בימים אלו, כאשר מדינת ישראל והמזרח התיכון ברובו, חווים את מלחמת "שאגת הארי" והמתקפות על ריכוזי אוכלוסייה הפכו למציאות חיים של תושבים רבים גם מחוץ לגבולות ישראל, הגיע לידיי הספר "ריפוי טראומה קולקטיבית" מאת תומס הובל.
כותב הובל בפתיח לספר
הנפש הקולקטיבית היא הולוגרפית: אנחנו גם יחיד וגם רבים, גם ייחודיים וגם מאוחדים, גם פרטים וגם הכלל. כל אחד מאיתנו אחראי כלפי האחר, כלפי אבותינו וכלפי צאצאינו, כמו גם כלפי כדור הארץ, שהוא ביתנו. אני מאמין שיחד אנו יכולים וחייבים לרפא את "פצע הנשמה" המאפיין את כולנו. בעשותנו זאת, נתעורר לאפשרות המוארת ולפוטנציאל העמוק של טבענו האמיתי וההדדי כבני אנוש, מין קולקטיבי בתוך סדר קוסמי גדול יותר.
טראומה אינה יכולה להצטמצם אך ורק למשפחה או אפילו לאילן היוחסין הרחב יותר. השלכות הטראומה המצטברות של טראומות אישיות, משפחתיות והיסטוריות מחלחלות לקהילות, למחוזות, לארצות ולאומות. המשא שנושאים אדם אחד, משפחה אחת או קהילה אחת מגיע בהכרח גם לחברה הרחבה ונוגע אפילו באלה החולקים מעט מאוד במונחים של זהות או מנהגים משותפים. השפעתו של הסבל שמחוללים בני האדם מתפשטת מעבר למושא הסבל המקורי או לקבוצה המשועבדת; מורשת הטראומה אורגת ומחווטת את עולמנו, ומשקפת את אורחות חיינו ואת תפיסתנו, את הדרך שבה אנו רואים ומבינים איש את רעהו.
לעיתים קרובות טראומה איננה ניתנת לביטוי, ואף בלתי נראית. מטבעה היא מעוררת הכחשה - אצל השורד העשוי להתנתק מהחוויה, אצל המדכא העלול לנסות להתחמק מאשמתו, למזער אותה או להתרחק ממנה.
גם אם היא מתבטאת בהכחשה, כדחייה, כניתוק או כבורות, הימנעות מהטראומה מופיעה כאי יכולת לפגוש את החיים כשהיא התסמין הבולט ביותר של הפרדה.
ריפוי טראומה קולקטיבית הוא תהליך חברתי-נפשי מקיף שמטרתו לעבד פצעים היסטוריים ותרבותיים המשותפים לקהילה. גישה זו משלבת עבודה מודעת, שיח פתוח, וכלים מעשיים ליצירת חוסן משותף, אינטגרציה של אנרגיות תקועות וצמיחה פוסט-טראומטית, תוך חיבור בין ריפוי אישי לקולקטיבי.
בספר מובאים עקרונות ודרכי ריפוי לטראומה קולקטיבית:
מודעות והכרה בהן: הבנת הטראומה כאירוע המשפיע על המערכת כולה, ולא רק כפצע אישי, והכרה בהשפעתה.
יצירת מרחב בטוח: פיתוח "מרחב שקוף" המאפשר עיבוד, שיח פתוח ומתן מקום לחוויות אישיות בתוך ההקשר הרחב.
אינטגרציה של אנרגיה תקועה: טכניקות להפיכת רגשות ואנרגיות טראומטיות למשאבים של חוסן, כפי שמתואר בספר.
צמיחה משותפת: חיזוק הקהילה ויצירת משמעות חדשה ותקווה מתוך האסון.
וכלים פרקטיים: שילוב עבודה גופנית, נפשית וחברתית לשחרור טראומות שעוברות מדור לדור.
התהליך דורש הקשבה עמוקה, סבלנות, והתגייסות קהילתית, כאשר מטרתו הסופית היא לבנות חברה בריאה וגמישה יותר.
התהליך דורש הקשבה עמוקה, סבלנות, והתגייסות קהילתית, כאשר מטרתו הסופית היא לבנות חברה בריאה וגמישה יותר.
כתופעה מורכבת שקשה להבינה במלואה, טראומה קולקטיבית יוצאת נשכרת מהמנעד הרחב של נקודות מבט שמציע הספר תוך שהוא משלב סקרנות פסיכולוגית ומדעית נלהבת בהבנה רוחנית עמוקה. התוצאה היא תובנה רחבה יותר, שכולנו יכולים להפיק ממנה תועלת.
באמצעות שילוב ייחודי של עומק רגשי, בהירות אינטלקטואלית וכלים מעשיים, הספר פותח בפני הקוראים שער לתהליך של ריפוי, התפתחות וצמיחה. זהו מסע שמחבר בין גוף, נפש, תודעה וחברה – ומציע גישה אנושית, נגישה ומעוררת תקווה לריפוי פצעים אישיים וחברתיים כאחד.
באחרית הספר מצורפים תרגולים מודרכים ומדיטציות שבחרתי לתרגל ואהבתי. (268 בספר)
הספר מיועד לכל מי שמבקש להבין את המציאות האנושית לעומק בהם אנשי טיפול, חינוך, מנהיגות וקהילה, לצד קוראים מהקהל הרחב המחפשים משמעות, חוסן פנימי וכלים לבניית חיים וחברה בריאים יותר. זהו ספר לכל מי שמבין שהריפוי האישי והחברתי שלובים זה בזה, ושהשינוי מתחיל בהבנה עמוקה של מה שנמצא מתחת לפני השטח.
היום יותר מתמיד כאשר הקולקטיב הישראלי מבית ומחוץ שרוי בשיאה של מלחמה מול איראן מביא הספר נקודת מבט חשובה וכלים באמצעותם ניתן להתמיר את הריפוי הקולקטיבי ולקדמו.
המלצה חמה!
"ריפוי טראומה קולקטיבית" מאת תומס הובל. תרגום יגאל הרמלין, הוצאת פראג, לרכישה לחצו כאן
ריקי ברוך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה