבוננות סקרנית במחשבות, ברגשות ובתחושות גופניות, ומסייעת להפחית לחץ, שבירת דפוסים אוטומטיים ושיפור הרווחה הנפשית

אני שבה ומתרגלת מדיטציות, לומדת עוד ועוד על מיינדפולנס ובודהיזם, מסקרת ספרים בתחום ומשתדלת להיות בקשיבות לכאן ולעכשיו מה שמרחיק אותי מהטייס האוטומטי ככל שאצליח. המיינדפולנס שמעודד אותנו לעצירה - לנשום ואז להגיב מאפשר לנו לבחור במודע את אופי התגובה. עצירה שכזו מאפשרת להיות במרחק מהמחשבות כדי לבחור את המקום של החופש.

ככל שהאני מתמידה בלימוד ותרגול המיינדפולנס, אני נחשפת לעוד ועוד נושאים שמרתקים ומסקרנים אותי להרחיב ידע והבנה. הספר "אל תשכחי לנשום" מציע דרך פשוטה וישימה לשילוב מיינדפולנס בתוך שגרת היום. לעצור, להתמלא באנרגיה ולמצוא שקט פנימי בכל רגע עם כוס קפה ביד, באמצע ישיבה, או אפילו בדיוק כשנדמה שהכול משתבש.

זהו מדריך מיינדפולנס לנשים עסוקות. את לא זקוקה לוויפאסנה של חודש או לצאת לחופשה בת שבוע כדי להירגע. את צריכה רק חמש דקות ביום כדי להשיב אלייך את הנשימה ואת האיזון בחיים. ספר זה הוא מדריך נפלא שמציע דרך פשוטה וישימה לשילוב מיינדפולנס בשגרת היומיום.

"זו בדיוק הסיבה שלשמה כתבתי את ״אל תשכחי לנשום״. בשבילך. בשבילי. כדי שאנחנו, הנשים, נוכל לזהות מה אנחנו צריכות לעשות כדי להפוך לשלמות, חזקות ויציבות. על ידי הפקת המיטב מעצמנו, נוכל לגלות את המיטב זו בזו. כולנו מרוויחות ממודעות קשובה, מכנות, מהשאיפה להצלחה ומגילוי הכוח ליצור איזון. בין שאנחנו מנהלות תאגיד או משק בית, קשיבות מלמדת אותנו כיצד להיות הגרסה הטובה ביותר של עצמנו, לטובת המשפחה שלנו, מקום העבודה שלנו והעולם כולו - גברים ונשים כאחד". (מתוך ההקדמה לספר)

בספר שלושה סוגי הפסקות קצרות וממוקדות: הפסקות לנשימה שמביאות עמן רוגע, נוכחות ומודעות.
הפסקות לתודעה שמסייעות להשתחרר מאמונות מגבילות ומחזקות ביטחון עצמי.
הפסקות לאיזון שעוזרות לעצב את החיים שאנחנו באמת רוצות לחיות.
זהו מדריך נגיש ומעודד, שיגלה לך איך את יכולה לקחת זמן לעצמך גם כשאין לך זמן.

השבוע למדנו באחד ממפגשי המיינדפולנס, (אני מנויה במועדון מיינדפולנס) על חשיבותה של ההפסקה והתמקדות ב"שום דבר". פשוט להיות ולא לעשות. גם לא לגלול בנייד פשוט לנשום.

וכמו בשיעור הזה כך גם בספרה של מוראליס ההזמנה היא פשוט להיות. לבחור מנוחה מודעת ולתת למערכת העצבים להירגע ומי כמונו יודע שבמלחמה הזו מערכת העצבים שלנו בעומס ויש וגם שחיקה.

אז תזכרו - זה נגיש לנו. זה מצויין לימי המלחמה הזו ובכלל לנפש המותשת של כל מי שחי במדינה הנהדרת שלנו. 

המלצה קשובה!!

שונדה מוראליס היא פסיכותרפיסטית בעלת תואר שני בעבודה סוציאלית (MSW) והסמכה קלינית (LCSW) המתמחה בהפרעות הקשורות ללחץ ובטיפול מבוסס מיינדפולנס. היא מתגוררת בפנסילבניה עם בעלה ושני ילדיהם, אוהבת לטייל בחיק הטבע, משתדלת ליישם את העקרונות שהיא מלמדת, וממשיכה לנסות למצוא תשובות לשאלה מה מניע אנשים מבפנים.

"אל תשכחי לנשום" מאת שונדה מוראליס, תרגום נאוה אביב, הוצאת דיונה לרכישה לחצו כאן





"היומנים הסודיים מחנות הספרים" מאת סוזן מאלרי / פרוזה

לכולם יש סודות. גם בעיירות הכי טובות.

ג'קס אוהבת את חנות הספרים שלה, אחוזה ויקטוריאנית משגעת שיש בה משהו שאין בשום מקום אחר: קיר של תיבות דואר ישנות, שבהן שומרים תושבי העיירה את היומנים האישיים שלהם.

בזכות המנהג המקסים הזה, וגם בזכות אישיותה המלבבת של ג'קס, כולם מרגישים שם קצת בבית.

אבל אחרי שנים כה רבות, שיפוצים צריך לעשות. ג'קס בוחרת קבלן, שנראה לה שעל הדרך ישכנע את אחותה לא לעזוב את העיירה, אבל מתברר כשהוא מגלה עניין דווקא בה. כשהשמות על תיבות הדואר נמחקים בטעות, השניים מבינים שרק דרך קריאה ביומנים הם יצליחו להחזיר אותם לבעליהם.

וכשהיומנים נפתחים, האדמה מתחילה לרעוד. איך אפשר להסתכל למישהו בעיניים כשאת יודעת את הסודות הכי אינטימיים שלו? איך אפשר להאמין אחרי שהשקר נחשף? ואיך, איך אפשר לאהוב שוב אחרי שהלב שלך נשבר?

אני אוהבת ספרים ומכאן יוצא שאני אוהבת עוד יותר ספרים שעוסקים בספרים (וגם סרטים)
"היומנים הסודיים מחנות הספרים" הוא רומן חכם ומרגש שמראה איך אהבה, חברות וספרים טובים יכולים להאיר את החיים.

תמיד נהגתי לומר שספרים הם חברים. חברים מהסוג שהם מביאים את הסיפור שלהם ומאפשרים לי להיות ביקורתית כלפיהם גם מבלי שיתאכזבו אם לא אוהב בהם.

השילוב האלמותי של ספרים ויומנים הוא תמצית ההתבוננות בעלילה ששוזרת אותם זה בתוך זה ומקדמת עלילה משוחקת על אהבה, חברות וחידה שמבקשת פתרון כשכל אלו בעיירה אמריקאית קטנה. (מתה על הערים האלו...) 

אז... מה יקרה כשבעקבות תקרית מוזרה יתגלו כל הסודות הכתובים בהם? תסמכו על סוזן מאלרי, מהסופרות האהובות באמריקה, שזה בדיוק הממתק המנחם שאנו זקוקים לו עכשיו.

חווית קריאה ממגנטת לימי המלחמה הזו.

קליל זורם ומהנה.

"היומנים הסודיים מחנות הספרים" מאת סוזן מאלרי, תרגום ליאת שרון,  הוצאת דיונה, לרכישה לחצו כאן






אאוריקה מאת אליעזר יערי

שיחת טלפון משנה חיים: אורי באואר מתבשר שזכה בפרס נובל לרפואה, אבל בוחר לעזוב הכול ולחזור לישראל. למה דווקא עכשיו?

"לידיה נעה מרגל לרגל, וטיפות המים שעוד טפטפו ממנה נספגו במהירות בשטיח. היא הידקה את המגבת סביב גופה וחשבה שהימים כבר צוננים מכדי לצאת כך מהמקלחת. אני עומדת כאן על רגל אחת במסדרון, פרנק, ואני רטובה לגמרי, אני אבוא בעוד שעתיים פחות או יותר אם זה בסדר. פרנק אמר לא היית צריכה לצאת, שעתיים זה מצוין, וגם הוסיף יותר מדי זמן לא דיברנו. לידיה הניחה את שפופרת הטלפון וחשבה שבעניין הזה הוא צדק, אידית ופרנק פישר היו צריכים להתקשר יחד ביום ההודעה על הפרס, אבל במקום שיחת הטלפון הגיע רק מברק: ״אנחנו עכשיו בהוואי ואי אפשר להשיג אתכם בטלפון, כל הזמן תפוס, מרימים לכבודכם כוסית, איזו בשורה נפלאה!״ המברק שלהם הצטרף למברק המייגע של נשיא מדינת ישראל (״מדינת ישראל כולה גאה היום בחלוץ מקיבוץ הקוצרים שקצר את פרס הנובל והעלה את שם ישראל ותרומת העם היהודי לאנושות כולה!״ עם סימן הקריאה) ולמאות הברכות שהגיעו ולזרי הפרחים של חברים ועמיתים, אנשי בית החולים והאוניברסיטה, מתמחים מחוץ־לארץ, ראש העיר והמושל"

. 

אורי, ישראלי לשעבר שחי כבר שנים בארצות הברית, פיצח שם את סוד מחלת הסרטן. ימים מעטים לפני שיזכה בשוודיה בתהילת עולם הוא עוזב בבהילות את ביתו וטס לישראל לפגוש סודות לא פתורים מן העבר.

מה קרה לפני שנים בערש ילדותו ומחוז געגועיו שקורע אותו ממשפחתו דווקא בשיא הצלחתו? והאם ייסע לבסוף לשטוקהולם כדי להשתתף בטקס?

יערי בונה עלילה שפותחת בסיפור הצלחה מדעי והופכת בהדרגה לדרמה אנושית אישית עמוקה. מסע תודעתי. הדמויות מתגלות ברבדים והעלילה נשזרת גם בין ישראלים בחול למציאות הישראלית המורכבת ממכלול חילוקי דעות, מתחים חברתיים ופוליטיים.

הספר מזמין את הקורא לעצור, להתבונן, ולשאול שאלות עמוקות על זהות, שייכות והדרך שבה אנו מגדירים הצלחה. זהו רומן שמעורר השראה לא דרך תשובות, אלא דרך היכולת לפתוח נקודת מבט חדשה על עצמנו, על הבחירות שלנו, ועל המקומות שעדיין מבקשים ריפוי.

המלצה חמה!

אליעזר יערי (נולד ב-25 ביולי 1949) הוא עיתונאי וסופר ישראלי. היה טייס קרב וכיהן כמנכ"ל הסניף הישראלי של "הקרן החדשה לישראל".

יערי כתב שלושה ספרים: "בחזרה לטיטאניק" (1989), אוסף סיפורים קצרים; "הצטלבויות" (2004), רומן על נזירה בירושלים; ו"מעבר להרי החושך" (2015).

"אאוריקה" מאת אליעזר יערי הוצאת עם עובד לרכישה בחנויות, 'עברית' ובאתר ההוצאה

 

עגור וגעגוע מאת רקפת זיו־לי

מַמָּשׁ עוֹד מְעַט תִּפְרֹשׂ לַהֲקַת הָעֲגוּרִים כָּנָף וְתִנְדֹּד לְאֶרֶץ רְחוֹקָה. כֻּלָּם חוּץ מֵעָגוּר אֶחָד אֲשֶׁר אֵינוֹ מוּכָן לַעֲזֹב אֶת הָאֲגַם שֶׁהוּא אוֹהֵב כָּל כָּךְ. הוּא מַחֲלִיט לְהִשָּׁאֵר מֵאָחוֹר עִם אַרְנָב, שְׁנֵי צְפַרְדֵּעִים וְצָב, וְהֵם מְאָרְחִים לוֹ חֲבֵרָה. אֲבָל לְצַד הַחֲבֵרִים נִשְׁאַר עִם עָגוּר גַּם הַגַּעֲגוּעַ.

סִפּוּר מְרַגֵּשׁ עַל חֲבֵרוּת וְשַׁיָּכוּת, עַל אֲגַם יְפֵהפֶה וְעַל בַּיִת.

כמה קסם וכמה אנושיות יש בסיפור הגעגוע שבין עגור ועגורית.

עונת הנדידה החלה אלא שעגור מסרב לעזוב את האגם שהוא כל כך אוהב. 

למרות ניסיונות השכנוע של עגורית להביא לכך שעגור יצטרף אליה. מחליט העגור להישאר עם הארנב והצפרדע והצב. 

אלא שהפרידה הייתה עליהם קשה.

עגור איבד את מצב רוחו וסרב לשחק עם הארנב, הצב והצפרדע, ועגורית התגעגעה גם היא עד ששבה אל עגור והשניים קבלו את ההחלטה!  (לא אגלה לכם אותה...)

שילוב עשיר של מלל ואיורים מעוררי רגש ואמפטיה, יוצרים את "עגור וגעגוע" לספר ערכי המחזק בקרב הילדים את ערכה של שייכות, דאגה, מסירות ואהבה גדולה שמחברת בין בעלי חיים כמו בין אנשים.

ספור נפלא המקדם שיח בקרב הילדים ומעורר בהם ביטוי של רגשות.

רקפת זיו־לי היא סופרת זוכת פרס אקו"ם לספרות ילדים ונער. זהו ספרה החמישי. מספריה לילדים: איזו מין חתולה את, יוסף? ועצים מצפים לגשם.

ענבל אבן היא מאירת ומעצבת. איוריה המרהיבים מציגים עולם מלא פליאה וחבור עמק לטבע.

"עגור וגעגוע" מאת רקפת זיו־לי, איורים ענבל אבן, הוצאת עם עובד לרכישה לחצו כאן.

ריקי ברוך